חרסה
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1946–הווה (כ־78 שנים) |
| מיקום המטה |
 דרך חברון 68, באר שבע |
| בעלות | יואב גולן |
| ענפי תעשייה | קרמיקה |
"חרסה" הוא מפעל קרמיקה ישראלי שנוסד בשנת 1946 בחיפה ופועל כיום בבאר שבע.
היסטוריה
מפעל "חרסה" הוקם בשנת 1946 במפרץ חיפה כמפעל לייצור כלי סניטריה עשויים קרמיקה כגון אסלות או כיורים.[1] היה זה אזור בו הוקמו מספר מפעלים של תעשיית הקרמיקה בישראל. בית החרושת שהוקם על ידי "סולל בונה", שביקשה לענות על הדרישה למוצרים אלו שיבואם היה במחסור בשל מלחמת העולם השנייה. בראשיתו מנה המפעל כ-40 עובדים.[2] והוא עשה שימוש במרבצים של קאוליניט (קאולין) מעבר הירדן, שהתגלו בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20.[3] המאבק על הקמת המדינה הפסיק את השימוש בחרסיות אלו.
בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 החליטה הנהלת המפעל להקים בית חרושת חדש בבאר שבע. הדבר נבע מן הרצון לקרבה למחצבי הנגב, שהמדינה פיתחה באותה תקופה, באמצעות חברה ממשלתית וגם הרצון לספק פרנסה לעולים החדשים שיושבו על ידי המדינה בנגב בשנים אלו.[4] כ-50% מחומרי הגלם של המפעל בשנות ה-50 הופקו בנגב. שאר החומרים, שכללו פצלת השדה וחרסית יובאו מחוץ-לארץ.[5] השימוש בחרסית שנחצבה בישראל היה בעייתי. הדבר נבע הן מחוסר אחידות בייצור והן בצורך לעיבוד יקר של החומר.[6] ב-1 בנובמבר 1954 הפעילה חרסה במפעל 2 תנורים חדשים באורך של 34 מ' (כ"א)[7] ובשנת 1955 הוקמו מחלקה לקרמיקה שימושית ומחלקה לייצור אריחים.[8] בשנת 1957 בקירוב נסגר המפעל בחיפה ועובדיו הועברו למפעלים אחרים של "סולל בונה".
הקמת בית החרושת "לפיד" בשנת 1951 גרמה לתחרות בין שני המפעלים ולירידה בתפוקות הייצור. בשנים 1958-1957 נרכשה הבעלות על "לפיד" על ידי חברת "כור", בעלת השליטה ב"סולל בונה" ו"חרסה". הדבר יצר מונופול בתחום הייצור הקרמי בארץ.[9] בהדרגה אוחדו קווי היצור של "לפיד" עם אלו של "חרסה" עד שבשנת 1969 הופסק ייצור הכלים הסניטריים ב"לפיד" כליל.[10] במקביל החלה "כור" גם בייבוא של כלי סניטציה, במטרה לענות על הביקוש לתוצרת חוץ שיובאה על ידי מתחרים שונים.[11]
בשנת 1970 אוחדה "חרסה" עם מפעל "חסין אש", שייצר לבני בניין, תחת הנהלה אחת. המפעל המאוחד כלל כ-340 עובדים שייצרו מוצרים בשווי של כ-11 מיליון ל"י.[12] היה זה חלק מתהליך ייעול שעשתה חברת כור בכלל מפעליה וכלל איחוד מפעליה השונים תחת חברות-בת על פי תחומי העיסוק. בסוף שנת 1970 הוקמה "כור קרמיקה וזכוכית בע"מ".[13]
במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, במקביל למשבר של חברת "כור" ולהרעה ביחסי העבודה במפעל, הוחלף צוות ההנהלה של המפעל כמה פעמים. יחד עם זאת, בתקופה זו הושקעו במפעל כספים, שייעלו את פס הייצור ואפשרו להגיע לייצור של כ-700 אסלות למשמרת, אך גם צמצמו את כמות העובדים בו.[14] בנוסף, נסגרו קווי ייצור הפסדיים כגון קו הייצור של אריחי הקרמיקה, שעמד בתחרות עם קו הייצור של מפעל "ברבור" (אף הוא בבעלות "כור"), עם מפעל "נגב קרמיקה" ועם הייבוא.[15]
במסגרת מהלכי ארגון מחודשים של חברת "כור", הוקמה חברת הבת "מרחב-מרכז חומרי בניה וקרמיקה", שריכזה את הבעלות על מפעלי כור השונים בתחום הבנייה ובהן "חרסה". בתחילת 1993 הנפיקה "כור" את "מרחב" בבורסה לניירות ערך בתל אביב,[16] ובשנת 1999 מכרה "כור" את יתרת אחזקותיה ב"מרחב" לחברת ליפסקי.[17]
החל משנות ה-2000 עברה הבעלות על "חרסה" מספר פעמים, כתוצרה מהעברת השליטה בחברת "מרחב". ב-2006 רכשה קרן פימי מניות "מרחב".[18] רוכשת נוספת באותה עת הייתה חברת "כתר פלסטיק". בשנת 2008 מיזגה את החברה עם חברת "אורלייט", העוסקת בייבוא מוצרים לבנייה, ובהם גם מוצרי קרמיקה סניטרית.[19] בשנת 2011 רכש יואב גולן 47% ממניות "מרחב" מידי קרן פימי.[20] בשנת 2013 שונה שמה של קבוצה זו ל"קבוצת חמת".
השקעותיו של גולן בשוק הטורקי ב-2015, כמו גם ההאטה בשוק הבניין בשנים 2018-2017,[21] הובילו ב-26 באפריל 2019 לשליחת מכתבי פיטורין לעובדי המפעל.[22]
קדרות חרסה
בין השנים 1965-1955 פעלה בבית החרושת ה"מחלקה האמנותית", שייצרה כלי בית וכלים דקורטיבים. את המחלקה הקים נחמיה עזז. לאחר פרישתו של עזז מניהול המחלקה, בשנת 1960, התמנתה פנינה עמיר זמיר למחליפתו. מרבית הקרמיקה האמנותית של חרסה נוצרה בטכניקה של יציקה לתבנית. כל דגם נוצק במהדורה בת 150 יחידות, וכל חמישה פריטים זכו לעיטור של דגם זהה, שבוצע על ידי ציירות. הקו האמנותי שהנהיג עזז היה מודרניסטי. הדגמים שנוצרו הושפעו מן האמנות והעיצוב המודרניסטים באירופה, אך גם מן הארכאולוגיה והפולקלור הארצישראלי.
הכלים של "חרסה" הוצגו במגוון תערוכות שונות במשך השנים. כבר בשנת 1956 הציג עזז כלים שעיצב עבור בית החרושת בתערוכה בגלריה "מקרא סטודיו" בתל אביב-יפו. בשנת 2007 התקיימה בבית אהרון כהנא תערוכה של קדרות חרסה.
לקריאה נוספת
- ארואטי, אינה (אוצרת), קדרות חרסה: 1966-1956, בית אהרון כהנא, רמת גן, 2007
קישורים חיצוניים
- ישראל קגנסקי, "חרסה" (מפעלי קרמיקה ישראליים), דבר, 27 בדצמבר 1951
- ביח"ר חרסה יתחיל בקרוב ביצור, הצופה, 24 בדצמבר 1952
- הופעל תנור מפעל "חרסה" בבאר-שבע, על המשמר, 2 בנובמבר 1953
- תערוכת כלי קרמיקה, חרות, 1 במאי 1956
הערות שוליים
- ^ ראו: ידיעות קצרות, הצופה, 4 במרץ 1946
- ^ ראו: מסחר ותעשיה, הצופה, 18 בפברואר 1946
- ^ ראו: נחום תשבי, אפשריות של השקעות בארץ, הבוקר, 6 בנובמבר 1940; וגם ירמיהו שמואלי, סיור במפעלי סולל־בונה בחיפה, משמר, 24 בנובמבר 1947
- ^ ראו: חיים גרוסמן, "חרסה" - סיפור ישראלי", בתוך: קדרות חרסה: 1966-1956, בית אהרון כהנא, רמת גן, 2007, עמ' 5.
- ^ ראו: ה. בן-עדי, הקירמיקה הישראלית מבוקשת בחו"ל, מעריב, 12 באוגוסט 1954
- ^ ראו: צ. בן-דוד, המאבק על הצלחת, חרות, 14 במרץ 1955
- ^ ראו: ה. בן-עדי, הקירמיקה הישראלית מבוקשת בחו"ל, מעריב, 12 באוגוסט 1954; וגם: מהמתרחש בערים ובמושבות, שערים, 3 בנובמבר 1953
- ^ ראו: שמעון גילמן, מפעל הקרמיקה "חרסה" עומד לשווק תוצרתו בחוץ-לארץ, דבר, 17 במרץ 1955
- ^ ראו: "כור" רכשה חמישים אחוז בביהח"ר לקראמיקה "לפיד", למרחב, 28 בינואר 1957
- ^ ראו: הרחבת ייצור קרמיקה סניטרית, הבוקר, 23 בנובמבר 1949; פועלי ביהח"ר "לפיד קרמיקה" חוששים לפיטורי 40% מהעובדים, הצופה, 1 בפברואר 1961; ל. טרנופולר, רווח של 18 מליון ל"י צפוי במפעלי "כור" ב-1969, דבר, 5 באוגוסט 1969
- ^ ראו: "סולכור" תייבא גופים סניטריים מאנגליה, דבר, 28 בדצמבר 1971
- ^ ראו: ריווח של 40,000 ל"י צפוי השנה לחרסה-חסין אש, דבר, 4 בינואר 1970
- ^ ראו: כור-1971, דבר, 4 בפברואר 1971 עד לשנת 1977 כבר הופרדו תחומי ייצור הזכוכית והקרמיקה. ראו: מאמצי יצוא מוגברים במפעלי "כור קרמיקה", דבר, 16 ביוני 1977
- ^ ראו: מיכאל לוי, מוצר מן הנגב - איכות, שירות, תדמית, מעריב, 28 באפריל 1988 וגם: אורי בינדר, עובדי "חרסה" - שברו אסלות וגינו את קיסר, מעריב, 19 בינואר 1990
- ^ ראו: חיים ביאור, "כור קרמיקה" מגדילה המכירות אך עדיין נושאת הפסדים, דבר, 12 בדצמבר 1983. יש להניח כי "כור" הייתה קשורה גם לייבוא מוצרי קרמיקה, והיה זה אחד מן השיקולים בסגירת קו זה. ראו: עדה כהן, מחסור בחרסינה לבנה, מעריב, 18 ביולי 1980
- ^ אליהו בורוכוב, חיסול חברת העובדים, עיונים בתקומת ישראל 18, כרך 18, (2008) עמ' 158
- ^ כור - ליפסקי רכשה את אחזקותיה במרחב, באתר גלובס, 15 באפריל 1999
- ^ ראו: דרור איטח, רן פימי רכשה 35% ממרחב תמורת 21.5 מיליון דולר, באתר Bizportal, 23 ביולי 2006
- ^ ראו: אמיר ארליך, אושר מיזוג בין קרן פימי לאורלייט, economist, 4 בינואר 2008
- ^ ראו: יורם גביזון, יואב גולן מתכנן לסגור את חרסה - ומקים מפעל דומה בטורקיה, באתר כלכליסט, 17 במרץ 2019
- ^ ראו: חזי שטרנליכט, יצרנית הכלים הסניטאריים חמת שוקלת לגייס 42 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 20 ביוני 2015
- ^ ראו: יובל אזולאי, המפעל עובר לטורקיה ו-115 עובדי חרסה מבאר שבע בסכנת פיטורים, באתר גלובס, 26 באפריל 2019 וגם נווית זומר, סופית: מפעל חרסה ייסגר, עובדיו יאבדו את פרנסתם, באתר כלכליסט, 26 באפריל 2019
| תעשיית הקרמיקה בישראל | |
|---|---|
|
25388964חרסה