יצחק בלפר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יצחק בלפר
לידה 1923
וורשה, פולין.
פטירה 22 בינואר 2021 (בגיל 98 בערך)
תאריך עלייה 1949
בת זוג רוזה בלפר
צאצאים חיים בלפר
מספר צאצאים 1

יצחק בלפר (192322 בינואר 2021) היה צייר ופסל ישראלי. אחרון יתומי יאנוש קורצ'אק.[1]

ביוגרפיה

בלפר נולד וגדל בוורשה, פולין, בן שלישי מבין ששת אחיו, לאם עקרת בית ולאב סוחר. כשהיה בן 4 התייתם מאביו, ועבר להתגורר בבית סבו יחד עם אמו ואחיו. בין השנים 19301938 למד בבית הספר של בית היתומים של יאנוש קורצ'אק. בתום תקופת הלימודים, הגיש בקשה מיוחדת להמשיך ולהתנדב שנה נוספת לעזרה בבית היתומים וכך היה.

בתחילת מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי פולין, בספטמבר 1939, אחרי כיבוש ורשה על ידי הגרמנים ולפני הקמת הגטו, נפרד מאמו וברח עם חבר לברית המועצות דרך היערות. עוד באותו חודש הגיע לאזור רוסיה הלבנה, ושם עבד בעבודות כפייה במכרות הפחם באורל.

ב-1941 עבר להתגורר בטשקנט והתגייס לצבא האדום. הוא הוצב באחד מגדודי הפרשים של הצבא. עם פירוק הגדוד בו שירת נשלח לעבוד בבית חרושת חיוני, שם עבד עד תום המלחמה.

ב-1946 שב לוורשה, וגילה שכל משפחתו נספתה בשואה. ב-1947 עלה לארץ ישראל במסגרת ההעפלה באניית "אף-על-פי-כן" של ההגנה, והועבר על ידי שלטונות המנדט הבריטי למחנות המעצר בקפריסין. בקפריסין למד רישום ופיסול בהדרכתו זאב בן-צבי. ב-1949 עלה לישראל. הוא התגייס לשירות בצה"ל ושירת כשנתיים.

לאחר מלחמת סיני, סיים בלפר ארבע שנות לימוד במכון אבני לאמנות, ושנתיים נוספות בלימוד תולדות האמנות. ב-1965 התקבל כחבר באגודת הציירים והפסלים. שלוש שנים לאחר מכן ייסד וניהל חוגים לציור בעיריית תל אביב-יפו במסגרת ארגון עובדים. הוא מונה ליועץ אמנותי בעיריית תל אביב. ב-1972 החל לשמש כמרצה לציור באוניברסיטה העממית בתל אביב.

ב-2003 הוסר הלוט מעל אנדרטה שייצר לזכרו של יאנוש קורצ'אק והילדים בגינצבורג (אנ'), גרמניה.[2]

יצירותיו הוצגו בתערוכות רבות בישראל וברחבי העולם. ​
בשנת 1961 התחתן עם רוזה, ושנה לאחר מכן נולד בנם היחיד, חיים.

נפטר ב-22 בינואר 2021.

פרסים

ספריו

תערוכות יחיד

תערוכות קבוצתיות

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0