מרקוס פרס חימנס
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. מרקוס פרס חימנס (25 באפריל 1914 - 20 בספטמבר 2001) היה נשיא ונצואלה בשנים 1952–1958.
ביוגרפיה
חימנס נולד לאב חקלאי ואם מורה בעיר מיכלנה במדינת טאצ'ירה. הוא סיים לימודים באקדמיה הצבאית של ונצואלה בשנת 1934, כראשון בכיתתו והמשיך את לימודים באקדמיה צבאית בפרו.
בשנת 1945 השתתף חימנס בהפיכה הצבאית שהביאה לעלייתו לשלטון של רומולו בטנקור. בנובמבר 1948 תמך חימנס בהפיכה נוספת, שהעלתה לשלטון חונטה שכללה את קרלוס דלגאדו שאלבו שכיהן כנשיא, חימנס שכיהן כשר ביטחון ולואיס פליפה לוברה פאז (Luis Felipe Llovera Páez) שכיהן כשר החוץ[1]. לאחר הרצחו של דלגאדו שאלבו בנובמבר 1950, הודיע חימנס שהוא ולואיס פליפה לוברה פאז ימשיכו בשלטון על המדינה[2]. בהמשך מונה הרמן סוארס פלמריץ' לנשיא, וחימנס נחשב לשליט האמיתי מאחורי הקלעים. נטען שחימנס, שאף הואשם בחיסולו של קרלוס דלגאדו שאלבו מחשש שיחזיר את השלטון לשליט נבחר, חיפש אזרח שיסכים לשמש כנשיא בובה, ולאחר סירוב של מועמד אחר, פלמריץ' הסכים[3].
בסוף נובמבר 1952 התקיימו בחירות לאסיפה מכוננת של ונצואלה[4]. אולם משנודעו לחונטה תוצאות ראשונות של הבחירות שהראו על ניצחון לאופוזיציה, הם ביטלו את הבחירות ומינו את חימנס לנשיא[5].
בשנת 1957 קיים חימנס משאל עם על המשך שלטונו בה הוא זכה, לטענתו, ברוב גדול. אולם מעמדו הציבורי של חימנס התערער ובינואר 1958 לאחר התגברות המהומות נגדו והתפטרות ממשלתו[6] הוא הודח על ידי הצבא[7]. חימנס נמלט לרפובליקה הדומניקנית[8] וממנה עבר לארצות הברית והתגורר בדרום פלורידה. בשנת 1963 הוא הוסגר לוונצואלה בהאשמה שהמלטותו לקח עימו 200 מיליון דולר מאוצר המדינה. פתיחת משפטו לקח זמן רב בין השאר בגלל הקושי למצוא שופטים שיסכימו לדון בעניינו. לאחר שהורשע הוא שוחרר ממעצרו מכיוון שהעונש היה קצר ממשך מעצרו. לאחר שוחרורו הוא גלה לספרד. בשנת 1968 הוא נבחר לסנאט של ונצואלה ובעקבות זאת חוקק חוק האוסר על אסירים לשעבר לכהן בסנאט ובכך נמנעה כהונתו בסנאט. חימנס נפטר בספרד בשנת 2001.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ נהרג אחד מרוצחי נשיא וונצואלה, על המשמר, 15 בנובמבר 1950
- ^ נרצח נשיא ונצואלה, חרות, 14 בנובמבר 1950
- ^ Tad Szulc, Twilight of the tyrants', 1959, pages 284-289
- ^ בחירות כלליות נערכו בוונזואלה, על המשמר, 1 בדצמבר 1952
- ^ שר ההגנה בוונצואלה מינה עצמו כנשיא, על המשמר, 4 בדצמבר 1952
- ^ קרבות בוונצואלה - הממשלה התפטרה, הבוקר, 12 בינואר 1958
- ^ הודח חימאנז, רודנה של ונצואלה, דבר, 24 בינואר 1958
- ^ חימנז יורשה להיכנס לארה"ב, למרחב, 2 בפברואר 1958
