ליבאני
| מדינה |
 לטביה |
|---|---|
| מחוז | ליבאני |
| חבל ארץ | לטגליה |
| http://www.livani.lv/ | |
ליבאני (באנגלית: Līvāni)[1] היא עיירה בעלת כ-10,000 תושבים הסמוכה לדווינסק בחבל לטגליה שבמזרח לטביה, היא ממוקמת בצומת של הנהרות דובנה ודווינה, כ-170 קילומטרים מזרחית לריגה בירת לטביה.
מאז 2007, ליבאני היא מרכז פיתוח אזורי שבו מרוכזים משאבי פיתוח, פעילויות חברתיות וכלכליות. המורשת ההיסטורית של העיר ליבאני נשמרת באופי ובמבנה של תכנון העיר.
היסטוריה
במאה ה-11, הוקמה התיישבות של סוחרים ובעלי מלאכה במקום. היישוב היה כ-7 קילומטרים צפונית למרכז נסיכות ירסיקה (אנ') בלטגליה שקדמה לרפובליקת לטביה, במפגש הנהרות דובנה ודאוגבה. העדות התיעודית הראשונה ליישוב מבוצר בשם דובנא מתוארכת לתקופה מאוחרת יותר.
ראשיתה של ליבאני כפי שאנו מכירים אותה כיום קשורות לשנת 1533, כאשר בעל האדמות המקומי גמרני בשם לייבן ייסד כפר וקרא לו על שמו - Lievenhof.
ב-1677, ליבאני הועברה לבעלותו של המגנאט הפולני לאונרד פוצ'יי, בשנת 1678 הוא בנה את הכנסייה הקתולית הראשונה. הכנסייה עמדה על גדת הנהר של דובנה, קרוב למיקומו הנוכחי של בית הספר התיכון מס' 1 של ליבוני באותם ימים, קבצנים רבים נהגו להתאסף סביב הכנסייה. הם נהגו לקחת את האוכל שניתן להם לגדת נהר דובנה, מעבר לכביש, שם אכלו את ארוחתם. מסיבה זו, המקום קיבל את השם "מפרץ הקבצנים" (Ubaglīcis). כיום זהו אזור מגורים אטרקטיבי.
ב-1824, קיבל ליבאני מעמד חוקי של רובע, ב-1689 נפתח בית המרקחת המקומי הראשון.
ב-1926 לאחר שלטביה הפכה למדינה עצמאית, התפתחה ליבאני וקיבלה מעמד של עיירה. כ-370 בתי מגורים (רובם - מבני עץ) נבנו לאורך הרחוב הראשי. רחוב זה היה מפורסם בשל מגוון רחב של חנויות קטנות שרובן בבעלות יהודי המקום. באמצע שנות ה-30 היו בליבאני כ-180 חנויות. העיירה מילאה גם את התפקיד של מרכז התרבות האזורי.
היסטוריה יהודית
רבניה
- רבי צבי הירש מה-יפית, נולד בשנת ת"ר בפריילי לאביו רבי נפתלי הרץ שהיה רב העיר. בשנת תרי"ז מונה לכהן כרבה של ליבנהוף. אחר כך כיהן כרב וראש הישיבה באיישישוק. לאחר השריפה שם בשנת תרנ"ה התמנה לרב בווילקוביסק פלך סובאלק במלחמת העולם הראשונה נדד לעיר ליפצק פלך טמבוב ברוסיה ושם נפטר בשנת תרע"ט תפס מקום נכבד בוועידת רבני רוסיה. כיהן גם כרבה של קרייזבורג. מחותנו – רבי ישראל איסר יעקב, תשובה אליו נדפסה בשו"ת אילה שלוחה סימן יז.
- רבי נתן לוין (לעווי) נולד בשנת תקפ"ד בקיידאן בצעירותו היה דיין אצל הפתחי תשובה והמלבי"ם. קודם כיהן כרב בעיר אנטיפאלע, לאחר מכן כיהן בערים אליטע, אבעל, וענגראוו שבפולין. משנת תר"מ כיהן כרבה של ניקופול פלך יקאטרינוסלב דנייפרופטרובסק שם כיהן 18 שנה עד לפטירתו בשנת תרנ"ז
- רבי נתן שלמה[2].
- רבי ישראל איסר יעקב קלצקין, נפטר ונקבר בליבנהוף בל בחשון תרפ"ב 1 בדצמבר 1921.
- הרב בנימין אברהם יעקב (זלמן) טייץ (אשכנזי). תרפ"ה – ת"ש. נולד לרבי דובער רבינוביץ בשנת תרל"ג (1873). למד אצל דודו האדר"ת, וכן למד בכולל באיישישוק ובקובנא. נישא לבתו של רבי משה מישל שפירא אב"ד רוגובה[3]. גם רבה של סובט. בשנת תש"א היגר לארה"ב, נפטר תשי"ז [4].
- רבי משה זאב (בן רבי שאול כהן) קיבל כתב מינוי רבנות בעיר, אך בעת ביקורו בארה"ב החליט להשאר שם[5].
ילידיה
- רבי יצחק גברטין. למד בת"ת "יגדיל תורה" בריגה, משם עבר לישיבת ראדין ונמנה בין המצוינים בכולל קדשים, נחשב כאהוב על רבי יוסף רוזין, כיהן כרב בעיר קרייצבורג (לאחר חמיו רבי ראובן לוין), לפי השמועה נשרף בידי הנאצים בעיירה ורקליאן שבלטביה[6].
היסטוריה תעשייתית
ליבאני היא עיירה ייחודית בשל ההיסטוריה התעשייתית שלה. התעשייה הייתה הבסיס לפיתוח העיירה במשך כמעט מאתיים שנה.
ב-1861 הכלכלה המקומית חוותה תנופה חזקה בקרוב כתוצאה מפתיחת קו הרכבת ריגה-דאוגבפילס והרפורמות הדרסטיות של שנות ה-60, בין היתר ביטול הצמיתות. הצמיחה התעשייתית עוררה על ידי אמצעי התחבורה הטובים ביבשה ובים, כוח העבודה הזול שהגיע מאזורי וידזמה וקורזמה, כמו גם משאבי הטבע המקומיים העשירים.
למטרות ייצור, ניתן היה להשתמש בעצים מסביב לליבאני, מלבד אספקת עצים נוספת שהובאו על ידי נהרות דובנה ודאוגבה. מאגרי ענק של חימר, דולומיט, חול וכבול היו זמינים שם ובכך הבטיחו חומרי גלם לייצור חומרי בנייה, זכוכית וכבול. עד תחילת שנות העשרים של המאה ה-20 נבנו בליוואני 10 מפעלים חדשים; הגדולים שבהם היו מפעל עיסת (הוקם ב-1872), מפעל זכוכית (1887), מפעל לעיבוד עץ ומתקנים לייצור לינוליאום, לבנים ומוצרי טקסטיל. במנקי, אשר על גדת הנהר השמאלית של דאוגבה מול ליבאני, בנתה חברה צרפתית מפעל צופרים, שייצר כפתורים למחוכים, כובעים וטלפונים והיה היחיד מסוגו באירופה כולה.
במלחמת העולם הראשונה נסגרו המפעלים המקומיים וציודם פונה לרוסיה. במשך שנתיים וחצי, ליבאני הייתה בקו החזית. במהלך המלחמה נהרסו מירי כ-155 מבנים. לאחר המלחמה היו בלבאני רק 1880 תושבים.
מלחמת העולם השנייה הותירה חצי מהעיירה בהריסות. גם הכיבוש הסובייטי לא היטיב עם העיירה; הבניינים הישנים והנוף על גדות הנהר של דובנה ודאוגבה התקלקלו בהדרגה. בשנות ה-70 נבנו מבנים סטנדרטיים בני 5 קומות במקום בתי המגורים שנהרסו בחלקה הדרומי של העיירה. זה עלה בקנה אחד עם הקמתם של מתקנים תעשייתיים ענקיים בליבני.
בשנות ה-70 וה-80 נוצר במקום מפעל ביוכימי חדש, אתר ייצור לחומרי בניין וחברת בנייה. האחרון התמחה בבניית מה שנקרא "בתי ליוואני", שהיו פופולריים מאוד בשנות ה-80. אתר התעשייה העתיק ביותר בעיירה, מפעל הזכוכית הורחב. ליבאני הפכה למרכז התעשייתי השלישי של מחוז לטגליה, אחרי העיר השנייה בגודלה - דאוגבפילס ורזקנה.
גלריה
-
טחנת מים על נהר דובנה -
תחנת הרכבת ליבאני -
-
מעבורת מעל דאוגבה ליד ליבאני
.jpg)
קישורים חיצוניים
- השואה בלטגליה : ליבאני, פריילי, קרסבה, ויליאקה, וישקי, דגדה באתר הספרייה הלאומית
- (eurocitizens-network.eu ב WebCite (אורכב 16.04.2009))
הערות שוליים
- ^ גם ליוואני, ליוונהוף, ליווענהאף, ליוענהאף, ליוואנהוף, ליווינהאף, ליווען האף, ליוען האף, ליוועמוזע, ליבעמוזע.
- ^ הסכמה ממנו בספר מפענח נעלמות לובלין תרנ"ז מיום "ה' ואתחנן תרנ"ד פה ליוען האף".
- ^ בהקדמה לספר "תבואות שמש" כתב "בספרי הזכרתי איזה פעמים הערות מסבירות מאת חתני הרב האז"ב (-) הוא חתני הרב הגאון המפורסם וכו' מוהרא"ז בנימין שליט"א גאבד"ק לעווענהאף".
- ^ הרב נתן צבי פרידמן, אוצר הרבנים, באתר אוצר החכמה
- ^ "קרוב וסמוך לנסיעתי לבקר את ארצות הברית דאמעריקא, קבלתי כתב רבנות מעיר ליווענהאף אשר בלאטביא, עיר חשובה מאד. אולם בבואי למדינת אמעריקא החלטתי להשאר ולהשתקע בה". הקדמה לתפארת משה
- ^ רבנים שנספו בשואה, אודים מאש - אש התורה חלק א, באתר אוצר החכמה
37865343ליבאני