י"ב 528
י"ב 528 (יחידת בקרה) הייתה בסיס בקרה אווירית משנית של חיל האוויר הישראלי בדרום סיני, שהייתה כפופה ליב"א 509 שהיא היב"א הדרומית העיקרית.
פעילות היחידה
הבסיס היה ממוקם על מצוק שרוחבו 20 מטרים ואורכו 150 מטרים בפסגת הר צפרא, כ-20 ק"מ דרומית לשדה אופיר. בי"ב היה מוצב מכ"ם מדגם AN/TPS-43 וכן מכ"ם מדגם AN/TPS-44, שניהם בעלי כושר גילוי מטוסים במרחק של עד 300 ק"מ. בבסיס הוצב קרון מבצעים שבו שתי עמדות בקרה וצג מכ"ם, קרון שירות טכני, שני גנרטורים, שני קרונות שינה (לבנים ולבנות), קרון מטבח, חדר אוכל וקרון שק"ם - מועדון. הגישה אל ההר ברכב הייתה תלולה וקשה מאוד. בסיס האם של חיילי היחידה היה בסיס חיל האוויר אופיר בשארם א-שייח', במרחק כ-30 ק"מ מההר. חיילי הבסיס עלו להר למשמרות של 24 שעות. בכל עת שהו בבסיס היחידה לא יותר משלושים חיילים, כולל קצינים (בקרי טיסה ומפקדי היחידה), עוזרי בקר, מוכמות (חיילות שעקבו אחר תצוגת המכ"ם, דיווחו לבקרים ותקשרו עם יחידות הבקרה האחרות ועם יחידת ההוקים שהגנה על האזור מתקיפה אווירית), טכנאי קשר, טכנאי גנרטורים וטבח. בנוסף שהו על ההר אנשי מודיעין. קווי טלפון של מרכזיית חיל האוויר אל הבסיס היו מוגבלים ולא אמינים.
ביומה הראשון של מלחמת יום הכיפורים
ב-5 באוקטובר 1973, ערב יום הכיפורים, שררה השלווה הכללית שאיפיינה את החיים בבסיס. אמנם ערב קודם החיילים הדביקו נייר דבק על החלונות ובאותו יום באחת בצהריים הם ראו שנחתו בבסיס אופיר שני מטוסי נורד שהחזירו את אנשי הקבע שהיו בביתם. באחת וחצי התקשרה אחת החיילות להוריה והתבשרה כי אביה נקרא למילואים. שיחה זו נקטעה באמצע וזאת הייתה השיחה האחרונה שיצאה מצפרא.
ביום הכיפורים איישו את יחידת הבקרה כ-20 חיילים: 5 מוכמות, שני עוזרי בקר, 5 טכנאי קשר ומכ"ם, 3 טכנאי גנרטורים והנהג. המפקד התורן היה אמור לעבוד יחד עם שני קציני בקרה: מפקד תורן ובקר יירוט תורן.
עם תחילתה של מלחמת יום הכיפורים פתח חיל האוויר המצרי במתקפה רחבה על בסיסי צה"ל רבים. י"ב 528 הייתה מעורבת, כיחידת בקרה, בקרב האוויר הראשון במלחמת יום הכיפורים, שבו הפילו שני מטוסי F-4 פנטום של חיל האוויר הישראלי שבעה מטוסי מיג של חיל האוויר המצרי שתקפו את האזור. בתקיפה זו הופצצה סוללת ההוק ויצאה מכלל פעולה. חייל אחד נהרג ומספר חיילים נפצעו.
בהמשך אותו יום, בערך בשעה תשע בערב, שיגר מפציץ מדגם טופולב 16 שני טילי שיוט רוכבי מכ"ם מדגם "קלט" לעבר היחידה. חילי הי"ב שהבחינו ברשף הטילים המתקרב סברו שאלה הם מסוקי סער מצריים, דווחו על תנועת "מסוקים" בקשר וניסו להפנות אליהם מטוס פנטום שהיה בפטרול. בחלוף כדקה טיל אחד התפוצץ באוויר. הטיל השני ניהג עצמו אל האנטנות, התפוצץ והרג חמישה חיילים, שנשלחו למשמרת באנטנות ובגנרטורים.[1] לאחר הפיצוץ נותק הקשר עם הי"ב.
לאחר המתקפה
כאשר ראו אנשי חיל האוויר הישראלי ששהו בשדה אופיר את האש שאחזה ביחידת הבקרה על ההר, הם הניחו שהיחידה נכבשה על ידי כוח קומנדו מצרי מוסק. למוצב נשלח כוח של חיל השריון ובו ארבעה טנקים, כדי "לכבוש" אותו מחדש. מטוסי קורנס שפטרלו באזור התבקשו לסייע לטנקים על ידי ירי על השביל לפניהם כדי לסכל מארב לטנקים העולים בהר. הטנקים הישראליים היו טנקי טירן, טנקי שלל שהוכנסו לשירות בצה"ל. הטנקים הגיעו לשער הבסיס בשעה 1:00 לערך רמסו את שער הבסיס ופתחו באש, בשל צורתם זיהו אותם חיילי היחידה כטנקים מצרים וירו לעברם. חיילי השריון סברו שהם מותקפים בידי הקומנדו המצרי שכבש את ההר והשיבו אש, שממנה נהרגו שני חיילי מילואים מיחידת האבטחה במקום. חילופי האש המבולבלים הסתיימו לבסוף כאשר שמע מפקד היחידה – סרן אבי אמיתי (שהגיע ליחידה בשעה 6 בערב) את הטנקיסטים מדברים עברית הבין שהקרב מתנהל בין כוחות צה"ל שטועים בזיהוי הדדי. הוא יצא עם גופיה לבנה ו"נכנע" לכוחות השריון הישראלי.
שעתיים מאוחר יותר אכן ניסו המצרים לבצע מהלך נוסף לכיבוש החוף בשארם א-שייח', תוך תקיפה חוזרת של יחידת הבקרה בטילים, אך נהדפו על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי וכוחות חיל הים הישראלי.
המצרים לא הצליחו לחדור את קו הגבול באותן שתי התקפות ולאחר מכן ויתרו לחלוטין על תקיפות נוספות בחזית שארם א-שייח', שהפכה לחזית היחידה של צה"ל שלא נפרצה במלחמת יום הכיפורים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- תמונה של מכ"ם TPS-44 קרקע אויר נייד אמריקאי
- רונה תמיר, בחזרה לצפרא, באתר חיל האוויר הישראלי, בטאון חיל האוויר, גיליון 124, דצמבר 1998
- שי לוי, השאירו חותם ונעלמו: יחידות צה"ל שפורקו, באתר מאקו, 26 בפברואר 2013
הערות שוליים
- ^ שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר - החלטות גורליות: חיל האוויר בתחילת מלחמת יום כיפור, ספרית מעריב, 2008, עמ' 275.
