יום ירושלים הראשון
יום ירושלים הראשון היה הציון הראשון של יום שחרור ירושלים שנחוג בשנת ה'תשכ"ח (1968), שנה לאחר שחרורה של ירושלים במלחמת ששת הימים. את ההחלטה על ציון היום קיבלה הרבנות הראשית לישראל. מאבק ציבורי התנהל סביב היוזמה לקיים עצרת חגיגית ליד הכותל המערבי.
ההחלטה על ציון היום
עוד בזמן המלחמה החליטה מועצת הרבנות הראשית בכ"ט באייר תשכ"ז לקיים בשבת הסמוכה תפילת הודיה.
בעצרת שהתקיימה כשבועיים לאחר המלחמה, בי"ד בסיוון תשכ"ז, קרא הרב הרב הראשי לישראל, הרב איסר יהודה אונטרמן, לקבוע את כ"ח באייר כיום חג לדורות. במחצית הראשונה של שנת תשכ"ח התקיימו כמה ישיבות של מועצת הרבנות בעניין. הרב שאול ישראלי הציע לחגוג את ראש חודש סיון, שבו ממילא אומרים הלל. הוא נסוג מן ההצעה לאחר שלא הצליח לקבל את הסכמת רבני אגודת ישראל לכך. בח' בטבת החליטה המועצה ברוב דעות לקבוע את כ"ח באייר כיום הודיה. בי"ז באדר היא החליטה לגבי סדרי התפילה באותו יום, שכללו בין היתר הלל שלם בברכה. המועצה פנתה לשר הדתות שיביא את החלטתה בפני הממשלה. בג' בניסן תשכ"ח כתב שר הדתות, הרב ד"ר זרח ורהפטיג, אל הרבנים הראשיים: "הבאתי את החלטתכם לידיעת הממשלה ולא מצאתי נכונות להכרזה על יום ההודיה כיום חג נוסף ליום העצמאות החל באותו חודש".
התנגדות הממשלה לעצרת המרכזית
לאחר החלטת הרבנות הראשית לקבוע את כ"ח באייר כיום הודיה, החלו ראשי המשמרת הצעירה של המפד"ל, זבולון המר, אליעזר שפר ודניאל ורמוס, בארגון אירועים וסיורים באתרי הקרבות בירושלים, בעיר העתיקה ובהר הבית, ובתכנון עצרת מרכזית ליד הכותל המערבי. ארגון חלק מהאירועים נעשה על ידי מועצת הסטודנטים. אוניברסיטת בר-אילן הכריזה על היום כיום שבתון, אך הנהלות מוסדות אקדמיים אחרים התנגדו להפסקת הלימודים[1] ואף איימו בסנקציות על הסטודנטים שיעדרו מהלימודים[דרוש מקור]. למרות זאת השתתפו בסיורים סטודנטים מהטכניון, מאוניברסיטת בר-אילן ומאוניברסיטת תל אביב. בלטו בהיעדרם הסטודנטים מהאוניברסיטה העברית. בעקבות זאת, התפרצו סטודנטים מחיפה בשירה להרצאות באוניבסיטה העברית, ולפי טענתם, אף הסירו את דגל האוניברסיטה ולקחו אותו לטכניון[2].
לאחר הגשת הבקשה לאישור העצרת על ידי משטרת ישראל, הוזמן שפר לשיחה אצל ראש הממשלה לוי אשכול, שתבע ממנו לבטל את העצרת מחשש לביקורת בינלאומית. גם ראש עיריית ירושלים טדי קולק סירב להשתתף בעצרת. גם שרי המפד"ל תבעו לבטל את האירוע המרכזי. הנהלת המפד"ל החליטה לדרוש מהמשמרת הצעירה לבטל את העצרת, וחבר הכנסת משה אונא אף תבע להעמיד את המארגנים למשפט בבית הדין של התנועה.
לאחר שהמשטרה סירבה לאשר את קיום העצרת הגישו נגדה ראשי המשמרת הצעירה עתירה לבג"ץ. בדיון שנערך הסכים עו"ד יהודה שטרן שייצג את המשמרת הצעירה, בהמלצתם של היועץ המשפטי לממשלה מאיר שמגר ושופט בית המשפט העליון ד"ר משה זילברג, להעביר את העצרת לתוככי העיר העתיקה.
בעצרת השתתפו רבבות אנשים ובהם הרב אונטרמן, הרב משה צבי נריה וחבר הכנסת זבולון המר. שפר הקריא בה את מנשר היום, שבו נאמר בין היתר: "תפילתנו ליושב במרומים שייתן תבונה ואומץ לב לשרי הממשלה וליועציה, עוז וגבורה לעם ישראל לשאת בגאון את שלמותה של ירושלים ויום ירושלים כחג לדורות".
חידוש היישוב היהודי בעיר העתיקה
באותו יום חודש היישוב היהודי בעיר העתיקה, עם עלייתם של חברי גרעין נח"ל "מוריה" להיאחזות בכיכר בתי מחסה. את המזוזה במקום קבע הרב משה צבי סגל, שבימי המנדט הבריטי היה התוקע בשופר ליד הכותל המערבי לאחר תפילת נעילה ביום הכיפורים למורת רוחם של השלטונות.
ברבות השנים התמסד החג ובו חוגגים רבבות בתפילות בבתי הכנסת, בתהלוכת דגלים ובעצרת הודיה ליד הכותל המערבי.
קישורים חיצוניים
- שמואל כ"ץ, חג שחרור ירושלים: עיצובו של יום, מקור ראשון, מוסף "שבת", 26 במאי 2011, גיליון 720
הערות שוליים
- ^ הסטודנטים הדתיים ומהטכניון יחוגו יום שחרור ירושלים, מעריב, 20 במאי 1968
- ^ בעיר העתיקה, מעריב, 27 במאי 1968
הסטודנט הישראלי מתעורר, דבר, 29 במאי 1968
38750646יום ירושלים הראשון