יעקב אליאב
.jpg)
יעקב (ישקה) לבשטיין אליאב (5 בספטמבר 1917 - 25 בפברואר 1985) היה לוחם מחתרת שהיה אחראי לפעולות הארגון הצבאי-לאומי (אצ"ל) בירושלים, ממייסדי לח"י ומי שזכה באנגליה לכינוי "הטרוריסט בעל עיני הקטיפה". כינויו בלח"י היה אביאל.
ביוגרפיה
ילדותו ונעוריו
יעקב אליאב נולד בעיר ליסיצ'נסק שברוסיה ב-5 בספטמבר 1917 ועלה עם הוריו, ירחמיאל לבשטיין ובתיה לבית אורקין, לארץ-ישראל ב-1925, בהיותו בן 7 שנים. הוא למד בבית הספר היסודי "אחד העם" בתל אביב וסיים את לימודיו בבית הספר הגימנסיה הרצליה. מאוחר יותר קיבל תעודת הסמכה בכימיה תעשייתית מטעם המכון הבריטי בירושלים וקיבל תואר בוגר במדע המדינה מהאוניברסיטה העברית.
ההצטרפות לאצ"ל
בגיל צעיר, מיד לאחר שסיים את לימודיו בגימנסיה, הצטרף לאצ"ל בעקבות שני אירועים שהשפיעו רבות על חייו. ארבע שנים בלבד לאחר עלייתו ארצה הותירו בו הפרעות שביצעו הערבים ביישוב היהודי, בפסח 1929 (תרפ"ט), משקעים עמוקים. ב-1932 הוא השתתף בהפגנה אנטי-בריטית בתל אביב והזדעזע כשראה את המשטרה הבריטית מכה את המפגינים עד זוב דם.
שנתיים לאחר מכן הוא כבר היה בין מקימי תא מחתרתי אנטי-בריטי. בשנת 1938 מונה לאחראי על הפעולות הקרביות של אצ"ל. אליאב השתתף ביחד עם עוד 26 מפקדים בכירים של אצ"ל בקורס לגרילה ולוחמה זעירה שהתקיים בפולין, במסגרת הסכם עם הממשלה הפולנית להקמת צבא עברי בן 40,000 לכיבוש הארץ, ונוהל על ידי קצינים בצבא הפולני. אליאב שב לארץ-ישראל לאחר פרסום "הספר הלבן" (17 במאי 1939), והתייצב בראש הפעולות הצבאיות של האצ"ל נגד הבריטים, ובהן: פיצוץ קולנוע רקס, פיצוץ הטלפונים והטרנספורמטורים, פיצוץ הדואר המרכזי, פיצוץ אולפני השידור, והריגת ראשי הבולשת הבריטית.
ההצטרפות ללח"י
בסתיו 1940 נמנה יעקב אליאב עם מייסדי לח"י, ושימש כמפקד המחוזות ירושלים וחיפה. היה קצין תכנון, הדרכה ומבצעים ארצי, וחבר מפקדת לח"י - המפקדה האחרונה בראשותו של אברהם שטרן (יאיר). פעילותו במפקדת לח"י נמשכה עד פציעתו ב-17 בינואר 1942. באותו יום פרץ קצין הבולשת הבריטית ג'פרי מורטון לחדר ברחוב דיזנגוף 30 בתל אביב, לאחר שהמיקום הוסגר כבעל פעילות חשודה. שני חברי לח"י אברהם אמפר וזליג ז'אק, שהיו בחדר, נהרגו. משה סבוראי נפצע. אליאב ניסה להימלט כשהוא משתלשל מהקומה השלישית על מרזב הביוב, אך נורה ונפצע תוך כדי מנוסה.[1] הוא אושפז בבית חולים ביפו. כעבור שבועיים הוא הובא לחדר המתים של בית החולים בו אושפז, ומורטון הראה לו את גופתו של מפקד הלח"י, אברהם שטרן (יאיר), שנורה למוות על ידיו שעה קלה קודם לכן. חודשים אחדים לאחר מכן נדון אליאב בגין החזקת נשק למאסר עולם שהומר בהמשך לעשר שנות מאסר.[2] ב-24 בדצמבר 1943 הוא ביצע בריחה נועזת מבית הסוהר המרכזי בירושלים, ולמרות שהוקצב פרס כספי על ראשו והוא היה בין ראשי המבוקשים, לא נתפס אליאב על ידי שלטנות המנדט הבריטי עד עזיבתם.
תנועת המרי
לאחר בריחתו הפסיק אליאב את פעילותו המבצעית. הוא הסתתר במשך כחצי שנה בידיעת ההגנה בקיבוצים עין חרוד, כפר רופין, שדה אליהו וגבעות זייד ובכפר הדר ועסק בחקלאות. בתקופה זו פתח אליאב במגעים עם נציגי ההגנה במגמה להביא לשיתוף פעולה בין שלוש המחתרות לשחרור הארץ מידי השלטון הזר. התוכנית הובאה על ידיו למרכז לח"י, וזה אישר אותה ובחר בנתן ילין מור לנציגו במשא ומתן שהביא להקמת המפקדה המאוחדת של תנועת המרי בה שיתפו פעולה ההגנה, אצ"ל ולח"י במלחמתם בבריטים. עם הקמת תנועת המרי הוא חזר לפעילות מבצעית והתמנה למפקד החטיבה הלוחמת של לח"י, חבר המרכז, ונציג לח"י במפקדת תנועת המרי, שבראשה עמד יצחק שדה. ישקה פיקד על שורת פעולות, ביניהן פיצוץ גשר יבנה, הוצאה להורג של סוכן האינטליג'נס הבריטי, יוסף דוידסקו בזכרון יעקב, פיצוץ תחנת לוד, חבלה בבתי הזיקוק, פיצוץ מרכזי הבולשת הבריטית בירושלים וביפו, התקפה על בית-הסוהר המרכזי בירושלים, והתקפה על מחנה צבאי בריטי והחרמת נשק.
טרור באירופה
ב-1946 הקים ישקה את שלוחת הלח"י באירופה והחל בסדרה של פעולות טרור בלונדון: פיצוץ במשרד המושבות ובמשרד המלחמה, פיצוץ הדואר המרכזי, משלוח 70 מעטפות נפץ לחברי הממשלה הבריטית. ב-1947 הוא נעצר בבלגיה כשברשותו מזוודה ובה עשרות מעטפות נפץ שיועדו לצורך פיצוץ המשחתת הבריטית "שוורון", שעסקה בציד מעפילים באגן המזרחי של הים התיכון, ולפעולות נגד שגרירות בריטניה בבריסל ונגד מפקדת הצבא הבריטי במערב אירופה, ששכנה אז בבירת בלגיה. אליאב נדון לשמונה חודשי מאסר. יחד אתו נעצרה גם חברתו לתא המחתרתי, בטי קנוט, כשעל גופה חגורות נפץ שיועדו לפיצוץ המשחתת. קנוט נדונה לשנת מאסר.
לאחר שחרורו תכנן אליאב לבצע בלונדון פיגוע בקטריולוגי באמצעות החדרת חיידקי חולירע למערכת המים של העיר, אולם החלטת עצרת האו"ם בדבר חלוקת ארץ-ישראל והקמת מדינה עברית, והודעת בריטניה על נכונותה לפנות את א"י ולסיים את משטר המנדט בלמה את התוכנית בשלביה הראשוניים.
שירות בצה"ל
אליאב חזר למדינת ישראל ב-15 במאי 1948 והתגייס לצה"ל כסגן מפקד גדוד 89, גדוד הפשיטה הממוכן של חטיבה 8. מפקד הגדוד היה משה דיין ומפקד החטיבה היה יצחק שדה. אליאב נלחם עם הגדוד בכיבוש לוד ורמלה, כיבוש מצודת יואב ופריצת הדרך לנגב עד לכיבוש הנגב המערבי, עוג'ה אל חפיר, ניצנה ואל-עריש. אחר כך שירת כקצין המבצעים של מחוז הגליל, קצין אג"ם ומפקד גדוד 12 בחטיבת גולני, ומפקד בסיס אימון פיקודי. הוא שירת בשירות הקבע של צה"ל עד לשנת 1953 והשתחרר בדרגת סגן-אלוף.
לאחר שחרורו המשיך אליאב לעסוק בענייני ביטחון. בין היתר פעל בשליחות המדינה להעלאת יהודי צפון אפריקה, שימש כיועץ לענייני ביטחון והיה בין מקימי שלוחת "ברינקס" בישראל.
ישקה אליאב נפטר ב-25 בפברואר 1985.
הנצחתו
הונצח בקריאת רחובות על שמו בשכונת גבעת שאול בירושלים וביישוב חוות יאיר שבשומרון.
לקריאה נוספת
- יעקב אליאב, מבוקש, הוצאת במחתרת, 1983
קישורים חיצוניים
- עמנואל פרת, "ישקה" לא פתח דלת לשוחד, מעריב, 31 במאי 1959
- כרטיס הקבר של יעקב אליאב, באתר הר הזיתים
- יעקב אליאב באתר העמותה להנצחת מורשת לוחמי חירות ישראל (לח"י)
הערות שוליים
- ^ 4 אנשי כנופיה נפצעו בשעת חיפוש ונעצרו, דבר, 28 בינואר 1942
- ^ יעקב ליבשטיין ומשה סבוראי למאסר עולם, דבר, 29 באפריל 1942;הוקל דינם של סבוראי ולברנשטיין, דבר, 2 ביוני 1942.
25204497יעקב אליאב