היידוהדהאז
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. |
| מדינה |
 הונגריה |
|---|---|
| חבל | צפון המישור הגדול |
| מחוז | היידו-ביהר |
| נפה | נפת היידוהדהאז |
היידוהדהאז (בהונגרית: Hajdúhadház) היא עיירה במחוז היידו-ביהר הנמצאת כ–10 ק"מ מהעיר דברצן, שבהונגריה. בשנת 1867 התגוררו בעיירה 207 יהודים. נכון לשנת 1962 חיו בהיידוהדהאז בין 12–15 משפחות יהודיות.
היסטוריה
בסביבת העיר העתיקה נתגלו שרידים של חפצי נחושת מתקופה זו. בימי הביניים, במאה ה-14, הייתה בעיר כנסייה בבעלות המלך זיגיסמונד, שמלך באזור. בתקופה זו הוקם על ההר היחידי בעיר בית הכנסת הראשון. עם השנים בית הכנסת נחרב, ועליו נבנתה כנסייה גותית שנחשבה ליפה באזור.
במאה ה-16 השלטון הטורקי שלט בהונגריה, והקשה על חייהם של תושבי העיירה. ב-12 בדצמבר 1605 אחד ממנהיגי העיירה, אישטוואן בוצ'קאי, יישב את העיירה והפך אותה לעיר.
בין השנים 1621–1629 ו-1645–1648 השלטון באזור היה הונגרי ולא שלטון זר, ולכן העיר גדלה והתווספו אליה תושבי יישובים מהאזור. ב־15 השנים שלאחר מכן פקד את האזור גל של מחלות ורעב. בגין המחלות החקלאים הפסיקו לגדל את תוצריהם, וזאת הסיבה למותם של תושבי העיר.
במהלך המאה ה-19 רבים מהתושבים סבלו בשל הכיבוש הטורקי של הונגריה ופירוקה של הארץ למספר מחוזות.
בין השנים 1914–1917 חיו התושבים חיים רגילים ובשקט יחסי. בעיר נבנו מבנים חדשים, ומבנים ישנים חודשו. בזמן זה היידוהדהאז הייתה לאחת משש הערים האוטונומיות במחוז היידו.
בזמן מלחמת העולם השנייה הכנסייה שבראש ההר נהרסה בגין הפצצות של בעלות הברית ועד היום לא נבנתה מחדש.[1][2]
קהילה יהודית
היידוהדהאז הייתה אחת משש הערים האוטונומיות במחוז היידו, אשר מורשות להתיר או לאסור התיישבות בהן. ההתיישבות היהודית בעיירה הייתה אסורה עד 1840, מלבד מספר משפחות יהודיות שלהן ניתנו פריבילגיות מיוחדות. במחצית המאה ה-19 הגיעו מתיישבים יהודים לעיירה מעיירות אחרות באזור, כגון: היידושאמשון והיידוסובט וכן מגליציה. באמצע המאה ה-19, בתחילת ההתיישבות היהודית בעיירה, עסקו רוב היהודים בגידול ירקות ועם הזמן גם במסחר. בשנת 1869, לאחר פילוג הקהילות הקהילה היהודית הגדירה את עצמה כאורתודוקסית.
במלחמת העולם הראשונה השתתפו בקרבות 75 מיהודי העיר. 11 מתוכם נפלו בחזית. בין השנים 1938–1941 פורסמו חוקי הפליה כנגד היהודים, אשר נועדו להגביל אותם בתחומי הכלכלה והחברה. הרשות המקומית לא הקפידה על ביצוע חוקים אלה, ולכן נפגעה כלכלתם של יהודים רבים. ב־1944 נכבשה העיירה, והיהודים נכלאו בגטו. מאוחר יותר הם הועברו לגטאות בערים אחרות. בסתיו של אותה השנה לאחר הכיבוש הרוסי על העיר החלו ניצולי השואה לחזור אל העיר. אך לאחר מרד 1956 גם החוזרים החלו לעזוב אותה ועברו לבודפשט או עלו לארץ ישראל.
נכון לשנת 1962 חיו בהיידוהדהאז בין 12–15 משפחות יהודיות, אך מספרן הלך ופחת .[1]
בתקופת השואה
בשנת 1942 גויסו כ־60 צעירים יהודים לשרות העבודה עבודות כפייה במסגרת הצבא ההונגרי. הם הוצבו בחזית האוקראינית, ורובם נספו שם. במרץ 1944 לאחר הכיבוש הגרמני הוקם גטו היידוהדהאז, ועד 21 במאי באותה שנה הועברו אליו כ-415 יהודים מהעיר ומהאזור. בגטו זה הורשו היהודים להביא עמם חפצים אישיים, מזון ואף ריהוט, הצפיפות במקום הייתה רבה. ב-10 ביוני 1944 הועברו היהודים למרכז שילוח בבית החרושת ללבנית שרלי בדברצן ובין ה 25–28 לחודש זה גורשו רובם לגטו שטרסהוף שבאוסטריה, וחלקם לאושוויץ. בשואה נספה גם רבה האחרון של העיר, ר' מנחם יצחק רוזנברג.[3][1]
חינוך יהודי
בשנת 1898 נבנה בעיירה בית כנסת. עד אז התפללו היהודים בבתים פרטיים. במקום היה בית ספר עממי, "תלמוד תורה", אשר נוסד באותה שנה. בבית ספר זה למדו 40–50 תלמידים. בשירות הקהילה היה שוחט, וכמה מורים ומלמדים.
ערך מורחב – ישיבת הוידו-הודהאז
ה"ישיבה", הוקמה על ידי רבה של העיר, ר' מנחם יצחק רוזנברג. בישיבה למדו תורה בממוצע כ־70-60 בחורים, ואף היו זמנים שלמדו בה כ-90 לומדים. התלמידים למדו בהדרכת "חזור בחור" כלומר, במשך היום למדו באכסניותיהם, ורק לקראת שיעור הרב באו לישיבה. הבחורים שלמדו בעצמם, "שיעור גייערס"- ללא הדרכת "חזור בחור", למדו במשך היום בבניין בית המדרש. בשיעורים אלה למדו מספר סוגיות בנושאים שונים. התלמידים ב"שיעור גייערס" נדרשו להימצא בישיבה בארבע בבוקר ולהתחיל בלימודיהם. כמו גם הצעירים שלמדו בשיטת "חזור בחור".[1]
בית הכנסת
בשנת 1898 נבנה במקום בית הכנסת שבו פעלו חברה קדישא, אגודת נשים, חברת "לינת לילה", בית ספר עממי ו"תלמוד תורה" שכלל 40–50 תלמידים. בשירות הקהילה היו שוחט וכמה מורים ומלמדים.
רבה האחרון של היידוהדהאז היה ר' מנחם יצחק רוזנברג, מחבר הספר "יד יוסף". הוא נספה בשואה.[1]
אישים חשובים מהעיירה
- רבי מנחם יצחק רוזנברג- מקים הישיבה.
- רבי משה צבי פרידמן- הרב הראשון של הקהילה.
- רבי עזריאל יהודה ליבוביץ'-רב המקום.[1]
בית העלמין
בית העלמין שבהיידוהדהאז ממוקם במרכז העיר, ברחוב טמטה (בהונגרית: 4242 Hajdúhadház, Temető utca). שטחו של בית הקברות 1,646 מטרים מרובעים, ובו קבורים אנשים מהיידוהדהאז.[2]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של היידוהדהאז- הידוהדהז (Hajdúhadház), ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"
- "היידוהדהאז", באתר JewishGen (באנגלית)
- דף קהילת היידוהדהאז במפקד קהילות הונגריה
הערות שוליים
32017064היידוהדהאז