חג המולד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף כריסמס)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "נואל" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו נואל (פירושונים).
חג המולד
שמות נוספים חג המולד, כריסטמס, עיד אל מילד, נואל, ניטל, ק'ציון, יול, מיסת 'משיח'
סוג חג דתי בקרב נוצרים, וחג תרבותי ברחבי העולם
סיבה הולדת אותו האיש, ההיפוך החורפי
חוגגים נוצרים, תושבי מדינות נוצריות ויוצאי מדינות נוצריות בכל העולם
חגיגות עץ חג המולד, סנטה קלאוס, ארוחת חג המולד, מתנות, כרטיסי ברכה ומיסת חצות
מתקשר עם צום המולד, הציפייה, לידת אותו האיש, סנטה לוצ'יה, ערב חג המולד, יום כל ה"קדושים", יום סטפנוס, יום הקופסאות, חג ההתגלות, הבשורה למרים, עונת חג המולד, סילבסטר, נובי גוד
מועד
תאריך 25 בדצמבר בכנסיות מערביות (7 בינואר בכנסיות מזרחיות, בגלל הלוח היוליאני)

חג המולד הוא יום המקובל כמעט בכל זרמי הנצרות המציין את לידת אותו האיש לאמו בבית לחם, אך מחקרית אין ליום זה ביסוס היסטורי. על פי הפולקלור הנוצרי הלידה הייתה ביום זה במקום בו מצויה כיום כנסיית המולד. ההיסטוריונים מסופקים ממתי החלו הנוצרים לציין ביום זה את לידת אותו האיש, משם שאין הסכמה בקרב הכנסיות ובקרב היסטוריונים על הכרונולוגיה המדויקת של לידת אותו האיש, אך מאז שרצה הקיסר קונסטנטינוס - מהמאה הרביעית לספירה - אשר הוטבל לנצרות על ערש דווי, ליצור חג שיאחד את המסורות הנוצריות והפגאניות, כמעט כל הכנסיות חוגגות אותו ב-25 בדצמבר. (כך גם הכנסיות המזרחיות המשתמשות בלוח היוליאני לצרכים דתיים, אם כי בשל השימוש האזרחי במקבילו הגרגוריאני הן מציינות אותו לכאורה ב-7 בינואר). מקורות רומאים מדברים על ציון היום כבר משנת 350, ומקור מקונסטנטינופול משנת 379 מספר כי בשנה זו גרגוריוס מנזיאנזוס, בישוף קונסטנטינופול ציין את יום זה כחג.


ערך מורחב – ניטל

התאריך בכנסיות השונות

היום נחוג ב-25 בדצמבר בכנסייה הקתולית, בכנסיות הפרוטסטנטיות ובכנסייה היוונית-אורתודוקסית.

לעומת זאת, בכנסייה הקופטית, וברוב העדות האורתודוקסיות (למעט היוונית) (הכנסייה האורתודוקסית של ירושלים, הכנסייה הפרבוסלבית הרוסית, הכנסייה הפרבוסלבית הסרבית, הכנסייה האורתודוקסית המקדונית, והכנסייה האורתודוקסית הגאורגית) מציינים אותו ב-7 בינואר.

שינוי זה נובע מכך שרוב הכנסיות המזרחיות לא קיבלו את הלוח הגרגוריאני, ולפיכך הן מציינות את יום המולד על-פי הלוח היוליאני הישן. הכנסייה היוונית-אורתודוקסית אימצה לוח שנה משלה הדומה מאוד ללוח הגרגוריאני, ולפיכך זוהי הכנסייה המזרחית היחידה החוגגת יום זה ב-25 בדצמבר, ביחד עם הכנסיות המערביות. בין שנת 1900 לשנת 2099 יש פער של 13 ימים בין הלוח הגרגוריאני ללוח היוליאני.

בכנסייה הארמנית מקיימים את היום ב-6 בינואר[1] על פי הלוח היוליאני העתיק, כך שיוצא שבפועל, המועד הוא 19 בינואר.[2] ה-6 בינואר מצוין כיום בכנסיות אחרות (בייחוד בכנסייה הקתולית) כ"חג ההתגלות".

מקורות אליליים

הרומאים הקדמונים ציינו את יום ה"סטורנליה" (סטרנורא-בלשון המשנה) לכבוד האליל סטורן הקשור לענין החקלאות, בהילולה בת שבעה ימים שהחלה ב-17 בדצמבר. ההילולה הסתיימה במועד ההיפוך החורפי היא הנקודה במסלול כדור הארץ שבה, בחצי הכדור הצפוני, היום הוא הקצר ביותר והלילה הוא הארוך ביותר. על פי הלוח היוליאני המקורי (לפני שהצטברו בו שיבושים) חל המועד ב-25 בדצמבר, בעוד שעל פי הלוח הגרגוריאני הנהוג כיום, חל המועד ב-21 בדצמבר. בסטורנליה החליפו הרומאים מתנות, וכן נהוג היה כי אחד העבדים ישמש כ"אדון הבית" בעוד שה"אדונים" נהגו כעבדים. מועד קרוב נוסף שצוין על ידי הרומאים הקדמונים היה יום ה"קלנדס" שצוין ב-1 בינואר (קלנדא-בלשון המשנה. אך במשנה קלנדא מופיע כ-15 יום אחרי סטרנורא).

בתלמוד בבלי מובא מקורם הקדום של המנהגים הרומאים:

"מר רב חנן בר רבא: קלנדא ח׳ ימים אחר תקופה, סטרנורא ח׳ ימים לפני תקופה. תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר: אוי לי! שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים! עמד וישב ח׳ ימים בתענית [ובתפלה]. כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר מנהגו של עולם הוא הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת, עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודה זרה."

תלמוד בבלי עבודה זרה דף ח' עמוד א'

יתכן והיה גורם נוסף לייסוד תאריך זה. בתקופת הקיסר אורליאנוס, בשנת 270 לספירה הפכה דת ה"סול אינוויקטוס", -הערצת אליל השמש הפרסי, לדתה הרשמית של האימפריה. הרומאים ציינו את לידתה של השמש במועד ההיפוך החורפי, ב-25 בדצמבר בטקסים השאובים מדת זו. בה גם החזיק קונסטנטינוס בטרם המיר לנצרות, ואף קודמו דיוקלטיאנוס, אשר בנה מחדש וחיזק מוסדות רבים באימפריה השוקעת. המעבר מעבודת האלילים לנצרות, ויצירת הכנסייה הקתולית הושפעו מדת זו. כל הראיות מצביעות על כך שהנצרות אימצה מנהגים וחגאות שהיו נהוגים באימפריה בעת שהפכה לדת המדינה. בנוסף כמה אלילים נוספים 'נולדו' ביום זה. אימוץ תאריך זה על ידי הנצרות היקל את קבלת הדת החדשה בקרב הפגאנים, שהתקשו לוותר על חגותיהם.

במשנה מובא יום נוסף בהקשר ימים אלו בשם "קרטיסים". התלמוד איננו מפרט מתי הוא נחגג, אך מציין שזהו יום ביסוס הממלכה הרומאית. מעניין להבין לדעת האם ישנו קשר לשם אחר של יום זה "כריסטמס".

נראה כי בתקופה קדומה יותר המועד העיקרי בלוח הנוצרי היה "יום ההתגלות" - היום בו ציינו הנוצרים את המועד בו התגלה אותו האיש התינוק לחכמי הקדם. בכנסייה הקתולית "יום ההתגלות" עדיין מצוין כמועד חשוב, אך משני לחג המולד עצמו.

מנהגים מצויים

במזרח אירופה נהוג להקדים בצום, לאחר מכן מסבים לארוחה משפחתית. בחצות הליל מקיימים ביקור חגיגי בכנסייה, ובצהרי היום - ארוחה משפחתית וחלוקת מתנות לחברי המשפחה.

בארצות שבהן התרבות העיקרית היא נוצרית-מערבית, נחשב היום לחשוב ביותר בשנה, ונחוג כחג דתי וגם כמועד חילוני המסמל את אחדות המשפחה. בארצות שבהן מקובלת המסורת הנוצרית-המזרחית, זהו היום השני בחשיבותו אחרי הפסחא. בארצות רבות שולחים כרטיסי ברכה, ולפעמים מצרפים לו תמונה משפחתית.

החל מאמצע המאה ה-19החלו בעלי חנויות הכלבו (ומאוחר יותר הקניונים) בארצות הברית ובבריטניה לקשט את חנויותיהם לכבוד היום, כאמצעי למשוך לקוחות, מאז התפתחו מאפיינים ססגוניים נוספים. על אף ההשפעה הרבה של המסורת הנהוגה בארצות הברית ובבריטניה באשר ליום זה ולמנהגיו, המופצים באמצעות התקשורת, עדיין ניכרים המנהגים המסורתיים.

בארצות רבות נהוגות מסיבות חג וריקודים בלילו. קבוצות נוהגות לעבור מבית לבית ולשיר פיוטים. אחרים נוהגים לבצע עבודות צדקה קהילתית.

בספרד (בעיקר באנדלוסיה) נחגג היום במסיבות פלמנקו בעלות אופי מיוחד (Navidad Flamenca), שכן במסורת התרבותית של שירת הפלמנקו הוקדש מקום מיוחד לסוגת שירי המולד.

חלוקת מתנות

מסורת נפוצה מספרת כי סנטה קלאוס - דמות בדיונית שיובאה לארצות הברית על ידי מתיישבים מהולנד ומתוארת כאדם עליז ושמן בעל זקן לבן, או דמות אחרת, מעניק מתנות לילדים הטובים. הדמות נקראת כך על שמו של הבישוף ניקולאוס מן המאה הרביעית באסיה הקטנה שהיה ידוע כטוב לב. במקומות רבים הוא נקרא "אב הקור" או 'סבא שלג' או 'אבא חג המולד' ( Père Noël).

על פי הסיפורים האנגלו-אמריקניים מגיע סנטה קלאוס בערב החג על מזחלת, הרתומה לאיילים צפוניים, ונוחתת על גגות הבתים. או אז משתלשל סנטה קלאוס מן הארובה, משאיר בבית מתנות לילדים, וטועם מן המזון שהושאר לו. ביתר ימות השנה עוסק סנטה קלאוס בהכנת המתנות, ובעריכת רשימות לגבי הילדים הטובים הראויים לקבל את המתנות. בתרבויות שונות (כהולנד) מלווה הדמות בעוזר בשם "פטר השחור", או ב'שדונים' (נקראים Elves), המסייעים לו בהכנת המתנות.

בארצות רבות משאירים הילדים כלים בהם יכניס סנטה קלאוס את המתנות. בארצות דוברות אנגלית המנהג הוא לתלות גרביים בסמוך לאח המבוערת, מכיוון שסנטה קלאוס מגיע דרך הארובה, בתקווה שאכן יגיע וימלא את הגרב במתנות. בארצות אחרות נהוג להשאיר נעליים ריקות.

כיום, במרכזי קניות נהוגה הופעתם של אנשים המחופשים בדמות סנטה קלאוס, אשר הילדים מבקשים מהם מתנות.

יום 'הגעת' הזקן ועימו המתנות, משתנה במסורות. ברוסיה מעניק "סבא כפור" את המתנות בערב ראש השנה הנוצרית. בארצות רבות כגרמניה והולנד מצוין יומו ב-5 בדצמבר, ויום המולד נושא אופי דתי יותר. בספרד מוענקות המתנות ביום ההתגלות החל בראשית ינואר. בפולין מעניק סנטה קלאוס מתנות ב-5 בדצמבר וכן בערב חג המולד, ב-24 בדצמבר.

המסורת האנגלוסקסית מדברת על חלוקת מתנות שונות בכל אחד מ"שנים עשר ימי חג המולד" שבין יום זה ליום ההתגלות. ברוב העולם מעניקים את המתנות בערב יום המולד, או בבוקרו. לעיתים נהוג בבריטניה להעניק מתנות למכרים שאינם בני משפחה ב"יום הקופסאות".

עצים ואורות

מקור "עץ חג המולד" והענקת המתנות וכן רוב המנהגים המוכרים, בגרמניה. הם הופצו בידי המיסיון הנוצרי בימים בהם עברו עמי אירופה מעבודת אלילים לנצרות; יש המייחסים אותם לחג הפגאני של ההיפוך החורפי, שצוין בידי הגרמנים הקדמונים בשם "יול". בשפות הסקנדינביות עדיין מצוין יום המולד בשם "יול". גם בבריטניה וארצות הברית קיים מנהג הדלקת גזע עץ באח הבית המכונה "גזע העץ של יול".

נהוג לקשט עץ אשוח באורות ובקישוטים, ולקשט את הבית בצמחייה ירוקה ובדבקון. כמו כן, ישנו שימוש במנורות לקישוט. בצפון אמריקה ובדרום אמריקה נהוג לקשט את הבתים מבחוץ באורות, ולעיתים במזחלות, אנשי שלג ודמויות שונות הקשורות לעלילות יום זה. רשויות מקומיות נוהגות לקשט את המקומות הציבוריים בשלטים ובאורות, הנושאים אופי דתי.

ב-1984 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין לינץ' נ. דונלי כי הענקת מימון של רשות מקומית לתצוגה שכללה את תיאור לידת אותו האיש אינה עומדת בניגוד לתיקון הראשון לחוקה העוסק בהפרדת הדת מן המדינה.

מנהגים מקומיים

בבריטניה מקובלים "שנים עשר ימי חג המולד" שלאחריו כמועדים לשמחה ולרכישת מתנות, המסתיימים בלילה השנים עשר - 'ליל ההתגלות'. בשוודיה הקדומה צוינו עשרים ימי "שלום חג המולד" בהם הכפילו את הקנסות הנהוגים על עבירות השוד והרצח. עד היום נוהגים הילדים בשוודיה לציין את היום העשרים שלאחר יום זה, בו מושלך 'עץ חג המולד'.

אדם בתלבושת סנטה קלאוס

התרבויות החוגגות ב-25 בדצמבר מתייחסות בדרך כלל ל-24 בדצמבר כ"ערב חג המולד", אך אין הסכמה באשר לשמו של 26 בדצמבר. בהולנד, פולין, גרמניה וסקנדינביה נקרא יום זה "יום חג המולד הראשון" והיום שלאחריו "יום חג המולד השני". בבריטניה וארצות חבר העמים הבריטי הוא נקרא "יום הקופסאות" (Boxing Day) בעוד שברומניה, ספרד ואירלנד ידוע היום כיום "סט. סטפן".

בישראל

המושבה הגרמנית חיפה מקושטת לקראת הכריסמס, 2018

הקהילה הנוצרית בארץ ישראל קטנה מאוד ומונה רק כ-2% מאוכלוסיית המדינה כשרובם בני המגזר הערבי,[3] אולם חשיבותה של הארץ כמרכז המסורת הנוצרית מביאה לכך שכמה מהטקסים הדתיים החשובים ביותר מתקיימים באתרים שונים בארץ הקשורים בנצרות. בארץ מיוצגות כמעט כל הכנסיות הנוצריות (גם כאלה שאין להן קהילות פעילות בארץ), וכולן מקיימות טקסים מיוחדים ביום זה, בעיקר בערים: בית לחם, ירושלים ונצרת.

כנסיית המולד בבית לחם הוקמה במקום שבו, לפי המסורת הנוצרית, נולד אותו האיש. זוהי כנסייה אורתודוקסית, ולפיכך טקסי היום מתקיימים בה ב-7 בינואר. בכנסייה הקתולית הסמוכה לכנסיית המולד נערכת בחצות ליל 25 בדצמבר מיסה חגיגית, שמעוררת התעניינות רבה, ולפיכך מצולמת ומשודרת ברחבי העולם בשידור חי. הטקס מתנהל על ידי ראש הכנסייה הקתולית בירושלים (כיום זהו הפטריארך פואד טוואל), והוא נושא אופי בינלאומי, כיוון שהוא נערך בשפות שונות. עד שנת 1994 הייתה רשות השידור הישראלית אחראית על צילום הטקס ושידורו. מאז הועברה השליטה בעיר לרשות הפלסטינית שאחראית על השידור הטלוויזיה הפלסטינית הממלכתית. בין השנים 1994–2002 הקפיד ראש הרשות הפלסטינית דאז, יאסר ערפאת, להגיע לטקס (אף שהוא עצמו היה מוסלמי). עם התגברות האינתיפאדה השנייה סירבה ישראל להתיר לערפאת לעבור ממשכנו ברמאללה לבית לחם.

בנצרת נמצאת כנסיית הבשורה העומדת במקום שבו, על פי המסורת הנוצרית, התבשרה אימו על הולדתו. זוהי כנסייה קתולית, ולפיכך גם בה מתקיימת מיסה חגיגית בחצות ליל ה-25 בדצמבר. הטקס בנצרת נערך בערבית ונושא אופי מקומי יותר.

בכנסיות בירושלים אפשר לראות מגוון של טקסים ומנהגים בליל יום זה, כל כנסייה על-פי המנהגים המיוחדים לה, ובתאריך הנהוג בה. ברובע הארמני של העיר העתיקה נחוג היום ב-19 בינואר על-פי מנהג הארמנים.

בחברה היהודית

עד תחילת שנות התשעים צוין היום הזה בישראל, בעיקר בקרב הנוצרים מבין ערביי ישראל ותיירים צליינים שהגיעו לפקוד את האתרים ה"קדושים" לנצרות. התגברות האמריקניזציה בחברה הישראלית ועם התפתחותה של קהילה גדולה של העלייה מברית המועצות לשעבר מאז שנות התשעים, החלו מאפייניו ש להיות מורגשים מעט גם בשכונות היהודיות בישראל. למשל חנויות המציגות בחלון הראווה שלהן את סמלי החג או מוכרות אותם. בברית המועצות, שבה הייתהל יום זה נהוגה אידאולוגיה אנטי-דתית בהתאם לעקרונות הקומוניזם, חג המולד עצמו לא נחגג, אולם במקומו נוסדו חגיגות הנובי גוד, כשמבחינת דוברי הרוסית ברחבי העולם אלו החגיגות לראש השנה האזרחית (1 בינואר). לפיכך, חלק מהעולים מברית המועצות לשעבר ממשיכים לקיים את מנהגי הנובי גוד שאמנם מזכירים את מנהגי חג המולד בתקופת הזמן הזו, אולם בידיעה שהוא איננו יום נוצרי או דתי.

היהדות החסידית בארץ ישראל ובעולם נוהגת שלא ללמוד כלל ביום זה הנקרא ניטל, משקיעת החמה ועד חצות הלילה.

חג המולד בעולם המוסלמי

מאז המאה ה-20 התאריך נפוץ ברחבי העולם הלא-נוצרי גם כן, אולם מדינות מוסלמיות רבות אוסרות את החגיגות, בטענה שהוא פוגע בערכי דת האסלאם.[4]

היבטים כלכליים

עוגות המולד בתחנת גרנד סנטרל בניו יורק

היום מהוה תמריץ לכלכלות הארצות החוגגות אותו. המכירות עולות כמעט בכל התחומים, ומוצרים חדשים מוצגים לקהל. "עונת חג המולד" מתחילה מספר ימים לפני מועדו. היום עצמו הוא היום היחיד בשנה בו נהוג לסגור את כל החנויות. גם לאחריו נמשך ההיבט הכלכלי, כאשר "מכירות חג המולד" נמשכות לרוב עד ל-1 בינואר הוא ראש השנה האזרחית.

בערים רבות, בעיקר באירופה, קיים "שוק חג המולד", אשר נפתח מספר שבועות לפני, ובו נמכרות מתנות שונות. השוקים נערכים במדינות רבות בשבועות שלפני יום זה, המכונים אדוונט, ובחלקן הם ממשיכים אף לאחריו. שווקים אלו החלו בעיר דרזדן שבגרמניה במאה ה-14, וממנה התפשטו לשאר גרמניה ולעולם כולו. עד היום בגרמניה ובמדינות דוברות הגרמנית, שוקי חג המולד הם הקטנים ביותר.

בארצות הברית מתחילה "עונת חג המולד" מספר שבועות לפניו, וממשיכה עד ל-1 בינואר, המצוין אף הוא בחגיגות נפרדות. בצפון אמריקה נהוג להתחיל את הקרנתם של סרטים עתירי תקציב העוסקים בדרמה או בפנטזיה ביום זה. פרט לעונת הקיץ, מהווה יום זה את המועד הטוב ביותר להתחיל בהקרנת סרט חדש.

ראו גם

ממתקי חג המולד

ביהדות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ חג המולד, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח, מתוך: עינת בן-מנחם, ימים וארועים מיוחדים בארץ ובעולם, המרכז לטכנולוגיה חינוכית, תשס"ג - 2003
  2. ^ ראול ארנסטו כהן, ארמנים בישראל חגגו את חג המולד בבית לחם ב-18 בינואר, באתר "ארמניה - מידע פורטלי", 25 בינואר 2013
  3. ^ אוכלוסייה לפי דת, באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
  4. ^ "Somalia joins Brunei by banning Christmas celebrations 'to protect Islam'". The Daily Telegraph. 24 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26931515חג המולד