סודא
סוּדָא, סוּידַאס (Suda, Suidas) הוא מעין לקסיקון כתוב יוונית ששרד מן התקופה הביזנטית (שלהי המאה העשירית לספירה). החיבור מחזיק למעלה מ-31,000 ערכים, ובכך הוא מהווה את הלקסיקון הגדול ביותר ששרד מן העת העתיקה.
תוכן החיבור
זהו חיבור שהוא בין מילון ללקסיקון, שכן הוא מחזיק ערכים משני סוגים: מצד אחד יש בו ערכים לשוניים, ובהם מובאים הסברים למילים ולביטויים יווניים מוקשים (ליוונית של המאה העשירית לספירה). מצד שני מובאים בו ערכים או מאמרים על חיבורים ועל חייהם של מחברים קדומים, וכן ערכים בתחום ההיסטוריה והגאוגרפיה של העולם הקלאסי הקדום. הערכים אינם אחידים לא באורכם ולא במבנה שלהם.
יש לחיבור ערך רב (בעיקר לחלק ההיסטורי והביוגרפי והרבה פחות לחלק הלשוני). החיבור שימר שמותיהם ופרטים רבים על מחברים קדומים, וציטוט מדבריהם, שזהותם וזהות יצירותיהם אינם ידועים מכל מקור אחר. מובאים כאן סכוליות (הערות מבארות למילה או ביטוי מוקשה שנכתבו בין השיטין או בשולי הדף של יצירות קדומות), לחיבורים קלאסיים קדומים כמו של הומרוס, סופוקלס, אריסטופאנס, תוקידידס, לוקיאנוס. יש בו ציטוטים מחיבורים מאוחרים יותר כמו יוסף בן מתתיהו, פוליביוס, כרוניקון פסחלה, ועוד.
ערכם של הדברים שונה. אף שהמחבר האלמוני מצטט מקורות רבים, הרי ציטוטים רבים הם מן הזיכרון, ללא ביקורת משמעותית. החומר לחיבור לוקט ונערך בוודאי על ידי מחברים אחדים מתוך אנציקלופדיות ומילונים קודמים. המקור העיקרי היו ככל הנראה האנציקלופדיות של קונסטנטינוס השביעי פורפירוגניטוס, יוחנן איש אנטיוכיה וגיאורגיוס מונאכוס. אך בין המקורות יש רבים שאבדו ובהם יצירות של אודמוס איש פרגמון, הלאדיוס, פמפיליוס, אירינאיוס איש סמירנה, לונגינוס, אלכסנדרוס פוליהיסטור ואחרים.
החיבור היה בוודאי שימושי מאוד בידיהם של מלומדים, מדינאים, אנשי כנסייה בתקופה הביזנטית המאוחרת ובתקופת הרנסאנס.
שם החיבור
עד סביב שנת 1930 התייחסו חוקרים לשם האחד של החיבור ששרד, סוידאס (Suidas), בהנחה שזהו שמו של המחבר, אך דא עקא שמחבר בשם זה איננו ידוע מן העת העתיקה. קרוב לוודאי שמקור הדעה הזאת בטעות שעשה אוסטתיוס איש תסלוניקי, שקבע כי זהו שמו של המחבר. כיום חוקרים בדעה שיש להעדיף את השם סוּדָא, שהוא שמו של החיבור ולא שם המחבר. הוראת המילה, ככל הנראה, היא 'ביצור' או 'מצודה', ומשמעותה הוא ביצור הידע והגנה עליו מפני השכחה.
תאריך החיבור
אוסטתיוס איש תסלוניקי, שפעל במאה השתים-עשרה לספירה, מצטט את החיבור תכופות, משמע החיבור קודם לו. הערך 'אדם' בחיבור עצמו מביא כרונולוגיה קצרה של העולם המסתיימת עם מותו של יוחנן הראשון צימיסקס (שנת 975 לספירה). בערך 'קונסטנטינופוליס' נזכרים יורשיו של יוחנן צימיסקס הלא הם בסיליוס השני (1025-976) וקונסטנטינוס השמיני (1028-1025). מכאן שהחיבור ניתן לתיארוך בטוח לשלהי המאה העשירית לספירה, סביב שנת 1000.
סידור הערכים
הערכים מסודרים לפי סדר אלפביתי-פונטי, כלומר לא לפי הסדר האלפביתי היווני הרגיל, אלא לפי הגייתן של האותיות כאשר דיפטונגים (דו-תנועות כמו ai, ei,) וכדומה נחשבים סימן (אות) אחד ומסודרים בהתאם. כך למשל המלים המתחילות באות אומגה (שפירושה ביוונית אוֹ גדולה, והיא האות האחרונה באלפבית היווני) באות אחרי המלים המתחילות באומיקרון (שפירושה או קטנה), ונהגים פחות או יותר באותו אופן (למעט אורכה של התנועה), ולא בסופו של החיבור לפי מקומה של אומגה באלפבית היווני.
ערכו של החיבור
ערכו של החלק הלשוני יווני בסודא הוא מועט. רק לחלק העוסק בחייהם וביצירותיהם של מחברים קדומים יש ערך, שכן הוא שמר על מידע רב שאינו ידוע מכל מקור אחר. הפילולוג הגרמני יוסטוס ליפסיוס טבע בזיקה לחיבור הזה את המשפט הבא:
Pecus est Suidas, sed pecus aurei velleris
"הסודא הוא כבש, אבל כבש בעל תלתלי זהב"
פרידריך ניטשה, כאשר היה סטודנט לפילולוגיה קלאסית באוניברסיטת בון, כתב בשנת 1866 (בגיל 22) חיבור על המקורות הספרותיים של הסודא.
מהדורה בדפוס
המהדורה השלמה מן העת החדשה היא זו של עדה אדלר, שהודפסה מחדש. Ada Adler, Suidae Lexicon, Leipzig 1928-1938, 5 Vols.; Nachdruck 1994-2001.
קישורים חיצוניים
- Suda On Line: Byzantine Lexicography - תרגום לאנגלית של הלקסיקון בפרויקט שיתופי על בסיס המהדורה של עדה אדלר.
26847490סודא