יצחק כץ (מנהל)
יצחק כץ (כ"ץ) (19 במאי 1901 – 1991) היה מנהל, פעיל ציבור ומבקר אמנות ישראלי.
ביוגרפיה
יצחק כץ נולד בשנת 1901 במִיקוֹלַאיִיב שבדרום-מערב רוסיה (אוקראינה) במשפחה מרובת-ילדים, בנם של רייזל לבית קוסובסקי ואברהם כץ, בעל מתפרה. אביו, שהוסמך לרבנות בצעירותו, יצא בבגרותו לתרבות הכללית. בית המשפחה היה מסורתי, והייתה בו התעסקות רבה באמנות ובציונות. ב-1906 עזבה המשפחה את רוסיה והגיעה לעיר אלכסנדריה שבמצרים, שם פתח אביו מתפרה וייסד אגודת תיאטרון יידיש. ב-1912 עברה משפחתו לקהיר, והוא נותר באלכסנדריה אצל אחותו הנשואה, ולמד בבית הספר התיכון ע"ש הברון דה מנשה שבהנהלת אליהו ענתבי (אחיו של אלברט ענתבי) (יחד איתו למד בבית הספר אהרון רוזנפלד, לימים מחלוצי הספנות העברית בארץ). בערבים למד ציור. עם תום לימודיו עבר לקהיר. שם עבד בעבודות שונות, ובמקביל כתב שירים וכן מחזה שהוצג בתיאטרון גרין. הוא תכנן לנסוע לפריז עם תום המלחמה ללמוד ספרות ותולדות האמנות, אך בדצמבר 1919 הגיעה לעיר בת-שבע בת אפרים צבי חרל"פ מרחובות, והשניים היו לזוג. כששבה לרחובות, באביב 1920, עלה עִמה. הוא התגורר בירושלים, שם עבד כפקיד ממשלתי. כעבור מספר חודשים השניים נישאו, וכץ עבר לעבוד כמזכיר סוכנות הנסיעות "פלשׂתיין אקספרס" מיסודו של בנק אפ"ק. על רקע קרבתו לענייני ספרות, התיידד עם בעלי חנות הספרים וההוצאה "תרבות" (לימים "מצפה"), יהושע צ'צ'יק, יוסף שרברק ומרדכי ניומן, וכץ התוודע לבוהמה הספרותית והאמנותית של ירושלים. בין ידידיו הקרובים מאז היה הצייר ראובן רובין.
בסוף שנת 1923 עבר עם אשתו, בתם וגיסתו לתל אביב הקטנה, שם התגוררו בבית יש"י אדלר ברחוב אחד העם. ביתו של כץ היה מקום מפגש לבוהמה התל אביבית בשנות ה-20 וה-30. ב-1924 התפטר מעבודתו ב"פלשׂתיין אקספרס" והיה מובטל לזמן-מה, עד שבאפריל 1925 הציע לו אליעזר הופיין את תפקיד מזכיר לשכת המסחר המחוזית של יפו (לימים לשכת המסחר תל אביב), וכץ מילא תפקיד זה עד 1952. ב-1928, כשהתמנה מאיר דיזנגוף (חבר ועד לשכת המסחר) לקונסול כבוד של בלגיה לתל אביב, יפו והדרום, הציע לכץ לנהל את הקונסוליה כ"קנצלר-כבוד" של בלגיה, והוא כיהן בתפקיד זה עד 1936. מאז היה כץ מעורב באופן אינטנסיבי בפעילותו של דיזנגוף ובפיתוח מוסדות כלכלה ותרבות בעיר. כמו כן, היה פעיל במוסדות היישוב – ב"הגנה", בוועד קרן היסוד, בכופר היישוב ובמגבית ההתגייסות. היה חבר ועדות מסחריות רבות. ממארגני "יריד המזרח". מראשית שנות ה-30 ועד סוף ה-40 ייצג את הארץ במשלחות מסחריות רבות לאירופה. ב-1950–1951 כיהן כנספח כלכלי ומסחרי בצירויות ישראל בצרפת ובמדינות בנלוקס. עוטר בתואר אביר מסדר הכתר של בלגיה (אנ') (Chevalier de l'Ordre de la Couronne). בשנים 1953–1954 כיהן כמנהל המחלקה הכלכלית של הסוכנות היהודית. כיהן כמזכיר לענייני תרבות בשגרירות ישראל בצרפת.[דרושה הבהרה] היה מראשוני אוניברסיטת תל אביב ובשנות ה-50 וה-60 כיהן כמנהל אדמיניסטרטיבי של הפקולטות למשפט ולמדעי החברה בה.
במקביל לפעילותו הכלכלית והניהולית, החל בשנות ה-20 פרסם כץ ביקורות אמנות בכתבי העת והעיתונים העבריים בארץ. יגאל צלמונה תיאר את כץ כ"איש התרבות הראשון שלחם את מלחמת האמנות המודרנית" בארץ ישראל.[1] במאמרו ב"תיאטרון ואמנות" בשנת 1925, ביקש כ"ץ להציב את האמנות הארצישראלית ה"מודרנית" כאנטי תזה לציור הגלותי, המבוסס על איקונוגרפיה תנ"כית. על האמנים, טען כ"ץ, "לשאוב מן ההווה במזרח ובמערב".[2]
כץ נפטר בשנת 1991. עזבונו, המכיל כתבים שלו וכן מכתבים וכתבים של ציונה תג'ר, ישראל פלדי, אריה לובין, אביגדור המאירי ואחרים, נמצא באוסף מרכז המידע לאמנות ישראלית במוזיאון ישראל.
משפחתו
כץ היה אב לשתיים. בתו עליזה נישאה ליגאל גרא, בנו של גרו גרא (קרישבסקי) ואביו של אהוד גרא; בתו צפורה (ציפה) נישאה לדניאל (דני) גוב, נכדו של ד"ר חיים חיסין.[3][4]
נכדו, בנה של ציפה, הוא גידי גוב. אחיו, מרדכי (מישל), היה נשוי לציירת ציונה תג'ר והיה אביו של אברהם כ"ץ-עוז.
ממאמריו
- ברוך אגדתי אמן הרקוד העברי מוציא לאור: הדים, תל אביב, תרפ"ה, 1924. (יצא לאור כולל רפרודוקציות מאת אמנים שונים ושלושה מאמרים: הרקוד והרקד <לפרצופו האמנותי של ב' אגדתי> / מאת אשר ברש, אמנותו של ברוך אגדתי / מאת יצחק כץ, רקודיו של אגדתי / מאת מנשה רבינוביץ), יצא במאה אקסמפלרים מסומנים.[5].
לקריאה נוספת
- יצחק כ"ץ, 'היו ימים...', גזית לג, ט–יב; לד, א–יב, עמ' 139. (רשימה אוטוביוגרפית וזיכרונות)
- 'Katz, Isaac,' in: Who's Who in Israel, 1961, p. 339.
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "יצחק כץ", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3722
- אלה בינשטוק, מודרניזם בן שלושים, דבר, 24 במאי 1957
הערות שוליים
- ^ צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010, עמ' 85.
- ^ מצוטט בתוך: כ"ץ, יצחק, תיאטרון ואמנות 2, תל אביב, 1925. מצוטט בתוך: צלמונה, יגאל, 100 שנות אמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים, 2010, עמ' 85.
- ^ על ציפה גוב ראו ראיון: מיכל קפרא, יש דברים בגוב, מעריב, 30 באפריל 1987, המשך, המשך
- ^
עופר אדרת, ציפה גוב: האשה שהכירה לשאגאל את אילת, באתר הארץ, 1 במרץ 2018
- ^ "ברוך אגדתי אמן הרקוד העברי", אתר הספרייה הלאומית, ערך אשר ברש
30209108יצחק כץ (מנהל)