טיוטה:דם חטאת

דם חטאת
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר ויקרא, פרק ו', פסוקים י"ז - כ"ג
משנה	משנה, מסכת זבחים, פרק י"א
תלמוד בבלי	מסכת זבחים, דף ל"ח עמוד ב'-ל"ט, וכל פרק "דם חטאת"

דם חטאת הוא כינוי לדם של קרבן חטאת, שעדיין לא נעשית בו מצוות ההקרבה, ולכן עדיין קדושת הקרבן על הדם, והתזתו על בגד או כלי מצריכה כיבוס או מריקת ושטיפת הכלי (בהתאמה). דין זה קיים בקרבנות נוספים, אך נאמר בתורה בענין קרבן חטאת, ולכן מכונה "דם חטאת".

מצוות כיבוס

בתורה נאמר כי במקרה שחלק מדם של קרבן חטאת ניתז על בגד - יש לכבסו בתוך מחיצות העזרה, אם נזרק על אוכל - יש לאוכלו בקדושה במקום קדוש, וכן הלאה:

יז וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הַחַטָּאת... כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בִּבְשָׂרָהּ יִקְדָּשׁ וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד אֲשֶׁר יִזֶּה עָלֶיהָ תְּכַבֵּס בְּמָקוֹם קָדֹשׁ. וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר תְּבֻשַּׁל בּוֹ יִשָּׁבֵר וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם.

— ספר ויקרא, פרק ו', פסוק י"ז - כ"א

כלל זה אמור רק בבהמה, ולא בחטאת העוף. המקור לכך לפי ריש לקיש בשם בר קפרא הוא מהלשון "תשחט", בנשחטות הכתוב מדבר ולא בחטאת העוף שנמלקת, לפי רב יוסף הלימוד הוא מהנאמר "יאכלנה" - זאת ולא אחרת. לפי רבה הלימוד הוא מהלשון "אשר יזה" בהזאות הכתוב מדבר ולא בחטאת העוף שבמקום הזאה נעשה בה מיצוי.

סוגי הדמים

דם החטאת מתחלק למספר סוגים. קדושת הדם היא לפי המצוות הקשורות בו ושעדיין לא נעשו בו אלא עתידים ליעשות בו. לכן:

דם כשר

חטאת פנימית

לאחר שהזריקה התבצעה, חלוקה ההלכה בין החטאות למיניהם:

חטאות הפנימיות, הם בעלי קדושה גדולה יותר, וקיימת דעה שאם דמם לא נזרק אחרי תום מצוותם אל יסוד המזבח, אין הקרבן מכפר. לפי דעה זו, מכיוון שהדם עדיין ראוי לקיום מצוות הזריקה, התזתו על הבגד טוענת כיבוס.

חטאת חיצונה

ההלכה היא, שלמרות שבקרבן חטאת המצווה היא לזרוק את הדם על ארבע קרנות המזבח, אין הכפרה תלויה בכל ארבע הזריקות, אלא אחת (לפי בית הלל) או שתים (לפי בית שמאי) מהן מספיקים כדי שמביא הקרבן יתכפר.

מסיבה זו, לאחר שנזרק הדם בפעם הראשונה (לפי בית הלל), שכבר נעשית מצות הכפרה, הדם נמצא במצב אמצעי. ולמרות שלא ניתן לפגל אותו על ידי מחשבה לא רצויה חלים עליו דיני כיבוס, במקרה שניתז על הבגד. אך אם כבר נזרקו כל המתנות, ונותר רק הדם שנשפך אל יסוד המזבח, אין דם זה נחשב לדם חטאת המצריך כיבוס.

דם פסול

דם של חטאת פסולה אינו טעון כיבוס. לפי דעת החכמים כלל זה תקף בין ש"היתה לה שעת הכושר" ובין אם לאו. משמעות "שעת הכושר" הי שכבר היתה כשרה להקרבה, אלא שלאחר מכן נפסלה על ידי פסול לינה, טומאה או פסול יציאה. בשונה מכך אם הבהמה נשחטה לכתחילה בפסול, חוץ לזמנו או חוץ למקומו או שקבלת הדם התבצעה על ידי פסולים לעבודה, הרי זו בהמה שלא היתה שלא שעת הכושר. .

אם הדם עצמו נפסל לפני התזתו על הבגד - אין הבגד טעון כיבוס. רמי בר חמא הסתפק מה הדין במקרה שהפסול אירע בבת אחת, ורב חסדא השיב לו שהדבר שנוי במחלוקת בין רבי אלעזר המכשיר, ושאר החכמים הפוסלים.

דם שניתז על הבגד ישירות מצוואר הקרבן לפני קבלתו במזרק ולכן עדיין אינו ראוי לזריקה, או אפילו אם התקבל בכלי שרת פחות משיעור הזאה (דבר הפוסלו לזריקה), התזתו על הבגד אינה מצריכה כיבוס. הוא הדין אם ניתז הדם מאצבעו של הכהן, לאחר שכבר היזה על המזבח, ועל פי הכלל "שירים שבאצבע פסולין".

כך גם אם נשפך הדם על הרצפה ואספו לאחר מכן לתוך כלי שרת.

קדשי קדשים וקדשים קלים

דין זה קיים בכל אופן שהדם נספג בבגד או בכלי, בין אם היה זה על ידי בישול ובין על ידי עירוי, בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים, יש למרק את הכלי במים רותחים ולשוטפו במים קרים. רבי שמעון חלוק על כך וסובר שדין זה קיים רק בקדשי קדשים.

על מה חל מצוות הכיבוס

עור

מצוות הכיבוס הוא רק אם הדם ניתז על בגד, ולא אם הדם ניתז על עור הבהמה לפני שהופשט. אם ניתז על העור לאחר שהופשט לפני שיוחד לשימוש כבגד או כלי אחר, נחלקו התנאים. לפי רבי יהודה גם במקרה כזה העור טעון כיבוס מכיון שמהפסוק "אשר יזה עליה" מרבים גם עור משהופשט. אך לפי רבי אלעזר הפסוק האמור בא לרבות את כל סוגי הבגדים וגם שק ושיירי בגדים, אך עור משהופשט אינו מכונה בגד ולכן אינו כלול במצוות התורה

בגד

מצד אחד חובת הכיבוס הוא על בגד, ולכן לא ניתן לקרוע את הבגד לחלוטין, מצד שני אסור להכניס למקדש כלי טמא. מכיון שכך קורעים את הבגד באופן חלקי דבר המקלקל את המבנה המקורי של הבגד, עובדה המטהרתו מטומאתו, ומותירים בו שיעור המתאים לשימוש כ"מעפורת" (בגד התולה על צד ימין של הגוף כקישוט, לפי רש"י, או שמלה פשוטה המכסה את החלק התחתון של הגוף - לפי הרמב"ם. במקרה של מעיל שאסור לקורעו, יש להכניסו לעזרה באופן שפחות משלושה אצבעות מתוך הבגד יכנסו לעזרה, על מנת שלא להכניס דבר טמא לעזרה.

כלי חרס

כלי חרס שניתז עליו דם חטאת יש לנקב בו כלי קטן באופן שלא יוכל להחזיק משקה ותפקע טומאתו, אך עדיין שם כלי עליו מכיון שראוי לקבל זיתים. כלי נחושת מכה עליו בפטיש עד שמתקלקלת צורתו המקורית ופוקעת טומאתו, ואז מחזירה למבנה המקורי כדי שיקרא עליו שם כלי כפי שהתורה דורשת.

אופן הכיבוס

לפי רבי טרפון אם אדם בישל מתחילת הרגל בכלי מותר לו לבשל בו כל הרגל מכיון שהבישול של כל יום ממרק ומסלק את הבליעה של יום האתמול, אך לפי שאר החכמים אומרים יש להמתין עד תום זמן האכילה של הקרבן ואז לבצע בו מריקה ושטיפה.

אופן הכיבוס הוא על ידי מריקה ושטיפה: מריקה כמריקת הכוס מבחוץ, ושטיפה כשטיפת הכוס - מבפנים. לפי רוב החכמים המריקה היא במים רותחים ורק השטיפה בצונן. אך לפי [[[רבי יהודה הנשיא]] מריקה ושטיפה בצונן, . השפוד והאסכלא מגעילן בחמין: