לבאיה
לבאיה (או לבאיו) היה מושל העיר שכם בתקופת הברונזה המאוחרת ב. הוא חי בזמנם של מלכי מצרים אמנחותפ השלישי ובנו אחנתון מלכי השושלת ה-18 ששלטו במצרים במאה ה-14 לפנה"ס. בתקופה זאת כנען הייתה כפופה לשלטון מצרים. השלטון נעשה באמצעות מושלי הערים אשר ניהלו את הערים והעלו מסים למצרים, ובאמצעות החזקת חיל מצב מצרי בכנען.
לבאיה היה שליט של ממלכה ששכנה באזור הררי, והוא ניסה להרחיב את תחום שלטונו ולהשתלט על העמקים הפוריים בשכנות, מצפון לכיוון עמק יזרעאל, וממערב לכיוון השרון וגם לכיוון השפלה. כנגדו התלכדה ברית של שליטים מקומיים בתמיכת השלטון המצרי, ובסופו של דבר הוא נכשל ונהרג.[1]
בנו של לבאיה, מותבעל, קבע את מושבו בפחל שבעבר הירדן וניהל מערכות צבאיות משלו עד שככל הנראה חוסל בהוראת הממשל המצרי בידי ביריאווזה.
מקורות המידע
המידע על לבאיה מקורו במכתבי אל-עמארנה, ארכיון מכתבים גנוזים שהתגלה בחפירות ארכאולוגיות באל עמארנה שבמצרים התיכונה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. בארכיון נמצאו 3 מכתבים שכתב לבאיה למלך מצרים (מכתבי א"ע 252, 253, 254), בנוסף נמצאו עוד 12 מכתבים של מושלים אחרים המזכירים את לבאיה במכתביהם. ממכתבי אל-עמארנה ניתן ללמוד על פעולותיו ועל מערכת יחסיו עם מושלי הערים האחרות בכנען. במכתבי לבאיה לא כתוב שהוא מושל שכם, המכתב היחיד המציין שהוא מושל שכם הוא מכתבו של עבדיחבה מכתב א"ע 289 מושל ירושלים המציין ש"לבאיה נתן את שכם לאויבים". המכתב היחיד שיש מידע לגבי שנת כתיבתו הוא מכתב א"ע 254 שעליו נכתב בדיו בהיראטית השנה שבה נכתב המכתב המפורש כשנת 32 לאמנחותפ השלישי.
אזכור נוסף של לבאיה נמצא על גבי חותם גליל שנמצא בשנת 1993 בחפירות תל בית שאן. על גבי חותם זה נמצאה כתובת ”ללבאיה אדוני אמור, מסר מתאגי: למלך, אדוני: שמעתי את המסר שלך אלי...”.[2]
על פי מכתב א"ע מס' 252 שכתב לבאיה למלך מצרים עיר מולדתו לא הייתה שכם. במכתב זה הוא מתלונן על אנשים אשר כבשו את העיר ומציין שהוא מותקף בימים אלו כש"שתי ערַי נכבשו" ומציין שהתוקפים הם "שודדי אבי".
לבאיה ניסה להשתלט על ערים אחרות בכנען ולהרחיב את שלטונו צפונה לאזור השרון ודרומה. במכתב א"ע 250 נכתב שתקף את שונם ואת גת רימון[3], ובמכתב א"ע 244 נכתב שתקף את מגידו. במכתב א"ע 253 כתב לבאיה שהוא נכנס לגזר שבאזור השפלה. על פי מכתב א"ע 244 של מושל מגידו בירידיה, לבאיה מנצל את החזרת הגדוד המצרי הסדיר ממגידו למצרים כדי לבצע את תוכניות ההתפשטות שלו. הסיבה להחזרת הגדוד המצרי אינה מובהרת מהמכתבים. השערת החוקרים היא שהגדוד הוחזר אולי בשל מאורע חגיגי לכבוד אמנחותפ השלישי, או כדי לעזור לאמנחותפ הרביעי לסגור את מקדשי נא אמון. במכתב זה מתלונן בירידה על מצור שהטיל לבאיה על העיר מתוך מטרה לכבוש את העיר. במכתב א"ע 250 הוא מכתבו של בַּעַלמֶהֶר מושל גת-פדלה (ג'ת) למלך מצרים, מתלונן המושל על בני לבאיה ששמו פעמיהם להרוס את הארץ יותר מאשר אביהם הרס. במכתב זה מציין בעלמהר שלבאיה תקף חמש ערים את גת-פדלה, גת-רימון, שונם, בֻּרְקֻנָה ועַרַבּוּ
נסיונות ההשתלטות של לבאיה על אזור ירושלים באים לידי ביטוי במכתבי התלונה של עבדיחבה מושל ירושלים לפרעה. במכתב א"ע 289 מתלונן עבדיחבה שלבאיה נתן לעפירו להשתלט על שכם והוא רוצה גם להשתלט על ירושלים באמצעות ברית שהקים עם מִלכִּאִלוּ מלך גזר ועם מלכי גת, לכיש ואשקלון.
קשריו עם מלכאילו מלך גזר ידעו עליות ומורדות. מלך זה היה בן בריתו העיקרי, אבל לפחות פעם אחת ברית זאת הופרה כשלבאיה פלש לגזר. במכתב א"ע 254 כותב לבאיה למלך מצרים שהוא לא פשע, מציין שהוא נכנס לגזר וכי מלך מצרים רוצה לקחת את רכושו אבל לא נוגע ברכושו של מלכאילו. נראה ששלטונות מצרים ניסו לסכסך ביניהם על ידי הקלת המסים על מושל גזר. הוא הודף גם את האשמות שכאילו כרת ברית עם העפירו בהתייחסו לבנו ובציינו ”לא ידעתי כי בני מתהלך עם אנשי העפירו”.
בסופו של דבר ציוו השלטונות המצרים על מושלי האזור לעצור את לבאיה. במכתב א"ע 245 כותב בירידיה מושל מגידו למלך מצרים ומבטיח לו לתפוס את לבאיה חי. על פי המכתב סַֻרתַ מושל עכו לקח את לבאיה ממגידו והבטיח לשלוח אותו למצרים באניה. במקום זאת קיבל ממנו כסף ושחרר אותו ביחד עם בעלמהר מחנתון לביתם. במכתב א"ע 250 לומדים על גורלו הסופי של לבאיה. במכתב זה מתלונן בעלמהר על בניו של לבאיה שרוצים להרוס את הארץ יותר מאשר אביהם הרס ודורשים ממנו להילחם באנשי גִינַה (ג'נין) אשר הרגו את אביהם.
בניו של לבאיה ממשיכים בדרכו של אביהם. במכתב א"ע 246 כותב בירידיה שהם שכרו את העפירו ואת הסותו כשכירי חרב להלחם בו. הם משתפים פעולה עם מושל גזר (א"ע 250).
לקריאה נוספת
- ציפורה כוכבי-רייני, לאדוני המלך - מכתבי אל-עמארנה, מוסד ביאליק, 2005 פרק 10 - פרשת לבאיו מושל שכם ובניו, עמודים 207-191
קישורים חיצוניים
- גרשון גליל, ערי הממלכה הכנעניות במאה הי"ד לפה"ס: היקפן ומעמדן המדיני, קתדרה 84, יולי 1997, עמ' 14-8
- דפנה שלזינגר, שכם לאור מכתבי אל עמארנה באתר דעת
- מכתבי אל-עמרנה העוסקים בפרשת לבאיה באנגלית
הערות שוליים
- ^ ההיסטוריה של ארץ-ישראל - מבואות התקופות הקדומות, 1982, הוצאת יד בן צבי, עמ' 194
- ^ דפנה שלזינגר, שכם לאור מכתבי אל עמארנה , אתר דעת
- ^ זיהויה של גת רימון לא ידוע, ייתכן ומדובר בראמנה ליד תענך
