לוטרת ענק
 לוטרת ענק
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | טורפים |
| משפחה: | סמוריים |
| תת־משפחה: | לוטרות |
| סוג: | Pteronura |
| מין: | לוטרת ענק |
| שם מדעי | |
 Pteronura brasiliensisגמלין, 1788 | |
| תחום תפוצה | |
| |
לוטרת ענק (שם מדעי: Pteronura brasiliensis) היא יונק טורף החי באמריקה הדרומית. לוטרת הענק חברה במשפחת הסמוריים, קבוצת טורפים מוצלחת בעלת תפוצה חובקת עולם. תפוצתה מוגבלת לצפונה ולמרכזה של יבשת אמריקה הדרומית. בשונה ממרבית הסמוריים, לוטרת הענק היא יצור חברותי שחי בקבוצות משפחתיות המונות שלושה עד שמונה פרטים. הקבוצות מונהגות על ידי זוג דומיננטי, ומציגות לכידות ושיתוף פעולה יוצאים מן הכלל. לוטרת הענק שלווה במרבית זמנה, אולם אין בכך כדי להפחית מן הטריטוריאליות ומן האגרסיביות שקבוצות לוטרות שונות מציגות זו כלפי זו. לוטרת הענק היא הקולנית מבין מיני הלוטרות, וקולות שונים שהיא מפיקה זוהו כקולות אזעקה, תוקפנות או עידוד.
לוטרת הענק מציגה מגוון התאמות לסגנון חיים מימי, לרבות פרווה צפופה במיוחד, זנב דמוי משוט וקרומי שחייה בכפות הרגליים. הלוטרה מעדיפה לשוטט בנהרות ובנחלי מים מתוקים, ולעיתים אף תבלה את זמנה באגמים ובמעיינות. היא מקימה "מחנות" נרחבים בסמוך לאזורים בו נמצא מזונה, ולצורך זה היא מפנה כמויות גדולות של צמחייה. תזונתה מורכבת בעיקרה מדגים, כמו חריתים (Characidae) ושפמנונים, ומעקרבים. אין לה טורפים משמעותיים, למעט האדם, אף שהיא נאלצת להתחרות עם מינים אחרים, כמו הלוטרה הנאוטרופית ומיני קיימנים, על מקורות מזון.
תחומי מחייתה הצטמצמו עד מאד ביחס למקביליהם בעבר, וכיום תפוצתה מקוטעת למדי. עשורים של ציד בלתי חוקי שנועד לנצל את פרוותה הקטיפתית, ששיאו בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, הביאו לירידה דרסטית בגודל האוכלוסייה העולמית. ב-1999 סווג המין ככזה הנתון בסכנת הכחדה, והערכות שונות אמדו את מספר הלוטרות בבר בכ-5,000 בלבד. אזור גויאנה הוא מבצרה האחרון של הלוטרה, ומחוצה לו - היא נחשבת ליונק הנתון בסיכון הגדול ביותר באזור הנאוטרופי. האיום הגדול ביותר על הישרדות המין הוא אובדן בתי גידול. גם בשבי הלוטרה נדירה למדי, וב-2003 למשל הוחזקו רק 60 פרטים ברחבי העולם[1].
שם הסוג שבו היא נמצאת (Pteronura) נגזר מהמילים היווניות "πτερον" (נוצה, כנף) ו-"ura/ουρά" (זנב), שמרמזות על זנבה הייחודי.
טקסונומיה
_with_a_Vermiculated_Sailfin_Catfish_(Pterygoplichthys_disjunctivus)_(29139163221).jpg)
הלוטרות מרוכזות כולן בתת-המשפחה Lutrinae שבמשפחת הסמוריים. לוטרת הענק היא החברה היחידה בסוגה, Pteronura. כיום נהוג לחלק את אוכלוסיית לוטרות הענק לשני תת-מינים: P. b. brasiliensis ו-P. b. paraguensis. תת-המין הראשון נפוץ בצפון יבשת אמריקה הדרומית, לרבות אזורי האורינוקו, האמזונאס וגויאנה, בעוד שתת-המין השני משתרע דרומית יותר, בין היתר בפרגוואי, באורוגוואי, בדרום ברזיל ובצפון ארגנטינה, אף שייתכן וכיום הוא נכחד משלוש האחרונות שהוזכרו. כך, איגוד השימור העולמי (IUCN) מציין כי נוכחות המין בארגנטינה ובאורוגוואי אינה ודאית[2]. נטען, כי תת-המין הדרומי קטן וחברותי יותר מזה הצפוני, וכן כי מבנה השיניים והגולגולת שונה. עם זאת, מחקר שבוצע ב-1997 דחה את הסיווג לשני תת-מינים, בטענה כי הוא אומת פעם אחת בלבד ב-1968 ולא היה מבוסס דיו[3]. ביולוג אחר טען כי החלוקה היא בעלת "ערך מוטל בספק"[4].
ביולוגיה והתנהגות
לוטרת הענק היא בעל חיים גדול יחסית, חברתי ופעיל יום. דיווחי מטיילים מוקדמים תיארו את הלוטרה כקולנית, אולם המידע המדעי אודותיה היה מועט מאד עד לעבודתו המקיפה של ניקול דופלה בסוף שנות ה-70[4].
מאפיינים פיזיים
לוטרת הענק שונה במובהק ממיני לוטרות אחרות, הן במבנה הפיזי שלה והן בהתנהגויות שהיא מציגה. גופה הוא הארוך ביותר בקרב משפחת הסמורים, אם כי לוטרת הים עשויה להגיע למשקל רב יותר. אורכם של הזכרים נע בין 1.5 ל-1.8 מטרים, וזה של הנקבות - בין 1.5 ל-1.7 מטרים. זנבה השרירי עשוי להגיע לאורך של 70 סנטימטרים. תיאורים מוקדמים של לוטרות חיות ושל עורות לוטרות מזכירים פרטים זכרים באורך של עד 2.4 מטרים; ציד אינטנסיבי כנראה הנמיך את תכיפות הופעתם של פרטים ענקים שכאלה. משקל הלוטרות נע בין 32 ל-45 קילוגרמים עבור הזכרים ו-22 עד 26 קילוגרמים עבור הנקבות[8].
פרוותה של לוטרת הענק היא הקצרה מבין פרוות הלוטרות; צבעה האופייני הוא חום, אולם הוא עשוי להיות חום-אדמדם או חום-צהבהב; כשהפרווה רטובה היא נדמית כשחורה[3]. שכבה חיצונית מיוחדת בפרווה לוכדת את המים, ושומרת על הפרווה הפנימית יבשה. אורכה של השכבה החיצונית כשמונה מילימטרים, כפול מזה של השכבה הפנימית[9]. קטיפותה של הפרווה הפכה את הלוטרה למבוקשת בקרב סוחרי פרוות, מה שתרם לירידה הגדולה במספריה. באזור צווארה ומתחת לסנטרה מופיעים כתמים ייחודיים שצבעם קרם-לבן, שבאמצעותם ניתן לזהות את הפרטים כבר מרגע לידתם[3].
חרטומה של לוטרת הענק קצר, אוזניה קטנות ועגולות. אפה מכוסה לחלוטין בפרווה, כך שרק שני הנחיריים חשופים לסביבה. שפמה הרגיש מאפשר לה לעקוב אחר שינויים בלחץ המים ובזרמים שסביבה, ובכך מסייע לה לאתר את טרפה[10]. רגליה קצרות ועבות, ובקצותן כפות רגליים קרומי-שחייה גדולים וטפרים חדים. אפה ואוזניה יכולים להיסגר, למשל בעת צלילה. כושר הראייה של הלוטרה לא נחקר במרוכז, אולם תצפיות מראות כי הלוטרה נסמכת בעיקר על ראייתה בזמן הציד. מעל פני המים, היא מסוגלת לזהות טורפים ממרחקים גדולים. העובדה שהיא פעילת יום באופן בלעדי מרמזת גם כן על השימוש המרכזי בחוש הראייה בזמן איתור טרף וטורפים. מיני לוטרות אחרים הם בעלי ראייה סבירה או קוצר ראייה קל, על האדמה ובמים גם יחד. הלוטרה ניחנה בחושי שמיעה וריח מעולים וחדים[4].
תזונה וציד
לוטרת הענק היא טורף-על, וכך מצב אוכלוסייתה משקף במידת מה את בריאות המערכות האקולוגיות בהן היא חיה[11]. היא ניזונה בעיקר מדגים, ובהם חריתיים, אמנוניים, שפמנונים ודקרים. מניתוח תכולות קיבה של לוטרות, נראה כי היא צדה דגים בינוניים בגודלם ששוחים במים רדודים. לוטרת הים היא ככל הנראה צייד אופורטוניסט, בשל העובדה שהיא ניזונה מהמינים הנפוצים בסביבתה[12]. אם היצע הדגים אינו רב, הלוטרה תאכל גם סרטנים, נחשים ואפילו קיימנים קטנים ואנקונדות[13].
היא מסוגלת לצוד בגפה, בזוגות או בקבוצות, והיא מסתמכת כאמור על ראייתה כדי לאתר את טרפה. במקרים מסוימים, ציד קבוצתי לכאורה עשוי להיות תוצאה של כמה פרטים שצדים כל אחד כשלעצמו בסמיכות קרובה. ציד קבוצתי "אמיתי" ומתואם מתנהל רק כאשר יש צורך בכך, למשל בעת ציד אנקונדה או קיימן שחור[3]. הלוטרה מעדיפה ללגוד דגים חסרי-תנועה שנמצאים בקרקעית הנהר. היא יכולה לתקוף מלמעלה כמו גם מלמטה, כשהיא מסתובבת ברגע האחרון כדי ללכוד את הטרף בין שיניה. היא נוהגת לאכול את הטרף שלכדה מיד אחרי תפיסתו, תוך שהיא תופסת אותו בחוזקה בכפות רגליה הקדמיות. בשבי, פרטים בוגרים נצפו כשהם צורכים כעשרה אחוזים ממשקל גופם בכל יום, כלומר כשלושה קילוגרמים לערך[3].
מבנה חברתי וקולות
לוטרת הענק היא יצור חברותי מאוד, והיא חיה בקבוצות משפחתיות רחבות. גודל הקבוצות נע בין שניים לעשרים חברים, והממוצע נע בין שמונה לעשר. חברי הקבוצה ישנים, משחקים, נעים ואוכלים יחד. הקבוצות טריטוריאליות - כל קבוצה מסמנת את גבולות האזור שלה בעזרת שתן וצואה והפרשות מיוחדות מבלוטות, וכן באמצעות השמעת קולות לאורך הגבולות. לעיתים זכר חדש בקבוצה עשוי לתפוס את תפקיד הזכר הדומיננטי (כחלק מהזוג הדומיננטי). קבוצות הלוטרות מעדיפות להימנע מסכסוך, אולם לעיתים העימותים מסלימים לכדי לאלימות, במהלכה בעיקר הזכרים אך גם הנקבות מגנים על חבריהם ועל הטריטוריה. בתוך הקבוצות אין כמעט עימותים, והפרטים משתפים פעולה זה עם זה. בקבוצות הלוטרות אין היררכיה חברתית קשיחה[14].
לוטרת הענק היא חיה קולנית במיוחד, והיא מציגה סט של קולות מורכבים למדי. דופלה[4] זיהה תשעה קולות שונים, כשניתן לחלק את אלו לחלוקת משנה בהתאם להקשר. נביחת "האה!" זריזה או נחירות עוצמתיות מצביעות על עניין מיידי או סכנה אפשרית. צעקה מהוססת משמשת כנגד פולשים, בעוד שנהימה עלולה לשמש כאזהרה אגרסיבית. המיות, המהומים ושריקות משמשים את הלוטרות גם כן.
רבייה ומחזור חיים
מרבית המידע לגבי תהליך הרבייה ומחזור חייהן של לוטרות הענק מגיע מפרטים שחיו בשבי, ודיווחים מהבר נדירים ביותר. הנקבה ממליטות בכל השנה, בעיקר בשבי, ובבר ייתכן כי שיא הלידות מתרחש בעונה היבשה. תקופת ההיריון נמשכת 65 עד 70 ימים, בסופן ממליטה הנקבה בין גור אחד לחמישה גורים, ובממוצע - שניים. הזמן בין המלטות סמוכות הוא מספר חודשים (בין חצי שנה ועד לשנתיים ויותר), אולם אם השגר הקודם לא שרד הזמן עשוי להתקצר מאד (תופעה נפוצה בעולם החי).
הגורים נולדים עיוורים ופרוותיים, לרוב במחילה תת-קרקעית סמוכה למקור מים. הזכרים משתתפים באופן פעיל בגידול הגורים. לכידות המשפחה חזקה; אחים בוגרים יותר גם עשויים להשתתף בטיפול בילדים, אף שבשבועות הראשונים לאחר הלידה הם עשויים לעזוב את הקבוצה באופן זמני. הגורים פוקחים את עיניהם לראשונה בשבוע הרביעי, שבוע לאחר מכן הם מתחילים ללכת, והם מסוגלים לשחות בבטחה לאחר 12 עד 14 שבועות. הם נגמלים מיניקה בגיל תשעה חודשים, ומתחילים לצוד (בהצלחה) זמן קצר לאחר מכן. הלוטרות מגיעות לבגרות בגיל שנתיים לערך. הן הזכרים והן הנקבות עוזבים את הקבוצה המשפחתית בגיל שנתיים עד שלוש שנים, ולאחר מכן הם מחפשים טריטוריה חדשה שבה יוכלו להקים משפחה משלהם[15].
לוטרת הענק רגישה מאד לפעילות אנושית בזמן הטיפול בגוריה. כך למשל, אף מכון לא הצליח לגדל גורי לוטרת ענק אלא אם כן להורים סופקה פרטיות מספקת; הלחץ הנגרם כתוצאה מההתערבות האנושית עלול להביא לפגיעה בהנקה, להזנחת הגורים או אפילו להריגתם. מנגד, כל חברי הקבוצה מגנים בחירוף נפש על הגורים שבקבוצה, ומתקיפים פולשים מכל סוג.
לוטרת הענק הבוגרת ביותר שתועדה בטבע מתה בגיל שמונה שנים. בשבי לעומת זאת, הלוטרות עשויות להגיע אפילו לגיל 17 שנים. הלוטרה רגישה למגוון מחלות, כמו פארוו. טפילים, כמו זחלי זבובים ותולעי מעיים, פוגעים גם כן בלוטרות. סיבות אחרות למוות הן תאונות, דלקת הקיבה והמעיים (Gastroenteritis), רצח גורים וכן התקפים אפילפטיים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Londono, G. Corredor; Munoz, N. Tigreros (2006). "Reproduction, behaviour and biology of the Giant river otter (Pteronura brasiliensis) at Cali Zoo". International Zoo Yearbook 40: 360–371. doi:10.1111/j.1748-1090.2006.00360.x
- ^ Duplaix, N., Waldemarin, H.F., Groenedijk, J., Munis, M., Valesco, M. & Botello, J.C. (2008). Pteronura brasiliensis. 2008 IUCN Red List of Threatened Species. IUCN 2008. Retrieved on 06 March 2009. Database entry includes justification for why this species is endangered.
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 Carter, S.K.; Rosas, F.C.W. (1997). "Biology and conservation of Giant Otter (Pteronura brasiliensis)" (PDF). Mammal review 27 (1): 1–26. doi:10.1111/j.1365-2907.1997.tb00370.x. Retrieved on 2007-11-06.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 Duplaix, Nicole (1980). "Observations on the ecology and behavior of the giant river otter Pteronura brasiliensis in Suriname". Revue d'Ecologie (Terre Vie) 34: 495–620.
- ^ 5.0 5.1 5.2 Koepfli, K.-P; Wayne, R.K. (December 1998). "Phylogenetic relationships of otters (Carnivora: Mustelidae) based on mitochondrial cytochrome b sequences" (abstract). Journal of Zoology 246 (4): 401–416. doi:10.1111/j.1469-7998.1998.tb00172.x. Retrieved on 2007-12-29.
- ^ Foster-Turley, Pat; Macdonald, Sheila; Mason, Chris (eds.) (1990). "Otters: An Action Plan for their Conservation". IUCN/SSC Otter Specialist Group (International Conservation Union): Sections 2 and 12. Retrieved on 2007-11-21.
- ^ Marmi, Josep; Lopez-Giraldez, Juan F.; Domingo-Roura, Xavier (November 2004). "Phylogeny, evolutionary history and taxonomy of the Mustelidae based on sequences of the cytochrome b gene and a complex repetitive flanking region". Zoologica Scripta 33 (6): 481–499. doi:10.1111/j.0300-3256.2004.00165.x.
- ^ "Giant Otter (Pteronura brasiliensis)". The Nature Conservancy. Retrieved on 2008-01-25.
- ^ "Otters: Physical characteristics". Anheuser-Busch Adventure Parks. Retrieved on 2007-11-06.
- ^ "Giant Otter". World Wildlife Fund. Retrieved on 2008-01-19.
- ^ Barnett, Adrian; Shapley, Rebecca; Lehman, Shawn; et al. (October 2000). "Records of the Giant Otter, Pteronura brasiliensis, from Guyana". IUCN Otter Specialist Group 17 (2): 65–74.
- ^ Fernando, Rosas; Zuanon, Jansen; et al. (September 1999). "Feeding Ecology of the Giant Otter, Pteronura brasiliensis". Biotropica 31 (3): 502–506. doi:10.1111/j.1744-7429.1999.tb00393.x.
- ^ "Otter (Pteronura brasiliensis)". International Otter Survival Fund. Retrieved on 2007-11-21.
- ^ Schenck, C.; Staib, E. (April 1992). "Giant Otters In Peru". IUCN Otter Specialist Group 7: 24–26. Retrieved on 2008-01-22.
- ^ Sykes-Gatz, Sheila (2005). International Giant Otter Studbook Husbandry and Management Information and Guidelines (Second ed.). Germany: Zoologischer Garten Dortmund. p. 13.
.jpg)
23807428לוטרת ענק