ירידה מארץ ישראל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף ירידה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ירידה, או ירידה מישראל, היא הגירתם של יהודים מארץ ישראל אל הגולה. מאז הקמתה של מדינת ישראל בשנת 1948 משמש המונח "ירידה" לציון הגירתם של יהודים מישראל בין אם בקבוצות (קטנות או גדולות) ובין אם כיחידים. הפעולה המנוגדת, הגירה של יהודים לישראל, נקראת עלייה. על פי אחת ההערכות, כמיליון ישראלים ובני משפחותיהם מתגוררים מחוץ לישראל, מרביתם בצפון אמריקה.[1]

אטימולוגיה

מהגרים מרצון מישראל מכונים "יורדים", כמשקל נגד לכינוי "עולים". השימוש בשם העצם "יורד" הוא חידוש של העת החדשה.[2] עם זאת, השימוש במושג ״יורדים״ נמצא טעון ורבים מעדיפים את המונח הנייטרלי ״מהגרים״.[3]

בהלכה

ערך מורחב – יציאה מארץ ישראל (הלכה)

ההלכה קובעת סייגים על ירידה מארץ ישראל. על פי הרמב"ם מותר לצאת להשתקע בחוץ לארץ רק במקרים של רעב כבד.[4] המהרי"ט קובע שמותר לרדת מישראל גם כדי להתחתן, ללמוד תורה או להתפרנס, גם אם אין רעב. וכן לצורכי רפואה. בכל מקרה. הירידה מן הארץ ואפילו היציאה ממנה אינה נחשבת ביהדות לראויה לאיש המעלה.[5]

הרב שמואל הלוי וואזנר, היה יוצא מדי שנה לשווייץ לנפוש, והוא פסק שנופש נחשב בימינו לצורך רפואה, ועל כן מותר לצאת גם לצורך נופש על מנת לחזור לאחר הנופש.

הרמב"ם שולל את הירידה מכל וכל, באומרו:

אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם - אלא ללמוד תורה, או לישא אישה, או להציל מיד הגויים, ויחזור לארץ; וכן יוצא הוא לסחורה. אבל לשכון בחוצה לארץ, אסור - אלא אם כן חזק שם הרעב, עד שנעשה שווה דינר חיטין בשני דינרין.

— משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, ה', י"א

ומוסיף

לעולם ידור אדם בארץ ישראל, אפילו בעיר שרובה גויים; ואל ידור בחוצה לארץ, ואפילו בעיר שרובה ישראל: שכל היוצא לחוצה לארץ, כאילו עובד עבודה זרה.

— משנה תורה, ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, ה', ט"ו

היקף הירידה לפי תקופות

לפני הציונות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

בסוף ימי ממלכת ישראל וממלכת יהודה, מסופר על גירוש יהודים מארץ ישראל, אך לא על ירידה מרצון - לאחר חורבן בית המקדש הראשון גורשו היהודים לבבל. לעומת זאת, לאחר חורבן בית המקדש השני יהודים נטשו את ארץ ישראל מרצון בשל קשיי המחיה בישראל והירידה הייתה בהיקף הרבה יותר גדול מהעלייה[6][דרוש מקור].

עד להקמת מדינת ישראל

קשה לאמוד את מספר היורדים מארץ ישראל מראשית התנועה הציונית ועד הקמת מדינת ישראל, או את משקלם ביחס לכמות העולים לארץ ישראל. ההערכות הנוגעות לממדי הירידה בתקופת העלייה הראשונה והעלייה השנייה נעות בין כ-40% (הערכתו של יהושע קניאל)[7] מכלל העולים ועד כ-80% - 90%. בחצי השני של ימי העלייה הרביעית, בשנים 1926–1928, הייתה ירידה גדולה מן הארץ ועזבו כ-14,000 עולים לעומת 19,000 עולים בשנים אלו. אולם יחסית לכלל העולים בעלייה הרביעית, כ-67,000 נפש, הירידה לא הייתה חריגה בהיקפה.[8] מאיר מרגלית כתב בשנת 2004 דוקטורט באוניברסיטת חיפה על "הירידה מהארץ בתקופת המנדט הבריטי" שטרם פורסם, ומצא שהמספר הכולל של היורדים באותה תקופה נע בין 60 אלף ל-80 אלף, בהתאם לשיטת החישוב.

מאז קום מדינת ישראל

מדינת ישראל היא מדינה קולטת עלייה, ומספר המהגרים אליה רב במידה ניכרת ממספר המהגרים ממנה. ישנם אומדנים שונים בנוגע למספר הישראלים שעזבו את ישראל ומתגוררים בחו"ל בשנים האחרונות:

נתונים רשמיים

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שפורסמו ב-2012 מאזן ההגירה מישראל לחו"ל הולך ומשתפר מאז 2001 ושיעור הירידה הוא הנמוך ביותר מזה 40 שנה. מספר היורדים נטו, בניכוי חוזרים, היה כ-5,400 איש ב-2010 לעומת כ-8,500 ב-2008. מספר היורדים הכולל מאז קום המדינה נאמד אז ב-684 אלף איש, שמהם נפטרו כ-120 אלף.[9]

משרד הקליטה פרסם בנובמבר 2003, הערכה על פיה כ-750 אלף ישראלים חיים בחו"ל, בעיקר בארצות הברית ובקנדה - כ-12.5% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל.[10] באפריל 2008 העריך המשרד כי כ-700 אלף ישראלים חיים בחו"ל, כאשר ההערכה היא כי מתוכם 450 אלף חיים בארצות הברית ובקנדה.[11]

הערכות דמוגרפיות

  • ממדי ההגירה מישראל בין השנים 1948 ו-1994 מצביעים על כך שכמות העלייה לאורך השנים הייתה גדולה בהרבה מאשר כמות היורדים, מצב שטוב בהרבה ממדינות אחרות בעולם אשר קולטת מסות גדולות של הגירה אליהם כמו ארצות הברית, ארגנטינה, ברזיל, אוסטרליה וניו זילנד. פרופסור סרג'ו דלה-פרגולה (Sergio DellaPergola), יו"ר המכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, מייחס את האחוזים הגבוהים יחסית של המהגרים הנשארים בישראל לעומת אלו שעוזבים לשני גורמים עיקריים: הראשון הוא האופי ההגירה - מרבית העולים לישראל עלו יחד עם משפחתם הרחבה, כולל הנשים, הילדים והסבים. הגורם השני הוא שלחלק גדול מהעולים אין אפשרות לחזור לארצות המוצא בהם הייתה הפליה נגדם ורדיפות ממשיות אשר היו הגורמים העיקריים אשר הובילו לעזיבתם של המהגרים מלכתחילה.[12]
  • מפקד האוכלוסין של ארצות הברית לשנת 1990 מראה כי באותה השנה מספר התושבים בארצות הברית אשר הגדירו עצמם כילידי ישראל/פלסטין היה 94,718. מפקד האוכלוסין האמריקני לשנת 2000 מראה שמספר התושבים בארצות הברית אשר הגדירו עצמם כילידי ישראל/פלסטין לאותה שנה עלה ל-125,325.[13]
  • סקר האוכלוסייה היהודית (NJPS -- National Jewish Population Survey), שבוצע בשנת 1990 על ידי איגוד הקהילות היהודיות בארצות הברית אשר ניסה להעריך את כמות הישראלים שחיו בארצות הברית, הגדיר את ה"ישראלים" כיהודים אשר נולדו בישראל, ולפי כך העריך כי בסך הכל חיו כ-63,000 מבוגרים יהודים ילידי ישראל בארצות הברית בשנת 1990. בנוסף, בסך הכל 30,000 ילדים חיו בבתיהם של המבוגרים ה"ישראלים". הערכה המרבית לכמות האוכלוסייה הישראלית-יהודית אשר חיה בארצות הברית בשנת 1990 הייתה 93,000 איש. אף על פי כן, רק 7,000 מתוך הילדים שלהם דווחו שנולדו לפני שהמבוגרים היגרו לארצות הברית, דבר אשר מציע כי האוכלוסייה הישראלית הגרה בארצות הברית עומדת על 70,000 עם 23,000 ילדים אשר נולדו למהגרים הישראלים לאחר שכבר חיו בארצות הברית ולכן הדור הראשון באופן טכני הוא אמריקאי.[14]
  • מספר היהודים האמריקנים אשר היגרו לישראל, חיו בה במשך תקופה מסוימת וחזרו לארצות הברית, קשה יותר לאמידה, והוא נע בין 30,000 ל-60,000 בשנת 1990, ובין 53,000 ל-75,000 בשנת 2000. כך שבסך הכל בשנה זו מספר הישראלים היהודים (אלה שנולדו בישראל ואלה שרק התגוררו בה לתקופה מסוימת) בארצות הברית עמד על בין 153,000 ל-175,000. בהנחה שארצות הברית היא ארץ יעד משמעותית ביותר עבור הישראלים, מעריך הסוציולוג ינון כהן כי מספרם הכולל של הישראלים-היהודים המתגוררים בחו"ל בשנת 2000 נע בין 300 ל-350 אלף.[15]
  • לפי אומדן של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) משנת 2005 שיעור היורדים מישראל עומד על כ-2.9 איש על כל 1000. נתון זה שם את ישראל בשיעור נמוך יחסית לעומת 175 המדינות האחרות אותם בחן הארגון.[16]
  • ההערכה האחרונה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה היא שעד 2010 יעזבו כל שנה 6,600 יהודים-ישראלים את ישראל.[17] ארצות הברית נכון להיום מקבלת קרוב ל-4,000 מהגרים מישראל כל שנה מתוכם קרוב ל-3000–3500 הם יהודים.
  • מעל שליש מהתושבים בארצות הברית אשר מגדירים עצמם כישראלים הם ילדים של ישראלים שהיגרו בעבר מישראל, כאשר רבים מהם מעולם לא חיו או אפילו ביקרו בישראל. מפקד האוכלוסין האמריקני לשנת 2000 מראה כי 107,000 איש דיווחו כי הוריהם או הסבים שלהם הם ישראלים, מתוכם 51 אחוז דיווחו כי ארץ הלידה שלהם היא ישראל/פלסטין, 39 אחוז דיווחו כי נולדו בארצות הברית ו-3 אחוזים דיווחו כי נולדו ברוסיה או באחת ממדינות מזרח אירופה כאשר 7 האחוזים הנותרים נולדו במדינות הנוספות.[13]
  • מפקד האוכלוסין הקנדי לשנת 2006 מראה כי באותה השנה מספר התושבים בקנדה אשר דיווחו כי הם בעלי אזרחות ישראלית היה 26,215 – ושני שלישים מתוכם (67 אחוז) חיו באזור אונטריו.[18]
  • אומדן היורדים מקרב העולים מברית המועצות לשעבר עומד על כ-8% מכלל העולים שהגיעו מ-1989 ועד סוף 2005. [דרוש מקור]

תופעת הירידה

המניעים העיקריים להגירה מישראל קשורים לרוב ברצון לשיפור רמת החיים, בחיפוש עבודה וקידום מקצועי, בלימודים גבוהים, חשש מפיגועי טרור ומהמצב הביטחוני בישראל, וברצון בן הזוג. סקרים בקרב יורדים מצביעים על כך שהמצב הפוליטי, כלכלי והביטחוני בישראל אינו בין הגורמים העיקריים לירידה.[19] ממדי הירידה שכיחים יותר בקרב עולים חדשים אשר לא נקלטו בישראל או שכבר עשו שינוי אחד ולכן שינוי נוסף פחות קשה להם. חלק מן העולים מהגרים למדינה שלישית, כמעט תמיד במערב, וחלקם חוזרים לארץ מוצאם, תופעה שמתרחבת כאשר התנאים בארץ המוצא משתפרים, כפי שאירע ברוסיה בעשור הראשון של המאה ה-21.

לפי אומדן של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) משנת 2005 כמות היורדים המשכילים אשר יורדים מישראל הוערכה על 5.3 מהגרים משכילים על כל אלף ישראלים משכילים. הערכה זו למעשה ממקמת את ישראל בשליש התחתון מתוך השוואה של 103 מדינות אותם השווה ארגון ה-OECD בהם הממוצע היה 14 מהגרים משכילים על כל אלף איש משכילים. בישראל בה קיימת תשתית חינוכית וטכנולוגית מפותחת ובסיס איתן של אזרחים משכילים, המדינה מצליחה לשמור בתוכה כמות גדולה יחסית של משכילים לעומת מדינות כמו בלגיה, הולנד, פינלנד, דנמרק, ניו זילנד ואוסטרליה.[20]

בשנת 2007 הוצגה תוכנית של משרד הקליטה לעודד חזרת יורדים לישראל והוחלט כי בשנת 2008 המשרד ישקיע 19 מיליון שקלים בגיבוש מסלולי קליטה ייחודיים ליורדים השבים.[21]

לפי סקר שנערך בשנת 2007 קרוב ל-42 אחוזים מן הישראלים זכאים לאזרחות באחת ממדינות האיחוד האירופי וכן מארצות הברית וקנדה על סמך הלאום אותו מחזיקים או החזיקו הוריהם או סביהם,[22] על אף שבפועל ימשיכו לחיות בישראל, פועלים רבים מהם להוצאת אזרחות זרה לעת צרה להם ולמשפחותיהם.[23] הגשת הבקשה, קבלת האזרחות וההחזקה של אזרחויות כפולות על ידי אזרחי ישראל מאושרת על פי החוק הישראלי בעוד שישנן מדינות בעולם כדוגמת גרמניה, שבהן נדרשים האזרחים לוותר על האזרחות הזרה וההשגה של האזרחות הזרה יכולה להוביל לביטול האזרחות שלהם.

סקרים אחדים, ביניהם סקר גאלופ העולמי לשנת 2007 גילה שקיים מספר משמעותי של ישראלים, קרוב ל-20 אחוזים, אשר אם רק הייתה ניתנת להם ההזדמנות היו מהגרים לצמיתות למדינה אחרת.[24] הגורם המניע אשר מביא לבסוף את התושבים להגר לעיתים קרובות קשור ישירות לאיכות החיים של התושבים. לפי הסקר אשר נערך בשנת 2007 הציון הממוצע בו דירגו הישראלים את איכות חייהם בסולם מאפס עד עשר, עמד על 6.84,[25] תוצאה אשר גבוהה בהרבה מהממוצע העולמי וקרובה יחסית לדנמרק אשר נמצאת בראש הטבלה עם ציון ממוצע של 8.[26]

בקרב קבוצות הגילאים הצעירות יותר של הישראלים קיימת נטייה גבוהה יותר לרצות לחיות מחוץ לישראל, מאשר בקרב האוכלוסייה הישראלית הבוגרת. במהלך סקר שנערך בשנת 2007 בו השתתפו נוער ישראלי בגילאים 14- 18, כמעט חצי מהמשתתפים ציינו כי היו מעדיפים לחיות מחוץ לישראל. בנוסף מעל לשני שלישים מהנוער אשר השתתפו בסקר (68 אחוז) האמינו שהמצב הכללי של ישראל "לא טוב".[27]

"Territorial Therapy" (תרפיה טריטוריאלית)[28] הוא הרעיון כי הגירה או ירידה מהוות לעיתים קרובות מוצא פסיכולוגי או מנגנון אשר משמש ישראלים רבים כדי להתמודד עם סתירות וקונפליקטים פנימיים (דיסוננס) והלחץ של חיים תחת סיטואציות מסוכנות עימם הם מתמודדים על בסיס יומי בישראל, הן בצבא והן בחיים האזרחיים. סקרים רבים אשר התבצעו לאורך השנים הראו שמרבית הישראלים אשר שוקלים ברצינות לרדת מישראל או שמעוניינים שילדיהם יעזבו את ישראל לחיות במדינה אחרת, בעיקר מעוניינים להגר לארצות הברית ולקנדה. אף על פי כן, מספר הישראלים המעוניינים להגר גדול באופן רב מהמספר הממשי של הישראלים אשר מצליחים להוציא את תוכניותיהם אל הפועל בהצלחה.

היחס ליורדים מצד החברה הישראלית

דחיית הירידה מארץ ישראל וההעדפה של יהודים לחיות בגלות הייתה הנחה מרכזית של כל הזרמים בציונות כאשר "שלילת הגלות" הייתה אמונה מרכזית של החינוך הציוני הישראלי עד לשנות השבעים כאשר מדינת ישראל הייתה חייבת לקבל את האוכלוסייה היהודית הגדולה אשר חיה מחוץ לישראל, בעיקר לנוכח התמיכה הענקית לה זכתה ישראל מאוכלוסייה זו בעקבות במלחמת ששת הימים.

בימי העליות הראשונות הייתה הירידה גורם לפסימיות לגבי הצלחת המפעל הציוני. על הירידה כתב נח שפירא את השיר "עת לבכות", בשנת 1902.[7] בראיון עיתונאי ב-1976 כינה יצחק רבין את היורדים "נפולת של נמושות". יחס זה השתנה באופן ניכר לאורך השנים וכיום יש בישראל פחות אנטגוניזם כלפי היורדים. יותר מכל, הפריעה אז להנהגה הציונית במדינת ישראל העובדה שילידי הארץ שנולדו בה, הפנו עורף לחלום הציוני וירדו מישראל. זאת לעומת עולים חדשים שלא נקלטו וירדו, תופעה שתמיד הייתה קיימת באחוזים ניכרים.[29] בראיון עיתונאי אשר נערך עם שר הביטחון דאז אהוד ברק בשנת 2008, הוא ציין כי "היהודים יודעים שהם יכולים להסתדר בכל פינה בעולם. המבחן האמיתי בשבילנו הוא להפוך את מדינת ישראל למקום כל כך אטרקטיבי בתחומי המדע, החינוך, התרבות ואיכות החיים שאפילו בני הנוער היהודיים האמריקנים ירצו להגר לישראל. אם אנחנו לא נצליח לעשות זאת, אפילו מי שנולד כאן יחליט לבסוף להגר למקומות אחרים, זוהי בעיה אמיתית".[30]

נושא הירידה עולה לעיתים רבות במהלך הקמפיינים הפוליטיים בישראל כאשר המפלגות הפוליטיות השונות והמועמדים מתווכחים על כך שהתנהלויות מסוימות עלולות להגביר או מסוגלות להפחית את כמות ההגירה מישראל. לעיתים רבות הצעות חוק רבות אשר עולות בכנסת גורמות לחילוקי דעות רבים על הבסיס האם הם יצליחו למנוע או שמא יגרמו להגירה מישראל.[31]

תנועות מחאה ישראליות, אשר זכו לסיקור תקשורתי רב בתקשורת הישראלית במיוחד לאחר המלחמות, סביב סוגיות כלכליות וסביב סוגיות של צדק חברתי, לעיתים קרובות היו מלווים באיומים מצד הפעילים שלהם אשר כי הם מתכוונים להצביע ברגליהם על ידי כך שיהגרו מישראל אם דרישותיהם לא ייענו, ולעיתים אף שרפו את תעודות הזהות הישראליות שלהם ואיימו כי המהלך הבא שלהם יהיה להגר אם דרישותיהם לא ייענו.[דרוש מקור]

בשנת 2008 בשל המשברים האידאולוגיים בחברה הישראלית ובשל הכמות הקטנה והמצטמצמת של העולים המגיעים לישראל, משרד הקליטה הישראלי החל במשימה חדשה אשר מכוונת לאוכלוסיית היורדים הישראליים בנוסף לקהילות היהודיות הלא-ישראליות תחת הכותרת "חוזרים הביתה ב-60 לישראל".[32]

אנשים בעלי דעות אנטי-ציוניות אשר מתנגדים לקיומה של מדינת ישראל טוענים כי תופעת הירידה מישראל מדגישה את החסרונות בקיומה של מדינה ריבונית-לאומית יהודית בארץ ישראל ומעלה שאלות לגבי יכולת הקיום של מדינת ישראל במזרח התיכון. מספרם של הישראלים אשר ירדו לארצות הברית עד היום עומד על 1.2 מיליון – נתון אשר אנטי-ציוניים עושים בו שימוש על מנת לחזק את טענותיהם.[33] ברם, נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על כך שההערכות של המקור האנטי-ציוני מוגזמות בהרבה.[34]

ארגוני יורדים ותרבות יורדים ישראליים בחו"ל

הישראלים היורדים נוטים להיות פעילים באופן רב יותר מהקהילות היהודיות אליהן הם נקלטים, יוצרים ומשתתפים בארגונים פורמליים ולא פורמליים, משתתפים במוסדות הדתיים של הקהילות היהודיות ושולחים את ילדיהם למוסדות החינוך היהודיים בשיעור רב יותר מהאוכלוסיות היהודיות המקומיות.

בשנת 2002 הוקם בלוס אנג'לס שבמדינת קליפורניה, ארצות הברית, גוף שכינה עצמו "מועצת הקהילה הישראלית" ובאנגלית הוכר תחת ראשי התיבות CIC. ההקמה הייתה תחת תחושת השליחות והסולידריות עם מדינת ישראל שהייתה בעיצומה של האינתיפאדה השנייה. גוף המתנדבים ארגן עצרות תמיכה בישראל, פסטיבל בימי העצמאות לישראל וכן טריבונל כותבים ומגיבים במדיה הכתובה והדיגיטלית. וכן סייע רבות לכלבים לשלום ("פאפס פור פיס"). במקביל הוקם בלוס אנג'לס הוקם גם ארגון מנהיגות ישראלי אשר פעיל במיוחד בפעילויות התמיכה במדינת ישראל.

מגוון רב של אתרי אינטרנט, עיתונים ומגזינים בשפה העברית מתפרסמים בניו יורק,[35][36][37][38] לוס אנג'לס[39][40] ובאזורים רבים נוספים בארצות הברית.[41] הערוץ הישראלי ביחד עם שני ערוצים נוספים דוברי עברית ניתנים לצפייה ברחבי ארצות הברית באמצעות שידורי לווין. לפני כניסת הלוויין לשוק נהגו תחנות טלוויזיה מקומיות שונות בניו יורק ולוס-אנג'לס לשדר תכנים בעברית במהלך שנות התשעים. לעיתים רבות מתקיימות הופעות אשר מבוצעות על ידי אומנים ישראליים מובילים במרכזי היורדים הישראליים הגדולים בארצות הברית וקנדה. פסטיבל יום העצמאות הישראלי מתקיים בלוס אנג'לס מדי שנה מאז שנת 1990 בו נוכחים אלפי יורדים ישראליים ויהודים אמריקנים.[42]



ראו גם

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: התפוצה הישראלית

הערות שוליים

  1. ^ סמדר שמואלי, ישראל 2002: כמיליון ישראלים חיים בחו"ל, באתר ynet, 5 במרץ 2002
  2. ^ מילון אבן שושן, ערך יורד
  3. ^ http://dugrinet.co.il/node/14972
  4. ^ משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ה' הלכה ט'
  5. ^ הרב חיים נבון, יציאה מארץ ישראל, אתר ישיבות בני עקיבא
  6. ^ החברה היהודית : עולים מתפוצות הגולה, אתר מט"ח
  7. ^ 7.0 7.1 יהושע קניאל, ‏ממדי הירידה מן הארץ בתקופת העלייה הראשונה והשניה (1882–1914), קתדרה 73
  8. ^ העלייה ההמונית הראשונה: העלייה הרביעית, אתר מט"ח
  9. ^ יוסי גרינשטיין, כמות היורדים מהארץ קטנה אשתקד ל-15.6 אלף איש בלבד, באתר nrg‏, 6 באוגוסט 2012
  10. ^ אריק גולד ועומר מואב, בריחת המוחות מישראל, באתר הכנסת, מאי 2006
  11. ^ Haviv Rettig Gur, Officials to US to bring Israelis home, Jerusalem Post
  12. ^ DellaPergola, Sergio. Elazar, Daniel J.; Weinfeld, Morton (eds.). The Global Context of Migration to Israel (באנגלית). New Brunswick, New Jersey: Transaction Publishers. pp. 13–60. ISBN 1-56000-428-2.
  13. ^ 13.0 13.1 "Integrated Public Use Microdata Series: Version 3.0 [Machine-readable database]. Minneapolis, MN: Minnesota Population Center [producer and distributor], 2004". נבדק ב-2008-04-11.
  14. ^ Israelis in the United States: Reconciling Estimates with NJPS, באתר The Jewish Federations of of North America
  15. ^ ינון כהן, ההצלחה הדמוגרפית של הציונות, סוציולוגיה ישראלית ח 2, 2007, עמ' 355–362
  16. ^ Database on immigrants and expatriates -- Emigration rates by country of birth (Total population)
  17. ^ "Table 13.- Assumptions Regarding Immigration, Emigration and Migration Balance, by Variant -- Jews and Others. Israel Central Bureau of Statistics. Jerusalem, December 2004" (PDF). נבדק ב-2008-04-11.
  18. ^ "Detailed Country of Citizenship , Single and Multiple Citizenship Responses , Immigrant Status and Sex for the Population of Canada, Provinces, Territories, Census Metropolitan Areas and Census Agglomerations, 2006 Census -- 20% Sample Data". נבדק ב-2008-04-11.
  19. ^ נעמי מי-עמי, ‏‫נתונים על הירידה מן הארץ, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 27 ביולי 2006
  20. ^ "Database on immigrants and expatriates: Emigration rates for highly educated persons by country of birth". Organisation for Economic Co-ordination and Development, Statistics Portal. נבדק ב-15 באפריל 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ יעל ברנובסקי, מספר העולים לישראל בשפל של 18 שנה, באתר ynet, 23 בדצמבר 2007
  22. ^ Barak, Mitchell; Lars Hänsel (22 פבר' 2007). "Measuring the Attitudes of Israelis Towards the European Union and its Member States" (pdf). Konrad Adenauer Stiftung / KEEVOON Research. pp. 29–30. נבדק ב-27 אפר' 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Barak, Mitchell; Lars Hänsel (22 פבר' 2007). "Measuring the Attitudes of Israelis Towards the European Union and its Member States" (pdf). Konrad Adenauer Stiftung / KEEVOON Research. p. 14. נבדק ב-27 אפר' 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ Torres, Gerver (2007), "Gallup World Poll and Migration", Sixth Coordination Meeting on International Migration -- Population Division -- Department of Economic and Social Affairs -- United Nations Secretariat -- New York, 26-27 November 2007 (PDF), New York, p. 18
  25. ^ Crabtree, Steve (9 בינואר 2008). ""Satisfaction Gap" Divides Israelis, Palestinians" (באנגלית). Gallup.com. נבדק ב-2008-04-30. {{cite news}}: (עזרה)
  26. ^ Wolfers, Justin (2008-04-17), "The Economics of Happiness, Part 2: Are Rich Countries Happier than Poor Countries?", New York Times
  27. ^ Tamar Trabelsi-Hadad,‏ Half of Israeli teens want to live abroad, באתר ynet,‏ 20 ביולי 2007
  28. ^ Eaton, Joseph W. (1971), Migration and Social Welfare, New York: National Association of Social Workers, p. x, ISBN 0-87101-617-6
  29. ^ יחסי הגומלין בין מדינת ישראל והתפוצות, סקירה חודשית מרץ אפריל 1978, ראיון עם משה ריבלין יו"ר דירקטוריון הקק"ל
  30. ^ Unforgiven / ג'פרי גולדברג, The Atlantic, מאי 2008
  31. ^ Lahav, Gallya; Arian, Asher (2005), "Israelis in a Jewish diaspora: The multiple dilemmas of a globalized group" in International Migration and the Globalization of Domestic Politics ed. Rey Koslowski, London: Routledge, p. 89, ISBN 0415258154
  32. ^ Rettig, Haviv (6 אפר' 2008). "Analysis: Aliya policy lacking imagination". Jerusalem Post (באנגלית). Jerusalem Post. נבדק ב-29 אפר' 2008. {{cite news}}: (עזרה)
  33. ^ Washington Report on Middle East Affairs | Telling the truth for more than 30 years -- Facts on the Ground: A Jewish Exodus From Israel
  34. ^ אהוד פרלסמן, הירידה מהארץ: על נתונים ושקרנים, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 11 באוקטובר 2014
  35. ^ Meyers, Oren (Fall 2001). "A Home Away from Home? Israel Shelanu and the Self-Perceptions of Israeli Migrants" (PDF). Israel Studies. Indiana University Press. 6 (3): 71–90. נבדק ב-2008-05-05.
  36. ^ My Israel.com
  37. ^ Yisraelim.com
  38. ^ Localista.com
  39. ^ Shavua Israeli -- The Israeli Weekly Magazine
  40. ^ We Are in America -- The Israeli Magazine
  41. ^ PhillyIsraelim.com
  42. ^ "Israeli Independence Day Festival". נבדק ב-2008-04-17.
  43. ^ 1

    [http://video.google.com/videoplay?docid

    6521789666854371088 המערכון "סברה פרייס"] גוגל וידאו

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24839876ירידה מארץ ישראל

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ירידה_מארץ_ישראל&oldid=1388068"