לוטרה מלאית

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןלוטרה מלאית
לוטרה מלאית
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
משפחה: סמוריים
תת־משפחה: לוטרות
סוג: לוטרה מלאית
מין: לוטרה מלאית
שם מדעי
Lutrogale perspicillata
תחום תפוצה

לוטרה מלאית (שם מדעי: Lutrogale perspicillata) ידועה גם בשם לוטרה חלקת-פרווה, היא מין של לוטרה.

הלוטרה המלאית מצויה בעיקר בתת היבשת ההודית ומזרחית לשם בדרום מזרח אסיה. לזן יש אוכלוסייה מבודדת בעיראק. בהתאם לכינויה, ללוטרה המלאית יש פרווה חלקה וקצרה יותר משל שאר הלוטרות.

מאפיינים

הלוטרות המלאיות הן גדולות יחסית למיני לוטרה אחרים, ומשקלן נע בן 7 ל-11 קילוגרם, ואורכן נע בין 59 ל 64 סנטימטר. אורך זנבן נע בין 37 ל-43 סנטימטר. בניגוד לזנבי לוטרות אחרות, זנבן משוטח, ולא מעוגל. רגליהן קצרות וחזקות, ויש להן טפרים חזקים. ראשן מעוגל יותר מזה של לוטרות אחרות ואפן חסר השיער בצורת יהלום. פרוותן קצרה וחלקה. פרוותן בגב בצבע חום אדמדם, ובבטן בצבע חום בהיר עד אפור.

תפוצה וסביבת מחיה

הלוטרות המלאיות חיות ברוב תת היבשת ההודית, וחלקים גדולים מדרום מזרח אסיה. ללוטרה המלאית יש אוכלוסייה מבודדת שנמצאת בביצות בדרום בעיראק.

הלוטרות חלקות הפרווה חיות באזורים עשירים במים מתוקים, דוגמת נהרות, אגמים, שלוליות חורף, ביצות, ואפילו שדות אורז. באזורים בהן אין זני לוטרות אחרים, הלוטרות חלקות הפרווה ימצאו בכל סביבת מחיה עם מים מתוקים, אך באזורים בהן הן חולקות את השטח עם זני לוטרות אחרות, יעדיפו הלוטרות חלקות הפרווה לחיות במקווי מים גדולים כמו אגמים, ולא נחלים ושלוליות חורף, בהן חיות הלוטרות הקטנת יותר. הלוטרות מותאמות לחיים בסביבת מחיה מימית, אך הן יכולות לחיות גם באזורים יבשים ולעיתים נודדות מרחקים גדולים על היבשה כדי להגיע למקורות מים חדשים.

למרות שלעיתים קרובות הלוטרות חלקות הפרווה מצויות באזורי מחיה של מים מלוחים, בעיקר חופים ואיים קטנים, הלוטרה המלאית חייבת מקווה מים מתוקים קרוב לסביבת מחייתה.

ללוטרה מלאית שלושה תת-מינים:

מאפיינים התנהגותיים וחברתיים

גורים של לוטרה מלאית
לוטרה מלאית בפארק הלאומי ושמורת הטבע נגרהואול בדרום הודו
קבוצת לוטרות חלקות פרווה בזמן מנוחה

הלוטרות המלאיות הן חיות חברתיות שצדות בקבוצות. הלוטרות פעילות בעיקר ביום עם הפסקה קצרה בפעילותן בשעות הצהריים.

הן מבלות את לילותיהן במחילות שנחפרות בתוך צמחייה צפופה, מתחת לשורשי עצים, או ליד סלעים. הן משתמשות בריח כדי לתקשר עם זני לוטרות אחרים ועם בעלי חיים אחרים. לכל לוטרה ישנן שתי בלוטות ריח בבסיס זנבן, בהן הלוטרות משתמשות לסימון אדמה או עצמים כגון סלעים וצמחים ליד אתרי הזנה. הלוטרות אף משתמשות בתקשורת קולית הכוללת שריקות, ציוצים ויללות.

חלקן עשויות לבנות מחילות קבועות ליד המים, בצורה הדומה לסכרי בונה, עם כניסה תת-מימית למנהרה שמובילה לקן מעל פני המים.

בעת ציד בערוץ נחל, קבוצת הלוטרות תיצור מעין מבנה תקיפה בצורת ראש חץ המצביע לכיוון השחייה, ורוחבו כרוחב ערוץ הנחל עצמו. הפרטים הגדולים יותר יהיו באמצע. בצורה הזאת הן שוחות ומבהילות את הדגים, שמנסים להתרחק מהלוטרות. באופן פתאומי הלוטרות צוללות ותופסות דג אחד כל אחת. לאחר מכן הן שוחות אל החוף ובולעות את הדג שלם, עם הראש קודם.

קבוצת ציד של לוטרות יכולה לכלול עד 11 פרטים. שטח הציד של קבוצת לוטרות נע בין 7 ל 12 קילומטרים רבועים.

תזונה

70% מתזונתן של הלוטרות חלקות הפרווה מורכבת מדגים, אך הן אוכלות גם זוחלים, צפרדעים, חרקים, סרטנים, ויונקים קטנים. הלוטרות מעדיפות לאכול דגים גדולים, בעיקר באזורים בהן הן חולקות את שטח המחיה שלהן עם זני לוטרות אחרים. גודל הדגים שהן מעדיפות נע בין 5 ל-30 סנטימטר. לוטרה בוגרת בשבי צורכת כקילוגרם אחד של מזון ליום.

רבייה

הלוטרות חלקות הפרווה יוצרות קבוצות משפחתיות קטנות אשר כוללות זוג הורים ועד ארבעה צאצאים מעונות קודמות.

כשיש מזון בשפע, הלוטרות יתרבו במהלך כל השנה, אך במקומות בהן תלויות הלוטרות במונסונים בשביל מזון, הן יתרבו בעיקר בין החודשים אוקטובר ופברואר. לאחר הריון של חודשיים נולדים עד חמישה גורים. האמהות יולדות ומגדלות את גוריהן במאורה סמוך למים. לרוב הלוטרות בונות את המאורה בעצמן, אך לעיתים הן לוקחות מאורות עזובות. לאחר הלידה, הגורים עיוורים ותלויים לחלוטין בהוריהם, אך לאחר 10 ימים, עיניהם נפתחות, והם נגמלים כעבור שלושה עד חמישה חודשים. הם מגיעים לגודל של בוגרים כעבור שנה, ולבגרות כעבור שנתיים או שלוש.

איומים

האיום העיקרי על הלוטרות חלקות הפרווה הוא איבוד שטחי ביצות בגלל הקמת תחנות כח הידרואלקטריות, הריסת ביצות בשביל בנייה וחקלאות, חוסר במקורות מזון (בגלל מוות של דגים), ציד בלתי חוקי, והרעלת מקווי מים על ידי חומרי ריסוס ושפכים תעשייתיים. ברוב מדינות דרום מזרח אסיה הגידול המסיבי באוכלוסייה במאה ה-20 וחוסר ההצלחה של תוכניות פיתוח של אזורי מגורים חקלאיים גרמו לאנשים להיות תלויים יותר ויותר במשאבי טבע. על כן, רוב מקווי המים לא מהווים מקור מזון מספיק בשביל אוכלוסיית הלוטרות. מקווי מים מזוהמים על ידי חומרי הדברה ושפכים המגיעים מחקלאות לא מבוקרת. השימוש המוגבר בחומרי הדברה מסכן את כל הטורפים הניזונים מבעלי חיים מימיים באזור. בכל דרום ודרום מזרח אסיה מתנהל מאבק בין המקומיים ללוטרות, בגלל שהעוני והגידול בפעילויות הקשורות במים הביא להרג לא מוצדק של לוטרות רבות. אזורי מחיה רבים של הלוטרות חלקות הפרווה נהרסו בגלל בנייה לא מבוקרת. בדרום מזרח אסיה אמנם אין הרבה לכידה והרג מכוון של לוטרות, אך פעילות זו נפוצה בהודו, נפאל ובנגלדש.

בגלל ייבוש ביצות בעיראק בעת כהונתו של סדאם חוסיין נראה שהאוכלוסייה העיראקית של הלוטרות נכחדה, אך ב-2009 נמצאו ממצאים המעידים כי מספר פרטים שרדו.

שימור

מאז שנת 1977, הלוטרה המלאית היא מין מוגן תחת אמנת וושינגטון לחיות מוגנות, כלומר שכמעט בכל מדינות המוצא שלה הלוטרה המלאית מוגנת בחוק ואסור להרוג אותה. למרות זאת, רוב מדינות התפוצה הטבעיות של בלוטרה לא מצליחות לאכוף את החוק ולהשתלט על הציידים הלא חוקיים והסחר הלא חוקי בלוטרות.

הלוטרות חלקות הפרווה מוגדרות כמין פגיע, בגלל שאוכלוסייתן ותפוצתן קטנה כתוצאה מאיבוד שטחי מחיה וזיהום על ידי חומרי ריסוס. רוב מדינות המוצא של הלוטרות לא מצליחות להשתלט על הסחר הלא חוקי הנרחב בלוטרות, שמוביל לציד בלתי חוקי. מאז 1972 הלוטרות מוגנות בהודו, שם הן מוגדרות בסכנת הכחדה.

בבנגלדש משתמשים בלוטרות חלקות הפרווה לדיג. הלוטרות מרובות בשבי, מאומנות ומשתמשים בהן בשביל להבריח דגים לתוך רשתות דייג. טכניקת דיג זו כיום משומשת על ידי בערך 300 דייגים, כש-2000 אנשים נוספים תלויים בדגים אותן הלוטרות מביאות למחייתם.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוטרה מלאית בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

22377565לוטרה מלאית