ישיבת הוידו-הודהאז
 | |
| תמונה קבוצתית של תלמידי הישיבה לפני מלחמת העולם השנייה | |
| ישיבה גבוהה | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | תרמ"ה (בערך) – מלחמת העולם השניה (נפצחה שוב לאחר המלחמה) |
| מייסדים | רבי יצחק רוזנברג |
| מיקום | |
| מיקום | הוידו-הודהאז הסמוכה לעיירה דברצן, ויליאמסבורג שבברוקלין |
| מדינה |
[[קובץ:{{דגל/ הונגריה,  ארצות הברית}}|קישור= הונגריה, ארצות הברית|גבול|22x16pxpx| הונגריה, ארצות הברית]] [[ הונגריה, ארצות הברית| הונגריה, ארצות הברית]] |
בהיידוהדהאז (Hajdúhadház) פעלה ישיבה שהוקמה על ידי רבי יצחק רוזנברג והתקיימה עד השואה, וכיום פועלת במתכונת שונה, למעלה מ-80 שנה. בשיאה מנתה הישיבה כ-150 בחורים.
היסטוריה
בעיירה הוידו-הודהאז הסמוכה לעיירה דברצן, התקיימה קהילת יהודים היסטורית במהלך הדורות. תחילה, עד שנת 1840, על פי חוקי השלטון לא הותר ליהודים להתגורר באזור, מלבד כמה משפחות חריגות שהצליחו להתיישב בה. לאחר מכן החלו משפחות נוספות להשתקע שם, עד שהקהילה היהודית החלה להתמסד בעיירה. לאור היות האזור חקלאי, רוב עיסוגי[דרושה הבהרה] היהודים עסקו בתחום זה. בשנת 1898 לראשונה, הוקם בית כנסת רשמי בעיירה. בשנת 1941 התגוררו בהוידוהודהאז כ-471 יהודים[1]. רבה הראשון של הקהילה היהודית בעיירה היה רבי משה צבי פרידמן[2].
בשנת ה'תרמ"ד, מונה רבי יצחק רוזנברג, לרבה של העיירה. רבי יצחק נולד בשנת ה'תר"כ, לרבי יוסף יוזפא, אב"ד פושפוק-לודאני. רבי יצחק למד בעיקר אצל אביו ובישיבתו של בעל 'קול אריה', בברגסאז, והוסמך לרבנות על ידי הרבנים רבי מנחם מנדל פאנעט אב"ד דעש, רבי משה הרש פוקס, אב"ד גרוסוורדיין, רבי יצחק אייזיק פרידמן ומאביו[3][4]. זמן קצר לאחר מכן, ייסד רבי יצחק לראשונה את הישיבה. בשנת ה'תרס"ו, הצטרף אל צוות ניהול הישיבה, חתנו, רבי מרדכי הופמן. בזמן זה למדו בישיבה למעלה מ-50 תלמידים.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, נסגרה הישיבה באופן רשמי, אם כי בפועל אורגנו קבוצות לימוד של תלמידי הישיבה. את בסיס התמיכה הכלכלית בישיבה, העניקו תושבי הקהילה היהודית בהוידו-הודהאז, בעיקר בענף המזון.
בשנת ה'תר"צ, חודשה פעילות הישיבה על ידי חתנו של רבי יצחק רוזנברג, רבי עזריאל יהודה ליבוביץ', בהיותו בן 19. ההצעה לחידוש הישיבה, שהועלתה על ידי תושבי הקהילה היהודית בעיירה, תחילה נענתה בשלילה על ידי רבי עזריאל יהודה, אך לאחר הוראת רבו, בעל ה'לבושי מרדכי', הסכים להצעה.
בישיבה למדו בממוצע כ-70 בחורים, ואף בשיאה למדו למעלה מ-90 בחורים. בימות החול הבחורים היו אוכלים בחדר אוכל מיוחד שהוקם בישיבה, ובשבתות היו מתארחים אצל תושבי הקהילה היהודית בעיירה.
במהלך מלחמת העולם השניה, נסגרה שוב הישיבה. לאחר כמה שנים, כאשר רע"י לייבוביץ' שהובל למחנה ההשמדה טרזיאנשטדט, וניצל, חזר ופתח מחדש את הישיבה עם כ-50 תלמידים. במהלך השנים הישיבה נדדה ממקום ייסודה, וכאשר הגיעה לארצות הברית, שם בויליאמסבורג שבברוקלין התחילה הישיבה לפעול מחדש כאשר בשיאה מנתה למעלה מ-150 בחורים.
אופי הלימודים בישיבה
בשיעורים הבסיסיים בישיבה היה רע"י לייבוביץ' מלמד גפ"ת (גמרא פרש"י ותוספת), בתוספת מפרשים כגון הרא"ש, הרי"ף, ר"ן, מהרש"א ומהר"ם. בשיעורי עיון, היה מלמד כל 'זמן' סוגיה בעיון בנושא אחר[5]. את הסוגיות הללו לימד בליווי כלל המפרשים הראשונים והאחרונים, כגון תשובות של רבי יחזקאל לנדא, בעל ה'נודע ביהודה', ותשובות החתם סופר, ועוד.
בנוסף, לרע"י היה מנהג קבוע, שבשיעורי עיון היה מביא פלפול ומפריך אותו, בהתאם לנושא הנלמד בשיעור.
לקריאה נוספת
- רבי יצחק רוזנברג, גבורות יצחק, ירושלים ה'תשכ"ז, הקדמה
- אברהם פוקס, ישיבות הונגריה בגדולתן ובחורבנן, חלק ב' פרק כ', ירושלים תשמ"ז.
הערות שוליים
- ^ על פי פנקס קהילות הונגריה, עמ' 267-269.
- ^ ראו אודותיו בשו"ת מהר"ם שיק, חלק יורה דעה, סימן ל"ד וס"א, ועוד. גם: הרב מו"ה משה צבי פריעדמאנן, בשם הגדולים מארץ הגר-חלק א, מערכת מ, עמוד 38, אות רצ
- ^ רבי יצחק רוזנברג, גבורות יצחק, ירושלים ה'תשכ"ז, הקדמה.
- ^ ש. רוזמן, ראשי גולת אריאל, כרך ב', ברוקלין, ה'תשל"ט עמ' קס"ח-ק"פ.
- ^ כגון טעם כעיקר, היתר מצטרף לאיסור ועוד.