ירמי וישניובייצקי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.
ירמי מיכל קוריבוט וישנובייצקי (בפולנית: Jeremi Michał Korybut Wiśniowiecki, נודע גם כ"פטיש הקוזאקים"; 17 באוגוסט 1612 – 20 באוגוסט 1651) היה אציל בכיר באיחוד הפולני-ליטאי.
ביוגרפיה
ירמי נולד באחוזת הוריו בלובני, כמאה ושמונים קילומטר מדרום-מזרח לקייב. הוא היה בנו של הנסיך מיכל וישנובייצקי, בעל-אדמות גדול ונצר לאצולה הליטאית והרותנית הוותיקה של אוקראינה, שישבה בה מאות שנים בטרם האיחוד עם פולין ב-1596. אמו ראינה הייתה בתו של שליט נסיכות מולדובה ירמיה מובילה. שני ההורים היו אורתודוקסים אדוקים; כשהאצולה הפולנית והכתר ניסו להשליט באזור את הקתוליות, תמכו שניהם בכנסייה. אחיה של ראינה, פטר, אף מונה למטרופוליט מקייב.
כשהיה הילד בן ארבע הורעל אביו על ידי כומר במולדובה, ואמו מתה בהיותו בן שבע. הוא עבר לחזקת דודו קונסטנטין וישניובייצקי, הראשון מביתו שנענה ללחץ המלכותי והמיר את דתו לקתולית. הלה שלח אותו לבית-ספר ישועי בלבוב, שם ספח את השקפתם הדתית ואת התרבות והשפה הפולנית. ב-1629 יצא לפרק לימודים באוניברסיטת בולוניה, ממנה חזר ב-1631. הוא נטל על עצמו את הניהול השוטף של אחוזות הענק בבעלות קונסטנטין. כעבור שנה הודיע על החלטתו לעבור לקתוליות. מהלך זה מצד בנם של בני הזוג וישניובייצקי הביא להתרעמות בקרב המוני העם, שהוסיפו לסבול רדיפות דת, והופצו שמועות כי נשבע לאמו להיוותר אורתודוקסי. הוא לא שעה גם לתחינות ראשי הכנסייה. עם זאת, הוסיף לשמור על יחסים תקינים עמה ואף סייע לעיתים לדודו המטרופוליט.
ב-1633 נטל חלק במערכה נגד הרוסים באזור סמולנסק. הוא העמיד צבא פרטי שמנה 4,000 איש והיווה את רוב הכח הזמין לחיל המלכותי באזור קורסק; בשל כך, למרות גילו וחוסר ניסיונו, שימש כאחד המפקדים הבכירים. הוא לא הצליח לכבוש שטח, אך צבאו החריב את הפלך. וישנובייצקי שב הביתה באביב 1634 והמלך העניק לו את טירת קייב והאזורים הסמוכים. אז נפנה הצעיר לעימותים עם האצילים השכנים. מיד עם שובו התערב בסכסוך קרקעות בין בית דובמונט למגנאט הפרוע סמואל לאש והצליח לכפות על האחרון לוותר על הנחלה. אז רכש אותה מידי בני דובמונט. ב-1636 הכשיל הסיים, פרלמנט האצילים באיחוד שהיה אחראי גם על בחירת השליט, את נישואיהם המתוכננים של המלך ולדיסלב הרביעי ואנה, אחותו של וישנובייצקי. הוא התרעם על כך ולא הרבה לבקר עוד בחצר בוורשה. ב-1638 השתתף בדיכוי מרד הקוזאקים בהנהגת יעקב אוסטריאנין, שפרץ לאחר שהסיים הגביל את מספר ה"רשומים" מביניהם – אלה מהם שהוכרו רשמית וצורפו לכוחות המזוינים תמורת הטבות שונות – ל-6,000 והכריז על הקוזאקים הלא-רשומים כשווי ערך לאיכרים. המורדים סחפו עמם את יתר האוכלוסייה, שהייתה נתונה תחת רדיפות דתיות ועול חוקי הצמיתות. ביוני הוביל וישניובייצקי את צבאו הפרטי והביס את המתקוממים בז'ובנין. הם נסוגו למערך מבוצר ונכנעו לבסוף באוגוסט. ב-27 בפברואר 1639 נישא לגריזלדה, בתו בת השש-עשרה של הקנצלר המלכותי טומאש זמויסקי. באותה תקופה היה שקוע בסכסוך משפטי ממושך שהסעיר את האיחוד כולו בין בשלהי שנות השלושים: סיעת אצילים ניסתה לבטל את התארים שקדמו לאיחוד לובלין, בכלל זה תואר הנסיך של בית וישניובייצקי, ולאשרר מערכת תארים אחרת שכללה את אלה שהוענקו על ידי מלכים זרים. הוא היה מראשי המתנגדים והצליח לבלום את ההצעה, אף כי הדבר קנה לו אויבים רבים.
ב-1641 מת דודו קונסטנטין. ירמי נותר כזכר האחרון בביתו, וירש את נחלות אביו ודודו גם יחד. זכותו אוימה לזמן קצר על ידי אלכסנדר רדזיוויל, בעלה של דודניתו קתז'ינה, אך הסוגיה סרה מן הדרך כשהיא התגרשה ממנו כעבור שנה. בנוסף לירושתו העצומה, הוא הלך והרחיב את שטחיו על ידי התפשטות לערבות השוממות במזרח, הרחק מעבר לדנייפר. הוא נעשה לאחד מבעלי האדמות הגדולים באיחוד, ובאחוזותיו התגוררו לא פחות מ-230,000 נפש. הן הניבו לו 600,000 זהובים מדי שנה. בשנים הבאות לחם לסירוגין נגד הטטרים מחאנות קרים שהרבו לפשוט באזור; ב-30 בינואר 1644 היה אחד המפקדים הבכירים בקרב אוחמטיב, בו נחלו צבאות האיחוד את ניצחונם הגדול ביותר על הטטרים במאה ה-17. זמן קצר לאחר מכן גזל אחוזה מבעליה בדרכי מרמה: המלך דן אותו לגלות אך לא העז לאכוף את גזר הדין בשל כוחו הרב של המגנאט. מקרה דומה, בו שוב נמנעו הרשויות מלהוציא לפועל את עונשו, אירע ב-1646. ב-17 במרץ אותה שנה מונה לוויווד רייסין (גליציה המזרחית). כשניסה המלך לשכנע את האצילים לתמוך במלחמה נגד העות'מאנים יחד עם הרפובליקה של ונציה, הוא הציע לווישנובייצקי את משרת ההטמאן (מצביא עליון), אך זה סירב לתוכניתו.
באביב 1648 פרץ מרד קוזאקים נוסף, גדול בהרבה, בהנהגת בוגדן חמלניצקי. בשלהי מאי נודע לווישנובייצקי על השמדת חילות הכתר בקרב קורסון: צבאו הפרטי היה עתה הכח האחרון שנותר ממזרח לדנייפר. הוא החליט לסגת תוך שהוא לוקח עמו את נאמניו, כולל מספר גדול של חוכרים יהודים ובני משפחותיהם שהיו בסכנת מוות מצד הקוזאקים. בדרכו מערבה אסף עוד פליטים רבים. בתחילה התקדם עד צ'רניהיב ומשם לז'יטומיר, כשעוד ועוד שטחים נופלים לידי המורדים. הם ערכו מעשי רצח המוניים באצולה, ביהודים, בקתולים ובאוניאטים. וישנובייצקי ניהל מסע מלחמה משלו נגד הקוזאקים, תוך שהוא כובש כפרים וערים שלמות וטובח במי שחשד בו בנאמנות לאויב. הוא התנגד לכל פשרה עם המתקוממים ותבע מהסיים לגייס צבא חדש ולדכא אותם בכח. חמלניצקי האשים אותו בהפרת הרגיעה שהשתררה ביוני. אף כי השתלט על יישובים מפעם לפעם, המערכה שהוביל נכשלה. כשהמחנה העיקרי של הקוזאקים יצא לקראתו סמוך לסטרוקונסטנטינוב בסוף יולי, נסוג הרחק מערבה. נתן נטע הנובר, שספרו יוון מצולה הפך לכרוניקה היהודית המוכרת ביותר אודות גזירות ת"ח-ת"ט, כתב עליו:
”אשר היה באותו רעש הדוכס ווישנעוועצקי זכר לברכה עם החיל שלו אחורי הנהר ניפור, והיה אוהב ישראל עד מאוד, וגיבור מלחמה אשר אין כמוהו בכל הארץ, והוא נס עם עמו דרך ארץ ליטא, ונסו עמו כחמש מאות בעלי בתים, וכל אחד עם אשתו ובניו, ונשא אותם כמו על כנפי נשרים עד הביאם [אל] מקום חפצם. אם היה להם שום סכנה באחרונה, אמר ליהודים שיסעו בראשונה, ואם הייתה הסכנה לפניהם – נסע הוא לפניהם למגם וצנה והם אחריו חונים... ונשבע הדוכס שלא ישקיט לבו עד כי ירחץ בדם היוונים אויביו שהחריבו גם כן הרבה מן מקומות ממשלתו שבאחורי הנהר ניפור וגרשו[הו] מהסתפח בנחלתו.”
בספטמבר חבר לצבא הכתר החדש, בפיקוד שלושה אצילים אחרים, אך הם ספגו תבוסה כבדה בפילבאצי ב-23 לחודש. השרידים הנסוגים שהוביל הגיעו ללבוב, אבל וישניובייצקי בחר לעזוב את העיר למצודה החשובה בזמושץ', למורת רוחם של התושבים. הקוזאקים הסכימו להפסקת אש בחורף, אך היא קרסה שוב אביב 1649. הוויווד בא עם צבאו לעזרת המצודה בזבראז', שהמחנה העיקרי של חמלניצקי התקרב אליה ועמד לשימה במצור. הוא פיקד בפועל על ההגנה בחודשים הבאים, עד שחולצו בידי המלך שהצליח להשיג עוד שביתת נשק. ב-28 ביוני 1651 הוביל הנסיך את האגף הימני של צבא הכתר בקרב ברסטצ'קו, בו נחלו המורדים תבוסה מכרעת. זמן קצר לאחר מכן מת מסיבות לא ברורות: פטירתו יוחסה לכולרה, לדיזנטריה או להרעלה. בנו מיכל הוכתר לימים למלך פולין-ליטא בשם מיכל הראשון.
קישורים חיצוניים
- Wiśniowiecki, Jeremi באנציקלופדיה של אוקראינה
29009640ירמי וישניובייצקי