יחסי ונצואלה–מקסיקו
| יחסי ונצואלה–מקסיקו | |
|---|---|
|
|
| |
| ונצואלה | מקסיקו |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 912,050 | 1,964,375 |
| אוכלוסייה | |
| 28,443,019 | 131,225,936 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 482,359 | 1,788,887 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 16,959 | 13,632 |
| משטר | |
| רפובליקה פדרלית | רפובליקה פדרלית |
יחסי ונצואלה–מקסיקו הם יחסי החוץ בין ונצואלה למקסיקו. שתי המדינות חברות באיגוד המדינות הקריביות, הקהילה של אמריקה הלטינית והמדינות הקריביות, איגוד האינטגרציה של אמריקה הלטינית, ארגון מדינות אמריקה, ארגון המדינות האיברו-אמריקניות והאו"ם.
היסטוריה
יחסים מהקולוניזציה הספרדית ועד שנות ה-90
גם מקסיקו וגם ונצואלה חולקות היסטוריה משותפת בעובדה ששתי המדינות היו פעם חלק מהאימפריה הספרדית. במהלך התקופה הקולוניאלית הספרדית, מקסיקו נודעה אז כמלכות המשנה של ספרד החדשה והבירה הייתה מקסיקו סיטי, בעוד שמה שהפך בימינו לונצואלה נודע אז כקפטן הכללי של ונצואלה, וקראקס הייתה בירתה. בשנת 1810, הן מקסיקו והן ונצואלה החלו בתהליכי העצמאות שלהן מספרד כאשר כל אומה קיבלה לבסוף עצמאות ב-1821 וב-1830, בהתאמה. זמן קצר לאחר קבלת העצמאות, אגוסטין הראשון, קיסר מקסיקו יצר קשר עם הנשיא סימון בוליבר בכך שהודיע לו על עלייתו לכס המלכות המקסיקני וסיפר לו על הערצתו האישית לבוליבר לאחר שלמד על גבורתו ההרואית ומסעות הצבא המוצלחים שלו.[1]
בשנת 1842, שתי המדינות הסמיכו שגרירים זו אצל זו. שגריר מקסיקו בוונצואלה הוצב בבוגוטה, קולומביה ואילו שגריר ונצואלה במקסיקו הוצב בוושינגטון די. סי., ארצות הברית. ב-1916, שלחה מקסיקו את השגריר הראשון בקראקס; עם זאת, היחסים הדיפלומטיים נעשו מתוחים ב-1922, מאחר שנצואלה לא הקימה בשלב זה שגרירות תושבת במקסיקו. בשנת 1922, מקסיקו, במחאה, סגרה את שגרירותה בקראקס. בספטמבר 1923 ניתקה מקסיקו את היחסים הדיפלומטיים עם ונצואלה לאחר שהמדינה דחתה את כניסתם של אזרחים מקסיקנים שהגיעו למדינה כדי להשתתף בפעילויות תרבות המתקיימות בוונצואלה. היחסים הדיפלומטיים יכווננו מחדש עשר שנים מאוחר יותר ביוני 1933.[2]
במהלך שנות ה-40, היחסים הדיפלומטיים נורמלו בין שתי המדינות ושגרירים תושבים מונו לבירות כל אחת מהמדינות, בהתאמה. בשנת 1946, הנשיא רומולו בטנקור היה ראש המדינה הראשון של ונצואלה שערך ביקור רשמי במקסיקו. במהלך שנות ה-50, לאחר ההפיכה בוונצואלה ב-1948, ונצואלה הייתה תחת שלטונו בפועל של מרקוס פרס חימנס וחברי הממשלה המודחים יצאו לגלות במקסיקו כולל הנשיא והסופר לשעבר, רומולו גאלגוס; מזכיר החוץ והמשורר, אנדרס אלוי בלנקו; והמייסד לעתיד של אופ"ק, חואן פבלו פרס אלפונסו.
לאחר נפילתו של פרז חימנס, בינואר 1960, הנשיא אדולפו לופס מטאוס היה ראש המדינה המקסיקני הראשון שביקר בוונצואלה בזמן סיור בדרום אמריקה. מאז הביקורים הראשוניים, נערכו כמה ביקורים רמי דרג בין שני העמים.[2]
יחסים משנות ה-90 עד 2010
ב-1995, מקסיקו וונצואלה, יחד עם קולומביה; חתמו על הסכם סחר חופשי; עם זאת, ונצואלה פרשה מההסכם ב-2006. המעורבות של האחרונה בתעשיית הנפט של שתי המדינות, כמו גם הצטרפותה של מקסיקו להסכם הסחר החופשי של צפון אמריקה ב-1994, הובילה למחלוקות שונות בין שתי המדינות. במהלך כהונתו של נשיא מקסיקו ויסנטה פוקס מ-2000 עד 2006; הקשרים בין שתי המדינות נעשו מתוחים מאוד. בנובמבר 2005, שיתוף הפעולה והמעורבות בין הנשיא פוקס לארצות הברית על הצעת אזור הסחר החופשי של אמריקה התקוע בפסגה הרביעית של אמריקה הביאו את היחסים לשפל בין מקסיקו לוונצואלה.[3]
נשיא ונצואלה הוגו צ'אווס, הצהיר בנאום ב-10 בנובמבר 2005 בפני תומכיו בקראקס כי הוא עצוב ש"נשיא עם כמו המקסיקנים מרשה לעצמו להפוך לגור הכלב של האימפריה", וכן הופיע על שלו. תוכנית אירוח שבועית "אלו פרזידנטה" שלושה ימים לאחר מכן, שבה הצהיר שהנשיא המקסיקני "מדמם מפצעיו" והזהיר את הנשיא פוקס לא "להתעסק" איתו, שמא פוקס "יעקוץ".[3] דרישתה של מקסיקו להתנצל לא נענתה על ידי ממשלת ונצואלה, ושתי המדינות משכו את השגרירים שלהן תוך יומיים מהצהרת השידור, מה שהחל את המשבר הדיפלומטי במקסיקו ובוונצואלה ב-2005.[4][5]
יחסים משנת 2010
ביולי 2006, הנשיא צ'אווס האשים את הנשיא הנבחר החדש פליפה קלדרון בגניבת הנשיאות מאנדרס מנואל לופס אוברדור בבחירות צמודות.[6] באוגוסט 2007, לאחר שנתיים של היעדרות דיפלומטית בשתי המדינות, היחסים הנורמליים נוסדו מחדש עם מינויו של שר החוץ לשעבר רוי צ'דרטון לשליח ונצואלה במקסיקו סיטי והעברתו של חסוס מריו צ'אקון קאריו, לשעבר שגריר מקסיקו בקולומביה, לקראקס.[7] היחסים בין שתי המדינות לא השתפרו בהרבה בהנהגתו של הנשיא קלדרון. בשנת 2011, הנשיא קלדרון ביקר בוונצואלה כדי להשתתף בפסגת הקהילה של אמריקה הלטינית והמדינות הקריביות המתקיימת בקראקס.[6]
היחסים בין מקסיקו לוונצואלה תחת נשיא מקסיקו אנריקה פניה נייטו נותרו ללא שינוי. בשנת 2013, הנשיא פניה נייטו השתתף בהלווייתו של הנשיא הוגו צ'אווס. לאחר בחירתו של הנשיא ניקולאס מדורו באפריל 2013, ממשלת מקסיקו הדגישה עוד יותר את הקשרים ההדוקים בין שתי המדינות ואת הנכונות להתגבר על ההבדלים במונחים של מבנים פוליטיים ויחסים עם ארצות הברית.[8] בינואר 2015, הנשיא מדורו האשים את הנשיא לשעבר פליפה קלדרון במזימה עם האופוזיציה בוונצואלה להרוג אותו ולהפיל את ממשלתו. הנשיא מאדורו האשים גם את הנשיא לשעבר קלדרון בקשרים עם קרטלים.
ביוני 2017, במהלך פסגת OAS בקנקון; ממשלות מקסיקו, פרו וארצות הברית דחפו להחלטה שתגן על הדמוקרטיה הייצוגית בוונצואלה. לאחר הפסגה האשימה שרת החוץ של ונצואלה דלסי רודריגז את מקסיקו ומדינות אחרות באמריקה הלטינית שהם "כלבים סימפתיים לאימפריה".[6] החלטה לגנות את ונצואלה הובסה במהלך הפסגה.[9] ביולי 2017 במהלך פסגת ה-G-20 בהמבורג, מקסיקו הצטרפה למנהיגי ארגנטינה, ברזיל וספרד וקראה ל"שחרור כל האסירים הפוליטיים ולארגון בחירות חופשיות ודמוקרטיות" בוונצואלה.[10] ההצהרה נאמרה לאחר שחרורו מהכלא של הפוליטיקאי לאופולדו לופס. באותו חודש הודיעה מזכירות החוץ של מקסיקו כי בעקבות הודעת ארצות הברית, מקסיקו תטיל סנקציות גם על "בכירים שונים ובכירים לשעבר בממשלת ונצואלה בגין ערעור הדמוקרטיה וזכויות האדם באותה מדינה, כמו גם על השתתפות במעשי אלימות, דיכוי ושחיתות".[11]
ביולי 2018 נבחר אנדרס מנואל לופס אוברדור לנשיא מקסיקו. בדצמבר 2018, הנשיא מדורו הגיע למקסיקו כדי להשתתף בטקס השבעתו של הנשיא לופס אוברדור.[12] בינואר 2019, ארצות הברית וכמה מדינות באמריקה הלטינית ואירופה הכירו במנהיג האופוזיציה חואן גואידו שהכריז על עצמו כנשיא ונצואלה.[13] ב-23 בינואר 2019, הנשיא לופס אוברדור חזר על עמדתה המסורתית של מקסיקו של אי-התערבות בענייני מדינות אחרות וסירב להכיר בחואן גואידו כנשיא.[14]
ביקורים רמי דרג
ביקורים נשיאותיים ממקסיקו בוונצואלה[2][15][16][17][18][19][20]
- הנשיא אדולפו לופס מטאוס (1960)
- הנשיא לואיס אצ'ווריה אלווארס (1974)
- הנשיא מיגל דה לה מדריד (1984)
- הנשיא קרלוס סלינס (1989, 1990, 1992)
- הנשיא ארנסטו סדייו (1997, 1998)
- הנשיא ויסנטה פוקס (2001)
- הנשיא פליפה קלדרון (2011)
- הנשיא אנריקה פניה נייטו (2013)
ביקורים נשיאותיים מוונצואלה במקסיקו[21][22][23][24][25][26]
- הנשיא רומולו בטנקור (1946, 1963)
- הנשיא קרלוס אנדרס פרס (1975, 1991)
- הנשיא לואיס אררה קמפינס (אפריל ואוקטובר 1981)
- הנשיא חיימה לוסינצ'י (1985, 1986, 1987)
- הנשיא רפאל קלדרה (1997)
- הנשיא הוגו צ'אווס (2002, 2004, 2010)
- הנשיא ניקולאס מדורו (2018, 2021)
הסכמים בילטרליים
שתי המדינות חתמו על כמה הסכמים דו-צדדיים כגון הסכם על שיתוף פעולה טכני (1981); הסכם הצילום (1983); הסכם על תחבורה אווירית (1988); הסכם על שיתוף פעולה תיירותי (1988); הסכם למניעה, בקרה, פיקוח ודיכוי של צריכה וסחר לא חוקי בסמים נרקוטיים וחומרים פסיכוטרופיים (1990); הסכם על שיתוף פעולה חינוכי ותרבותי (1997); הסכם על שיתוף פעולה בפסקי דין פלילי (1998); אמנה בדבר סיוע משפטי הדדי בעניינים פליליים (1998); אמנת הסגרה (2005) והסכם לשיתוף פעולה במדע, טכנולוגיה, חדשנות בחלל ולשימושים שלווים בחלל החיצון (2005).[27]
תחבורה
קיימות טיסות ישירות מקראקס לקנקון וטולוקה עם חברת התעופה קונביאסה.
סחר בסמים
ונצואלה הייתה נתיב לארצות הברית לסמים לא חוקיים שמקורם בקולומביה, דרך מרכז אמריקה ומקסיקו והמדינות הקריביות. היו מספר מקרים של מטוסים רשומים במקסיקו הנושאים קוקאין שהופלו על ידי ממשלת ונצואלה.[28][29] באפריל 2015, נתפס מטוס הרוס שנשא כמעט טון קוקאין והיה רשום בצי הרשמי של משרד התובע הכללי של מקסיקו.[30][31]
יחסי סחר
בשנת 2018, הסחר הדו-כיווני בין שתי המדינות הסתכם במיליארד דולר.[32] היצוא העיקרי של מקסיקו לוונצואלה כולל: תירס, תרופות, מזון לתינוקות, שמפו, חיתולים ומכונות. היצוא העיקרי של ונצואלה למקסיקו כולל: נפט, גז, אלומיניום ושומשום.[33] בשנת 2015, ההשקעה הזרה הזרה של מקסיקו בוונצואלה הסתכמה ב-1.4 מיליארד דולר. ונצואלה היא היעד ה-11 בגודלו של השקעות מקסיקניות באמריקה הלטינית והמקבל השביעי של הון מקסיקני באמריקה הדרומית. חברות רב לאומיות מקסיקניות כמו FEMSA, Grupo Bimbo, Mabe ומקסיכם פועלות בוונצואלה.[33]
נציגויות דיפלומטיות
- מקסיקו מחזיקה בוונצואלה שגרירות בקראקס.[34]
- ונצואלה מחזיקה במקסיקו שגרירות במקסיקו סיטי.[35]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Iturbide y Bolívar: documentos-memorias (in Spanish)
- ^ 2.0 2.1 2.2 History of diplomatic relations between Mexico and Venezuela (in Spanish)
- ^ 3.0 3.1 "Chavez blasts Mexico over summit". BBC. 10 בנובמבר 2005. נבדק ב-12 בינואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Chavez renews trade pact attack". BBC. 20 בנובמבר 2005. נבדק ב-12 בינואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ McKinley, James (15 בנובמבר 2005). "Mexico and Venezuela break off relations". The New York Times. נבדק ב-7 בינואר 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 6.2 "México y Venezuela: 12 años de una relación cada vez más complicada". CNN en Espanol (בספרדית). 31 ביולי 2017. נבדק ב-30 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Aviles, Karina. "Jesús Mario Chacón, propuesto por México para embajador en Venezuela". La Jornada. נבדק ב-7 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Mexico congratulates Maduro on win. Radio, The voice of Russia (TASS), April 16, 2013.
- ^ Esposito, Anthony (19 ביוני 2017). "Ministers at OAS meeting fail to agree on Venezuela resolution". Reuters. נבדק ב-30 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rajoy, Macri, Peña Nieto y Temer piden liberación de "presos políticos" en Venezuela (in Spanish)
- ^ Comunicado conjunto SHCP-SRE sobre Venezuela (in Spanish)
- ^ Nicolás Maduro llega a México para asistir a la comida con AMLO (in Spanish)
- ^ "Venezuelan Opposition Leader Guaidó Declares Himself President, With U.S. Backing". NPR. 23 בינואר 2019. נבדק ב-29 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Por qué México sigue reconociendo como presidente de Venezuela a Nicolás Maduro". Univision (בספרדית). 23 בינואר 2019. נבדק ב-29 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Viaje del presidente De la Madrid por América Latina (in Spanish)". אורכב מ-המקור ב-2014-08-13. נבדק ב-2015-04-09.
- ^ Presidente Carlos Salinas de Gortari, realizo una visita a Venezuela (in Spanish)
- ^ "Giras y Visitas Internacionales del C. Presidente de la República (in Spanish)". אורכב מ-המקור ב-2015-04-02. נבדק ב-2015-04-09.
- ^ Viajes realizados al extranjero por el C. Felipe Calderón (in Spanish)
- ^ Viajes realizados al extranjero por el ciudadano Vicente Fox Quesada (in Spanish)
- ^ Sin interés político la visita a Venezuela, fue por solidaridad: Peña (in Spanish) (אורכב 15.04.2015 בארכיון Wayback Machine)
- ^ President Carlos Pérez visits Mexico (in Spanish)
- ^ "Visitas de mandatarios sudamericanos a México (in Spanish)". אורכב מ-המקור ב-2014-08-13. נבדק ב-2015-04-09.
- ^ President of Venezuela visits Mexico; 1985 (in Spanish)
- ^ "Visita del Presidente de la República de Venezuela Rafael Caldera a México (in Spanish)". אורכב מ-המקור ב-2017-01-31. נבדק ב-2015-04-09.
- ^ "President Hugo Chavez attends the Monterrey Consensus Conference in Monterrey, Mexico; 2002 (in Spanish)". אורכב מ-המקור ב-2015-09-23. נבדק ב-2015-05-29.
- ^ México-Chávez, una relación de altibajos comerciales y diplomáticos (in Spanish)
- ^ Relaciones Bilaterales México-Venezuela: Convenios Bilaterales (in Spanish)
- ^ Fausset, Richard; Sanchez, Cecilia (7 בנובמבר 2013). "Downed plane in Venezuela draws questions from Mexico". Los Angeles Times. נבדק ב-30 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lee, Brianna (12 בדצמבר 2014). "Venezuela Plane Takedowns Highlight Latin America's Aerial Drug War". International Business Times. נבדק ב-30 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Venezuelan Authorities Link Crashed Plane Carrying Drugs to Mexican Government". 7 באפריל 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Cocaine and former Mexican official's ID found at crash site". ABC Online. 9 באפריל 2015. נבדק ב-30 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Mexican Ministry of the Economy: Venezuela (in Spanish)". אורכב מ-המקור ב-2016-04-25. נבדק ב-2018-03-15.
- ^ 33.0 33.1 Relaciones Bilaterales México-Venezuela (in Spanish)
- ^ Embassy of Mexico in Caracas (in Spanish)
- ^ Embassy of Venezuela in Mexico City (in Spanish)
34840925יחסי ונצואלה–מקסיקו