מושב מפלט

טייס נפלט ממטוס בעזרת כיסא מפלט בעת ניסוי

מושב מַפְלֵט הוא מושב צוות אוויר במטוסי קרב שמאפשר חילוץ מהיר של איש הצוות במצב מצוקה.

מבנה המושב

מושב מפלט מדגם H-7

• תותח הפלטה: התותח הנו תותח טלסקופי. בחלקו החיצוני הקבוע הוא מקובע לדופן האחורית של תא הטייס ובחלקו העליון (החלק הטלסקופי הנע) הוא מחובר למושב המפלט. תפקידו להוציא את מושב המפלט מתוך תא הטייס. תותח ההפלטה מרים את המושב לגובה של מטר וחצי לערך. בשלב זה, מוצת המנוע הרקטי.
• מנוע רקטי: ממוקם בחלקו התחתון של המושב. תפקידו להאיץ את המושב במהירות שיא, למרחק של כ-100 מטרים מהמטוס הננטש. הזמן שעובר מרגע הפעלת המנוע הרקטי ועד שהוא כבה, הוא כשנייה וחצי עד שתי שניות.
• יחידה ברוסטאטית: ממוקמת (בדגמים מסוימים) בדופן שמאל של המושב. תפקידה הוא לפקח על גובה הפרדת המושב מהטייס. אם לדוגמה הטייס נאלץ למלט את נפשו ממטוס פגוע בגובה רב יחסית שבו אין מספיק חמצן לנשימה, היחידה הברוסטאטית תחוש בלחץ האטמוספירי הנמוך ששורר בגובה רב ולא תפריד את הטייס מהמושב. זאת על מנת שהמושב ייפול נפילה חופשית מהר ככל האפשר עד לגובה שבו ניתן לנשום ללא בקבוק חמצן החירום.
• בקבוק חמצן חירום: ממוקם בדופן המושב. תפקידו לספק לטייס הנוטש חמצן מספיק בזמן הנפילה החופשית עד לגובה שבו ייפתחו המצנחים והטייס יופרד מהמושב - גובה שבו ניתן לנשום ללא אמצעי עזר.
• מצנח אישי: ממוקם בחלקו הקדמי העליון של המושב ומהווה בשגרה משענת ראש וצוואר סטנדרטית.

רצועות הכתפיים הקושרות את הטייס הן למעשה רצועות המצנח. המצנח עצמו קשור למושב ברצועות נפרדות שנפתחות ומשתחררות במהלך תהליך ההפלטה.

• זווד: הזווד הוא יחידת ההישרדות של הטייס. מדובר במעין קונטיינר ריבועי המותקן בבסיס מושב המפלט.

הקונטיינר מכיל בתוכו כל מה שטייס נוטש צריך לצורך הישרדותו בשטח לאחר הנטישה. תכולת הזווד המדויקת מסווגת אולם בין הפריטים ניתן למצוא סירה מתנפחת, חומר דוחה כרישים, סוכריות בעלות ערך קלורי גבוה במיוחד, סכין, אקדח ועוד. בזמן שגרה, הזווד הוא המושב של הטייס. הוא מרופד בכרית על מנת לתת לטייס נוחות ישיבה מספקת. הזווד מחובר למושב ברצועות הנפתחות ומשתחררות במהלך תהליך ההפלטה. כמו כן, הזווד מחובר אל הטייס ברצועות המתניים.

מושב מפלט מדגם ACESII:

מושב המפלט בנוי כיחידה אחת, במושב מותקן יח' אלקטרונית (סיקוונסר) שמתזמנת את כל פעולת המושב בעת הפלטה:

• מצנח טייס - מותקן בראש המושב ומתחבר לטייס על ידי רצועות כתפיים.
• זווד מילוט - מותקן בפנכת המושב ויש בו ציוד שרידות מגוון.
• יח' אלקטרונית ( סיקוונסר ) - מופעלת בעזרת סוללות ומתזמנת את תהליך ההפלטה בהתאם לתנאי הנטישה.
• כדורים פירוטכנים - במושב מותקנים כדורים פירוטכנים המופעלים חשמלית/לחץ גזים/נקירה מכנית.
• יח' מתמר ( חיישן סביבתי ) - מקבל נתוני מהירות וגובה בעת ההפלטה ומעביר את הנתונים לסיקוונסר.
• מיכל חמצן חירום - מספק חמצן לטייס בעת נטישה.
• יח' ייצוב (STAPC) - מייצב את המושב בתהליך הפלטה בעיקר במוד 1.
• מצנח בלימה - מייצב ובולם את המושב בתהליך ההפלטה למעט במוד 1.

ביצוע הפלטה

ההפלטה מתבצעת על ידי משיכה של אחת משתי ידיות: האחת ממוקמת בחלקו העליון של המושב והשנייה ממוקמת בין רגלי איש הצוות. הידית העליונה פותחת גם מסך שמגן על פני הטייס מפני מכת הרוח ורשף האש. בתהליך ההפלטה, לפני יציאת המושב, מתבצעת העפת החופה (המעטה השקוף של תא הטייסים). במקרה של תקלה, אם החופה לא מושלכת היא מנופצת על ידי החלק העליון של המושב. במטוסים שצוותם מונה שני אנשים (למשל F-4 פנטום), יכול אחד מאנשי הצוות לגרום להפלטת שני אנשי הצוות. במקרה כזה, הנווט הוא שיפלט ראשון, על מנת שלא יפגע מהרשף של מושב הטייס. במסוקים, בעת סכנה, הטייסים נפלטים הצידה ולא למעלה על מנת שלא ייפגעו מלהבי המסוק.

במושבי המפלט הראשונים הותקנו מערכות הפלטה חלשות, הן מסיבות של בטיחות הטייס והן מסיבות טכניות, אשר היו מוגבלות ביכולתן לפלוט את הטייס במהירות מהמטוס ומרחק הפליטה ממנו, מה שחייב הפלטה במהירות וגובה מנימליים (כדי לאפשר לטייס גובה מספק לפתיחת המצנח). מושבי מפלט מודרניים הם מטיפוס "אפס אפס" ("0-0"), המסוגלים לפלוט אדם בבטחה ממטוס העומד על הקרקע (גובה אפס, מהירות אפס). מטוסי הקרב החדשים מהדור החמישי (ה-F-35 לייטנינג II וה-F-22 ראפטור) מצוידים במושב מפלט מדגם ACES II המאפשר הפלטה במהלך טיסה במהופך (כאשר ראש הטייס פונה לכיוון הקרקע) מגובה מינימלי של פחות מ-45 מטרים (כ-140 רגל).

התאונה העיקרית במושב מפלט הוא הפעלתו בטעות כאשר המטוס נמצא בהאנגר. במקרה כזה הטייס שנהדף בכוח ובמהירות רבה אל התקרה נמחץ אל מותו. קיימים נוהלי בטיחות מחמירים - שעיקרם הסרת ניצרת המושב דקות לפני ההמראה, ונצירתו המיידית מיד עם עצירת המטוס לאחר הנחיתה - שנועדו למנוע מקרים כגון אלה.

במושבי המפלט הישנים כגון H-7 של מרטין בייקר, היו שתי ידיות הפלטה: "מסך פנים" ו"בין-ברכיים". ידית "מסך פנים" הייתה למעשה צמד ידיות שנמשכו בחוזקה מלמעלה כלפי מטה. בד חסין אש הגן על פני הטייס מפני רשף האש שציפה לו מהמנוע הרקטי. ידית "בין ברכיים" ממוקמת בין רגלי הטייס. הידית נמשכת מלמטה כלפי מעלה. במהלך השנים נמצא כי אנשי צוות שנטשו מעדיפים להשתמש בידית "בין ברכיים" על פני "מסך פנים". בשל כך, הוסרה ידית "מסך פנים" ממושבי המפלט החדשים.

קישורים חיצוניים

• אתר "מרטין בייקר", יצרן מושבי מפלט
• דרור מרום, ‏המפלט האחרון, בטאון חיל האוויר 190, אדר תשנ"ג, פברואר 1993, עמ' 59 - 66, באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האויר

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

20847399מושב מפלט