יהדות שידלוב

בית הכנסת המבוצר של שידלוב, כפי שנראה בימינו

יהדות שידלוב הייתה הקהילה היהודית בשידלוב שהייתה עיירה בפולין קטן ששגשגה במאות 14–17. במהלך המאה ה-19 ירדה למעמד של כפר. הקהילה היהודית שבה קמה ככל הנראה במאה ה-14 והתקיימה כחמש מאות שנה. במאה ה-19 היא היוותה בין מחצית לשליש ממספר התושבים. הקהילה הפסיקה להתקיים עם השמדת בניה ובנותיה על טפם, בידי הנאצים ועוזריהם בעת שואת יהדות פולין, בשנים 1939–1942. בית הכנסת המבוצר של שידלוב הוא העתיק בבתי הכנסת שבאזור קיילצה.

במאות 14–16

התחלות הקהילה וזכויותיה

היהודים הראשונים התיישבו בשידלוב ככלה נראה לפחות מהמחצית הראשונה של המאה ה-15. התיעוד הראשון לקיום קהילתם הוא מסמך מלכותי משנת 1470. אחרי דליקה שפגעה ביישוב בשנת 1468 הכריז אז מלך פולין על חידוש הפריבילגיות של הכנסייה המקומית. במסגרת החלטה זו הוא הורה לשלם לכומר מעשר גם בעד השדה הנמצא "מאחורי בית הקברות היהודי".

קיימות עדויות על נוכחות של יהודים ביישוב הפולני עוד מן המאה ה-14. בין השאר, אגדות נפוצות בקרב היהודים והפולנים ייחסו לאסתרקה, הנערה היהודית האגדית שגדלה אצל המלך קז'ימייז' הגדול, קשר כלשהו עם העיר שידלוב. אף נטען לפעמים שהייתה בת שידלוב או לחליפין בת העיר הקרובה אופוצ'נו מן האזור סנדומייז'. לפי אגדות אחדות, אסתרקה הייתה גם זו שהקימה את בית הכנסת הראשון השידלוב. בית הכנסת המבוצר המפורסם של שידלוב הוקם ככל הנראה במקום בית כנסת קודם, בשנים 1534–1564. הקהילה היהודית זכתה במחצית השנייה של המאה ה-15 לפריבילגיות. בשנת 1453 חידש המלך קז'ימייז' הרביעי ליהודי שידלוב את הזכויות שקיבלו בעבר מהמלך בולסלב החסוד. זכויות אלו אושרה מחדש במאה ה-16 על ידי המלכים זיגמונט השני אוגוסט, סטפאן באטורי וזיגמונט השלישי ואזה. בעלי המלאכה היהודים התארגנו באיגוד משלהם.

בשנת 1494 אישר המלך יאן אולברכט את זכות היהודים למכור משקאות חריפים בדיוק באותם תנאים כמו שאר תושבי העיר. בהתאם בשנים 1577 ו-1580 חויבו היהודים בעיר להפריש לאוצר העיר חלק שווה עם שאר התושבים.

המלך זיגמונט השלישי ערב בשנת 1588 לזכות היהודים לקנות נכסים ודברי מזון באותם תנאים כמו בני עירם הנוצרים. עם זאת נאסרה השתתפותם בירידים העיקריים.

עלילות דם

החל מסוף המאה ה-16 בתקופת הקונטרה-רפורמציה התרבו עלילות הדם נגד היהודים למרות ניסיונות של כמה ממלכי פולין לאסור על כך. בשנת 1590 נפוצה שמועה כי באחד הכפרים הסמוכים לשידלוב נחטף ילד נוצרי על ידי היהודים ועונה על ידיהם. היהודים הואשמו כי הקיזו את דמו עד שהוא מת. הילד, שגופתו נמצאה נטושה במקום מבודד, נקבר בכנסיית הקנוניקים הסדירים בכפר קורוזוונקי. כנראה מספר יהודים נענשו מחמת האשמות הנ"ל.

בשנת 1597 שוב הואשמו יהודים שחטפו ילד והקיזו את כל דמו על מנת להתיז אותו בבית הכנסת. גם בשנת 1600 או אולי 1610 יהודי בשם שמואל (שמול) הואשם שחטף ילד מסטאשוב ומסר אותו לידי יהודים משידלוב. נטען שהיהודים נתפסו בעת שעינו את קרבנם. בפקודת הקסטלן של בלז, אנדז'יי טנצ'ינסקי כל יהודי שידלוב וסטאשוב שנאשמו במעשה הוצאו להורג על ידי תליה וביתור גופותיהם לארבע.

"המבול"

הפעולות הצבאיות והפרעות שבימי "המבול" בשטחי ממלכת פולין פגעו קשות ביישוב שידלוב וביהודיה. בשנת 1656 בשומעם על התקרבות לוחמיו של ההטמאן סטפאן צ'ארנייצקי, מאתיים יהודים נמלטו משידלוב עם רכושם בעיקר לקרקוב ולפינצ'וב. לאורך ימי המלחמה (1648–1665) העבירה הקהילה היהודית את פעילותה הכלכלית אל קרקוב. חלק מתוך 37 בתי יהודים שהיו קיימים בשנת 1627 הוצתו. בשנת 1660 נשארו 17 בניינים על תילם. לא נשארו מכולות או חנויות לבגדים. עם זאת צוינה פעילות מוגברת של השוחטים וכמו כן, התאפשר בהמשך ליהודים לשכור שטחי מסחר מן העירייה וזכו לאישורן מחדש של זכויותיהם מידי המלכים יאן קז'ימייז' (1663), מיכאל קוריבוט וישניובייצקי ויאן סובייסקי (ב-1676).

הקהילה היהודית מנתה באמצע המאה ה-17 כ-100 יהודים. הם התפרנסו בעיקר ממסחר בתבואות, בעצים ובעורות. הם שילמו מסים, בין השאר, על בית הכנסת ועל בית העלמין שלהם. פעילותם המסחרית עוררה תחרות קשה עם בני העיר הנוצרים שהשתדלו בדרכים שונות להצר את צעדיהם. בסוף מאה ה-17 כיהן בשידלוב הרב שמואל מפיורדא.

במאה ה-18

במחצית השנייה של המאה ה-18 נוסע גרמני בשם יוהאן פיליפ פון קארוזי ציין ביומנו כי רוב יהודי שידלוב חיו חיים צנועים למדי. בשנת 1766 נספרו בעיר 430 יהודים, מתוכם 308 חיים בתחום העיר עצמה. בשנת 1792 העניק המלך האחרון של פולין, סטניסלב פוניאטובסקי לסוחרים ולבעלי המלאכה היהודים כתב חסות חדש שבו חזר ואישר את זכותם לקיים קהילה על מוסדותיה.

ימי השלטון הרוסי

בעקבות חלוקת פולין בשנת 1795 סופח האזור לזמן קצר לאימפריה הרומית ה"קדושה", למעשה אוסטריה. אחרי קונגרס ברלין ב-1815 סופח לאימפריה הרוסית ששלטה בו עד שנת 1915 בימי מלחמת העולם הראשונה. קהילת שידלוב הגיעה לפריחה מחודשת בתחילת המאה ה-19. בשנת 1827 כשמנתה 1,139 נפשות והפכה לזמן מה לקבוצה האתנית הראשונה ביישוב. בשנת 1847 אספו היהודים כסף לשיפוץ בית הכנסת שהסתיים בשנת 1863. בשנת 1856 חיו בשידלוב 1256 נוצרים ו-742 יהודים, יותר ממחצית התושבים. אולם במחצית השנייה של המאה ה-19 היא הלכה והידלדלה בגלל קשיי פרנסה. בשנת 1897 העיר מנתה 2368 תושבים, מתוכם 867 יהודים - מעל שליש. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נכבש האזור על ידי הצבא האוסטרו-הונגרי וכעבור זמן קצר חזר לידי הרוסים. משחזרו הרוסים לכפר הם הטילו אימה על היהודים, גזרו עליהם גזרות כלכליות וגרמו לרבים מהם להימלט. בשנת 1915 נכבש שוב על ידי "מעצמות המרכז" - הגרמנים האוסטרים שהחזיקו בשלטון בשידלוב עד סוף המלחמה.

בפולין המחודשת בין מלחמות העולם

אחרי מלחמת העולם הראשונה חיו בשידלוב 660 יהודים - כרבע מהאוכלוסייה. הם המשיכו בעיסוקם במסחר ובמלאכות. עם חזרת השלטון הפולני בשנת 1919 פרצו בשידלוב ובסביבה מהומות אנטישמיות אלימות שבמהלכן נבזזו חנויות ויהודים עוברי אורח הוכו ברחובות. יהודי המקום הקימו ביישוב סניף קטן של התנועה הציונית שכלל בשנות ה-1930 כ-25 חברים. בפברואר 1939 התקיים בשידלוב כינוס ציוני אזורי. בתקופה זו נוסד בעיירה סניף לא גדול של התנועה הציונית (בשנות ה-30 השתייכו אליו כ-25 חברים). בפברואר 1939 נערך בעיירה כינוס ציוני אזורי.

השואה

אנדרטה לזכר יהודי שידלוב שנספו בשואה, בבית העלמין בחולון

בספטמבר 1939 עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין, יהודי שידלוב סבלו במהרה מרדיפות קשות, מעשי ביזה, הפקעות רכושם ורבים מביניהם נחטפו לעבודות כפייה. הגרמנים הרסו את בית הכנסת על תכולתו. במאי 1940 הוקם מיוזמת הגרמנים יודנראט, שהוטל עליו לגייס יהודים לעבודת הכפייה. כ-80 יהודים חולקו לקבוצות עבודה והועסקו במתקנים גרמניים באזור, בעיקר בעבודות בנייה ושיפוצים. במשך הזמן הועברו לשידלוב יהודים ממקומות אחרים - בעיקר מראדום, לודז' ופלוצק. אחרי יוני 1041 כשפלשו הגרמנים לברית המועצות התווספו עוד יהודים שהועברו מהשטחים הכבושים החדשים. מספר היהודים בשידלוב הגיע ל-1,500. מחלקת הסעד של היודנראט פתחה מטבח ציבורי למען הפליטים והנזקקים. פעילות זו מומנה ב-3,000 זלוטי שנאספו בעיקר על ידי ארגון "יס"ס" (עזרה עצמית יהודית) מקרקוב.

ב-1 בינואר 1942 היהודים נדחסו לתוך גטו שהוקם ביישוב בשטח של כמה רחובות קטנים. היציאה מן הגטו אושרה רק לצורכי עבודה. בחורץ 1941–1942 שרר בגטו רעב כבד שגרמה לתמותה גבוהה. באוקטובר 1942 כיתרו משמרות של אנשי אס אס וכוחות עזר אוקראינים את הגטו והיהודים נצטוו להתייצב בכיכר העיר. היו שניסו להסתתר בעליות גג ובמרתפים, אך רובם נתפסו ונורו למוות. מבין הנאספים בכיכר הפרידו הגרמנים 150 צעירים, ששולחו למחנות עבודה באזור. שאר היהודים, כ-1,000 נפשות, הועברו לגטו חמיילניק ויחד עם יהודי המקום גורשו משם לטרבלינקה.

חיי הדת

ערך מורחב – בית הכנסת בשידלוב

בשנת 1556 גלה הרב משה איסרליש (הרמ"א) לשידלוב בגלל "עיפוש האוויר" בעיר מגוריו קרקוב. בשידלוב של אותה תקופה, הוא נחל אכזבה רבה מתנאי המחיה המקומיים. "אין בה תאנה וגפן וכמעט מים אין לשתות בה". משום שלא יכול היה לחגוג בשידלוב את חג הפורים חיבר את ספרו "מחיר יין" המוקדש למגילת אסתר. עם זאת כעבור כמה שנים התחזקה הקהילה היהודית המקומית מבחינה כלכלית וכראייה למעמדה המשופר סיימה את בניית בית הכנסת החדש והמפואר שלה.

מקווה טהרה נבנה לפני 1847 חציו מאבן וחציו מלבנים. בשנים 1864–1866 נהרס בגלל מצבו הירוד ונבנה מחדש. בית העלמין היהודי התקיים מחוץ לעיר, ליד שדה של אחוזה בשם גאצקי, עוד לפני 1470 כשהוזכר בתעודת המלך. הוא השתרע מימין לדרך שחיברה בין דילוב ובין חמיילניק, קרוב לנחל צייקונצה. בית הקברות נהרס על ידי הנאצים. בימינו הוא מכוסה על ידי חורשה ופרדסים. מצבות שנתגלו הועברו בסמוך לבניין בית הכנסת ברחוב טרגוב 3.

במאה ה-19 התנהל בשידלוב "חדר" לתלמוד תורה בבית עשוי עץ.

בשנת 1587 כיהן בשידלוב הרב יואל סירקיש, בעל "בית חדש" (הב"ח) והקהילה זכתה במעמד של קהילה מחוזית. היא שלחה "מנהיג מדינה" לוועד ארבע הארצות. בשנת 1612 כיהן בה הרב מנחם מאניש חיות. בשנת 1634 כיהן בה הרב מנחם מנדל מרגליות (שבא מן העיר פשמישל). בעקבותיו ישבו על כס הרבנות ר' נפתלי הירץ (נפטר ב-1653), ר' שמואל ב"ר לייב "הגבוה" מקרקוב, ר' דוד (נפטר ב-1679), ר'יוסף יוסקה מלבוב, (ב-1687), ר' יוסף (ב-1709), ר' יהודה לייב ב"ר יצחק אייזיק (החל מ-1714). בפנקס ועד ארבע הארצות מוזכרים בניו כתלמידי חכמים ופרנסים. אחד מהם התנצר. אחריו כיהנו ר' אברהם ב"ר מנחם כ"ץ, ר' יהודה לייב ב"ר יוסף הלוי, ור' נפתלי הירץ ב"ר שמואל. בתקופה שבין שתי מלחמות העולם היו ליהודי שידלוב שני בתי כנסת - בשידלוב עצמה ובקורוזוונקי הסמוכה, ועוד שני בתי תפילה. באותה תקופה ישבו בכפר הרבנים רבי מאיר מרדכי דוד בידרמן ובנו, האדמו"ר רבי יעקב בידרמן. אחרי שר' יעקב עזב את שידלוב בא במקומו חתנו, רבי אלימלך אריה רבינוביץ', אחיו של האדמו"ר האחרון מרדומסק. שניהם נספו בשואה.

לקריאה נוספת

• רבי צבי הלוי הורוויץ, "שידלוב", בתוך: לתולדות הקהילות בפולין, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ח.

קישורים חיצוניים

• תקציר על תולדות יהדות שידלוב - באתר על שידלוב - בחסות האיגוד האירופי - התוכנית לפיתוח אזורי, ווייבודות שביינטוז'יסקייה, Outline of the history of Jewish Community in Szydłów
• "יהדות שידלוב", באתר השטעטל הווירטואלי
• "יהדות שידלוב", באתר JewishGen (באנגלית)
• על תולדות יהודי שידלוב באתר המרכז למורשת יהדות פולין
• שידלוב, ב"אנציקלופדיה של הגטאות", באתר "יד ושם"

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0