יעל ניצן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה . יעל ניצן (נולדה ב-11 באפריל 1952) היא אוצרת, יזמת ויועצת תקשורת, מקימת ארגון אמני המוזאיקה בישראל, מפיקת טלוויזיה וסרטים בעברה.

ביוגרפיה

יעל ניצן נולדה וגדלה בעפולה, בהיותה בת עשר עברה עם משפחתה לרמת השרון, בגיל 16 עברה כילדת חוץ לקיבוץ גְּבַת, בו התגוררה שנים רבות; בגבת נישאה לאסף ניצן, נכד למייסדי התנועה הקיבוצית ונולדו להם שלושה ילדים.[1] בשנים 1970–1972 שירתה בצה"ל כפקידת טיסות במרחב שלמה, סיימה קורס קצינות ושירתה בפיקוד המרכז. יעל ניצן למדה לתואר ראשון בספרות, חינוך והיסטוריה באוניברסיטת חיפה (1976) ותואר ראשון בספרות ואמנות מאוניברסיטת דרום אפריקה, פרטוריה, דרום אפריקה (1979).[2]

בשנים 1976–1982 ניצן שירתה בקבע בצה"ל, בתחילה כמנהלת ארגונית של הנספחות הצבאית בפרטוריה, דרום אפריקה ואחר-כך כראש מדור ארצות הברית בענף נספחים זרים, החטיבה לקשרי חוץ, אגף המודיעין, בדרגת סרן. בשנים 1984–1986 ניהלה את ערוץ הקיבוץ במחלקת ההסברה והתקשורת של ברית התנועה הקיבוצית.[3]

הקימה את חברת "ניצן הפקות"[4] ומשנת 1981 עד 1995 הפיקה עשרות סרטים למגזר הציבורי והפרטי וכחמישים תוכניות טלוויזיה.[5] הפיקה את תשדירי הבחירות של מפלגת העבודה ב-1988. משנת 1993 עבדה כרכזת מערכת ותחקיר של הטלוויזיה הישראלית, כולל בתוכנית "זאפ לראשון"[1] וחברת מערכת של "סוגרים שבוע" עם יאיר לפיד. הייתה מנהלת ההפקה של "מסיבת גן" ו"בסלון עם ירון", שתיהן עם ירון לונדון, הפיקה תוכנית ליום הזיכרון עם גילה אלמגור, את התוכניות "פינג פונג" ותוכניות קיץ עם דן מרגלית.[6] הפיקה את "יום חלום" – קלטת שירי פעוטות של לאה נאור,[1] עם מוזיקה מקורית, לחנים ועיבודים של עוזי אסנר[7] ואת קלטת הווידאו "פיץ העכבר", מאת גידי קורן. [8][9]

הקימה ביחד עם השחקנית אורנה לביא פלינט את חברת "ניצן-אורנע הפקות", שעסקה בהפקת קלטות לילדים. במסגרת זו הפיקו עם אולפני אנימה את "סיפורי התנ"ך"[10][11] – קלטת וידאו לילדים על פי סיפוריו של מאיר שלו, עם איורים של יוסי אבולעפיה וקריינות של איציק ויינגרטן, שיצאה ב-1994 ונמכרה בלמעלה מ-10,000 עותקים.[1]

למדה אוצרות בסדנת אמני הקבוץ אצל תמי כץ-פרימן וטלי תמיר (2010-2007). למדה לימודי מגדר בבית ברל, 2013. בעלת תעודת אוצרת בינלאומית מהמועצה הבינלאומית למוזיאונים.

בשנים 1995–2000 שימשה כמנהלת התקשורת של צוותא, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, תיאטרון הקיבוץ,[6] ודוברת בית גבריאל, בכנרת. שימשה כיועצת ואוצרת אמנות עצמאית, בשנים 1996–2005 הייתה בעלת משרד "תיקשור מכוון" והחל משנת 2005 בעלת משרד "Art Comm".[3] בשנת 2006 הקימה את ארגון אמני הפסיפס בישראל" (0IMA), אותו היא מנהלת ובמסגרתו אצרה תערוכות וכנס שנתי.[3]

היא שוקדת על הקמתו של מוזיאון הנשים הראשון בישראל, שמתוכנן לקום בחיפה.[5][12][13]

בשנת 2008 הייתה מנהלת "מתן חיים" למחקר וקידום השתלת איברים, מרכז רפואי רבין ובשנים 2009–2010 הייתה מנהלת עמותת "אׇדִ"י" לקידום השתלת איברים בישראל.[14] ב-2010 הקימה את גלריה לאונרדו בתל אביב. בשנת 2017 הקימה וניהלה את גלריית אסף בחיפה. הקימה בחיפה הוסטל לתרמילאים, שפעל בשנים 2016–2018.

אצרה למעלה מ-120 תערוכות.

חיים אישיים

ניצן מתגוררת בחיפה. אלמנה ואם לשלושה ילדים.

בשנת 2011, נפטר בעלה אסף מדום לב. בשנת 2017, נפטר בנה תובל ניצן ממחלת הסרטן.

ספריה

  • מוזה מוזאיקה, הוצאת קוראים, 2009 (כתיבה ועריכה, ספר על ארבעים אמני מוזאיקה בישראל).
  • אמני נייר בישראל, הוצאת דיאלוג-הפצה, 2011 (כתיבה ועריכה, ספר על 40 אמני נייר בישראל).

תערוכות נבחרות שאצרה

  • 2008 - אסתי מאיר, "שמים ריקים", בית "מורשת", גבעת חביבה.
    • "ויהי אור", גופים אמנותיים של תאורה, גלריה רחוב החשמל 16, תל אביב.
  • 2009 - "מרחב נשי סודי", גלריה לאונרדו, תל אביב (גם מפיקה).
  • 2010 - "מבט לפסיפס", בית גבריאל, הכנרת.
    • תערוכת אמני נייר, בית גבריאל.
    • "מרחב נשי"- ליום האישה הבינלאומי, תערוכת 100 נשים אמניות על פני שלוש קומות, היכל התרבות, ראשון לציון (גם יוזמת).
    • "מוזה מוזאיקה 2", דרך חברון, בית אות המוצר, ירושלים.
    • "ראשון מגן דוד", מגן דוד סמל ומיתוס, היכל התרבות, ראשון לציון.
    • "נשים, תודעה, עצמה", בית גבריאל, כנרת.
    • "שם וחותם", הגלריה של נירהל'ה.
    • "מראות התנ"ך - התנ"ך בראי האמנות", היכל התרבות, ראשון לציון.
    • תערוכת מתנדבים ומתנדבות בקיבוצים, מרכז תרבות, קופנהגן, מטעם קשתו"ם ושגרירות ישראל דנמרק.
  • 2011 - "על המקום", תערוכה המציגה אמניות ואמנים העוסקים בנושא מקום, נוף ילדות, בית; בית גבריאל, כנרת.
    • "מרחב נשי 2", ליום האישה הבינלאומי, בית גבריאל.
    • "כחול ים המים", יצירות אמנות על ים-כחול- גלים ודגים; בית גבריאל.
    • "בחתימת ידם", תערוכה קבוצתית של אמנים בני הדור השני לשואת יהודי אירופה; בית גבריאל.
    • "נשים בתנ"ך", בית גבריאל.
    • "מילים שמבקשות לגעת", תערוכה של אמנים היוצרים בהשפעת הסיפורת והשירה, בית גבריאל.
    • "קשרי קשרים", תערוכה קבוצתית של אמני טקסטיל, רקמה ובד; בית גבריאל.
  • 2011 - "מבעד לרעלה"- תערוכה בנושא כיסוי פנים אצל נשים, היכל התרבות, ראשון לציון.
    • "הייתי פעם ילד", בית גבריאל.
  • 2012 - "היהודי הנודד", בית גבריאל.
    • "מוזאיקה במצדה", תערוכת 23 אמנים, מוזיאון מצדה.
  • 2013 - "אקו ארט מדברי", בהשתתפות 45 אמנים, גן לאומי מצדה, ים המלח.
  • 2014 - תערוכת אמנות התנ"ך, הגן לאומי תל מגידו, עמק יזרעאל.
  • 2015 - "אשה. תודעה, עצמה 2", 50 אמנים מציגים, אודיטוריום, חיפה.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יעל ניצן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 ליאורה שוסטר, ריאיון עם יעל ניצן, אמצע נתניה – השבועון של נתניה והסביבה (רשת שוקן), גיליון 233, יום שישי, ח' בכסלו תשנ"ה, 11 בנובמבר 1994, עמ' 57-56.
  2. ^ קורות חיים, באתר אמנים – אמנות ישראלית
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 ביוגרפיה, באתר קרן התרבות אמריקה-ישראל
  4. ^ כל העמק והגליל, 8 בדצמבר 1989
  5. ^ 5.0 5.1 אביגיל קליין ליכמן, Celebrating women’s role at a new Israeli museum, באתר Israel21c, ‏ 28 ביוני 2012
  6. ^ 6.0 6.1 צומת השרון, 5 באפריל 2000
  7. ^ יום חלום, באתר הספרייה הלאומית
  8. ^ פיץ' העכבר, באתר הספרייה הלאומית
  9. ^ פיץ' העכבר שירים וסיפורים, באתר הספרייה הלאומית
  10. ^ סיפורי התנ"ך לילדים, באתר הספרייה הלאומית
  11. ^ ענת מידן, "רואים את הקולות", ידיעות אחרונות, 6 באפריל 1994, עמ' 4
  12. ^ אביגיל קדש, Israeli women to get their own museum, באתר משרד החוץ, 23 באוקטובר 2012
  13. ^ אביגיל קליין ליכמן, מוזיאון חדש יציג את הנשים שעזרו להקים את ישראל, באתר israel21c‏, 7 במרץ 2021
  14. ^ קורות חיים, באתר סקופר
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יעל ניצן34215733Q87766923

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יעל_ניצן&oldid=2120722"