הכוחות המזוינים של קנדה
 | |
| זרועות | |
|---|---|
| צבא קנדה | |
| הצי המלכותי הקנדי | |
| חיל האוויר המלכותי הקנדי | |
| עיטורים ומבנה פיקודי | |
| עיטורי כוחות ההגנה של קנדה | |
| דרגות כוחות ההגנה של קנדה | |
| היסטוריה צבאית | |
| היסטוריה צבאית של קנדה | |
| היסטוריה של קנדה |
הכוחות הקנדיים (או בשמם הרשמי הכוחות המזוינים של קנדה; באנגלית: Canadian Armed Forces; בצרפתית: Forces armées canadiennes)[1] הם הכוחות המזוינים המאוחדים של קנדה כפי שמוגדר בחוק ההגנה (National Defence Act): "הכוחות הקנדיים הם הכוחות המזוינים של הוד מלכותה שהוקמו בקנדה ומורכבים מגוף אחד שנקרא הכוחות המזוינים הקנדיים".[1]
כוחות ההגנה כוללים את: צבא קנדה (Canadian Army), הצי המלכותי הקנדי (Royal Canadian Navy – RCN) ואת חיל האוויר המלכותי הקנדי (Royal Canadian Air Force – RCAF). כוח האדם יכול להיות שייך לכוחות הסדירים או לכוחות המילואים, שמורכבים מארבע יחידות משנה: "כוחות המילואים הראשיים" (Primary Reserve), "כוחות המילואים המשלימים" (Supplementary Reserve), "ארגון הקדטים" (Cadet Organizations Administration and Training Service) והריינג'רים הקנדים (Canadian Rangers).משרד ההגנה הלאומי (Department of National Defence) מפקח על כוחות ההגנה מבחינה פרלמנטרית והוא המערכת האזרחית התומכת שלהם.[2]
הפיקוד על כוחות ההגנה מסור בידי "מועצת כוחות ההגנה" (Armed Forces Council) בראשות "ראש מטה כוחות ההגנה" (Chief of the Defence Staff). המפקדת העליונה של כוחות ההגנה היא המושלת הכללית של קנדה מרי סיימון, המייצגת את מלך קנדה צ'ארלס השלישי.[3]
| מנהיגות | |
|---|---|
| המפקד העליון |
המושלת הכללית של קנדה מרי סיימון (כנציגתו של מלך קנדה, צ'ארלס השלישי). |
| ראש הצבא | גנרל ויין אייר |
| שר ההגנה | אניטה אנאד |
| ראש המטה | ראש המטות המשולבים |
| כוח אדם | |
| סוג שירות | שירות התנדבותי |
| גיל הגיוס | גיל 16 למועמדים לקולג' צבאי. גיל 17 לשירות (בהסכמת ההורים).[4] |
| זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה |
[4] בגילאי 16–49 (2010). גברים: 8,031,266. נשים: 7,755,550 |
| מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה |
[4] בגילאי 16–49 (2010). גברים: 6,633,472. נשים: 6,389,669. |
| גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס | גברים: 218,069. נשים: 206,195 |
| כוחות פעילים | 68,136. (2010).[4] |
| כוחות מילואים |
24,265 (כוחות המילואים הראשיים), 16,138 (כוחות המילואים המשלימים), 4,295 (רינג'רים) (2010). |
| תקציב | |
| תקציב שנתי | 20 מיליארד דולר קנדי (2012-2013). |
| אחוזי תמ"ג | 1.1% (2005)[4] |
מדיניות ההגנה
מאז מלחמת העולם השנייה מדיניות ההגנה של קנדה שמה דגש באופן תמידי על שלושה יעדי על:
- הגנתה של קנדה.
- הגנתה של צפון אמריקה בשיתוף עם ארצות הברית.
- תרומה לביטחון העולמי.
במהלך המלחמה הקרה, התמקדה מדיניות ההגנה הקנדית בתרומה לביטחונה של אירופה כנגד איום צבאי סובייטי. בתקופה זו היו מוצבים כוחות היבשה והאוויר של קנדה באירופה החל מראשית שנות החמישים ועד לסוף שנות התשעים.
מאז סיום המלחמה הקרה, כאשר ברית נאט"ו שינתה את שדה פעולתה, כוחות ההגנה של קנדה גם הם נעשו מעורבים במשימות ביטחון עולמיות בחלקים רבים בתבל שהבולטת מבניהן היא המשימה באפגניסטן מאז 2002.
מדיניות ההגנה של קנדה מבוססת כיום על "אסטרטגיית ההגנה הראשונה של קנדה" (Canada First Defence Strategy),[5] שפורסמה ב-2006. המדיניות מבוססת על כך שכוחות ההגנה של קנדה מוכוונת ומצוידת לבצע שש משימות ליבה בתוך קנדה, בצפון אמריקה וברחבי תבל. משימותיהם של כוחות ההגנה היא להשיג את היכולות הבאות:[5]
- ביצוע משימות יומיות במולדת וביבשת, כולל באזור הארקטי ובאמצעות פיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה (NORAD).
- תמיכה באירועים בינלאומיים המתקיימים בקנדה כמו אולימפיאדת ונקובר (2010).
- תגובה למתקפות טרור גדולות.
- סיוע לרשויות האזרחיות של קנדה במצבי משבר כמו אסונות טבע.
- הובלת ו/או ביצוע משימות בינלאומיות בטווח הארוך
- שיגור כוחות תגובה למצבי משבר במקומות אחרים בעולם לטווח קצר.
בהתאם למשימות ולעדיפויות הללו, כוחות ההגנה של קנדה גם תורמים לתחום הדיפלומטיה הצבאית באמצעות מגוון של פעילויות, כולל הצבתם של הנספחים הצבאיים, השתתפות בפורומים צבאיים דו-צדדיים ורב-צדדיים, ביקורי ספינות ומטוסים, אימונים משותפים ופעילויות לקידום יחסים בינלאומיים.
היסטוריה
הקמה
לפני איחודה של קנדה ב-1867 תושבי המושבות הבריטיות והצרפתיות שכיום מהוות את קנדה המאוחדת, שירתו בצבאותיהם הרגילים של שתי המעצמות הללו ובקבוצות מיליציה מקומיות. אלה האחרונים סייעו להגנתם של אזורי מגוריהם כנגד התקפות של מעצמות אירופאיות אחרות, התקפות של תושביה המקוריים של קנדה ומאוחר יותר כנגד כוחות הצבא האמריקנים במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית ובמלחמת 1812 ובנוסף ב"פשיטות הפניאניות" (Fenian raids), ב"מרד הנהר האדום" (Red River Rebellion) וב"מרד הצפון-מערבי" (North-West Rebellion). כתוצאה מכך, שורשיהן של כמה יחידות של צבא קנדה מגיעות עד ראשית המאה ה-19, כאשר יחידות מיליציה הוקמו כדי לסייע להגנתן של המושבות הבריטיות בצפון אמריקה כנגד פלישות של ארצות הברית.
האחריות לפיקוד הצבאי נותרה בידי הכתר והמפקד הצבאי של צפון אמריקה ישב בהליפקס עד לעזיבתם את העיר של כוחות הצבא הבריטי והצי המלכותי הבריטי ב-1906. לאחר מכן הוקם הצי המלכותי הקנדי ועם התפתחותה של התעופה הצבאית הוקם גם חיל האוויר המלכותי הקנדי. כוחות אלה הוכפפו ל"משרד המיליציות וההגנה" (Department of Militia and Defence). ב-1923 מוזג המשרד תוך "משרד ההגנה הלאומי" (Department of National Defence), אך כוחות היבשה בקנדה לא נקראו "צבא קנדה" עד נובמבר 1940.
המשימה הראשונה של כוחות צבאיים קנדים מעבר לים הייתה במלחמת הבורים השנייה, כאשר כמה יחידות הוקמו כדי לשרת תחת פיקוד בריטי. באופן דומה, כאשר בריטניה נכנסה למצב מלחמה מול גרמניה במלחמת העולם הראשונה, כוחות קנדים נקראו להשתתף בזירת המלחמה באירופה. בהמשך השתתפה קנדה במלחמת העולם השנייה ובמלחמת קוריאה.
מאז 1947 היחידות הצבאיות הקנדיות השתתפו ביותר מ-200 פעולות ברחבי העולם. החיילים, אנשי הצי ואנשי האווירייה הקנדים נחשבים למקצועיים בקנה מידה עולמי כשביצעו את תפקידיהם בצורה ראויה לשבח במהלך העימותים הללו ובמסגרת השתתפותה של המדינה במשימות של נאט"ו במהלך המלחמה הקרה, מלחמת המפרץ הראשונה, מלחמת קוסובו ומשימות שמירת השלום של האו"ם כמו במלחמת סיני, ברמת הגולן, קפריסין, קרואטיה, בוסניה, אפגניסטן ולוב. קנדה החזיקה נושאת מטוסים בין השנים 1957 עד 1970 במהלך המלחמה הקרה, שלא השתתפה אף פעם בקרבות אך לקחה חלק במשימות הסיור במהלך משבר הטילים בקובה. קרבות שמהווים נקודות ציון חשובות בהיסטוריה הצבאית של קנדה הם: קרב רכס וימי וקרב פשנדל, במלחמת העולם הראשונה, הפשיטה על דייפ, קרב אורטונה, הפלישה לנורמנדי, הקרב על קן, הקרב על שלדט, הקרב על בריטניה, המערכה באוקיינוס האטלנטי והפצצת הערים הגרמניות במלחמת העולם השנייה ולאחרונה הקרב בכיס מדאק במלחמת העצמאות של קרואטיה.
עם סיומה של מלחמת העולם השנייה, היו ברשותה של קנדה הצי השלישי בגודלו בעולם, חיל האוויר הרביעי בגודלו בעולם וצבא המתנדבים הגדול ביותר שהתקיים אי פעם. גיוס חובה לשירות מעבר לים הוחל רק בסוף המלחמה ורק 2400 מגויסים במסגרת זו השתתפו בקרבות.
כוחות ההגנה מאז איחודם
כוחות ההגנה של קנדה מאוחדים מאז 1 בפברואר 1968, כאשר צבא קנדה, הצי המלכותי הקנדי וחיל האוויר המלכותי הקנדי מוזגו למבנה מאוחד. יחד עם זאת, שורשיהם של כוחות ההגנה מתחילים בקבוצות המיליציה הקולוניאליים ששירתו לצדם של חילות המצב של הצבאות וחילות הים של צרפת ושל בריטניה, מבנה ארגוני שהיה קיים עד לראשית המאה העשרים. לפיכך, צבא וצי קנדיים נפרדים ובהמשך גם חיל אוויר, היו כפופים לממשלת בריטניה, עקב ההסדרים התחוקתיים שהיו נהוגים אז, עד לשנת 1931, כאשר קנדה קיבלה את עצמאותה החוקתית, בין השאר בזכות ההישגים וההקרבה של החיילים הקנדים במלחמת העולם הראשונה.
תקציבם השנתי של כוחות ההגנה עומד כיום על כ-20 מיליארד דולר קנדי[6] וכיום הם במקום ה-74 העולמי מבחינת כלל כוח האדם שלהם ובמקום ה-58 העולמי מבחינת גודל כוח האדם הפעיל שלהם. כוח האדם כיום עומד על כ-68,000 איש בשירות סדיר, 27,000 איש בשירות מילואים, 5000 רינג'רים וכ-19,000 איש ב"כוחות המילואים המשלימים". בסך הכול מדובר על כ-119,000 איש.[7] גודלם של כוחות המילואים הראשיים אמור לעמוד על 30,000 בשנת 2020 ומספר החיילים בשירות פעיל אמור להגיע לכ-70,000, בנוסף ל-5000 הרינג'רים ול-19,000 אנשי המילואים המשלימים ולהסתכם בכ-124,000 איש.[8] כוח אדם זה משרת במספר רב של בסיסים הממוקמים בכל רחבי קנדה.
ב-2008 הגדילה ממשלת קנדה את מאמציה, במסגרת "אסטרטגיית ההגנה הראשונה של קנדה" כדי להפוך את כוחות ההגנה למודרניים באמצעות רכישת ציוד חדש, שיפור שיטות ההדרכה והמוכנות לצד הקמתו של רגימנט כוחות מיוחדים. תקציבים נוספים הושקעו גם בתהליכי הגיוס שירד בהיקפו במהלך שנות השמונים והתשעים, כנראה בשל העובדה שדעת הקהל הקנדית תופסת את תפקידם של כוחות ההגנה ככוחות שמירת שלום יותר מאשר צבא, כפי שמשתקף בסקר שנערך ב-2008 על ידי משרד ההגנה. בסקר התברר כי כשני שלישים מהציבור הקנדי הסכימו עם השתתפותה של המדינה בפלישה לאפגניסטן ושכוחות ההגנה צריכים להיות חזקים יותר, אך הסכימו עם כך שיש לבצע שינוי בכוחות, בעיקר לחזק את מוכנותם להתמודדות עם אסונות טבע.[9] כוחות ההגנה התמודדו עם פרישה של אנשיו בשנים 2006–2008 בשיעור שנתי של 6%-9.2%.[10]
המאמצים לחידוש כוחות ההגנה וציודם מחדש התבטאו ברכישת ציוד כמו טנקי מערכה, ארטילריה, כלי טיס בלתי מאוישים ומערכות נוספות, לצורך שימוש במשימות באפגניסטן. כמו כן הקיפו המאמצים יוזמות לחדש מה שקרוי "יכולות ליבה", כמו צי מטוסי התובלה לטווח בינוני, מטוסי הC-130 הרקולס וצי המשאיות וכלי הרכב המשוריינים של הצבא. בנוסף, מערכות חדשות, כמו מטוסי התובלה האסטרטגיים C-17 גלובמאסטר ומסוקי הCH-47 צ'ינוק, גם הם נרכשו עבור כוחות ההגנה. למרות שיכולת הקיום של "אסטרטגיית ההגנה הראשונה" ממשיכה להיתקל בקשיים, במקור כוונתה היא:[5]
- הגדלת כוח האדם ל-70,000 איש בשירות סדיר ו-30,000 איש בשירות מילואים.
- החלפת מכליות התדלוק הנוכחיות של הצי ב-2–3 חדשות.
- בניית 15 ספינות מלחמה שיחליפו את המשחתות והפריגטות הנוכחיות.
- רכישת ספינות לסיורים באזור הארקטי.
- החלפת צי מטוסי הסיור הימיים ב-10–12 מטוסים חדשים.
- חיזוק המוכנות והיכולות המבצעיות.
- שיפור וחידוש מבנה הכוחות.
מבנה נוכחי
_is_shown_underway_in_close_formation_with_the_Nimitz-class_aircraft_carrier_USS_John_C._Stennis_(CVN_74)_and_the_guided_missile_frigate_USS_Ford_(FFG_54).jpg)
חוקת קנדה מגדירה שהמפקד העליון של כוחות ההגנה הוא הריבון, מלכת קנדה,[3] שמאז 1904 מאציל את סמכויותיו למושל הכללי של קנדה. כל הפקודות למשימותיהם של הכוחות, כולל הכרזה על מלחמה, נחתמות על ידי המונרך או על ידי המושל הכללי. יחד עם זאת, על פי חוק וסטמינסטר מ-1931 ועל פי הנוהג המקובל, חייבים המונרך והמושל הכללי לפעול על פי הצעתם של שרי הקבינט, כולל ראש הממשלה ושר ההגנה שאחראים בפני הפרלמנט.
115,349 אנשי כוחות ההגנה מחולקים בהיררכיה של קצינים ושל בעלי דרגות אחרות. המושל הכללי ממנה, על פי הצעתו של ראש הממשלה את "ראש מטה כוחות ההגנה" (Chief of the Defence Staff - CDF) כקצין הבכיר ביותר בכוחות ההגנה והוא, כראש מועצת כוחות ההגנה, מפקד על הכוחות. מועצת כוחות ההגנה פועלת בדרך כלל במטה כוחות ההגנה באוטווה. במועצת כוחות ההגנה יושבים ראשי פיקוד הכוחות המשולבים וראשי פיקוד הכוחות המיוחדים, סגן ראש מטה כוחות ההגנה ומפקדי הצי, הצבא, חיל האוויר וגופים נוספים. המלכה וחברים נוספים במשפחת המלוכה מכהנים כמפקדים של כבוד ביחידות שונות של כוחות ההגנה, אך אלה הם תפקידים טקסיים בלבד.
כוחות ההגנה של קנדה פועלים ב-27 בסיסים ראשיים ברחבי המדינה. מספר זה קטן בהדרגה מאז שנות השבעים, כאשר בסיסים נסגרו או אוחדו. הן הקצינים והן בעלי הדרגות האחרות מקבלים את הכשרתם ב"בית הספר להכשרה בסיסית ולמנהיגות" (Canadian Forces Leadership and Recruit School) בסיינט ז'אן סור רישלייה (Saint-Jean-sur-Richelieu) שבקוויבק. קצינים יכנסו בדרך כלל לשירות עם תואר אקדמאי מאוניברסיטה אזרחית או יקבלו אותו בסיום הכשרתם ב"קולג' המלכותי הצבאי של קנדה" (Royal Military College of Canada). הכשרה מקצועית ספציפית מתבצעת במגוון של בסיסי הדרכה ברחבי קנדה ובמידה מסוימת במקומות שונים בעולם.
צבא קנדה
בראשו של צבא קנדה עומד מפקד צבא קנדה והוא מורכב מחמש דיוויזיות. נכון להיום הכוחות הסדירים של הצבא ערוכים בשלוש קבוצות בריגדות ממוכנות. כל אחת מקבוצות אלה כוללות רגימנט אחד של כוחות ארטילריה, שריון והנדסה קרבית, שלושה גדודי חיל רגלים, גדוד לוגיסטיקה אחד גדוד קשר/מבצעים וכמה יחידות תמיכה קטנות. טייסת מסוקים טקטית וכוח פינוי קיימים בכל בריגדה. בנוסף קיימות בדיוויזיות השונות 10 קבוצות בריגדות מילואים.
הצי המלכותי הקנדי
בראשו של הצי המלכותי הקנדי עומד מפקד הצי וברשותו 33 ספינות מלחמה וצוללות המחולקות לצי הפסיפי ולצי האטלנטי. הצי מתוגבר במגוון של כלי טיס וספינות אספקה. הצי משתתף בתרגילים ובמבצעים משותפים של נאט"ו וספינותיו מוצבות בכל רחבי העולם במשימות בינלאומיות.
חיל האוויר המלכותי הקנדי
בראשו של חיל האוויר המלכותי הקנדי עומד מפקד חיל האוויר. מפקד דיוויזיית חיל האוויר הראשונה (1 Canadian Air Division) שהוא גם מפקד האזור הקנדי של פיקוד הגנת האוויר והחלל של צפון אמריקה (NORAD) שיושב בוויניפג אחראי על הפיקוד והשליטה של פעולות חיל האוויר בקנדה וברחבי העולם. משימותיה של הדיוויזיה הראשונה מתבצעות על ידי 11 כנפות שממוקמות ברחבי קנדה. מפקד דיוויזיית חיל האוויר השנייה (2 Canadian Air Division) אחראי על משימות ההדרכה והתמיכה. משימותיה של הדיוויזיה השנייה מתבצעות על ידי שתי כנפות. כל כנף מחולקת לטייסות מבצעיות וטייסות תמיכה, תחת פיקוד טקטי מאוחד המדווח למפקד המבצעים וכוח האדם שלהם נע בין כמה מאות לכמה אלפי איש. חיל האוויר מקיים גם משימות בשיתוף עם הפיקוד הצפוני של כוחות ההגנה באזור הארקטי וטייסות מטוסי CF-18 הורנט מוצבות לסירוגין בבסיסים הצפוניים ומבצעות שם אימונים וסיורים שוטפים.
פיקוד המבצעים המשותף
"פיקוד המבצעים המשותף" (Canadian Joint Operations Command) הוא מרכיב מבצעי שהוקם באוקטובר 2012 ובהקמתו מוזגו מפקדות מבצעיות ומנהליות שונות. הפיקוד החדש הוקם כתוצאה מצעדים לקיצוץ בתקציב הפדרלי של שנת 2012, שילוב משאבים, תפקידים ותחומי אחריות של המפקדות שקדמו להקמתו.
פיקוד הכוחות המיוחדים
"פיקוד הכוחות המיוחדים" (Special Operations Forces Command) הוא גוף בעל יכולת לפעול עצמאית אך בעיקר מתמקד בהפעלת כוחות מיוחדים.
קבוצת ניהול המידע
בין שאר תפקידיו אחראית "קבוצת ניהול המידע" (Information Management Group) על ניהול הלוחמה האלקטרונית, הגנה על מערכות הקשר והתקשוב של כוחות ההגנה ועל לוחמת סייבר.
קבוצת שירותי הרפואה
קבוצת שירותי הרפואה היא גוף משותף לכל הזרועות שכולל יותר מ-120 יחידות עצמאיות או מסופחות שמספקות שירותי רפואה לכוחות הגנה של קנדה. להוציא מקרים בודדים, כל היחידות כפופות לקצין הרפואה הראשי (Surgeon General).
כוחות המילואים
לכוחות ההגנה של קנדה יש כוחות מילואים המונים כ-50,000 איש שיכולים להיקרא לשירות בעתות חירום. מבנה כוחות המילואים הוא:
- "כוחות המילואים הראשיים" (Primary Reserve), המגויסים בעת הצורך כיחידות מילואים אורגניות שלמות.
- "כוחות המילואים המשלימים" (Supplementary Reserve), שכוח האדם שלהם מורכב מחיילים סדירים לשעבר, או חיילי כוחות המילואים הראשיים לשעבר, או כאלה ששירתו בצבאות זרים, שמגויסים באופן פרטני למילוי תפקידים בכוחות הסדירים על פי הצורך.
- "ארגון הקאדטים" (Cadet Organizations Administration and Training Service)
- "הרינג'רים הקנדים" (Canadian Rangers), מבצעים משימות סיור בצפון הארקטי ובאזורים מבודדים אחרים.
מדים
למרות שכוחות ההגנה של קנדה מאוחדים תחת פיקוד אחד, קיימים עדיין מדים שונים לשלוש הזרועות השונים בצבעים שונים: כחול כהה לצי, ירוק לצבא וכחול בהיר לחיל האוויר. מדים אלה נמצאים בשימוש בחמש קטגוריות: מדים טקסיים (Ceremonial dress), מדי ערב (Mess dress), מדי שירות (Service dress), מדים מבצעיים (Operational dress) ומדים מקצועיים (Occupational dress), כמו של צוותי הרפואה וכו'.
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה
|
|---|
אתר האינטרנט הרשמי של הכוחות המזוינים של קנדה- אתר מוזיאון המלחמה הקנדי
- חיילים יהודים בצבא הקנדי במלחמת העולם השנייה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Elizabeth II (1985). National Defence Act. II.14. Ottawa: Queen's Printer for Canada.
- ^ "FAQ - What is the relationship between DND and the CF?". Department of National Defence.
- ^ 3.0 3.1 Victoria (29 March 1867). Constitution Act, 1867. III.15. Westminster: Queen's Printer.
- ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA
- ^ 5.0 5.1 5.2 Department of National Defence "Canada First Defence Strategy"
- ^ Treasury Board Secretariat. "Estimates > Reports on Plans and Priorities > 2012–2013". Queen's Printer for Canada.
- ^ Department of National Defence (19 December 2008). "National Defence and the Canadian Forces > About DND/CF". Queen's Printer for Canada.
- ^ "News Release – Canada First Defence Strategy". Casr.ca. 18 June 2008
- ^ The Canadian Press (5 September 2005). "Canadians still view troops as peacekeepers: DND poll".
- ^ The Canadian Press (21 November 2008). "Military as message for job seekers: we want you". CTV.
 ארגון האמנה הצפון-אטלנטית (NATO)
| ||
|---|---|---|
| הכוחות המזוינים של המדינות החברות | איטליה • איסלנד • אלבניה • אסטוניה • ארצות הברית • בולגריה • בלגיה • גרמניה • דנמרק • הולנד • הונגריה • הממלכה המאוחדת • טורקיה • יוון • לוקסמבורג • לטביה • ליטא • מונטנגרו • מקדוניה הצפונית • נורווגיה • סלובניה • סלובקיה • ספרד • פולין • פורטוגל • פינלנד • צ'כיה • צרפת • קנדה • קרואטיה • רומניה | .svg) |
| פעולות צבאיות עיקריות | מלחמת המפרץ • מבצע משמר משותף • מבצע כוח מאוחד • מלחמת אפגניסטן • מלחמת עיראק • מבצע מגן האוקיינוס • התקיפה הצבאית הבינלאומית בלוב • מבצע המאמץ הפעיל • מבצע שומר הים | |
34649451הכוחות המזוינים של קנדה