ירוסלב
 | |
| בית עיריית ירוסלב | |
| מדינה |
 פולין |
|---|---|
| פרובינציה |
 פודקרפאטי |
| מחוז | ירוסלב |
| גמינה | ירוסלב (גמינה עירונית) |
| ראש העיר |
אנדז'יי וויצ'בסקי |
| תאריך ייסוד | 1031 |
| שטח | 34.61 קמ"ר |
| אזור זמן | UTC +1 |
| אתר העיר | |
ירוסלב (בפולנית: Jarosław. מבוטא: [jaˈrɔswaf]; בגרמנית: Jaroslau באוקראינית Ярослав; ביידיש: יאַרעסלאָוו[1]), היא עיר בגמינה (גמינה-עירונית) ירוסלב, במחוז ירוסלב, שבחבל פודקרפאטי החל מ-1999; ובין 1975–1998 בחבל פשמישל, דרום-מזרח פולין.
אוכלוסיית העיר מונה כ-40,000 נפש נכון לשנת 2009.
היסטוריה
ירוסלב נבנתה בידי הנסיך יארוסלאב הראשון, נסיך קייב, בשנת 1031. את הזכות לממשל עצמי קיבלה העיר כעבור יותר מ-340 שנים, בשנת 1375, מידי הנסיך ולדיסלב השני אופולצ'יק(אנ') (מאופולה).
ירוסלב משמשת כעיר נמל על גדות נהר הסַן. בהיותה מרכז סחר חשוב, בשל מיקומה הגאוגרפי, שגשגה העיר והתפתחה במהירות, כאשר לשיא פריחתה הגיעה במאות ה-16, וה-17. ירוסלב הייתה צומת סחר ארצית, אך גם סוחרים ממדינות רחוקות בחו"ל, כמו: ספרד, אנגליה, פינלנד, ארמניה ופרס, נהרו ליריד המפורסם שלה שנערך אחת לשנה לרגל חג עליית מרים הנחוג על ידי נוצרים המשתייכים לכנסיה הקתולית והאורתודוקסית ב-15 באוגוסט, למשך שלושה שבועות. בשנת 1574 נבנתה בירוסלב מכללה ישועית.
בשנות ה-90 של המאה ה-16, במסגרת מלחמות המגנאטים, פלשו טטרים משטחי האימפריה העות'מאנית על העיר ירוסלב, ובזזו את האזור הכפרי שסביבה. הם לא הצליחו לפרוץ את חומת העיר ולהתגבר על ביצוריה, אך פשיטות אלו דרדרו את מצבה הכלכלי, הקשו על המסחר וכפועל יוצא הורידו אותה מחשיבותה.
במלחמה הצפונית הגדולה, בין השנים 1700–1721, נכבשה העיר ונבזזה שוב ושוב בידי הצבאות הרוסים, הסקסונים והשוודים. מה שהוביל לפגיעה נוספת במעמדה.
באמצע המאה ה-18 היוותה האוכלוסייה הקתולית, 53.7% מכלל תושבי העיר; חברי הכנסיה היוונית הקתולית היוו 23.9% מאוכלוסייתה; והיהודים מנו 22.3% מהאוכלוסייה[2].
בחלוקת פולין הראשונה (1772), נפלה ירוסלב בחלקה של אוסטריה, והייתה תחת שלטון אוסטרי עד שנת 1918 בה זכתה פולין בעצמאות במסגרת חוזה סן-ז'רמן שבין היתר, קבע את אופן פירוקו של החלק האוסטרי של האימפריה האוסטרו-הונגרית.
לאחר מלחמת העולם השנייה נותרה העיר חלק מפולין, אולם ממשלתה הקומוניסטית של פולין, הגלתה את מרבית האוכלוסייה האוקראינית שהייתה בעיר.
ירוסלב במלחמות העולם
- מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם הראשונה הביאה ללידת פולין ומלחמת העצמאות של פולין כנגד הפולש הרוסי, במהלך המלחמה בלמו כוחותיו הפולנים של גנרל תדאוש רוזבדוסקי(אנ') את מתקפת הנגד הרוסית. במהלך הקרב בדומה לקרב גורליץ השתמשו באש ריכוך ארטילרית טרם יצירת מגע על ידי יחידות החי"ר עם הצבא הרוסי. שיטה זו הוכרה מאוחר יותר כשיטת הבליץ קריג הגרמנית.
- מלחמת העולם השנייה
צבא גרמניה תקף את פולין משני אגפים, מקו הגבול הגרמני ומדרום מקו הגבול הצ'כוסלובקי ותוך עשרה ימים הגיע לירוסלב. בירוסלב התחולל קרב בין ה-10 ל-11 בספטמבר 1939. במהלך הקרב, כוחות פולניים בפיקודו של גנרל סטניסלב מאצ'יק הצליחו לאחוז במעבר נהר הסן במשך יומיים כנגד הכוחות העדיפים של הוורמאכט. כך נותר די זמן לנסיגתו מזרחה של חיל הפרשים הממוכן העשירי של צבא פולין. שתי התקפות גרמניות על העיר נהדפו ולגרמנים נגרמו אבדות בטנקים.
ב-27 ביולי 1944 שוחררה ירוסלב מהכיבוש הגרמני, בידי הארמייה ה-13 (ברית המועצות) של החזית האוקראינית.
יהודי ירוסלב
היסטוריה מוקדמת
ידיעות על יהודים בירוסלב, קיימות כבר בתקופות מוקדמות למאה ה-15. ידועה יהודייה בשם "רבקה מירוסלב" ("רבקה פון יאראסלאוו") עליה נמסר כי הלוותה לפיאודל אופולסקי הראשון במאה ה-14 ובתחילת המאה ה-15 סכומי כסף[3]. היהודי הראשון אודותיו נשתמר תיעוד רשמי חי בה בסביבות שנת 1464. רבה היהודי הראשון של העיר היה הרב ישעיה אשכנזי, בן בתו של הרבי ר' העשיל מקראקא, שכיהן בעיר בערך בין השנים ה'ת"נ-ה'תס"ח (1590–1608).
בשנת ה'שנ"א (1591) התקיים ב"יריד ירוסלב", מושב ועד ארבע ארצות הראשון הידוע שהתקיים בעיר זו. מאז, במשך קרוב ל-200 שנה התקיימו מושבי הוועד בירוסלב, עובדה שפרסמה את שמה של העיר ברחבי העולם היהודי[4]. ההיסטוריון והסופר שמעון דובנוב מצא את פינקס הקהילות (ספר הפרוטוקולים) של וועד ארבע הארצות שנכתב והוא היה ברשותו של דובנוב.
בשנת 1737 הואשמו יהודי העיר בעלילת דם בעקבות רצח נערה נוצרייה, מספר יהודים נעצרו, הודו במעשה לאחר ענויים קשים והוצאו להורג. ב-1869 סבלה הקהילה מפוגרום שארך כשבועיים ימים, הפוגרום זכה לעידוד השלטונות המקומיים של ירוסלב, והוא הופסק רק לאחר התערבות השלטון האזורי בלבוב.
בראשית המאה ה-19 הקים תושב העיר הרב שמעון מארילוס, תלמידו של החוזה מלובלין, חצר חסידית הידועה כ"חסידות ירוסלב"[5]. בעיר הייתה גם קהילה חשובה של חסידות בעלז, ולפני השואה כיהן כרב הקהילה רבי יהושע רוקח, בנו של רבי ישכר דב מבעלז וסבו של האדמו"ר הנוכחי ממחונבקה.
תנועת ההשכלה היהודית הגיעה לירוסלב בראשית 1800, הסופר יצחק ארטר היה מורה בירוסלב וגר בה עד 1814. ב-1864 התפלגה הקהילה היהודית בעיר בשאלת הקמתו של בית ספר יהודי, היו שצידדו בלימוד עברית ולימודי יהדות כנושאי ליבה, והיו שהעדיפו גרמנית ולימודים כלליים. לבסוף הוקם בית ספר עממי ששפת הלימוד בו הייתה גרמנית, ולמדו בו מאות ילדים, הקהילה שכרה מורה מיוחד ללימודי יהדות עבור ילדים אלו. בשנת 1898 הוצא צו שביטל את לימודי ה"חדר" היהודי המקומי, הקהילה הגישה ערר לבית המשפט והצו בוטל.
פעילות הציונית וארגונים ציוניים בירוסלב החלו עם אגודות "קדימה" ו"ארץ ישראל" בשנים 1893–1894. ארגונים ציוניים נוספים היו "השחר", "עבריה", "בני ציון", "רחל" ו"אחווה"; רובם ארגונים ציונים סוציאליסטים. סניף "פועלי ציון" היה פעיל בעיר מאז 1905, ו"המזרחי" מראשית 1911. בשנת 1913 מנה הסניף המקומי של "השחר", 36 חברים, מתוכם חמישה עשר עורכי דין וחמישה רופאים. "ההתאחדות הציונית האקדמית" פעלה בשיתוף פעולה עם "השחר" ומנתה אותה שנה 28 חברים. בשנת 1906 הוקם הוועד לתחיית השפה העברית, ועד זה פתח קורסים ללימודי עברית ויהדות, ובשנת 1911 השתתפו כ-100 תלמידים בלימודים אלו. גם חינוך מוזיקלי התקיים בקהילה היהודית בירוסלב במסגרת התאחדות "כינור דוד" שהוקמה בשנת 1913.
מלבד לימודים במוסדות יהודים למדו בני הקהילה במוסדות הפולנים העל יסודיים. בשנת 1910 רק 10 תלמידים יהודים התקבלו ללימודים בגימנסיה מכלל 131 המועמדים. הגימנסיה בירוסלב הייתה אזורית ושרתה גם את הכפריים מן הסביבה. גם בגימנסיה הריאלית ע"ש הפיזיקאי היהודי אוגוסט וויטקובסקי (אנ') למדו יהודים.
מלבד בתי כנסת, החזיקה הקהילה היהודית בירוסלב מבני ציבור נוספים: בית יתומים יהודי ובית חולים שהוקם בשנת 1872, ובו שלושים מיטות.
בין מלחמות העולם
בתום מלחמת העולם הראשונה, ביוני 1918, החלו מהומות כנגד יהודים בהנהגתו של הכומר פאסוב בתואנה שהם גרמו להארכת המלחמה. הפורעים בזזו חנויות ועסקים יהודים ורכוש יהודי רב נשדד. משטרת ירוסלב לא מנעה את הביזה והפרעות, וחיילים פולנים לקחו חלק פעיל בפרעות. מפקד הצבא בירוסלב פרק את קבוצת ההגנה העצמית היהודית שנועדה להגן על חיי היהודים ורכושם. כאשר המצב הסלים הוקם וועד יהודי לאומי שבו היו חברים מכלל הזרמים הפוליטיים. וועד זה דרש להחליף את וועד הקהילה בחבריו כדי לפעול באופן יעיל יותר. וויכוח זה הסתיים כאשר מספר חברים מן הוועד היהודי הצטרפו לוועד הקהילה כדי למנוע פילוג. בשנת 1920 חיילים מחטיבתו של גנרל האלר שוב פרעו ביהודים ופגעו ברכוש ובבני הקהילה, שוב השלטון המקומי בעיר לא עשה דבר כדי למנוע זאת. שנאת היהודים הייתה מוטבעת בממסד העירוני. אף על פי שרובה של העיירה נהרס במהלך מלחמת העולם הראשונה, האוכלוסייה היהודית המשיכה לגדול ולשגשג. יהודי העיר הוו גורם חשוב במסחר וכלכלה בירוסלב. רוב בתי החרושת בירוסלב, כ 80% היו בבעלות יהודית או שהיה להם רקע יהודי, בין בתי החרושת היו מאפיית בסקוויטים, טחנות קמח, מוצרי בשר וכולי. בשנת 1921 הועסקו 462 פועלים ב 162 חברות יהודיות. למרות הגדילה בפעילות הכלכלית המצב הכלכלי החמיר. כתוצאה מכך הוקמו חברות סעד ואשראי כלכלי. וועד העזרה סייע בפיתוח תעשיית קש ומוצרי קש וכן פתח קורסים להכשרה לתעשייה זו. אחד מן המוסדות החשובים היה איחוד-האשראי שהוקם ב 1925. באיגוד זה היו כ 470 חברים ביניהם 46 אומנים, 209 ספקים, 68 סוחרים ובעלי מפעלים, 62 חקלאים ו30 בעלי מקצועות חופשיים. איחוד - האשראי נתן 65 הלוואות בשנת 1925 והיה קשור לארגון הג'וינט משנת 1927. בשנת 1925 המשפחות היהודיות זכו לסיוע לקראת פסח.
וועד העזרה היהודי הוקם בשנת 1926 לשם סיוע לעניים. וועד העזרה העצמי שכלל אקדמאים צעירים ונשים סייע לילדים עניים בבתי תמחוי. בשלהי שנות ה-20 המצב הכלכלי אף החמיר ומספר העניים גדל. יד חרוצים חידשה את פעילותה אשר הופסקה בזמן המלחמה. יד חרוצים פעלה כבנק, כיחידת עזרה פיננסית וחברת ביטוח רפואי עבור 85 חבריה. האיגוד לביטוח רפואי יהודי TAZ היה פעיל אף הוא בירוסלב. TAZ פעל כקליניקה רפואית וסייע ל 200 משפחות לפני חג הפסח. TAZ גם פעל כמרפאה יועצת למחלת השחפת, במעקב אחר נשים בהריון וטיפת חלב. בשנת 1928 ארגון הצדקה קופת גמילות חסדים סייע לעניים, לנצרכים ולעסקים קטנים. בנק העסקים הקטנים והאומנים היה פעיל אף הוא בירוסלב. בין 1929 ל 1930 נאלצה הקהילה ללוות כ 15,000 זלוטי מתאגיד האשראי של יהודי פולין עקב המצב הכלכלי הקשה.
הרב יצחק שטיינברג נבחר להיות רבה של הקהילה בשנת 1921. הרב יצחק שטיינברג עלה בשנת תשי"א (1951) לישראל, ושימש כראב"ד בבית הדין הרבני בתל אביב, וכרבו של בית הכנסת ישורון בעיר עד לפטירתו בשנת 1967. בשנת תרפ"ז (1927) הוצעה לו הרבנות של העיר רדום, אך סירב לקבלה בגלל מחלוקות בעיר. ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה דובר בו לרבנות לבוב, אך המינוי לא יצא לפועל בגלל המלחמה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוגלה לסיביר, והיה שם ממנהיגי יהדות הגולה. כתב הרבה חידושי תורה על פיסות נייר ועלים, אך מפחד הבולשת הרוסית השמיד את כל כתביו. לאחר מלחמת העולם השנייה שימש כרבה של העיר בריסל בבלגיה.
בשלהי מלחמת העולם הראשונה הפעילות הציונית חודשה. אגודת המזרחי חידשה את פעילותה וזו אורגנה על ידי הרב רפפורט למרות ההתנגדות של הזרם החרדי ובמיוחד חצר בעלז. בשנת 1916 החלה פעילות קן השומר הצעיר. בפעילות השומר הצעיר היו כ 8 – 10 קבוצות נוער ושתי קבוצות בוגרים. הבוגרים הלכו להכשרה של תנועת החלוץ. בשנת 1926 החלה פעילותו של הנוער העברי. תנועת עקיבה קמה עקב קרע בתנועת הנוער העברי והפכה לתנועת הנוער הגדולה ביותר בירוסלב במהלך שנות ה-30. כתוצאה מפעילות בני עקיבה בירוסלב הוקמה ב 1933 החזית האנטי פאשיסטית בירוסלב שבה השתתפו כל התנועות הציוניות בירוסלב. בשנת 1936 הוקמה הכשרה לקיבוצים על ידי בני עקיבה והחלוץ. הנוער הציוני היה ארגון נוסף שפעל בירוסלב. בית"ר אף היא הייתה פעילה בירוסלב וחבריה קיבלו אימונים טרום צבאיים. שני ארגונים נוספים שפעלו בירוסלב היו מזוהים עם בית"ר והם מנורה ועבריה.
ארגון הסטודנטים היהודי דרור פעל אף הוא בירוסלב והיו בו למעלה מ-200 חברים בשנת 1936. בשנת 1926 הוקם מרכז נוער בירוסלב, שפעל בשם כלל תנועות הנוער.
ההחמרה במצב הכלכלי והשפל הכלכלי בפולין בשנות ה-30 מחד, המצב בפלשתינה א"י, ומגבלות וקשיי העלייה מאידך, יצרו את הצורך לארגון ציוני כולל ומאוחד. בשנת 1933 הוקם הארגון הציוני האקדמאי והפך בשנת 1938 לארגון הציוני המרכזי. אגודת ישראל ותנועות הנוער שלה היו הארגון החרדי המרכזי.
בשנת 1928 נתקיימו הבחירות לוועד הקהילה שבהן הצביעו 90% מן החברים הרשומים (1,160) וסטריסובר נבחר כיו"ר. בבחירות שנערכו בשנת 1934 נבחר העו"ד שמואל שור כיו"ר ובשנת 1939 נבחר הבנקאי אלימלך רייך כיו"ר. היהודים לקחו בדרך כלל חלק פעיל בפעילות מועצת העיר. בשנת 1928 16 מתוך 48 מועמדים למועצת העיר היו יהודים ושני סגני העיר היו יהודים (סריסובר ופריצר).
בתום מלחמת העולם הראשונה, תרבות פתחה גני ילדים יהודים שבהם היו 30 ילדים ושתי גננות. בשנת 1920 נפתח בית ספר יסודי ציבורי שבו למדו 112 תלמידים יהודים ולימדו בו 8 מורים. בית ספר זה לא פעל בשבת ומועדים יהודים. בשנת 1922 שיעורי שפת התורה (שיעורי העברית) חודשו ובשנת 1924 למדו שם 400 תלמידים יהודים. בית ספר יסודי של תרבות נפתח ובשנת 1926 למדו בו 140 תלמידים. בשנת 1930 ויצו פתחה עוד בית ספר יסודי יהודי. בית הספר יבנה של המזרחי נפתח גם כן בירוסלב. אגודת ישראל פתחו את בית - יעקב לבנות ולמדו בו 120 תלמידות וכן פתחו את תלמוד תורה.
עיתונים יהודים יצאו לאור בשפה הפולנית Tygodnik Jaroslawski ו Przeglad Jaroslawski. שתי תזמורות יהודיות היו בעיירה, תזמורת כלי מיתר ותזמורת סימפונית. אגודת הניגון ו45 נגניה גם פעלה בירוסלב. תיאטרון יהודי היה פעיל בירוסלב במהלך שנות ה-30.
הפועל, דרור ומכבי היו אגודות הספורט היהודיות שהיו בירוסלב. בשנת 1933 הפועל ודרור התאחדו והפועל הפכה לארגון הספורט המרכזי בירוסלב ובו 200 חברים פעילים.
מן העיר יצאו יהודים בעלי מקצועות חופשיים כאדריכל אריה שרון, הבמאי סם שפיגל, אדריכל ימי אדמונד וילהלם ברילנט, הצייר ליונל ש. רייס (אנ'), הצייר משה קופפרמן ואנשי דת כרב דוב ליאור רבה של קריית ארבע בעיר חברון ויזמי מסחר ויבוא כאברהם זילברשטיין מקימה של רשת טרקלין חשמל.
| שנה | כלל האוכלוסייה בעיר | מספר היהודים |
|---|---|---|
| 1872 | (?) | מעל 4,500 |
| 1880 | 11,422 | 4,474 |
| 1890 | 18,065 | 4,820 |
| 1900 | 22,660 | 5,705 |
| 1910 | 23,965 | 6,154 |
| 1921 | 19,973 | 6,577 |
| 1931 | 22,195 | 6,272 |
במלחמת העולם השנייה והשואה
ערב מלחמת העולם השנייה חיו בירוסלב כ-6,000 יהודים שהוו כשליש מאוכלוסיית העיר. בימי מלחמת העולם השנייה הגיעו הכוחות הגרמנים לירוסלב תוך שבועיים מן הצד הצ'כוסלובקי וירוסלב הופגזה בארטילריה ומן האוויר ובתים רבים נהרסו. במהלך היום השביעי של המלחמה הממסד הפולני נטש את העיר והיא הפכה לעיר פרזות. בריונים פולנים ניצלו הזדמנו זו והחלו לבזוז רכוש מדינה וחנויות ובראש ובראשונה חנויות ועסקים של יהודים. עם הגעת הגרמנים והגסטאפו החלו גזרות על היהודים וביזת הרכוש היהודי. היהודים נתפסו ברחובות וצוו לעבוד עבודות כפייה תוך כדי שהם מוכים וחשופים להתעללות ברוטאלית גרמנית. היהודים בעבודות הכפייה נדרשו לפנות את הריסות העיר, לקבור את המתים, לעבוד בתחנת הרכבת ולבנות גשר מעל לנהר הסאן לטובת הצבא הגרמני. כ-1,000 עד 2,000 יהודים הועסקו בעבודות כפייה מדי יום. הגרמנים גזזו זקנים ופאות של יהודים דתיים. בתקופה זו הגרמנים מינו את אלימלך רייך שהיה בנקאי ויו"ר הוועד היהודי כמתווך בינם לבין הקהילה היהודית. הוצאה רשימת בני ערובה כתגמול על פגיעה בחייל גרמני ברחוב ה-3 במאי. הרשימה התחלקה לשניים: נכבדי הקהילה היהודית, כאשר סדר הרשימה לפי חשיבות. בראש הרשימה של היהודים המבוקשים היה הרוקח וויקטור ברילנט[6], אביו של האדריכל הימי אדמונד וילהלם ברילנט מתכנן תדלוק ספינות שרבורג בשנת 1969, אלימלך רייך, יו"ר וועד הקהילה היהודית שנצטווה לעבוד במהלך היום ובלילה נכלא על ידי הגסטאפו. הגרמנים רצחו חלק מבני הערובה היהודים וביניהם את אלימלך רייך. את שאר בני הערובה היהודים שחררו הגרמנים תמורת כופר ובכך שדדו את משפחות העצורים. בעמודה השמאלית ברשימת בני הערובה היו נכבדי העיר הפולנים בהם ראש העיר, הכומר של העיר ונכבדים נוספים.
בערב סוכות, 28. ספטמבר 1939, בהוראתו של אדולף אייכמן, רוכזו יהודי ירוסלב במגרש הספורט סוקול עם מטלטליהם, שם הם נשדדו והוכו על ידי הגרמנים. יהודי ירוסלב נצטוו לעזוב את העיר לצד המזרחי של גדת הנהר סאן שנתפס על ידי כוחות הצבא האדום על פי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב. גירוש זה התקיים בהתאם לנאמר במברקו הנודע של ריינהרד היידריך, ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך, מיום 21 בספטמבר 1939, על מדיניותו של הרייך השלישי כלפי היהודים בגנרלגוברנמן. במברק זה נאמר שבירוסלב ובסביבתה, בניגוד למקומות אחרים, אין לרכז יהודים. תוך מספר שעות הוגלו יהודי ירוסלב לצד הרוסי. מדיניות הגרמנים הייתה לנקות את ירוסלב מיהודים. הגרמנים איפשרו ליהודי ירוסלב לחזור לבתיהם מן השטח הסובייטי כמה פעמים וליטול עמם את שארית רכושם שלא נשדד עדיין. ואמנם חלקם הגדול של יהודי ירוסלב השתקעו בגאליציה המזרחית, בעיקר בלבוב; מקצתם גורשו לפנים ברית-המועצות כעובדי כפייה במחנות עבודה ביערות העד (טייגה) בסיביר. בירוסלב נשארו רק החולים והקשישים ואלו נרצחו. נהר סאן היה הגבול בין האזור הרוסי לגרמני. חלקם נורה והוטבע בנהר על ידי הגרמנים. חלק מיהודי ירוסלב עבר לערים שכנות בצד הרוסי ונספה בפלישת הגרמנים במבצע ברברוסה. הם הושמדו בגיא ההריגה ובמחנה בלזץ. ממשלת פולין הגולה הגיעה להסכם בסוף יולי 1941 לשחרורם של האסירים הפולינים הנמצאים בשטח ברית המועצות, ובכך ניצלו חלק קטן מאנשי הקהילה.
קרוב לוודאי שבמחצית 1940 הכניסו הגרמנים לירוסלב יהודים מכפרי הסביבה (למשל, 25 משפחות יהודיות מן הכפר רוקייטנה [1]). לפי מקורות אחדים עמד בשנים 1940–1942 בראש שארית יהודי ירוסלב יהודי בשם רוטנברג, שנמלט מן הגירוש בספטמבר 1939. בשנים 1940–1941 היה רוטנברג נציגם של יהודי ירוסלב ביודנראט האזורי של נפת ירוסלב (לפי התיחום הגרמני), שמקום מושבו בלאנצוט. ביוני 1942 הועברו כל היהודים מיארוסלאב לשייניאווה וגורלם שם היה כגורל יהודי המקום. הגרמנים הרסו את בית הקברות היהודי בירוסלב והשתמשו במצבות לביצור עמדות צבא ואת בתי הכנסת הסבו לאורוות סוסים.
מפקדת הגסטאפו עברה לבניין קבע ברחוב Słowackiego 2 (סלובק מספר 2) בצומת של שדרת אוליסה גרונדוולצקא. בבנין, שקיים עד היום, עונו ונרצחו במרתפים יהודים ופולנים בין השנים 1939–1944. לוח זיכרון בפולנית מספר את סיפורו של מבנה זה. בשדרת Jana Pawła II 2 (יוחנן פאלוס ה2) שכנה מפקדת הוורמאכט של האזור. נקודה זו היא סיום שדרת אוליסה גרונוולדצקא (Grunwaldzka) שהמשכה מתחבר לרחוב ה-3 במאי אשר גם בו בראשית תפיסת ירוסלב שכנה מפקדת הגסטאפו. בית מעצר של הגיסטאפו ביארוסלאב בשנים 1940–1942 היה בקסרקטין על שם אנה הקדושה, בשטח המינזר הבנדיקטיני לשעבר. ב-1942 היו כלואים בו יהודים רבים. כל כמה ימים הוצאו אחדים מהם להורג. הם נורו בידי אנשי הגיסטאפו המקומיים ליד חומות המנזר. במרץ 1944 הוציאו הגרמנים את גופותיהם במטרה לטשטש את עקבות הפשעים. הגופות נשרפו בקוניאצ'וב בידי אנשי הזונדרקומנדו.
בקיץ 1941 הקימו הגרמנים בירוסלב מחנה-מעבר לשבויי המלחמה הסובייטים. אנשי הגיסטאפו רצחו בו לאחר סלקציה שבויים רבים בתואנה שהם יהודים, קומוניסטים או קצינים. בפלקיניה שליד ירוסלב הוקם בקיץ 1942 מחנה-עבודה. באוגוסט 1942 שימש המחנה תחנת-מעבר ליהודי נפת ירוסלב בדרכם האחרונה לבלז'ץ. במחנה-המעבר היו כ־10,000 יהודים. כלואי מחנה-העבודה נרצחו ביערות הסביבה.
אחר השיחרור של ירוסלב חזרו מעט ניצולים לעיירה, הם נתקלו בכנופיות של לאומנים פולנים שטבחו בהם ולכן עזבו את המקום.
לאחר השואה: פעילות הנצחה
מאז סיום מלחמת העולם השנייה לא התגוררו ולא מתגוררים יהודים בירוסלב. בתי הכנסת בעיירה משמשים כמבני ציבור. בזמן השלטון הסובייטי הוסב בית הכנסת החדש לאולם ספורט ובהמשך שימש כספרייה ציבורית ובית ספר לאומנות.
יוצאי ירוסלב הקימו את "ארגון יוצאי ירוסלב" ובשנת 1978 פורסם ספר ירוסלב כספר זיכרון לקהילה. הספר מכיל את סיפורן של המשפחות מן העיירה ובספר תמונות ומסמכים מן התקופה של טרם המלחמה וסיפורי ההישרדות של הניצולים.
במרץ 2015 פרסם יזי צ'כוביץ', היסטוריון חובב וחבר באגודת חובבי ירוסלב, ספר מחקרי על יהודי ירוסלב וחורבן הקהילה. הספר מכיל מסמכים ותעודות ארכיוניות.
ערים תאומות
לירוסלב שמונה ערים תאומות:
מיכאלובצה, סלובקיה (מ־1998)
אורנז', צרפת (מ־2000)
דינגלשטאדט, גרמניה (מ־2001)
וישקוב, צ'כיה (מ־2001)
אוז'הורוד, אוקראינה (מ־2002)- הומנה, סלובקיה (מ־2005)
- יבוריב, אוקראינה (מ־2006)
- שונבק, גרמניה (מ־2007)
לקריאה נוספת
- הרב משה שטינברג, תולדות יהודי ירוסלב: משנת 1464 עד לשואה, חיפה, תשכ"ח.
- מאיר וונדר, תולדות קהילת ירוסלב: רבניה וחשוביה, בתוך: ישורון, ניו יורק וירושלים תשע"ב (2012), כרך כו, עמ' תתסא-תתעה.
- ספר ירוסלב : גל־עד לזכר עירנו. העורך, יצחק אלפרוביץ. ארגון יוצאי ירוסלב בישראל, 1978.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של ירוסלב- ירוסלב באתר "רפואה כהלכה"
- דרישת שלום מסבא מגזין המושבות
- על יהדות ירוסלב וגורלה בשואה
- על ירוסלב והקהילה בה
- "ירוסלב", באתר השטעטל הווירטואלי
- תולדות קהילת ירוסלב רבניה וחשוביה
- על אדריכל אריה שרון בעיתון הארץ
- תולדות יהדות ירוסלב JEWISH GEN
- על ספרו של יזי צ'כוביץ' תולדות יהודי ירוסלב Zarys historii Żydów w Jarosławiu i okolicy
- אתר הספר תולדות יהודי ירוסלב של יזי צ'כוביץ' בפולנית
- הצייר משה קופפרמן
- על הגמנסיה הריאלית בירוסלב ע"ש הפיזיקאי היהודי הפולני אוגוסט וויטקובסקי
- על תולדות יהודי ירוסלב מרכז מורשת יהדות פולין
- על הצייר ליונל ש. רייס מירוסלב
- נתיב החסידות בירוסלב, היסטוריית הקהילה היהודית
הערות שוליים
- ^ מאיר וונדר, תולדות קהילת ירוסלב: רבניה וחשוביה, ישורון, כרך כו, עמ' תתסב הערה 10, מונה כשמונים [!] צורות של כתיב העיר המופיעים בספרות היהודית.
- ^ J. Motylkiewicz. "Ethnic Communities in the Towns of the Polish-Ukrainian Borderland in the Sixteenth, Seventeenth, and Eighteenth Centuries". C. M. Hann, P. R. Magocsi ed. Galicia: A Multicultured Land.
- ^ ברל מרק, די געשיכטע פון יידן אין פוילען, ווארשע, פערלאג יידיש בוך, 1957, עמ' 176, 259. מצוטט אצל: מאיר וונדר, תולדות קהילת ירוסלב: רבניה וחשוביה, ישורון, כרך כו, עמ' תתסא הערה 2.
- ^ ישראל היילפרין, פנקס ועד ארבע ארצות: לקוטי תקנות, כתבים ורשומות, (מבוא: שמואל אטינגר, מהדורה שנייה מתוקנת ומורחבת: ישראל ברטל), ירושלים : הוצאת מוסד ביאליק, תש"ן-1990. ראו שם במפתח העניינים.
- ^ מאיר וונדר, המעיין, רבי שמעון מירוסלב, ניסן תשל"ג, עמ' 59 ואילך, באתר היברובוקס.
- ^ זביגנייב בילינסקי, על הרוקח מגיסטר ויקטור ברילנט בתולדות הרוקחות בירוסלב, באתר לשכת הרוקחות המחוזית של פודקרפאטי. (בפולנית)
32301812ירוסלב