טיגר II
מידע כללי | |
---|---|
סוג | טנק כבד |
מדינה מייצרת | גרמניה הנאצית |
משתמשים עיקריים | ורמאכט |
שנת ייצור | 1943-1945 |
דגם קודם | טיגר (פאנצר סימן 6) |
מערכה מרכזית | מלחמת העולם השנייה (כל החזיתות) |
מידע טכני | |
אורך | 7.62 מטרים, (10.28 מטר עם התותח מופנה קדימה) |
רוחב | 3.76 מטרים |
גובה | 3.09 מטרים |
משקל | 68 טון |
מהירות | 41 קמ"ש על כביש |
טווח פעולה | 110 ק"מ |
מנוע | מנוע בנזין מייבאך 700 כ"ס |
שריון | 180-25 מילימטר |
צוות | 5 |
מערכות נשק | |
חימוש עיקרי | תותח 88 מ"מ KwK L/71 |
חימוש משני | שני מקלעים MG34 בקוטר 7.92 מ"מ |
הטיגר (שמו המלא בגרמנית: II Panzerkampfwagen VI Ausf. B, וכינויו Königstiger בתרגום חופשי: טיגריס בנגלי) היה טנק גרמני כבד במלחמת העולם השנייה. הוא היה לטנק הכבד ביותר בו נעשה שימוש מבצעי במלחמה. 492 טיגר II נבנו משנת 1943 עד 1945[1].
הטיגר II שילב בין שריון עבה מאד לתקופה, ותותח נ"ט עוצמתי בדמות תותח ה-88 מ"מ L/71. למרות שירש את ליקויי קודמו הטיגר 1 - כמו בעיות מנוע, צריכת דלק גבוהה וחוסר ניידות יחסי עקב משקלו הרב - היה הקינג טיגר יריב קשה לטנקי בעלות הברית. כמו כן, השלדה של הטיגר II שימשה לפיתוחו של משחית הטנקים היאגדטיגר[2].
פיתוח
כבר בסתיו 1942, ה-OKH הגרמני דרש מהמהנדסים הגרמניים לתכנן טנק כבד חדש שיחליף את הטיגר I (שנכנס לשירות רק באוגוסט 1942), ושיתעלה על קודמו מבחינת מיגון וכוח אש. בינואר 1943 דרש היטלר שהטיגר החדש יהיה בעל מיגון של 150 מ"מ בחזית ו-80 מ"מ בצדדיו, וישתמש בתותח נ"מ 88 Flak 41.
המטכ"ל הגרמני ביקש מהחברות הנשל ופורשה לבנות כל אחת דגם של הטיגר החדש. חברת קרופ, שהייתה אחראית על תכנון וייצור הצריחים לטנקים החדשים, לא חיבבה את הרעיון של התקנת תותח ה-Flak 41 של חברת רייהמנטל, שהייתה המתחרה הגדולה ביותר שלה על הצריחים שלה. ב-5 בפברואר 1943 קרופ ורייהמנטל התחרו ביניהן על בניית תותח נ"ט חדש המבוסס על ה-Flak 41. קרופ זכתה במכרז עם תותח ה-KwK 43 L/71 בקוטר 88 מ"מ.
בגלל העיכוב בפיתוח התותח החדש, חברת פורשה שהייתה בטוחה בניצחונה הספיקה לייצר כ-3 שלדות לטנק החדש והזמינה כ-50 צריחים מחברת קרופ. בעקבות מספר בעיות בדגם של פורשה החוזה לבניית הטיגר II ניתן לבסוף לחברת הנשל.[3]
ייצור
ב-20 באוקטובר 1943, הוצג דגם עץ של ה-(VK4503(H, האבטיפוס של הטיגר II של חברת הנשל בפני היטלר במזרח פרוסיה[2]. הדגם אושר ונכנס לייצור בדצמבר 1943. מאחר שקרופ בנתה כ-50 צריחים לפורשה, הוחלט להשתמש בהם על שלדת ההנשל כדי למנוע עיכובים נוספים בפיתוח הטנק. שאר הטנקים השתמשו בצריח שבנתה קרופ לחברת הנשל. כ-1,500 יחידות של הטיגר II הוזמנו אך הפצצות אוויר מסיביות של בעלות הברית על המפעל של הנשל בקאסל שבגרמניה גרמו לכך שנבנו רק כ-492 טנקים בפועל[1].
טנקי פיקוד
שתי גרסאות של טנקי פיקוד (Befehlswagen) פותחו לקינג טיגר. שתיהן נשאו רק 63 פגזים כדי לפנות מקום לציוד רדיו. הגרסה הראשונה, ה-Sd.Kfz.267 השתמשה ברדיו מסוג FuG8 ואנטנה באורך 2 מטרים הותקנה על הצריח שלה ואילו הגרסה השנייה ה-Sd.Kfz.268, השתמשה ברדיו מסוג FuG7, ושתי אנטנות- אחת על הצריח והשנייה בירכתיים. כ-20 טנקים הוסבו לטנקי פיקוד מה-20 בנובמבר 1944[1] [4].
מאפיינים
המנוע של הטיגר II היה מנוע בנזין 700 כ"ס HL 230 P 30 של מאייבך, ששימש גם את טנק הפנתר והטיגר I. אף על פי שהמנוע נחשב לא מספיק חזק לטנק ששוקל כמעט 70 טונות, הוא אפשר לו להגיע למהירות מקסימלית של כ-41 קמ"ש בכביש ועד 20 קמ"ש בדרכים כפריות. צריכת הדלק של המנוע הייתה גבוהה מאוד, והיוותה בעיה מאחר שהגרמנים סבלו ממחסור חמור של דלק. המנוע צרך כ-500 ליטר לכל 100 קילומטר, והטיגר II נשא רק 860 ליטרים של דלק, שנתנו לו טווח פעולה של עד 110 ק"מ[2].
כל טנק נשא שני סוגים של זחלים: זחלים קרביים לפעולה וזחלים לשינוע הטנק. הזחלים הקרביים היו ברוחב של 800 מ"מ ושקלו כ-3.2 טונות כל אחד, ואילו הזחלים המשניים היו ברוחב של 600 מ"מ, ובהם השתמשו בזמן העברת הטנק על גבי רכבות[3].
בטיגר II פעלו חמישה אנשי צוות: מפקד, תותחן, טען, נהג ומפעיל רדיו. כולם מלבד הטען תקשרו בעזרת מערכת טלפון פנימית. רוב הטנקים צוידו ברדיו מסוג FuG5 וחלקם ב-FuG2.
חימוש
תותח ה-KwK L/71 הארוך של הקינג טיגר בעל מהירות לוע של עד כ-1,030 מטרים לשנייה, היה מסוגל להשמיד טנקים של בעלות הברית כמו השרמן האמריקאי הקרומוול הבריטי ואפילו ה-T34 הסובייטי ממרחק של עד 3.5 קילומטרים, הרבה מעבר לטווח האש של אותם טנקים. מרבית טנקי הטיגר II צוידו בכוונת טלסקופית TZF 9d שהוכחה כמדויקת מאוד[2].
שני מקלעים מסוג MG34 בקוטר 7.92 מ"מ עם 5,850 כדורים הורכבו בטנק, אחד מקביל ואחד בתובה.
מיגון
מאחר שהקינג טיגר שילב בין הקונספט של השריון העבה (כמו של הטיגר I) והשריון המשופע (כמו של הפנתר) הוא היה כמעט בלתי חדיר לטנקים של בעלות הברית. מרבית התותחים של טנקי בעלות הברית כמו ה-75 מ"מ של השרמן או 76 המ"מ של ה-T34 לא יכלו לחדור את השריון של הטנק והפגזים פשוט ניתזו מעליו[3].
שלדה (חזית) | חלק עליון | 150 מ"מ | חלק תחתון | 100 מ"מ | ||
שלדה (צד) | חלק עליון | 80 מ"מ | חלק תחתון | 80 מ"מ | ||
שלדה (עורף) | 80 מ"מ | |||||
שלדה (חלק עליון) | 40 מ"מ | |||||
צריח (חזית) | הנשל | 180 מ"מ | פורשה | 110 מ"מ | ||
צריח (צד) | הנשל | 80 מ"מ | פורשה | 80 מ"מ | ||
צריח (עורף) | הנשל | 80 מ"מ | פורשה | 80 מ"מ | ||
צריח (חלק עליון) | הנשל | 40 מ"מ | פורשה | 40 מ"מ | ||
היסטוריה קרבית
כל טנקי הטיגר II שירתו בגדודי פאנצר כבדים (schwere Panzer Abteilungen) של ה-ואפן אס אס ושל הורמאכט. כל גדוד כזה הורכב מ-45 טנקים כבדים. הואפן אס.אס קיבל 150 טיגר II והשאר צוותו לורמאכט.
טבילת האש של הקינג טיגר הייתה ביולי 1944, בנורמנדי שבצרפת. שתי פלוגות מגדוד 503 של הורמאכט מצוידות בקינג טיגר החדש השתתפו בלחימה. מרבית הטנקים הושמדו מאש התותחים של הצי ומהפצצות מהאוויר[2].
ב-12 באוגוסט 1944 הקינג טיגר השתתף בקרב הראשון שלו בחזית המזרחית, כשגדוד השריון הכבד 501 של הורמאכט לקח חלק במגננה הגרמנית בגבול פולין אוקראינה. כ-14 טנקי טיגר II מהגדוד הושמדו בין ה-12 ל-13 באוגוסט כשנפלו למארבים של טנקי T-34/85[5] ו-IS-2 סובייטים.
ב-15 באוקטובר 1944 טנקי טיגר II מגדוד 503 שיתפו פעולה עם חייליו של אוטו סקורצני במבצע 'פנצרפאוסט'- כיבושה מחדש של בודפשט בירת הונגריה שנועד להשיב את המדינה לצידן של מדינות הציר. כמו כן גדוד ה-503 השתתף בקרב על דברצן. הגדוד נשאר בהונגריה כ-166 ימים, במהלכם השמיד לפחות 121 טנקים סובייטים, 244 תותחי נ"ט וארטילריה ורכבת, במחיר של 25 טנקי טיגר II; עשרה טנקים הושמדו על ידי חיילים סובייטים, שלושה עשר הושמדו על ידי צוותם כדי למנוע מהם ליפול בשבי האויב ושניים הוחזרו למפעל בווינה לתיקונים.
ב-30 במרץ 1945 נתקל כוח של טנקי קינג טיגר בטור של שרמנים זחל"מים ושלושה משחיתי טנקים אמריקאים. בקרב שהתפתח חוסלו שבעה-עשר שרמנים, שבעה-עשר זחל"מים, שלוש משאיות, שני ג'יפים ומשחית טנקים בתוך דקות. אחד השרמנים הצליח לפגוע בשריון הדק שמעל לתא המנוע של הטיגר II, וצוות של טיגר אחר שנפגע מפגז עשן זרחני לבן נחלץ מהטנק שלו משום שהיה משוכנע שהוא עולה באש[6].
טנקי הטיגר II לחמו גם במבצע מרקט גארדן בהולנד בספטמבר 1944, במתקפה בארדנים בדצמבר 1944 (כחלק מצוות קרב פייפר מהאס.אס) ובקרב על ברלין בסוף המלחמה[2].
הצעות לשדרוגים
מספר הצעות לשדרוג הטיגר II עלו, ביניהם שדרוג לתותח 105 מ"מ KwK L/68, שינויים בשלדה וצריח (כמו הוספת כוונת למדידה של מרחק), אך רובם לא יושמו מעולם בגלל סיומה המתקרב של המלחמה[2].
רק"מ מבוסס על הקינג טיגר
- גריל 17: תומ"ת מבוסס על השלדה של הטיגר II עם תותח 170 מ"מ. אבטיפוס אחד כמעט והושלם לקראת סוף המלחמה.
- גריל 42/30/21: שלוש גרסאות מבוססות על הגריל 17, עם מרגמות בקוטר 420/305/210 מ"מ.
- יאגדטיגר: משחית טנקים כבד עם תותח 128 מ"מ PaK שהשתמש בשלדה של הטיגר II.
קישורים חיצוניים
מיזמי קרן ויקימדיה |
---|
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: טיגר II |
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 Panzerkampfwagen VI Ausf. B Tiger II, באתר Panzer World (כ-489 טנקים מבצעיים ו-3 אבטיפוסים)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 achtungpanzer
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 ArmorSite
- ^ WW2Vehicles
- ^ טנקי T-34 משופרים עם תותח בקוטר 85 מ"מ.
- ^ הייסטינגס, מקס. ארמגדון, הקרב על גרמניה 1945-1944, הוצאת דביר, 2007. עמ' 502.
רק"מ של גרמניה הנאצית מימי מלחמת העולם השנייה | ||
---|---|---|
טנקים קלים | פאנצר 35(t) • פאנצר 38(t) • פאנצר סימן 1 • פאנצר סימן 2 | |
טנקים בינוניים | פאנצר סימן 3 • פאנצר סימן 4 • פנתר | |
טנקים כבדים | טיגר 1 • טיגר 2 (קינגסטיגר) | |
משחיתי טנקים | פנצרייגר 1 • מארדר 1 • מארדר 2 • מארדר 3 • יאגדפנצר 38(t) הצר • נאזהורן • יאגדפנצר 4 • יאגדפנתר • אלפנט • יאגדטיגר • RSO | |
תותחי סער | שטוג סימן 3 • שטוג סימן 4 • שטורמהוביץ 42 • ביסון • שטוג 33B • ברומבר • שטורמטיגר | |
ארטילריה מתנייעת | וספה • הומל • קרל גרט • לוריין 37L • גריל • פאנצר 1 siG33 • פאנצר 2 siG33 • פאנצרוורפר | |
רק"ם נגד מטוסים | פלאקפאנצר 38(t) • פלאקפאנצר 1 • פלאקפאנצר 4 | |
כלי רכב משוריינים | רק"ם סיור קל: Sd.Kfz. 223 • Sd.Kfz. 222 • Sd.Kfz. 221 רק"ם סיור כבד: Sd.Kfz. 231 • 232 • 233 • 234 • 263 • 247 • M35 ADGZ | |
זחל"מים | Sd.Kfz. 2 • 4 • 6 • 7 • 8 • 9 • 10 • 11 • Sd.Kfz. 250 • 251 • 252 • 253 • 254 • SWS | |
רק"ם ניסיוני | פאנצר סימן 7 • פאנצר סימן 8 • נויבאופארצויג • שטורר אמיל • הוישרק 10 • פנתר 2 • פרויקט טנקי ה-E • ראט P.1000 • לנדקרוזר P.1500 • קוגלפנצר |