ורקליאני
 | |
| ארמון בוורקליאני | |
| מדינה |
 לטביה |
|---|---|
| מחוז | ורקליאני |
| שטח | 5.33 קמ"ר |
| גובה | 107 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 1,960 (2016) |
| ‑ צפיפות | 367.73 נפש לקמ"ר (2016) |
| קואורדינטות | 56°36′N 26°45′E / 56.600°N 26.750°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| www.varaklani.lv | |
ורקליאני (בלטבית: Varakļāni (מידע • עזרה); ביידיש: וארקליאן) היא עיירה במזרח לטביה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
ורקליאני נזכרת לראשונה בשנת 1226. בשנת 1928 הוענקו ליישוב זכויות עיר.
יהודי ורקליאני
בשנת 1897 היוו היהודים כ-75% מאוכלוסיית ורקליאני. בשנת 1935 נמנו בוורקליאני 950 יהודים, כ-60% מכלל תושביה, ופעלו בה שלושה בתי כנסת, תלמוד תורה, וכן חוגים ציוניים. פעילות זו הופסקה עם כניסת הסובייטים לאזור בשנת 1940. בתקופה זו הגיעו לעיירה פליטים יהודים.
עם פרוץ מבצע ברברוסה, בסוף יוני 1941, נכנסו לעיירה הגרמנים, ועד מהרה הטילו על יהודי המקום גזירות שונות, ובהן החרמת רכוש, העסקה בעבודות כפייה משפילות, וריכוז בגטו.
ב-4 באוגוסט 1941 רוכזו כ-540 יהודי הגטו שבעיירה, ונרצחו בבורות ירי שכרו בעצמם בבית העלמין היהודי בעיירה. בחודשים שלאחר מכן ערכו הגרמנים מצוד אחרים יהודים מומרים בעיירה, והוציאו אותם להורג. טרם נסיגתם, ציוו הגרמנים על איכרים מקומיים לשרוף את גופות הנרצחים שבבורות הירי בעיירה.
הוריו של שלום חנוך ואמו של חנן יובל עלו לארץ מוארקליאן בשנות ה-30.
לאחר המלחמה חזרו לעיירה כ-20 משפחות יהודיות שהספיקו להימלט מזרחה טרם כניסת הגרמנים. במהלך שנות ה-50 וה-60 הקהילה היהודית בוארקליאן חדלה להתקיים עקב הגירת המשפחות לריגה ודווינסק, משם רובן ככולן עלו ארצה בשנות ה-70. כיום נותר בוארקליאן יהודי אחד בלבד.
קישורים חיצוניים
- ורקליאני (Varaklani), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- "ורקליאני", באתר JewishGen (באנגלית)
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין (אנ'), ורקליאני, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1024–1025), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)