יפעת ארליך
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| עיסוק | סופרת, עיתונאית, פובליציסטית, מורה לפיזיקה |
| תחקירים בולטים | ראו בגוף הערך |
| סוג כתב | עיתונאית חוקרת |
| תחום סיקור | תחקירים |
יפעת ארליך (נולדה ב-1978) היא סופרת, עיתונאית ופובליציסטית ישראלית. פרשה ממועמדותה לכנסת ה-21 מטעם הבית היהודי. [1]
ביוגרפיה
ארליך, בתם של הסופרת מירה קדר (בתו של יצחק אלידר), ושל הרב שמואל קדר, נולדה במבשרת ירושלים. כשהייתה בת 16 עברה משפחתה לעפרה בעקבות הסכמי אוסלו. לאחר נישואיה עברה להתגורר במשך שש שנים במאחז עמונה הסמוך.
ב-2003 השתתפה בהגשת תוכנית אירוח בערוץ התכלת. הייתה מראיינת אורחת קבועה בתוכנית הבוקר של מרב מיכאלי בערוץ 10, ובעלת טורים פובליציסטיים באתר nrg ובאתר ynet. עד סוף 2010 עבדה כעיתונאית ב"מקור ראשון". עסקה בכתבות תחקיר בנושאים חברתיים, בין השאר בסוגיות רגישות בחברה הדתית כמו גירושין, חשיפת כתות, העתקות בבחינות בגרות, רצח נשים אתיופיות והרחקה של תלמידים מישיבות תיכוניות.
לאחר שציפי חוטובלי נבחרה לכנסת, ארליך החליפה אותה כחברת פאנל קבועה בתוכנית "מועצת החכמים" בערוץ 10. באוגוסט 2010 פרשה מן התוכנית.
ארליך השתתפה בהגשת פינה על פרשת השבוע בתוכנית "בחצי היום" ברשת ב' ומשתתפת ב"ועדה המסדרת" בתוכנית "סדר יום" של קרן נויבך.
בנובמבר 2010 הצטרפה לצוות 360, תוכנית תחקירים של "רשת", כחברת מערכת, כתבת ותחקירנית. היא השתתפה במשך כמה חודשים בפגישות של "נשות השאלים". כתבתה בנושא הייתה התחקיר הפותח של 360.[2] בכתבה נוספת ראיינה ארליך בכלא את אחת המנהיגות של קהילה זו, ברוריה קרן מבית שמש, אשר כונתה בתקשורת "אמא טליבאן" והורשעה בהזנחת ילדיה. בראיון התנצלה קרן לראשונה על כך שפגעה בילדיה.
כתבת תחקיר נוספת של ארליך חשפה, על רקע המתיחות בעמנואל בין אשכנזים לספרדים, טענות שמנהל תלמוד תורה האשכנזי פגע בילדים ספרדים. מאוחר יותר הורשע המנהל בפרשה.
במהלך שנת 2011 שבה לפרסם כתבות תחקיר ומגזין ב"מקור ראשון" ובהמשך גם ב"מעריב". היא פרסמה תחקיר המשך לכתבה שפרסמה עוד קודם[3] ועסקה בתעלומת מותו של הרב משה טלבי שנמצא ירוי בצומת ברבבה.[4] התחקיר הוביל לפתיחת התיק בידי הפרקליטות ולהכרת משרד הביטחון בטלבי כנפגע טרור.[5]
פרסמה תחקיר גם על קהילת "לב טהור" בקנדה, ובו תיארה התעללות וחטיפת ילדים.[6] תחקיר נוסף עסק בשחיתות ומינויים פוליטיים בקרן למפעלי שיקום,[7] ובעקבותיו הודח צוות הניהול של הקרן. בתחקיר "דיור בר-הפחדה" חשפה ארליך תופעת פרוטקשן באתרי בניין בפתח תקווה[דרוש מקור]. התחקיר הוביל למעצרם של אנשי משפחת א-סיד שהייתה מעורבת בפרשה[דרוש מקור].
בשנת 2014 עזבה את "מקור ראשון" והצטרפה כעיתונאית חוקרת לתוכנית "המערכת עם מיקי חימוביץ'" בערוץ 2, במקביל החלה לכתוב ב"ידיעות אחרונות", טורי דעה באמצע השבוע וכתבות מגזין ותחקיר במוסף השבת.
ביולי 2015 פרסמה תחקיר ב"ידיעות אחרונות" על שוחד בבית הדין הרבני בירושלים, שהוביל למעצרם של מזכיר הרכב ומקורב לדיין הרב אליהו אברז'ל.
באוקטובר 2015, בגיליון מיוחד לציון 20 שנה לרצח רבין של "ידיעות אחרונות", פרסמה כתבה על מרגלית הר-שפי, שבה נחשף כי עמדתו הרשמית של השב"כ, שנוסחה בכתב ונאמרה בעל פה לפרקליטות המדינה, הייתה כי הר-שפי לא העלתה בדעתה שיגאל עמיר ירצח את רבין.
בפברואר 2017 יצא לאור ספרה הראשון, "מה יקרה אם אמות מחר בבוקר" - סיפור חייה של דפנה מאיר, המשלב גם דברים שכתבה מאיר.
באוגוסט 2017 יצא לאור ספר הפרוזה הראשון שלה "כמה מוכר, כמה זר". הספר קושר בין סיפור אהבתם בהווה של מתנחל וקראית, לבין סיפור הקראים בשואה.
היא בעלת תואר ראשון בפיזיקה ובמחשבת ישראל ותואר שני ביהדות זמננו מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת התיזה שלה, בנושא חלומות בשואה, זכתה בפרס גולדהירש לשנת 2010. בשנת 2019 לימדה פיזיקה באולפנת עפרה.
לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת נבחרה על ידי ועדה ציבורית מטעם מפלגת הבית היהודי למועמדת במקום השלישי ברשימת המפלגה בבחירות, מקום המשוריין לאשה.
נשואה ואם לחמישה. מאז פברואר 2006, לאחר פינוי עמונה, מתגוררת עם משפחתה בעפרה.
קישורים חיצוניים
רענן שקד, "מדינת ישראל היא התנחלות אחת גדולה", באתר "ידיעות אחרונות", 9 באוגוסט 2017- "כמה מוכר, כמה זר": בין השומרון לאוקראינה - הפרק הראשון בספר, באתר ynet, 12 באוגוסט 2017
הערות שוליים
- ^ עדו בן פורת, העיתונאית יפעת ארליך תשוריין בבית היהודי, באתר ערוץ 7, 13 בפברואר 2019
- ^ יפעת ארליך, אמא טליבאן - הדור הבא התחקיר המלא של 360
- ^ יפעת ארליך, התאבדות או רצח? התחקיר המלא של 360
- ^ יפעת ארליך, תיק סגור? תעלומת המוות של משה טלבי, באתר nrg, 25 בינואר 2013
- ^ יפעת ארליך, 3 שנים אחרי: ההתאבדות המסתורית הוכרה כפיגוע, באתר nrg, 2 ביוני 2014
- ^ יפעת ארליך, אדמו"ר בעל כורחם, מקור ראשון
- ^ יפעת ארליך, תחקיר: כך הפכה הקרן לשיקום נכים כלי לקידום מקורבים, באתר nrg, 10 בינואר 2013
