ירמיה מובילה

ירמיה מובילה

תמונה על כיסוי הקבר במנזר סוצ'ביצה
בת זוג	אליסבטה מובילה - ארז'בט לבית צ'ומורטאן מלושונץ
שליט (ווייבוד) מולדובה אוגוסט 1595 – מאי 1600 (כ־4 שנים ו־39 שבועות) מנהיג דת בתקופה גאורגה מובילה, מיטרופוליט מולדובה → שטפאן רזבאן מיכאי האמיץ ←
שליט (ווייבוד ) מולדובה ספטמבר 1600 – 10 ביולי 1606 (כ־5 שנים ו־44 שבועות) → מיכאי האמיץ קונסטנטין מובילה ←

ירמיה מובילה או מוגילה (ברומנית: Ieremia Movilă או Ieremia Moghilă;‏ 1555 – 10 ביולי 1606) היה בויאר מולדבי, שליט נסיכות מולדובה פעמיים, בין אוגוסט 1595 למאי 1600 ובין ספטמבר 1600 ל-30 ביוני 1606 ירמיה מובילה היה נציג משפחת הבויארים מובילה או ברבים – מובילשט. הוא עלה על כס נסיכות מולדובה בעזרת הקנצלר הפולני יאן זאמויסקי אחרי שהדיח את השליט שטפאן רזבאן. הכיר את עצמו כבן חסותה של פולין אך זכה גם להכרת האימפריה העות'מאנית לה שילם מסי חסות. מיכאי האמיץ, שליט ולאכיה, הדיח אותו במאי 1600 והגשים איחוד קצר ימים של שתי הנסיכויות הרומניות תחת כתר שליט אחד. ירמיה מובילה מצא מפלט במצודת חוטין ובספטמבר 1600, כשמיכאי נוצח בקרב מירסלאו בטרנסילבניה, חזר לשלטון בסיוע פולני. הצבא הפולני פלש בהמשך גם לוולאכיה והביס שם את מיכאי האמיץ בקרב טליאז'ן. ב-12 באוקטובר 1600. הפולנים העלו אז על כס ולאכיה את אחיו של ירמיה, סימיון מובילה. כדרגטור ואחר כך כשליט תרם ירמיה מובילה לבניית מנזר סוצ'ביצה ולהרחבתו. מנזר סוצ'ביצה הפך לימים למקום קבורתם של בני האצולה ממשפחת מובילה. ירמיה מובילה היה דודו של המיטרופוליט של קייב, פטרו מוהילה, היה אביה של ראינה מוהיליאנקה וישניובייצקה, ועל ידי כך היה סבו של הנסיך הפולני-ליטאי-אוקראיני ירמי וישניובייצקי (שנקרא "ירמי" לזכרו) וסבא רבא של מלך פולין מיכל קוריבוט וישניובייקצי.

ביוגרפיה

ראשית חייו

מובילה נולד בשנת 1555, ליואן מובילה מהודשט (מת ב-1580) ולאשתו השנייה, מריה מובילה ממולדובה (מתה ב-1614), בתו של השליט פטרו רארש עם מריה צ'רנאט או, פחות סביר, עם ילנה יקתרינה ברנקוביץ'. אחיו היו סימיון מובילה, לימים שליט בוולאכיה ובמולדובה, תואדר מובילה (אח למחצה), לימים פוסטלניק וגאורגה מובילה, לימים מיטרופוליט. אחיותיו היו סקיאוקה וגריאקה שהתחתנו עם בויארים מקומיים ומריאנה שנישאה לאציל הפולני איסאיה הרבוט. את השם "מובילה" (בעברית "תל") נשא לראשונה הסב, קוסמה. האב, יואן, הגיע לדרגת לוגופט גדול. בשנים 1551–1552 הוא מצא מפלט בפולין ומילא שם תפקידים ביטחוניים. המשפחה אימצה את הדעה ששיתוף פעולה עם ההבסבורגים לא יצליח לשחרר את מולדובה מתלותה באימפריה העות'מאנית ופעלה בהתאם.

התחלת הקריירה

ירמיה מובילה התחיל את הקריירה הפוליטית שלו בשנת 1579 כשהתמנה במועצת החצר של השליט יאנקו סאסול. ב-1581 עקב מפנה במדיניות השליט נמלט ירמיה מובילה לפולין יחד עם קבוצת בויארים, ביניהם, אחיו גאורגה מובילה, שהיה בישוף של רדאוץ. אחרי מרץ 1582 חזר למולדת, בעזרת הלוגופט הגדול לוקה סטרואיץ' וניסה להשיג פיוס בין השלטון לגולים בפולין. ירמיה התחתן בשנת 1587 עם אצילה הונגרייה, ארז'בט, ברומנית אליסבטה, בת של טמאש צ'ומורטאן, שהיה בעל אחוזות בלוזנה, על יד לבוב. אליסבטה הייתה נוצרייה קתולית והשפיעה על צמיחת דת זו במולדובה בתחילת המאה ה-17. ירמיה מובילה קודם שוב בתפקיד על ידי השליט יאנקו סאסול ובשנים 1583–1591 כיהן כוורניק גדול של מולדובה, תפקיד שנחשב למעין ראש ממשלה. אחרי חזרתו לשלטון של פטרו הפיסח בעזרת הטורקים, תפס מובילה את המקום השלישי בהיררכיה במועצת החצר, כוורניק גדול של "ארץ העילית". ב-1586 מעמדו התחזק זמנית על ידי מינוי אחיו גאורגה כמיטרופוליט של סוצ'אבה. אולם ב-1591 נקלע ירמיה מובילה לסבך של תככים בחצר של פטרו הפיסח שבמרכזם עמד ההרפתקן ממוצא אלבני ברטולומאו ברוטי. לפי טענות אחדות ברוטי דיווח לטורקים על מגעים חשאיים שניהלו המולדבים עם וינה ועם רומא. מובילה נאלץ שוב לברוח לפולין, כשליווה בגלות את השליט פטרו הפיסח. הוא מצא מקלט באושצ'יה ז'יילונה אצל "שר המשקאות" (שר הכלכלה) של החצר הפולנית, יאן אוסטרורוג. הוא רכש בהזדמנות זו מספר יישובים וכן שלוש טירות קטנות. תוך כדי התערותו באצולה הפולנית ובאמצעות בנותיו יצר קשרי ייחוס עם משפחות פולניות-אוקראיניות חשובות כמו וינשייובייצקי ופוטוצקי.

בשנים 1594–1595 מסעות של הקוזקים הריהורי לובודה וסוורין נליבייקה, בני ברית של הקיסר האוסטרי רודולף השני במאבקו נגד הטורקים והטטרים ומדיניותו של מיכאי האמיץ, שליט ולאכיה, שכנעו את שליט מולדובה דאז, ארון הטיראן לעבור לשורות המחנה האנטי-עות'מאני. אולם תככיו של נסיך טרנסילבניה, ז'יגמונד באטורי הביאו להדחתו של ארון וודה ולהחלפתו על ידי שטפאן רזבאן.

שלטונו הראשון של ירמיה מובילה

דגל נסיכות מולדובה בימי ירמיה מובילה כדוגמת הדגל שנפל בידי האוסטרים בקרב גורוסלאו בשנת 1601

עלייתו לשלטון של רזבאן זרעה בלבול בקרב הבויארים. ניצל זאת הקנצלר והמצביא הפולני יאן זאמויסקי שבקיץ 1595 התערב במולדובה עם 5,000 פרשים ו-2,300 רגלים. ההתערבות הצבאית הפולנית נדרשה אחרי שרזבאן וודה קיבל את חסות יריבה של פולין, הקיסר רודולף השני, בגיבוי נסיך טרנסילבניה, ז'יגמונד באטורי. בהיעדרו של השליט שטפאן רזבאן שיצא את המדינה כדי לסייע למיכאי האמיץ במלחמתו בטורקים, ב-27 באוגוסט 1595 הקנצלר וההטמאן הפולני יאן זאמויסקי העלה את ירמיה מובילה על כס נסיכות מולדובה ביאסי (יאש). ירמיה מובילה התחייב להחזיר את מולדובה לחסות הפולנית, לשלם לפולין מס בשווי 40,000 זהובים ולהסכים להצבת חילות מצב פולנים בחוטין ובסוצ'אבה. ב-3 בספטמבר 1595 הפולנים כבשו את יאש ושטפאן רזבאן ברח לטרנסילבניה. פולין הסמיכה את ירמיה מובילה להנפיק מטבעות דומים למטבע הפולני של שלושה גרושים או פולטרוניק. עימות ישיר בין פולין לעות'מאנים בעניין מולדובה נמנע על ידי הסכם עם המפקד העות'מאני סינאן פאשה^{[דרוש מקור]}. בפקודת הסולטאן הטטרים מקרים בראשות החאן גאזי השני גיראי פלשו באותה תקופה למולדובה כדי להעניש את שטפאן רזבאן. לבסוף, אחרי תבוסת הטטרים על ידי הפולנים בקרב צוצורה (19–20 באוקטובר 1595), נחתם הסכם צוצורה בין פולין לעות'מאנים שכלל הסכמה טורקית לשלטונו של ירמיה מובילה. מולדובה הפכה לבת חסות כפולה של פולין ושל הטורקים. מובילה התחייב לשלם מיסים גם לשער הנשגב ולחאן של קרים^{[דרוש מקור]}. שטפאן רזבאן ששב למולדובה מטרנסילבניה, ניסה לכבוש את השלטון בחזרה אך נתקל בהתנגדות חזקה של כוחותיהם של מובילה ושל זאמויסקי. הוא הובס בקרב ארן (Areni), על יד סוצ'אבה, נפל בשבי והוצא להורג על שיפוד. ירמיה מובילה ארגן מחדש את סמכויות התפקיד של "שוער סוצ'אבה" (ברומנית: פורטאר) ששמו שונה ל"הטמאן ופרקלאב" של סוצ'אבה ושהפך גם לאחראי על שרתי החצר.

המטבעות של ירמיה מובילה

בשנים 1597–1600 הוטבעו במולדובה חיקויים של המטבע הפולני של שלושה גרושים של המלכים סטפאן באטורי (1578–1586) וזיגמונט השלישי. ניתן להבדיל אותם מהמטבעות המקוריים בגלל איכותה הנמוכה של המתכת ובזכות הופעת ראש שור הבר שהוא סמל של מולדובה. הנומיסמטים מכירים אותם כ"מטבעות מולדובו-פולניים" או כ"חיקויים" או "זיופים מולדביים".

• חיקויים מולדביים של המטבע של 3 גרושים מימי מלך פולין, סטפאן באטורי
• 
• 

הסכסוך עם מיכאי האמיץ

סמל משפחת מובילה בפולין

מנזר סוצ'ביצה, מראה חיצוני

מדיניותו ההתקפית האנטי-עו'תמאנית של מיכאי האמיץ הוולאכי היווה אתגר רציני בפני שלטונו של ירמיה מובילה. ב-1595 יחד עם השליט החדש של טרנסילבניה, הקרדינל אנדראש באטורי, קשר ירמיה וודה קשר נגד מיכאי האמיץ ושניהם תכננו להחליפו בסימיון מובילה, אחיו של ירמיה. למיכאי נודע על כך ובאוקטובר 1599 הוא כבש את טרנסילבניה, הביס בקרב שלימבר את אנדראש באטורי שנהרג. בעיר אלבה יוליה מיכאי הכתיר את עצמו כשליט טרנסילבניה ובמאי 1600 פנה לכיבוש מולדובה עם צבא של 17,000 לוחמים. מולו עמדו צבא מולדבי של 15,000 חיילים וכן 3,000 לוחמים פולנים. בהתקרבות החיל של מיכאי רבים מאיכרי מולדובה ומתושבי עריה התקוממו ועברו לצידו. פרץ מרד גם בצבא המולדבי עצמו.^{[דרוש מקור]} בויארים גדולים ברחו לפולין. ירמיה נמלט למצודת חוטין עם גדוד פולני של 3,000 חיילים. בסופו של דבר מיכאי האמיץ כבש את מרבית שטחה של מולדובה פרט לאותה מצודת חוטין והכריז על עצמו נסיך מולדובה. באותה עת נשא מיכאי את כתרי שלוש הנסיכויות: ולאכיה, מולדובה וטרנסילבניה. הוא פנה זמנית אל פוקוטיה אבל נאלץ לחזור מדרכו. כיוון שהכוחות הפולנים במולדובה, בפיקודם של ההטמאנים סטניסלב ז'ולקייבסקי ויאן קרול חודקייביץ' ועוד מגנטים כמו סניאבסקי, וישניובייצקי, דנילביץ', פוטוצקי וכו' לא הספיקו קראו המלך זיגמונט השלישי ויאן זאמויסקי לעזרת הקוזקים מזפורוז'יה בראשות סמיאילו קישקה וגבריל קרוטנביץ'. הצבא הפולני-קוזקי הצליח להביס את כוחותיו של מיכאי האמיץ במולדובה ובהמשך פלשו לוולאכיה והעבירו לשם את זירת הקרבות. מיכאי הובס על ידי הפולנים והקוזקים בקרב טליאז'ן או בוקוב. בנסיבות אלה הרחיבה פולין את השפעתה עד לדנובה. ירמיה מובילה הוחזר בספטמבר 1600 לכס מולדובה, בעוד שאחיו סימיון מובילה הוכתר כשליט ולאכיה בבוקרשט. בסתיו של שנת 1600 בתמיכת ההבסבורגים, מרדו נגד שלטונו של מיכאי גם האצילים ההונגרים מטרנסילבניה והערים של הסקוסנים הטרנסילבנים. מיכאי נרצח וטרנסילבניה הייתה באותם הימים לבת חסות של ההבסבורגים.

שלטונו השני של ירמיה מובילה

ירמיה מובילה המשיך במדיניותו הנאמנה לפולין וכאות תודה הגביר את תלות מדינתו בממלכה זו על ידי תשלום מס שנתי. עם התחלת מלחמת פולין-שוודיה נאלצה פולין לסגת מוולאכיה. ב-1601 סימיון מובילה הודח על ידי הטורקים והוחלף בראדו שרבאן. פולין שמרה עם זאת את השפעתה במולדובה. ירמיה מובילה נודע יחד עם אחיו סימיון בבנייתו בגרסה חדשה של המנזר סוצ'ביצה. כמו כן תרם לבניית כנסיית עליית מרים בלבוב ולהקמת העיר מוגילב פודולסקי.

ירמיה מובילה נפטר ביאש ב-10 ביולי 1606. הוא נקבר במנזר סוצ'ביצה שאותו טיפח בעזרת אחיו, המיטרופוליט גאורגה השלישי מובילה. את כס המלכות הוריש לבנו הקטין, קונסטנטנין מובילה, שגורש אחרי זמן קצר על ידי דודו, סימיון מובילה אלמנתו אליסבטה לבית צ'ומוטראן מלושונץ מתה באיסטנבול ב-1617. יש אומרים שמתה בהרמון של אע'א טורקי וייתכן שהגיע לשם מאירופה בימי אחת המלחמות העות'מאניות.

מורשתו

ירמיה מובילה לא הצטיין במדיניות החוץ. לפי ההיסטוריון קונסטנטין ק. ג'ורסקו "לא היה לא מצביא, אף לא בעל אופי נועז, שוחר עצמאות". לעומת זאת מעריכים עד היום תרומתו במישור הדתי והתרבותי. ב-15 בדצמבר 1599 הקים את בישופות הוש, בנוסף קישט והרחיב את מנזר סוצ'ביצה, על ציורי הקיר המרהיבים שלו. מיחסים לו את הקמת מנזר ויזנטיה במחוז וראנצ'ה. בתקופתו פעל אנסטסיה קרימקה בתחום קישוט כתבי היד והמיניאטורות. את מנזר גוליה בעיר יאש הקדיש למנזר ואטופדי שבהר אתוס.

צאצאיו

לירמיה מובילה ולאשתו, אליסבטה לבית צ'ומורטאן מלושונץ (מתה באיסטנבול בסביבות 1617) נולדו הילדים הבאים:

• קונסטנטין מובילה – היה שליט מולדובה
• אלכסנדרו מובילה – היה שליט מולדובה
• בוגדן
• סמפירה (מתה ב-7 במרץ 1596)
• פטרו
• אלכסנדרה (מתה ב-12 ביולי 1597)
• סטאנה (מתה ב-12 ביולי 1597)
• קיאז'נה (1588–1619) – ידועה כרגינה או ראינה מוהיליאנקה או ראינה וישניובייצקה, הנשואה החל משנת 1603 לנסיך הפולני-אוקראיני מיכל וישניובייצקי, הייתה אמו של ירמי וישניובייצקי
• מריה עמליה מובילה (מתה ב-1638) – נשואה לסטפאן פוטוצקי (מת ב-1631) ואחר כך למיקולאי פירליי (מת ב-1636)
• אקתרינה (קטז'ינה) (מתה ב-1618) – נשואה ב-1618 עם הנסיך סמואל קורצקי (מת ב-1622)
• אנה מובילה (1579–1667) – התחתנה זה אחר זה עם ארבעה אצילים פולנים: פשרמבסקי, צ'ארנקובסקי, מישקובסקי ואחר כך סטניסלב "רוורה" פוטוצקי (ב-1658 או 1661)

לקריאה נוספת

• Cristian Bobicescu - Originea lui Ieremia Movila
• Ștefan S. Gorovei, Buzul pârcălab și Gheorghe pârcălab de Hotin, în „Anuarul Institutului de Istorie și Arheologie «A. D. Xenopol» din Iași”, XIX, 1982

(שטפאן גורוביי – הפרקלאב בוזול וגאורגה, פרקלאב של חוטין)

• Ștefan S. Gorovei, Maria Magdalena Székely (ed.), Movileștii. Istorie și spiritualitate românească, vol. I, „Casa noastră Movilească”, Sfânta Mănăstire Sucevița, 2006;

(שטפאן ס. גורוביי ומריה מגדלנה סייקיי (עורכים) – המובילשט. היסטוריה ורוחניות רומנית, כרך א' – "ביתננו – בית מובילשט")

• Stefan S. Gorovei, Maria Magdalena Szekely (ed.), Movilestii. Istorie și spiritualitate românească, vol. II, Ieremia Movila. Domnul. Familia. Epoca, Sfânta Mănăstire Sucevița, 2006.

(שטפאן ס. גורוביי, מריה מגדלנה סייקיי – המובילשט. היסטוריה ורוחניות רומנית כרך ב'. "ירמיה מובילה. השליט. המשפחה. התקופה")

• Constantin C. Giurescu, Dinu C. Giurescu, Istoria Românilor vol. II (1352-1606), Editura Științifică și Enciclopedică, Bucuresti, 1976

(קונסטנטין ק. ג'ורסקו, דינו ק. ג'ורסקו – תולדות הרומנים)

• Sever Zotta, Doamna Elisaveta a lui Ieremia Movilă voievod a fost fiica lui Gheorghie pârcălab de Hotin, în „Arhiva Genealogică”, II, 1913

(סוור זוטה – הגבירה אליסבטה של ירמיה מובילה הייתה בתו של גאורגה, פרקלאב של חוטין)

• 2009 Stănel Ion - Ieremia Movila - în Vasile Mărculeț (red) - Dicționarul Domnilor Țării Românești și ai Moldovei, Editura Meronia, București

(סטנל יון – ירמיה מובילה – בתוך: וסילה מרקולץ (עורך) – לקסיקון של שליטי ולאכיה ומולדובה, הוצאת מרוניה, בוקרשט 2009)

• Nicolae Iorga, Doamna lui Ieremia Vodă, extras din „Analele Academiei Române. Memoriile Secțiunii Istorice”, s. II, t. XXXII, 1910;

(ניקולאיה יורגה – רעייתו של ירמיה מובילה)

• M. M. Székely, Înrudirile doamnei Elisabeta Movilă, în vol. De potestate. Semne și expresii ale puterii în Evul Mediu românesc, Iași, 2006.

(מריה מגדלנה סייקיי – יחוסיה של הגבירה אליסבטה מובילה)

• Veniamin Ciobanu, Succesiunea domnească a Movileștilor – un litigiu politic internațional, în „Anuarul Institutului de Istorie și Arheologie «A. D. Xenopol» din Iași”, XXV/1, 1988;

(בניימין צ'ובאנו – הירושה לכתר בני מובילשט – סכסוך מדיני בינלאומי)

• Alexandru Dimitrie Xenopol, Histoire des Roumains de la Dacie trajane : Depuis les origines jusqu'à l'union des principautés, E Leroux Paris, 1896

(אלכסנדרו דימיטריה קסנופול – תולדות הרומנים של דאקיה טראיאנית: מהמקורות ועד איחוד הנסיכויות", הוצאת לרו, פריז 1920)

• Constantin Rezachevici, Politica internă și externă a Țărilor Române în primele trei decenii ale secolului al XVII-lea (I), în „Revista de istorie”, tom 38, nr. 1, 1985

(קונסטנטין רזאקביץ' – מדיניות הפנים והחוץ של הארצות הרומניות בשלושת העשורים הראשונים של המאה ה-17)

מדיה וקבצים בנושא ירמיה מובילה בוויקישיתוף

• ביוגרפיה באתר המולדבי היסטוריה בעריכת רומן קוזלובסקי ואחרים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

37626414ירמיה מובילה