ישראל בן אריה

ישראל בן אריה

תחום כתיבה	חינוך
פטירה	י"ב באדר ה'תשכ"ד
בת זוג	שושנה (לבית שר)

ישראל זיניוק בן-אריה (24 באוגוסט 1899 – 25 בפברואר 1964) היה איש חינוך ציוני, מורה, מנהל בית ספר ומפקח במשרד החינוך. הוא כתב מאמרים מקצועיים בנושאי חינוך וכן ספרים בנושאי יהדות ומסורת.

בן-אריה הקדיש את מרבית חייו לחינוך הציוני, תחילה מחוץ לישראל במסגרת החינוך הציוני "תרבות" ואחר כך בארץ במסגרת "זרם העובדים" ש"במרכז לחינוך", שהיו הזרוע לחינוך ציוני בהתיישבות העובדת והזדהו אחר כך עם מפא"י.

עם עלייתו ארצה, החליף את שמו בשם בן-אריה, על שם אביו.

קורות חיים

ילדותו

ישראל חיים זיניוק נולד ב-24 באוגוסט 1899 בעיירה ליובישוב אשר בפלך פינסק, כבן בכור למשפחה שהוציאה מקרבה מספר רבנים: סבו ר' אלי אושר זיניוק ור' ישראל בֶּר כהן (שהיה רב הכרמל בחיפה). ילדותו ושנות חייו הראשונות עברו עליו בעיירה, כשהדמות העיקרית בחייו הייתה אימו. אחריו נולדו אחותו ושני אחיו. הוא למד בחדר מגיל שלוש. לאחר שהצטיין שם, החליטה אימו לשלוח אותו ללימודים בישיבה בגיל 9, הרחק מחוץ לבית. בילדותו חלה בטיפוס הבהרות וכמעט מת. כסגולה להחלמה נוסף לו השם 'חיים', והוא החלים ממחלתו. מאז ועד עלייתו ארצה, היה שמו בכל התעודות ישראל חיים זיניוק (בקיצור, י.ח. זיניוק).

בזכרונותיו הוא סיפר על עזיבתו את העיירה בדרכו לישיבה והפרידה הקשה מהוריו שדאגו לו אך רצו שיהיה לרב גדול.

נדודיה של המשפחה, 1900–1933

העיירה שבה חיו בני המשפחה – לובשייב – נמצאת כיום בתחומי אוקראינה. בחצי הראשון של המאה ה-20 השתייכה לפולין (פלך ווהלין) ורוסיה, כאשר הגבולות משתנים על פי המלחמות שהיו באזור זה.

בשנים 1905–1918 התמודדה המשפחה עם הרעב שפרץ באזור ועם מלחמת העולם הראשונה. בשנת 1916, כאשר ישראל היה בלימודיו בישיבה, כבשו הגרמנים את האזור והמשפחה נאלצה לעזוב כפליטים את לובשייב בשל הגירוש. בתחילת הדרך, חלתה האם בטיפוס הבהרות, ונפטרה בדרך בסוכות תרע"ז (1916). לאחר קבורתה המשיכה המשפחה לסטולין בחבל ווהלין בפולין, מקום מושבו של דודו, שמשפחתו נחשבה לאמידה. בני הממשפחה הגיעו לסטולין כפליטים חסרי כל והיו סמוכים על שולחנו של הדוד עד אשר נמצא להם מקום מגורים דל ביותר. בסטולין סבלו בני המשפחה המצומצמת חרפת רעב.

ישראל למד במספר ישיבות, הראשונה במסטיסלבל, ואחריה בישיבות שנוהלו על ידי החפץ חיים בשומיאץ ובסנובסק. בתקופה זו עוצבו חייו בהשפעת רבו ה"חפץ חיים".

הלימודים בישיבה במסטיסלבל

כילד צעיר שהגיע לישיבה בערך בשנת 1913 הוצמד לו מדריך מחנך מבוגר. הוא היה איש מבוגר יחסית, בעל וותק בשנות לימוד בישיבה. הם גרו באותו חדר והוא הכניס את ישראל לאוירת הלימוד ודאג למחסורו.

תנאי החיים בישיבה היו קשים עד כדי עוני ודלות. המצב החמיר ביותר לאחר שפרצה מלחמת העולם הראשונה. משטר הלימודים בישיבה היה קשוח והדרישה הייתה לא לבזבז את הזמן היקר בדברי חולין אלא להתרכז בדברי תורה בלבד.

הלימודים בישיבת ראדין

מהישיבה במסטיסלבל עבר ישראל לעיר ראדין והצטרף לישיבת ראדין בהנהגת רבי ישראל מאיר הכהן (ה"חפץ חיים"). הישיבה נדדה לערים שונות במהלך מלחמת העולם הראשונה בהתאם לקווי החזית. הוא שהה בישיבת ראדין עד 1918 ועזבה לאחר התלבטות קשה, כאשר פנה לנושא הציוני.

תקופה זו במחיצת ה"חפץ חיים" השפיעה עליו במיוחד ועיצבה את אישיותו. במיוחד הרשימו אותו הדוגמה האישית ותכונותיו של רבו, שהצניעות והתרחקות מכל לשון הרע אפיינו אותו. השפעתו של החפץ חיים משתקפת בסיפור הקצר "העגלון ולשון הרע".

אישור על הלימודים בישיבה לקראת סמיכה לרבנות

תקופת הביניים: המעבר מהישיבה לבית המדרש למורים בווילנה

ב-1918 עזב את הישיבה, לאחר שהחל לגלות נטייה לציונות, וכן משום שביקש לעבוד כדי שיוכל לתמוך כלכלית במשפחתו. הוא החל ללמוד הוראה הן כאוטודידקט והן בסמינרים שונים. בשנים 1919–1920 נבחן כאקסטרן של 8 כיתות בית ספר תיכון ברוסיה, אך עקב התנגדותו הפעילה לקומסומול, רדפו אותו הקומוניסטים והוא ברח מרוסיה בשנת 1922 ועבר בגניבה את הגבול לפולין.

השלטון הפולני האנטישמי, הערים קשיים על יהודים שרצו ללמוד, ובפרט על יהודים ציוניים שרצו להיות מורים ב"תרבות". זיניוק התקבל לבית המדרש למורים בווילנה (ירושלים דליטא) ואחרי הבחינות שם התקבל לקורסים פדגוגיים מטעם "בתי ספר תרבות". הממשלה הפולנית לא הכירה בקורסים אלו והוא נאלץ להיבחן שנית על ידי ועדת בחינות מטעם "תרבות" ועל ידי הקורטוריון בוורשה. לאחר קשייים רבים, הוסמך זיניוק בשנת 1923 לשמש כמורה מטעם "רשת חינוך תרבות".

עבודה כמורה באירופה

לאחר הסמכתו כמורה בשנת 1923, החל זיניוק ללמד בבתי הספר של "תרבות" בעיירות הסביבה. המקום הראשון אליו הגיע הייתה העיירה לבידובה במחוז וילנה שבפולין.

הנוער הציוני רוזישץ ישראל יושב שלישי מימין

לאחר מכן לימד בוולדימרץ עד שנת 1925. אחרי הצהרת בלפור, ובגלל מורת הרוח מ"החדרים" בסגנון הישן, נתעוררו ההורים והנוער הציוני בוולאדימרץ לדאוג לחינוך חדש לילדים. בעקבות זאת, נפתח בית הספר "תרבות" בעיר, חרף הקשיים שהערימו השלטונות ועל אף המצב הכספי הקשה.

"ציוד המוסד דל היה מאוד. דלות זו ניכרת הייתה בכל: ברהיטים בקירות החשופים, במשרד, ואף על פי כן ראו בו ההורים והתלמידים חזות הכל... זוכר אני שאת הבקיעים בקירות היו סותמים בניירות. ממקורות חבויים היו מתגלים כוחות וכישרונות של התלמידים וההורים. הם עשו הכל להרים את קרנו של המוסד, על אפם וחמתם של שונאינו. כל צעד מילא את ליבם של בני העיירה שמחה רבה. בייחוד שמחו עסקני "תרבות", התלמידים והנוער הציוני. בבית-הספר הילכו תמיד קולות שירה, התנהלה בו פעילות תרבותית ועבודת נמלים. כאן ספגו התלמידים ערכים יסודיים על חיי ישראל, והקשר עם האומה, רוחה ועברה, נתחזק עוד יותר"

— עמוס בן אריה, סיפורי משפחת "בן אריה", עמ' 49

בשנות קיומו המעטות של בית הספר, התנהלה בו פעילות ציונית ענפה: פגישות בין מורים והורים, הפגנות ציוניות על ידי התלמידים בל"ג בעומר ובערבי חגים. השלטונות הפולנים ראו בעין רעה את הצלחתו וניסו למשוך את הילדים לבית הספר הפולני, שנתמך באופן ממשלתי, אך הורים רבים המשיכו לשלוח את ילדיהם לבית הספר למרות שכר הלימוד הגבוה. בשנת תרפ"ה (1925), הונח יסוד לבנין בית-הספר בהשתתפות כל אנשי העיירה.

לאחר שהתבססו מעט, עבר ישראל עם המשפחה בשנת 1927 לרוז'ישץ' ושם לימד בבית ספר "תרבות" עד שעלה ארצה ב-1933.

החיים והעבודה בארץ

מחנך, מורה ומנהל בבית הספר המחוזי בכפר ילדים

עם עלייתו לארץ ישראל בשנת 1933 בחר לשמש כמורה בבלפוריה, שם שימש מספר שנים כמורה. בהמשך עבר ללמד בבית הספר המחוזי ב"כפר ילדים" שלרגלי גבעת המורה. תקופת עבודתו של בן אריה בכפר ילדים הייתה תחילת דרכו החינוכית בארץ. הוא הפך את בית הספר המחוזי לבית ספר תיכון, וב־1942 החליף את אליעזר שמאלי, וקיבל לידיו את ניהול בית הספר. בשנת 1946 סייע להקמת "בית הספר המחוזי לילדי עובדים בעפולה", שהחליף את מבני 'כפר ילדים' הישנים ושבו כיהן כמנהלו הראשון.

בתקופה זו כתב עשרות מאמרים מקצועיים בתחום החינוך, בעיקר על בעיות אקטואליות, שהתעוררו בחיי היום יום, ופתרונן. נושאי המאמרים כללו בעיות בכיתות, בעיות ניהול, בעיות הילדים, תלונות ההורים ובעיות ארציות בתפישת מהות החינוך. בהמשך כתב על ההתלבטות בין החינוך התנועתי והחינוך הממלכתי. מאמרים אלה ראו אור בירחונים המקצועיים.

מפקח ב"מרכז לחינוך" ולאחר מכן מפקח על בתי הספר הממלכתיים בחיפה והצפון

בן-אריה היה סוציאליסט ואידיאליסט, ונקלט במהירות במוסדות החינוך של המפלגה – "המרכז לחינוך". היה חבר במפא"י ומחסידי "זרם העובדים". ב־1949 קיבל בן-אריה משרת מפקח בחיפה ובאזור הצפון על בתי הספר של 'זרם העובדים'. עקב כך, עקרה המשפחה מעפולה לחיפה בקיץ 1952.

עם החלת חוק החינוך הממלכתי ב־1953, עבר בן-אריה לפיקוח על בתי הספר הממלכתיים בחיפה ואזור הצפון, ובמקביל הרצה בסמינר למורים ע"ש א. ד. גורדון בחיפה.

עם סיום הטיוטות של ספרו האחרון – "מערכי שיעורים במשנה" יחד עם הרזומה העשיר ומאמריו שפורסמו, ולאחר השתלמות קצרה באוניברסיטה בירושלים, התקבלה הכרה אקדמית במעמדו, והוא קיבל אישור לתואר מוסמך.

משפחתו

את אשתו – שושנה פייגה רייזל לבית שֶר, שגרה בעיר המחוז לוצק שמיקומה לא רחוק מרוז'ישץ', הכיר דרך קשרי מסחר שהיו לדודו עם אביה. עקב האנטישמיות ששררה באזור, ובעקבות פגישותיה עם בן אריה, אשר היה נלהב לעניין הציוני, החליטה לעלות לארץ. שערי הארץ היו חסומים והמנדט הבריטי נתן אישורי עלייה לקרובי משפחה מקרבה ראשונה במסגרת "איחוד משפחות". ישראל בן אריה קיבל סרטיפיקט בזכות אחיו יעקב זיניוק, שהיה מאסירי ציון ברוסייה בגולג בהרי אורל ולאחר שחרורו עלה ארצה בשנת 1929. קשרי נישואין נחשבו לקרבה ראשונה, אולם שושנה לא רצתה בקשר נישואין פורמלי, והם נישאו נישואים פיקטיביים בכתובה מזויפת, פתרון שכיח באותה עת. כשעלו לארץ נישאו בל"ג בעומר תרצ"ה (1935).

בנו הבכור נולד ב-1936 ומאוחר יותר נולדה בתו השנייה. אביו המבוגר של בן אריה הצטרף למשך מחצית שנה מדי שנה למשק הבית. בשנת 1947 עברה המשפחה לגור בעפולה, ובשנת 1950 נולדה בת הזקונים.

בסתיו 1961 לקה בהתקף לב קשה ואושפז בביה"ח רוטשילד. מהתקף זה יצא בשלום, אולם בריאותו הוסיפה להתדרדר. בקיץ 1962 הובהל לביה"ח רמב"ם עם אירוע שני ולאחר תקופת מנוחה של מספר שבועות חזר לעבודתו. הוא הפסיק את הרצאותיו בסמינר אבל השלים את טיוטת ספרו ומגעיו עם ההוצאה לאור. הוא נפטר בפורים תשכ"ד (1964) בחיפה, בן 64 במותו. הוא ורעייתו נקברו בבית הקברות חוף הכרמל בחיפה.

מאמר שפורסם לזכרו לאחר מותו

כתבה קצרה לזכרו של ישראל בן אריה

פרסומים: מאמרים וספרים

בן אריה פרסם מאמרים רבים בירחונים להורים ולמורים. הפרסומים מקיפים תחומים רבים בנושא החינוך, החל מהעיסוק בתלמידים, בכיתות, בהורים ובמורים. וכן בסוגיות פדגוגיות, חברתיות ומשפחתיות. נושאים שעניינו ציבור גדול של קוראים.

בירחון "אורים להורים" (רשימה חלקית)

• תפקידיו הפדגוגיים של מנהל בית הספר, ח' אייר תש"ד כרך י"ז – 1944
• נעשה למען הילד הנחשל בכפר!, שבט תש"ז – 1947
• אבות ובנים – פורסם ב"תלמים" שבט–אדר תש"ה – 1945
• לשאלת לימוד התלמוד בכיתות ההמשך – פורסם אדר ב' תש"ח (ג' 134) 1948
• החינוך לחיי חברה במשפחה – פורסם שבט–אדר תשט"ז פברואר 1956
• לא באיומים – פורסם בכסלו תשי"ט נטבמבר 1958 (72)
• שילוב פיקוח והדרכה – פורסם בשבט תשי"ח כרך ט"ו – 1958
• פסוק לי פסוקך –פורסם בניסן תשי"ח אפריל 1958
• במשפחה עם סיום שנת הלימודים – פורסם בסיוון תשי"ח, יוני 1958
• ניסויים פדגוגיים בבית הספר – וההורים – פורסם בתשי"ט, אפריל 1959
• ימי זיכרון וימי אבל בבית הספר – פורסם בתשי"ט כרך ט"ז – 1959
• תגובות הורים על העברת ילדיהם לכיתות מיוחדות – פורסם בתשי"ט, יוני 1959
• צער בעלי חיים – פורסם בשבט תשכ"ד 1964
• כתות עמלניות – פורסם בתשכ"ד כרך כ"א – 1964
• לימוד המולדת – יצא לאור בחוברת מיוחדת של הוראת המולדת "אורים להורים" ו–ז אדר–ניסן, תשכ"ד כרך כ"א
• החינוך למוסר – פורסם בשבט תשכ"ה כרך כ"ב – 1965

בעיתון "דבר"

• תשובה לאם – "מדוע אין משתפים את בני בהצגה?" – פורסם בעיתון "דבר" כ"כ סיוון, תש"ז–1947
• כיבוד הורים – פורסם ב"דבר" 12 באוגוסט 1948
• "ואדי סאליב" ובית הספר – פורסם ב"דבר" כ"א בתשרי תש"ך 23 באוקטובר 1959

"הד החינוך"

• שעת בוקר ראשונה – פורסם בכסלו תש"ח 04 בדצמבר 1947
• השליש האחרון והימים האחרונים בבית הספר – פורסם בכרך ל"ד גיליון ל"ח–ל"ט
• הילד "המפגר" ביישוב עולים – פורסם בניסן תשי"ט–1959
• היחלצות מורים וותיקים לעזרת חבריהם ביישובי עולים – פורסם תשי"ט–1959
• "הכתה מפגרת"... – הד החינוך כ"ג באלול תש"ך–1960
• כיתות הומוגניות – כיצד? – פורסם בהד החינוך כרך כ"ד גל' כ"ז
• על ילדים מצטיינים – פורסם בשבט תשכ"א–1961
• מסכת פסחים פרקי' משניות א' ב' ג' – שעור אחד – פורסם בכרך ל"ה, גיליון ל' – 1961
• מסכת פסחים פרק י' משניות ד' ה' – שיעור אחד – פורסם בסיוון תשכ"א–1961
• דעות הורים על שעורי בית – פורסם בתשכ"ב פברואר 1962
• זכות החינוך למי? – פורסם בתשכ"ב פברואר 1962
• חינוך ליהדות – פורסם ב"הד לחינוך" כרך ל"ח גיליון ז', ו' בחשוון תשכ"ד–1964
• שיעורי בית בקיץ – שכרם והפסדם – פורסם בשבט תשכ"ג–1963
• הקריאה העצמית – פורסם בסיוון תשכ"ה–1965

בעיתון "בחינוך ובתרבות"

• לימודי הקריאה בכיתות א' בבתי הספר הממלכתיים במעברות וביישובי עולים – פורסם בגיליון 2 ניסן–אייר תשט"ו אפריל–מאי 1955
• על שיטת הלימוד העצמי – פורסם גיליון 6 סיוון תשט"ז 1956
• שעת חינוך לחברה –פורסם בכסלו תשכ"א–1961

ספריו

• ארבעת המינים – חג האסיף (סוכות) נושא לימודי מעובד לכיתות ד',ה' ו' של בית הספר היסודי (פרקי טבע משולבים בתודעה היהודית) כתבו במשותף ישראל בן-אריה וחברו זאב ברלינגר – יצא לאור על ידי ארגון המורים לטבע תשכ"ג 1963
• מערכי שעורים במשנה (ספר עזר למורה) – בהוצאת "אוצר המורה 1966

לקריאה נוספת

• עמוס בן אריה, סיפורי משפחת בן-אריה סיפורה של תקופה. הוצאת תירוש 2013

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39357123ישראל בן אריה