יוסי מר-חיים

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יוסי מר חיים

יוסי מר-חיים (נולד ב-20 באוקטובר 1940) הוא מלחין, פסנתרן ומורה ישראלי.

קורות חיים

מר-חיים נולד בירושלים. אביו אליעזר היה איש העלייה השנייה, מיוזמי הגדוד העברי, איש עסקים ודירקטור בפועל של בנק קופת עם. אמו הייתה אשת העלייה השלישית וחברה בקיבוץ הראשון של השומר הצעיר, נכדתו של הרב יואב יהושע וינגרטן מקינצק, מגדולי התורה בפולין.

למד באקדמיה למוזיקה על שם רובין בירושלים. מורו להלחנה היה יצחק סדאי וכן למד תורת הצורות אצל חיים אלכסנדר ופסנתר אצל אלכסנדר תמיר. בשנת 1966 יצא לארצות הברית ולמד שם אצל דייוויד דיאמונד בבית הספר מנהטן למוזיקה ואצל האל אוברטון ולוצ'אנו בריו בג'וליארד עד שנת 1968.

בין השאר הלחין מר-חיים מוזיקה לתיאטרון, קולנוע, רדיו ובלט. הוא מלמד ג'אז ואלתור במכון למוזיקה במכללה למורים "אורנים", מרצה בתחום הפופ והג'אז ומופיע כפסנתרן ג'אז.

בתחום ההלחנה מרבה מר-חיים לעבוד בשיתוף פעולה עם יוצרים בתחומים אחרים: מחול, תיאטרון, שירה וציור. כתיבתו מאופיינת בחיפושי דרך ובניסיונות חדשניים. עבודה משותפת עם יונה וולך, בשנות ה-60, כללה לצד הקראת שירים גם גרירת מאפרה, צעקות ורקיעות רגליים.[1] ביצירה "פלייבק" משנת 1974, שפתחה תקופה של שיתוף פעולה בינו לבין ג'ואן פרנקס ויליאמס מקול ישראל, מתחלק הביצוע לשלושה מוקדים שונים: התזמורת מפוצלת לשלוש קבוצות בשלוש ערים שונות - ירושלים, תל אביב וחיפה, והמוזיקה מבוצעת בחלקה לפי שמיעה ובחלקה לפי שעון-עצר. בירושלים מוצב קריין ובחיפה זמרים, והביצוע בכללו מהווה אתגר מוזיקלי, טכני ורעיוני לכל המשתתפים, לרבות הקהל.

ביצירה "רקוויאם לכדור-סל" (1975), שנכתבה בשיתוף עם זמרת הסופרן עדי עציון-זק נדרש האמן לבצע תוך כדי הקונצרט פעולות שונות, כמו הקפצת כדור, משחק בגולות וכדומה.

ב"איוב" (1976), אופרה סאטירית במערכה אחת, לתמליל של עודד בארי, נוצר עימות בין שפת אופרה מודרנית לסגנון קברט, שבו מתבטא על פי רוב השטן. מר-חיים אף מעמיד לעיתים את שני הסגנונות, סריאליזם וג'אז זה מול זה או משלב אותם יחדיו. הצגת הבכורה הייתה בפסטיבל ישראל 1976, בביצוע התזמורת הסימפונית ירושלים בניצוח יצחק שטיינר, עם הבס-בריטון וילי הפרנס בתפקיד הראשי ועדי עציון בתפקיד השטן.

ביצירה "לונה רוסה" (1977) שילב מר-חיים מוטיבים משירי שנות החמישים והשישים של המאה ה-20 שנושאם הוא הירח וציטטה מהקלטה של אפולו 11 מן הנחיתה הראשונה על הירח. ביצוע בכורה: עדי עציון ולהקה בניצוח המלחין, 1977.

ב"סירנות" נקט מר-חיים בסגנון מולטי-מדיה. היצירה בוצעה באכסדרת מוזיאון תל אביב, עם שש רקדניות, שלושה כלי נשיפה ותוף. הנגנים פוזרו בשלוש קומות המוזיאון. בשונה מכל יצירותיו הקודמות של מר-חיים, זו יצירה אינסטרומנטאלית ללא שירה.

בחמישייה לנבל, שני כינורות, צ'לו וקונטרבס (1979) נדרש המנצח, על פי הפרטיטורה, להשמיע צעקות בשעת ביצוע היצירה. החמישייה בוצעה בשנת 1979 על ידי נגני התזמורת הפילהרמונית הישראלית עם הנבלנית רות מעייני.

ב"מוזיקה על העצים" לכלי נשיפה מעורבים, הושיב מר-חיים את הנגנים על עצים, עם מיקרופון לכל נגן. ביצוע הבכורה היה בתל-חי ב-1980 והמוזיקה הועברה אל העמק באמצעות רמקולים.

"מכונות הרעש" מסתמכת על האידאולוגיה הפוטוריסטית של יצירת מוזיקה באמצעות רעש ועושה שימוש באופנוע, שואב-אבק, בלנדר, מקדחה חשמלית וכדומה, באמצעות טכניקות כתיבה ישנות. ביצירה זו התקרב מר-חיים לסגנון כתיבתו של אדגר וארז ואף כלל בה מובאות מיצירות של וארז. הנגנים לבושים חלקם בלבן וחלקם בשחור וסדר ישיבתם הוא בצורת מקלדת פסנתר.

בתחילת שנות השמונים השתתף מר-חיים בתוכנית מסע הקסם המסתורי, סיפורה של להקת החיפושיות שהייתה סדרת תוכניות רדיו בעריכת יואב קוטנר ועודד היילברונר ואשר שודרה בגלי צה"ל. בתוכנית זו ניתח והסביר את שירי החיפושיות וניגן בפסנתר דוגמאות משיריהם.

יוסי מר-חיים כתב מוזיקה לכמאה הצגות תיאטרון בהבימה, הקאמרי, תיאטרון חיפה, תיאטרון באר שבע והחאן הירושלמי. משרד המסחר והתעשייה העניק לו את פרס הפסקול הטוב על המוזיקה שלו לסרטים "רובה חוליות" (בשנת 1979) ו"פני המרד" בשנת (1985).

בשנת 2003 קיבל יוסי מר-חיים את פרס אקו"ם על מפעל חיים.

מר-חיים נשוי לציירת מיכל נאמן. אחיו הוא עמוס מר-חיים.

לקריאה נוספת

  • יהודה כהן, נעימי זמירות ישראל: מוזיקה ומוזיקאים בישראל,‫ תל אביב: עם עובד, תש"ן-1990.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יגאל סרנה, יונה וולך, כתר, ירושלים 2009, עמ' 252-251.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0