אברהם מאפו
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה.
אברהם מַאפּוּ (ג' בטבת ה'תקס"ח, 3 בינואר 1808[1], סְלובּודְקָה, קובנה, פלך קובנה, האימפריה הרוסית – י' בתשרי (יום הכיפורים) ה'תרכ"ח, 9 באוקטובר 1867, קניגסברג, פרוסיה) היה סופר עברי בן תנועת ההשכלה, אשר ספריו שימשו כבסיס רעיוני לתנועת הציונות; מחבר הרומן הראשון בשפה העברית – אהבת ציון[2].
קורות חיים
מאפו נולד בג' בטבת ה'תקס"ח (1808) בעיירה סְלובּודְקָה[3]הסמוכה לקובנה, בפלך קובנה שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום בליטא). בילדותו למד בחדר שבו שימש אביו, יקותיאל, כמחנך, ונתפרסם כעילוי. בשנת 1825 נשא לאשה את בתו של חסיד ממשפחה אמידה, ובהשפעת חותנו התחיל שוקד יותר על לימודי הקבלה, ולאחר מכן הצטרף לתנועת החסידות. לאחר נישואיו עבד כמורה בערים שונות. הצטרף לתנועת ההשכלה. למד גרמנית, צרפתית ורוסית. מאפו התקרב אל רבי אליהו קלישר, רבה של סלובודקה, ממנו קיבל ספר תהילים עם תרגום ללטינית, ולמד את השפה בקוראו את התרגום. ב-1848 חזר למולדתו קובנה, הפך ל"משכיל" והתרחק מהחסידות. מאפו התקרב לסופרים אדם הכהן לבנזון, קלמן שולמן ושמואל יוסף פין ושימש כמורה פרטי לילדיו של "התקיף הידוע" הווילנאי יודל אופאטוב, לאחר מכן קיבל משרת מורה בבית הספר הממלכתי לנערים בווילנה, משרה בה החזיק עד סוף ימיו.
בשנת 1853 הוציא לאור בכספי חסכונותיו ובעזרת כסף שלווה מאחיו את ספרו אהבת ציון – הנחשב לרומן העברי הראשון – שעל ליטושו שקד 20 שנה. הספר החל כרומן היסטורי עברי מתקופת הבית הראשון בשם-"שולמית". כאשר יצא לאור בוילנה בשם "אהבת ציון" תורגם ליידיש, רוסית אנגלית וגרמנית, צרפתית לאדינו ערבית ופרסית-יהודית. הוא הוסיף לכתוב ספרים, ועם זאת לא הצליח לשווק היטב את ספריו בחייו, ונאלץ להיתמך כלכלית על ידי אחיו מתתיהו. לאחר שלקה בשיתוק בידו הימנית החל כותב ביד שמאל. ב-1867 נסע עקב מחלה לקניגסברג שם מסר לדפוס את ספרו האחרון, אמון פדגוג – ספר לימוד. ב-1858 חיבר מאפו ספר לימוד נוסף לעברית בשם חנוך לנער. לאחר מסירת אמון פדגוג לדפוס עסק בכתיבת ספר על אודות סיפור חייו של שבתי צבי. חלק מכתב היד שנמצא בעזבונו, נדפס בשם חוזה חזיונות. חלקים אחרים של כתב היד נמצאו לאחרונה.
מאפו נפטר בי' בתשרי (יום הכיפורים) ה'תרכ"ח (1867)[3]בקניגסברג שבפרוסיה.
מאפו היה נשוי פעמיים. מאשתו הראשונה נולד בנו יקותיאל[4]. את אשתו השנייה טויבה נשא לאישה ב-1851 ומנישואים אלה נולדה הבת דינה דורותיאה.
בערים רבות בישראל נקראו רחובות על שמו. כמו כן נקרא הרחוב שבו שכן בית הספר שבו לימד ברובע היהודי של קובנה על שמו. הספרייה היהודית הגדולה שהוקמה על שמו על ידי אבא לפין בקובנה, הועלתה באש ערב פלישת הגרמנים לליטא. ספריו של מאפו, ובמיוחד "אהבת ציון", זכו לאהדה גדולה ברחבי העולם היהודי. הספר תורגם לשפות יהודיות רבות, בהן יידיש, לדינו וערבית יהודית.
סגנונו של מאפו
ספריו של מאפו מתאפיינים בסגנון מקראי המשולב במליצות עסיסית, כנהוג בספרות האירופית של אותם ימים. הספרים מביעים כמיהה לחיי עם במדינתו, ללא הגבלת זכויות.
כך לדוגמה, בספר אהבת ציון מתאר מאפו את חיי הבטחון והשחרור בתקופת חזקיהו המלך והנביא ישעיהו. הספר תורגם לשפות רבות.
ספרו השני של מאפו, עיט צבוע (פורסם ב-1857), מתאר את חיי היהודים בימיו, כשברקע המאבק בין המשכילים והחוגים השמרניים. ספרו השלישי, אשר פורסם ב-1865, היה אשמת שומרון[5]. הספר מתאר את החיכוכים בין ירושלים ושומרון בימי אחז מלך יהודה ופקח בן רמליהו והושע בן אלה מלכי ישראל.
הרעיונות הרומנטיים-לאומיים שבספריו שימשו כבסיס רעיוני לתנועה הציונית. דוד בן-גוריון הצהיר באוטוביוגרפיה שלו כי הוא נהנה לקרוא את ספרו הראשון של מאפו וכי השפעתו על פעילותו הציונית הייתה רבה[דרוש מקור].
ספריו
- אהבת ציון (וילנה: דפוס ראָם, תרי"ג). [מהדורות נוספות: תרכ"ה-1864, תר"ל.]
- עיט צבוע (וילנה: דפוס ראָם, תרי"ז) [חלק ב' יצא לאור בתרכ"א וחלק ג' בתרכ"ג].
- חנוך לנער ללמד לילדי ישרון ראשית דעת שפת עבר (וילנה: יוסף ראובן ראָם, תרי"ט). [מהדורה נוספת: תרל"ג.]
- דער הויזפראנצאָזע: פיר אנפאנגער אונד אנפאנגערין אין קורצער צייט; איינע גרונדלאגע אין דער פראנצאָזישען שפראכע צו האבין (ורשה: לעבענזאהן, 1859). (ביידיש)
- אשמת שומרון: נכבדות מדבר בו בימי אחז מלך יהודה ופקח בן רמליהו והושע בן אלה מלכי ישראל (2 כרכים) (וילנה: דפוס י"ר ראָם, תרכ"ו-1865) [מהדורות נוספות: תר"ל, תרל"ג.]
- אמון פדגוג: כשמו כן הוא, אומן ופדגוג לנער עברי ללמדו שפת עבר צרופה (קניגסברג: דפוס גרובר ולונגרין, תרכ"ז). [מהדורה נוספת: תרל"א.]
- חוזי חזיונות [יצא עם חלק ה' של "עיט צבוע", תרכ"ט.]
- בית חנן: - סיפור
- אמנון און תמר (ורשה: צענטראל, (תרפ")) (ביידיש).
- הטוב והרע - ספור מקורי לבני הנעורים (ורשה: הוצאת תל אביב, תרפ"ג.)
- כל כתבי אברהם מאפו (תל אביב: הוצאת דביר, תש"ז/1947), תצ"ב עמודים.
לקריאה נוספת
- אברהם כהן קאפלאן, חיי אברהם מאפו, וינה: דפוס י’ האלצווארטה, תר"ל.
- בן-ציון דינור, מכתבי אברהם מאפו, (כונסו בצירוף הערות ונספחים על ידי בן-ציון דינור), מוסד ביאליק, ירושלים, תש"ל, 1970.
קישורים חיצוניים
- כתבי אברהם מאפו בפרויקט בן-יהודה
- אברהם מאפו, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- אברהם מאפו, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
- אברהם מאפו, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
- קובי דנה, אברהם מאפו - חזון אהבת ציון, מגזין אימגו, 2014
- שמואל יוסף פין, הערך "הר"ר אברהם ב"ר יקותיאל מאפו", בתוך: כנסת ישראל, ורשה תרמ"ז, עמ' 37–38, באתר היברובוקס
- "מַאפּוּ, אברהם", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק ו, עמודים 83–84, באתר HebrewBooks
הערות שוליים
- ^ לפי מקור זה; לפי מקור אחר: 6 בפברואר, ח' בשבט.
- ^ כתבי אהבת ציון בפרויקט בן-יהודה
- ^ 3.0 3.1 פרופ' פראוור, האנציקלופדיה העברית – כרך עשרים ושניים, ירושלים-תל אביב: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תש"ל
- ^ יקותיאל מאפו, בעץ השורשים של משפחת פרידמן (באנגלית)
- ^ כתבי אהבת שומרון בפרויקט בן-יהודה