יואכים פרינץ
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות רבנית ריקה.
הרב יואכים פרינץ (Joachim Prinz; 10 במאי 1902 - 30 בספטמבר 1988) היה מנהיג רפורמי, ממנהיגי יהדות גרמניה לפני השואה ומראשי יהדות ארצות הברית. כיהן בין היתר כנשיא הקונגרס היהודי האמריקאי, כסגן יו"ר הקונגרס היהודי העולמי והיה חבר ההסתדרות הציונית העולמית. כמו כן היה מקורב לתנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית ונאם לצד מרטין לותר קינג ואחרים בטקס הנעילה של המצעד לוושינגטון למען תעסוקה וחירות ב-1963 (בו נשא קינג את נאומו "יש לי חלום").
תולדות חייו
פרינץ נולד בכפר Bierdzany (בזמן הכיבוש נקרא Burkhardsdorf) ליד אופולה שבשלזיה (כיום בשטח פולין, אז בשטח פרוסיה) וזכה לחינוך יהודי. ב-1917 הצטרף לתנועת הנוער הציונית "בלאו וייס". בגיל 21 כבר היה בעל תואר דוקטור מאוניברסיטת גיסן והחל לכהן כרב ומורה בבית המדרש לרבנים בברסלאו. בשנת 1926 התמנה לרבה של קהילת ברלין הליברלית, תפקיד בו החזיק עד 1936.
בשנת 1934 פרסם פרינץ ספר ציוני בשם "אנו היהודים" (Wir Juden), שעורר מחלוקת. פרינץ קבע בו שבעקבות נפילת הליברליזם וכישלון ההתבוללות - רק הציונות יכולה לפתור את בעיית היהודים בעולם. פרינץ הדגיש את הצורך של היהודים להפוך לאומה מובחנת ונבדלת ולהילחם על הגדרתם העצמית, כיוון שאין כל תקווה שיוכלו להיטמע בקרב הציבור הלא-יהודי, התבוללות אינה יכולה לפתור את מצבם, ורק שאיפה מדינית יכולה לסייע להם להיחלץ מן האנטישמיות. פסקה מהחיבור, שהוצאה מהקשרה, משמשת תועמלנים אנטי-ציונים ומכחישי שואה לטעון שכביכול, פרינץ סבר שהתנועה הציונית והתנועה הנאצית יוכלו להידבר ביניהן, הודות לאמונתן המשותפת ב"טוהר העם והגזע"[1].
עד מהרה החל פרינץ להטיף ליהודים לעזוב את גרמניה מהר ככל האפשר. עם זאת, הוא עצמו נשאר בגרמניה עד 1937, ואף נעצר מספר פעמים על ידי הגסטאפו, עד שחולץ והיגר לארצות הברית בסיועו של סטיבן וייז.
עם הגיעו לארצות הברית התיישב פרינץ בניוארק, ניו ג'רזי והיה למנהיג קהילת המרכז הרפורמי Temple B'nai Abraham. הוא היה חבר פעיל ב-United Palestine Appeal (שהפכה למגבית היהודית המאוחדת) לגיוס תמיכה בסוכנות היהודית. במהלך השנים הפך למנהיג בולט בקרב יהדות ארצות הברית וכיהן בתפקידים רשמיים כנשיא הקונגרס היהודי האמריקאי (1958–1966), מנהל הוועידה לתביעות יהודיות חומריות כנגד גרמניה ונמנה עם מייסדי ועידת הנשיאים (והיה היו"ר שלה בשנים 1965-1967). פרינץ קיים קשרים ידידותיים עם מנהיגי מדינת ישראל, אך לא עלה אליה. לפיכך זכה לבוז, למשל מאת משה שמיר שכינה אותו "נסיך (פרינץ=נסיך) יהודי אמריקה" ושאל מדוע אינו עולה לארץ[2]. פרינץ נימק את סירובו לעלות במונופול שיש ליהדות האורתודוקסית על חיי הדת במדינת ישראל ובאי-קבלתם של אורחות החיים, המנהגים והמסורות הדתיות והקהילתיות של עולים רפורמים מארצות הברית על ידי הממסד הדתי בישראל[3].
פעילות מרכזית נוספת של פרינץ הייתה עם התנועה לזכויות האזרח של ארצות הברית. הוא ראה זהות בין תלאות האפרו-אמריקאים, ההפרדה הגזעית וחוסר השוויון ממנו סבלו לבין התלאות אותם סבלו היהודים לאורך הדורות. בין היתר שיתף פעולה עם מרטין לותר קינג, צעד במצעד הגדול לוושינגטון ונשא את נאומו מיד לפני שעלה קינג לדוכן לשאת את נאום "יש לי חלום". בנאומו אמר שלפי ניסיונו בגרמניה הנאצית החטא הגדול ביותר של האנושות הוא השתיקה נוכח עוולות[4].
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של יואכים פרינץ- דן מכמן, לבירור התנאים לקיום חיים דתיים תחת השלטון הנאצי, באתר "דעת"
הערות שוליים
- ^ אתר פרו-פלסטיני המכיל תרגום מסולף מגרמנית לאנגלית
- ^ משה שמיר, נתן אלתרמן: המשורר כמנהיג, עמ' 121
- ^ סופר דבר, נפתח הדו-שיח השלישי ישראל-ארצות הברית, דבר, 11 באוגוסט 1964
- ^ דיווח על הנאום בסט. פטרסבורג טיימס, 31 באוגוסט 1963
30127299יואכים פרינץ