לאוניקוס כלקוקונדילס

לָאוֹנִיקוֹס כַלְקוֹקוֹנְדִילֶס (ביוונית: Λαόνικος Χαλκοκονδύλης;‏ 1430 בערך – 1470 בערך) היה היסטוריון יווני ביזנטי מאתונה. הוא ידוע בזכות חיבורו "תצוגות של היסטוריות" (Apodeixis Historion, Ἀποδείξεις Ἱστοριῶν), המתעד את 150 השנים האחרונות של האימפריה הביזנטית.

חייו

לאוניקוס כלקוקונדילס נולד למשפחת אצולה באתונה הפלורנטינית (תחת שלטון פירנצה) בסביבות השנים 1430–1432. הוא נולד בשם "ניקולאוס", אך אימץ את היפוך האותיות בעל הצליל הקלאסי "לאוניקוס", כדי להדגיש את הלימוד ואת תחומי העניין היווניים הקלאסיים שלו. זו הייתה מגמה אינטלקטואלית שלאוניקוס חלק עם חברים אחרים בחוג האינטלקטואלי שלו במיסטרה הביזנטית.

משפחת כלקוקונדילס הייתה אחת המשפחות הילידות העתיקות ביותר באתונה וזכתה לבולטות רבה. במחצית הראשונה של המאה ה-15 שלטה באתונה משפחת אצ'יאיולי (Acciajuoli) הפלורנטינית. הכלקוקונדילים היו קשורים במשפחה זו בקשרי נישואין. אביו גאורגיוס היה קרוב משפחתה של מריה מליסנה, אשתו של הדוכס הפלורנטיני של אתונה אנטוניו הראשון אצ'יאיולי . כאשר אנטוניו מת ב-1435, ניסתה מריה להבטיח את השליטה בדוכסות אתונה ושלחה את גאורגיוס בשליחות לסולטאן העות'מאני מוראט השני (שלט בשנים 1421–1444, 1446–1451), בבקשה שהשלטון באתונה יופקד בידיה ובידי גאורגיוס כלקוקונדילס. עם זאת, במהלך היעדרותו, הדוכסית פותתה אל מחוץ לאקרופוליס ונצר צעיר ממשפחת אצ'יאיולי, נריו השני , הוכרז כדוכס אתונה. בינתיים, הצעתו של גאורגיוס כלקוקונדילס לסולטאן בסך 30,000 מטבעות זהב נדחתה והוא הושלך לכלא. גאורגיוס הצליח להימלט לקונסטנטינופול באונייה, אך נתפס על ידי ספינה אתונאית והובא בחזרה לסולטאן, אשר חנן אותו. בסביבות 1435 הוגלתה משפחת כלקוקונדילס מאתונה, והיא עברה למיסטרה שבחצי האי פלופונסוס, שהיה תחת שלטון ביזנטי בתור דספוטט מוראה.

ב-1446 שלח קונסטנטינוס פלאיולוגוס, דספוט המוראה (והקיסר הביזנטי לעתיד), את גאורגיוס בשליחות דיפלומטית שנייה למוראט השני כדי להשיג את עצמאותן של המדינות היווניות מדרום לתרמופילאי, במטרה להחזיר את דוכסות אתונה לשלטון ביזנטי. אולם הסולטאן כעס על התנאים שהוצעו, הכניס את גאורגיוס לכלא, ואז צעד על כוחותיו של קונסטנטינוס שהחזיקו בחומת הקסמיליון במצר קורינתוס. לאחר שהמטיר עליה אש במשך שלושה ימים, הרס את הביצורים, טבח במגינים, ואז בזז את האזור הכפרי, עשה סוף לכל התקוות לעצמאות. ייתכן שלאוניקוס היה עד ראייה לקרב זה בשנת 1446, אם כי ההיסטוריון מתחילת המאה ה-16 תאודורוס ספנדונס טוען שלאוניקוס היה מזכירו של מוראט השני ונוכח בקרב וארנה ב-1444.

קיריאקוס מאנקונה, הסוחר וההומניסט האיטלקי שלעיתים מכונה גם אבי הארכאולוגיה המודרנית, מספר ביומנו כי בסוף יולי או בתחילת אוגוסט 1447 ביקר בחצרו של קונסטנטינוס פלאיולוגוס במיסטרה את גאורגיוס גמיסטוס פלתון , פילוסוף אפלטוני והשופט הכללי של האימפריה הביזנטית. בחצר הדספוטים במיסטרה היה פלתון יועץ לשליטים ביזנטים ולימד קבוצה רחבה של תלמידים, ביניהם בסריון ואיסידורוס, שני הקרדינלים העתידיים של הכנסייה הקתולית, מרקוס אוגניקוס (Eugenikos), מנהיג הפלגים האורתודוקסיים שהתנגדו לאיחוד הכנסייה עם רומא, מיכאל אפוסטוליס, ועובד פולחן השמש, לפי הצהרתו, דמטריוס ראול קבאקס. בין תלמידיו של פלתון היה גם לאוניקוס, עליו כתב קיריאקוס: "האתונאי הצעיר המחונן, ניקולאוס כלקוקונדילס... מלומד להפליא בספרות הלטינית והיוונית".

יוון של סוף ימי הביניים הייתה חברה היברידית שבה דו-לשוניות הייתה מאפיין נפוץ והמגעים עם המערב היו תכופים. ההצגה המפורטת של לאוניקוס של ערי-מדינה ומדינות מערביות באיטליה, הידע המורכב על אירועים נוכחיים וקודמים במערב, הערצה לקרדינלים היוונים בסריון ואיסידורוס שהיגרו לאיטליה, וקליטת רכילות גסה ממרכזים עירוניים מערביים, חושפים שהוא היה חבר בחברה הפרנקו-יוונית של ימי הביניים המאוחרים ביוון. למעשה, לאוניקוס היה גאה למשוך את תשומת לבם של הקוראים לכך, כשהתייחס לעצמו כ"לאוניקוס האתונאי" במילות הפתיחה של ה"אפודייקסיס".

תנועותיו ופעולותיו של לאוניקוס לאחר 1447 אינן ידועות בוודאות. דיווחו על המילה של בניו של הסולטאן מהמט השני בשנת 1457 מצביע על כך שהוא היה עד ראייה לאירוע, ודיווחו על הכספים העות'מאניים מצביע על כך שהוא ראיין את רואי החשבון של הסולטאן. עדויות פנימיות הובילו את חוקר האימפריה הביזנטית אנטוניוס קלדליס לקבוע את התאריך שבו לאוניקוס הפסיק לכתוב את ההיסטוריות שלו בשנת 1464. בעוד שלאוניקוס כלקוקונדילס הסתמך מאוד על מקורות עות'מאניים עבור הקטעים על העות'מאנים, הנרטיב שלו על שלטונו של מהמט השני הוא בדרך כלל אנטגוניסטי. לפיכך, נטען כי לאוניקוס כלקוקונדילס כתב עבור הקהל המערבי בן זמנו בז'אנר טורצ'יקה (Turcica) ולא עבור האינטלקטואלים הפוסט-ביזנטיים הקשורים לחצר העות'מאנית.

אחיו של לאוניקוס היה דמטריוס כלקוקונדילס (1423–1511), שנולד באתונה והיה אחד המלומדים הבולטים ביותר במערב בתקופתו. ב-1447 היגר לאיטליה, שם לימד ספרות ופילוסופיה יוונית במשך כארבעים שנה בזמן הרנסאנס האיטלקי, ופרסם את מהדורות הדפוס הראשונות של הומרוס (1488), איסוקרטס (1493) ולקסיקון סודא (1499).

חיבורו

לאחר נפילת קונסטנטינופול כתב כלקוקונדילס את חיבורו ההיסטורי החשוב ביותר, "אפודייקסיס היסטוריון". חיבור היסטורי זה משתרע על פני עשרה ספרים, ומהווה את אחד המקורות החשובים ביותר עבור 150 השנים האחרונות של ההיסטוריה הביזנטית, למרות היותו פגום בכרונולוגיה שלו. הוא מכסה את התקופה שבין השנים 1298–1463, ומתאר את נפילת האימפריה הביזנטית ואת עליית הטורקים העות'מאנים, המהווה את מרכז הנרטיב, עד לכיבוש הוונציאנים ומתיאש הראשון, מלך הונגריה, על ידי הסולטאן מהמט השני. את כיבוש קונסטנטינופול ראה בצדק כאירוע היסטורי בעל חשיבות מרחיקת לכת והשווה אותו לנפילת טרויה. החיבור מתאר גם עניינים אחרים ואת התרבויות של אנגליה, צרפת וגרמניה, שאת עזרתן ביקשו היוונים להשיג נגד הטורקים. לצורך תיאורם של אירועים קודמים הוא יכול היה להשיג מידע מאביו.

הדגם שלו הוא תוקידידס. שפתו טהורה למדי ותקנית, וסגנונו פשוט וברור. הטקסט, לעומת זאת, נמצא במצב פגום מאוד. השפה הארכאית שבה השתמש הקשתה על קריאת הטקסטים שלו בחלקים רבים, והשמות העתיקים, שבהם כינה אנשים בני זמנו, יצרו בלבול (גטים, דאקים , ליגורים, מיסים , פאיונים , הלנים). השימוש המורחב בשם "הלנים" (Ἕλληνες), שבו השתמש לאוניקוס כדי לתאר את הביזנטים, תרם לקשר שנוצר בין הציוויליזציה היוונית העתיקה לבין זו המודרנית. לאוניקוס הגדיר את הדת ההלנית כאמונה פולחנית פוליתאיסטית באלים זאוס, הרה, אפולו וארטמיס וכתב שרק לאחרונה הפסיקו הבוהמים לסגוד לאש ולשמש בזמן שהדת הפגאנית עדיין נהוגה במגוון מקומות בעולם במאה ה-15. התיאור של לאוניקוס על מנהגים ואמונות דתיות, הן האסלאם והן הנצרות, בולט בשל השמטתו את המטאפיזיקה והגדרתו את הדת כמערכת תרבותית ומנהלית המסדירה חברות. קטע הנוגע לבסריון, איסידורוס, מרקוס אוגניקוס וגנאדיוס סכולאריוס מפרט את הדיונים בוועידת פירנצה-פרארה בשנים 1438–1439, שבה שאפו הביזנטים והלטינים לתקן את הפילוג בין הכנסייה האורתודוקסית לקתולית. בקטעים אלה ובמקומות אחרים, משתמש לאוניקוס באופן שיטתי במונח הקלאסי "תרסקיה" (threskeia, מנהג דתי) שיש לו קונוטציות של טקס ופולחן, והוא לעולם אינו משתמש במונח "פיסטוס" (אמונה), שהיה נפוץ יותר בהקשר לדת בביזנטיון. לפי קלדליס, כלקוקונדילס היה הראשון שהשתמש במונח "ביזנטית" בהתייחסותו למדינה, שכן הוא דגל בזהות נאו-הלנית של הרומאים.

לפי אוגוסט עמנואל בקר , המודל של לאוניקוס היה הרודוטוס. אימוצו של הרודוטוס כמודל היה תרומתו המתודולוגית של לאוניקוס להיסטוריוגרפיה של הרנסאנס. למרות שהרודוטוס נלמד בבתי ספר ביזנטיים כמודל לשוני ליוונית היונית, הוא הושמץ כהיסטוריון לא אמין עם נטייה למופלא בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים. יתרה מזאת, הצגתו של ההיסטוריון הקלאסי את האימפריה הפרסית הרודנית בניגוד לערי המדינה היווניות החופשיות לא עלתה בקנה אחד עם האידאולוגיה הפוליטית הביזנטית וטענתה להיותה אימפריה אוניברסלית. כתוצאה מאירועי שנת 1453 והכללתם של כל השטחים הביזנטיים במדינה העות'מאנית הריכוזית תחת מהמט השני, הופיע הרודוטוס כמודל היסטוריוגרפי שימושי לתיאור העות'מאנים. לאוניקוס ככל הנראה למד את הרודוטוס עם פלתון במיסטרה, מאחר שכתב יד ביזנטי מהמאה ה-14 של הרודוטוס היה בבעלותם של המורה והתלמיד כאחד. לאוניקוס הכניס אפיגרף הנוגע להרודוטוס על הדף האחרון של כתב היד הזה, וכתב שההיסטוריה של הרודוטוס נתחברה ב"הדרכה אלוהית". כתב היד המסוים הזה הועתק מספר פעמים על ידי תלמידיו של פלתון, ביניהם בסריון וקבאקס. התערבויות טקסטואליות (כמו הכנסת סמלים אסטרונומיים מתחלפים של השמש והירח בשוליים וסימון הצהרות נבואיות בכתב היד) והקשרים ההדוקים בין כתב היד הזה וכתבי יד אחרים הקשורים לאינטלקטואלים של מיסטרה, מוכיחים כי הרודוטוס לא היה מוערך רק כהיסטוריון קלאסי. באפיגרף שיבח לאוניקוס את הרודוטוס כ"מבשר" שתיאר בפירוט את מעשי ההלנים. להרודוטוס הייתה משמעות קוסמית עבור האינטלקטואלים של מיסטרה בתקופה שבה אמונות אסכטולוגיות היו נפוצות.

האימוץ של לאוניקוס את הרודוטוס היה שיטתי, יסודי ומתודי. הוא אימץ את התכנית הארגונית שלו וכן את גישתו לחומר המקור. הקו הסיפורי המרכזי של הרודוטוס התמקד בהתנגשות בין הפרסים להלנים שהתרחשה בדור מוקדם יותר והוא נאלץ בהכרח להסתמך על דיווחים בעל פה ממקורות רבים. יתרה מכך, התרחיבים הרבים של הרודוטוס בגאוגרפיה תרבותית חייבו את הסתמכותו על מוסרי מידע זרים. באופן דומה, לאוניקוס בנה את הנרטיב שלו סביב המלחמות בין העות'מאנים לביזנטים ותוך כדי כך הסתמך על מוסרי מידע טורקים עות'מאנים לאירועים פוליטיים, פרטים אתנוגרפיים, סיפורי מוצא ועוד הרבה. לאוניקוס שילב חומר נרחב על קבוצות הקרבה, השפה, האמונות הדתיות והמנהגים של הטורקים העות'מאנים, באופן דומה לכתיבתו של הרודוטוס. בין היתר, כתב על המנהג העות'מאני להדליק מדורות צבאיות בזמן מצור.

במסורת הארוכה מאוד של ההיסטוריוגרפיה הביזנטית, התמקדות עיקרית כזו ב"אחר" וב"ברברי" הייתה חסרת תקדים למעט מיכאל קריטובולוס. מאחר שחיבר את חיבורו לאחר 1464, לאוניקוס היה אחד המקורות הסיפוריים המוקדמים ביותר על ההיסטוריה העות'מאנית בכל שפה, והעד היחיד לרבים מהאירועים והאישים שהוא תיעד. בעוד שלאוניקוס תיאר את הסולטאן העות'מאני מוראט השני באור חיובי, בנו מהמט השני הכובש הוצג כרודן מזרחי, ומזכיר את ייצוגיו של הרודוטוס את דריוש הראשון וחשיארש הראשון. לאוניקוס הסתמך על מוסרי מידע עות'מאניים ששמרו על מרחק ביקורתי מהחצר העות'מאנית והנרטיב מכיל הדים לסוג הביקורת החברתית העות'מאנית על שלטונו של מהמט השני, שנכללה רק במסורת ההיסטוריוגרפית העות'מאנית בסוף המאה ה-15 וה-16. בעוד שהביקורת על המדיניות החברתית והפוליטית של מהמט השני לא הועלתה על הכתב במזרח בתקופת שלטונו של הסולטאן, היא נפוצה במערב הודות ל"אפודייקסיס". החזון המקורי של לאוניקוס לגבי העות'מאנים כעריצות מזרחית והחייאתו של המודל ההיסטוריוגרפי של הרודוטוס החזיקו מעמד ועיצבו את המגעים המערביים הבאים עם המזרח.

לאוניקוס אינו מתייחס ישירות לפלתון ב"אפודייקסיס". עם זאת, האימוץ של לאוניקוס את הרודוטוס כמודל היסטוריוגרפי, הדגש המפורש על הזהות ההלנית ב"אפודייקסיס", ניסוח זיכרון היסטורי ארוך המגיע עד לתקופה מיתית, ההצגה האוהדת של האסלאם והנביא מוחמד, והעניין בידע נבואי, דומים לתורתו וכתביו של פלתון.

מהדורות ותרגומים

ישנם יותר מ-30 כתבי יד של ה"אפודייקסיס" מהמאות ה-15 וה-16, הממחישים את הפופולריות שלו.

החיבור נדפס לראשונה בשנת 1566 בתרגום ללטינית מאת קונרד קלאוזר (Conrad Clauser) בבזל, יחד עם חיבורים נוספים על העות'מאנים, אם כי התרגום עצמו נושא את התאריך של נובמבר 1544. בהתאם לדרישה האירופית למידע על העות'מאנים, נדפס התרגום הלטיני פעמים רבות. תרגום לצרפתית פורסם על ידי בלז דה ויז'נר בשנת 1577 עם מהדורה מאוחרת יותר מאת ארטוס תומאס (Artus Thomas), עם איורים יקרי ערך על עניינים טורקיים. מהדורת הדפוס הראשונה של הטקסט היווני המקורי יצאה לאור רק בשנת 1615, במהדורה דו-לשונית שנדפסה בז'נבה על ידי JB. Baumbach.

מהדורת קורפוס בון הישנה יותר נשארת קרובה לחלק מקריאות כתבי היד: Historiarum Libri Decem, ed. I. Bekker, Corpus Scriptorum Historiae Byzantinae (בון 1843). המהדורה הביקורתית היחידה של החיבור פורסמה על ידי חוקר האימפריה הביזנטית ההונגרי Eugenius Darkó: Historiae Demonstrationes, 2 כרכים, (בודפשט 1922–1927). הטקסט נמצא גם ב-J.-P. Migne, Patrologia Graeca , כרך 159.

תרגום מלא לאנגלית (מאת אנתוני קלדליס), The Histories, פורסם בשני כרכים בשנת 2014 על ידי הוצאת אוניברסיטת הרווארד, ככרכים 33 ו-34 של ספריית ימי הביניים של דמברטון אוקס. תרגומים חלקיים כוללים את תרגום חלק מהספרים I-III, ב- Laonikos Chalkokondyles. A Translation and Commentary of the Demonstrations of Histories, trans. Nikolaos Nikoloudis (Athens 1996) ותרגום מהספר השמיני ב-JR Melville Jones, The Siege of Constantinople: Seven Contemporary Accounts (Amsterdam 1972), pp. 42–55.

דמותו בתרבות

בסרט הקולנוע האלבני-סובייטי "הלוחם הגדול סקנדרבג" משנת 1954, מתואר לאוניקוס כלקוקונדילס כהיסטוריון רשמי בחצר העות'מאנית ובעל השקפות אופורטוניסטיות על פוליטיקה, שמנסה להרתיע את סקנדרבג ממרד אנטי-עות'מאני. לאחר שסקנדרבג עוזב את הצבא העות'מאני והופך למנהיג אלבניה בזכות עצמו, כלקוקונדילס מובא כבן ערובה לחצרו כדי לחזות במצור הראשון על קרויה .

לקריאה נוספת

• Chalkokondyles, Laonikos (2014). The Histories. Vol. 1. Translated by Kaldellis, Anthony. Cambridge: Harvard University Press.
• Kaldellis, Anthony (2014). A New Herodotos: Laonikos Chalkokondyles on the Ottoman Empire, the Fall of Byzantium, and the Emergence of the West. Harvard University Press

קישורים חיצוניים

• החיבור ביוונית ובלטינית
• החיבור, מהדורת בקר

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

לאוניקוס כלקוקונדילס39985471Q324534