חיים אהרן קפלן
חיים אהרן קפלן (1880–1942), היה מחנך ופדגוג יהודי בוורשה. היומן שכתב בגטו ורשה בעברית מהווה אחד המסמכים החשובים על חיי היהודים בגטו שנכתבו כעדות ראשונית של תושב המקום. נספה בטרבלינקה בגירוש הגדול מהגטו לטרבלינקה באוגוסט 1942.
קורות חיים
קפלן נולד ב-1880 בעיירה הרדזישצ'ה שליד ברנוביץ', (אז - בתחום האימפריה הרוסית). הוא גדל באווירה יהודית מסורתית שהלשון העברית הייתה שגורה בו.
ראשית חינוכו היה בחדר ואחר כך למד בישיבת מיר ובסמינר הפדגוגי הממלכתי בווילנה. לאחר סיום לימודיו השתקע בוורשה וייסד בה בית ספר עברי שנקרא "בית ספר בן שש כיתות של ח.א. קפלן". הוא התבלט כאחד החלוצים הראשונים של שיטת ההוראה "עברית בעברית" וייסד את "החדר ה"מתוקן"" בו למדו עברית בהברה ספרדית. היו מתנגדים רבים לשיטות החינוך שלו אבל הוא לא נסוג ופרסם מאמרים בהם הגן על שיטות החינוך שלו שראה בהן ברכה לתחיית הרוח והתרבות העברית. הוא לא ראה עתיד לנוער היהודי בגולה לכן שלח את בנו ובתו לארץ ישראל והוא החליט לעלות ארצה כתייר על מנת לבדוק אפשרות להשתקע בה.
ביולי 1935 הגיע לארץ ישראל באנייה פולוניה. הוא התקבל בברכה ובדברי הערכה במסיבת "עונג שבת" באולם אהל שם וגם זכה לדברי הערכה בכמה מעיתוני ישראל. קפלן בדק אפשרויות להיקלט בארץ אך ללא תוצאות. הוא חזר לפולין עם רצון לבקר שוב בארץ ישראל אך פרוץ מלחמת העולם השנייה ביטל אפשרות זאת והביא לבסוף לקיצו.
יומן גטו ורשה
קפלן התחיל לכתוב יומן בשנת 1935. עד פרוץ מלחמת העולם משמש היומן את התחום האישי. הוא מספר על חוויותיו האישיות, על מאבקיו בבית הספר ועל תופעות שוטפות בחיי בציבור היהודי בפולין. עם פרוץ המלחמה נטש קפלן את המימד האישי והחל להוכיח ולהזהיר על העומד להתחולל מזווית ראייה כללית. כבר ביום הראשון של המלחמה (1 בספטמבר 1939) הוא כותב:
הסכנה לנו היהודים גדולה שבעתיים. כל מקום שידרך כף רגלו של היטלר אין תקומה לגזע היהודי. היטלר ימ"ש איים באחד מנאומיו שאם תפרוץ המלחמה באירופא הגזע היהודי יכחד מאירופא[1]
הגרוש הגדול לטרבלינקה החל בתשעה באב, 22 ביולי 1942 וקפלן מתחיל את הכתיבה באותו יום בפסוק מקינות תשעה באב:
בלילה זה יבכיון בני...עדה שלמה בת ארבע מאות אלף איש נדונה לגלות... כיוונו לפרסם את הגזירה בערב תשעה באב. ביום המוכן לפורענות, ביום שנגזר שיהיה בכייה לדורות. סיבת הגזירה היא השמדה גמורה לעם ישראל וזו היא ההתחלה לקהילתנו המסכנה
אין לו ספק שהמגורשים נדונו למיתה. היום האחרון ביומן הוא ה-4 באוגוסט 1942. הגירוש בעיצומו ומתקרב למקום הימצאו. קפלן מסתכל מהחלון על המגרשים המתקרבים. הוא מסיים את כתיבת היומן במשפט
אם יבוא קצי - יומני מה יהא עליו!
הוא הצליח ברגע האחרון להעביר את מחברות היומן לידידו ותלמידו לשעבר מיטק רובינשטיין שהיה נכנס ויוצא לגטו במנהרות ובמעברי סתר והוא העביר את המחברות להטמנה אצל ידיד פולני. רובינשטיין נשאר בגטו ונהרג במרד גטו ורשה.
חשיבותו של היומן היא בכך שהוא מהיחידים שנכתב בעברית והוא מבוסס על מראה עיניים ומשמע אוזניים שחווה המחבר ורשם מיד ללא כל עיבוד ספרותי.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ הכוונה לנאומו של היטלר ב-30 בינואר 1939
- ^ הספר זמין במאגר פרויקט בן-יהודה, ברשות יד ושם.