מלכיאל מני
 |
יצחק מלכיאל מני (כ"ה בכסלו תרכ"א, דצמבר 1860, חברון – ה' בכסלו תרצ"ג, 1932, תל אביב) היה ראשון השופטים היהודים בבית המשפט העליון תחת המנדט הבריטי בארץ ישראל.
ביוגרפיה
נולד בשנת 1860 בחברון, בנו הרביעי של הרב אליהו מני. משנותיו המוקדמות היה תלמיד של אביו בישיבתו בעיר חברון, והירבה מיוזמתו ללמוד מהמופתי והקאדי המקומיים. עניינו בדת המוסלמית הביאו בגיל צעיר לערוך השוואות הדדיות בין המשפט העברי לבין חוקי הדת המוסלמית.
מטעם אגודת "למען ציון" התמנה בצעירותו לשמש מורה לשפה הערבית ולספרותה.
בתקופתו של ראוף פאשה כמושל ירושלים הועמד לבחירה בין המועמדים לבית המשפט המחוזי בחברון. באותה עת נבחרו השופטים בידי הציבור, אחת לשנתיים, ומני נבחר מספר פעמים לכהונות שופט ושופט חוקר. בתפקידיו כיהן למעלה מעשר שנים רצופות, חלקן כיו"ר בית הדין, והיה לשופט הראשון מבין יהודי ארץ ישראל.
בשנת תרס"א (1901) עבר לירושלים ופתח משרד עצמאי לעריכת דין. תחילה היו לקוחותיו אנשי חברון והכפרים הסמוכים, אך תוך זמן קצר נבחר לייצג רבות מהנציגויות הזרות בארץ ישראל ואת ועד הכוללים של האשכנזים בירושלים.
שמו וידענותו נפוצו ברחבי האימפריה העות'מאנית. הסולטאן עבדול חמיד השני הציע למנותו לשופט, אך מני דחה את הצעתו. לאחר מכן נבחר על ידי הסולטאן לייצגו בכל הנוגע להגנה על אדמותיו ("ג'יפטליק"). מינויו נתמך על ידי הרב הראשי לטורקיה ומושל ירושלים, למורת רוחם של אנשי דת מוסלמיים.
מני נמנה בין חשובי הספרדים בארץ ישראל שהצטרפו לתנועה הציונית. בביקורו של תיאודור הרצל בארץ ישראל (1898) נפגש עמו לצורך מענה על שאלותיו בנושא קרקעות ארץ ישראל. לאחר מכן ייצג את פיק"א ואת מנהלה, אלברט ענתבי. לאחר פטירתו של משה מונטיפיורי בלא יורשים מדרגה ראשונה דחף לנטיעות המוניות בקרקעות העזבון, ביודעו שאדמה נטועה דינה להימסר לקרובי משפחה רחוקים על פני מסירתה לרשויות השלטון. בשנים מאוחרות יותר סייע לתנועות הפועלים בחכירת אדמות.
לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, ובתקופת השלטון הצבאי הבריטי, מונה בשנת 1918 לבית הדין העליון של הממשלה המנדטורית. בתחילת 1922 עבר מבחירה לכהן עד שנת 1929 כשופט בבית המשפט המחוזי תל אביב-יפו[1]. בשנותיו בתל אביב ייעץ לרבנות הראשית.
לאחר פרישתו לגמלאות התכבד בתואר הכבוד OBE מטעם הממשלה הבריטית.
בשנת 1930 רכש מאפ"ק את הבית הדו-קומתי ברחוב יהודה הלוי, 36 בתל אביב. למרות שהתגורר בבית זה כשלוש שנים בלבד, הבית נקרא על שמו: בית מני. בשנת 1978 נמכר הבית על ידי יורשיו לבנק לאומי[2].
נפטר בתל אביב בשנת 1932, ונקבר בבית העלמין טרומפלדור. רחוב מני במרכז ירושלים נקרא על שמו ועל שם אביו הרב אליהו מני.[3]
משפחתו
נישא לחנה בת ר' שלמה יחזקאל יהודה (ממשפחתם של יצחק יחזקאל יהודה, אברהם שלום יהודה ודוד ילין). לאחר פטירתה, נישא בשנת תרמ"ד לרחל בת אברהם לוי בן טובו מירושלים, אחייניתו של הרב רפאל אלעזר בן טובו. היה אב לארבע בנות ושני בנים.
- בנו רפאל מני[4] היה עורך דין וגואל אדמות, נישא לרוזה לבית בלום, בתו של התעשיין, הממציא, והנדבן הציוני שמואל בלום.
- בתו מזל (מתילדה) מוצרי הייתה עורכת העיתון ישראל בקהיר ואשתו של ד"ר אלברט מוצרי. בנם-נכדו, מכבי מוצרי-מני, היה בכיר ב"הגנה" ובפלמ"ח, שנפל בקרב במלחמת העצמאות.
- בתו ז'וליה הייתה אשת ראש עיריית ירושלים דניאל אוסטר.
- בתו זמירה הייתה אשת הפרופ' יואל רקח, מראשוני החוג לפיזיקה באוניברסיטה העברית, ומראשיה.
- בתו לילה הייתה אשת דוד ישראלי, ממקימי בנק אנגלו-פלשתינה.
רבים מאחיו ואחייניו גם כן החזיקו בתפקידים בכירים ביישוב היהודי ובפרט בתחום המשפט. אחיינו (בן אחיו הבכור ר' שלמה יחזקאל מני) ד"ר ישראל מני, היה שופט מחוזי בימי המנדט הבריטי. אהרן מני[5] (בן אחיו הבכור, הרב סלימאן מנחם מני) היה אף הוא שופט בתקופת טרום הקמת המדינה, עורך דין ואיש ציבור.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "יצחק מלכיאל מני", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 339
- המערכת, מת זקן שופטינו העברים, דואר היום, 5 בדצמבר 1932
- מזל מוצרי, מלכיאל מני, אתר היישוב היהודי בחברון
- משה דוד גאון, יצחק מלכיאל מני, בתוך יהודי המזרח בארץ ישראל, חלק שני, ירושלים, התרצ"ח, עמ' 440-442
הערות שוליים
- ^ השנויים בתתי המשפט, דואר היום, 6 בינואר 1922
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים בית מני, באתר הארץ - ^ רחוב מני אליהו ומני מלכיאל, באתר עיריית ירושלים.
- ^ דוד תדהר (עורך), "רפאל מני", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ה (1952), עמ' 2205.
- ^ דוד תדהר (עורך), "אהרן מני", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 473.
26837926מלכיאל מני