לפיד (חברה)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לפיד
נתונים כלליים
מייסדים פסח פרידמן
תקופת הפעילות 1943 בקירוב – 1 באוגוסט 1990
מיקום המטה רחוב אילת 11, יפו
ענפי תעשייה קרמיקה
מגש ושני פכים קטנים מקרמיקה תוצרת חברת "לפיד" מאוסף ארבל לוי
מגש ושני פכים קטנים מקרמיקה תוצרת חברת "לפיד" מאוסף ארבל לוי
אגרטלים מתוצרת "לפיד" (1954)

"לפיד" הייתה חברה לייצור כלים סניטריים וכלי קרמיקה שפעלה בישראל משנת 1943 בקירוב ועד 1990. החברה, הפעילה את אחד המפעלים הגדולים בתעשיית הקרמיקה בישראל, ידועה כיום בזכות כלי הקרמיקה האמנותית שיוצרה במפעל זה.

היסטוריה

חברת "לפיד" הוקמה על פסח פרידמן, ששימש קודם לכן כמנהל העבודה בבית החרושת ללבנים של יחיאל מיכל שטיינברג במוצא. בשנת 1950 בקירוב נרכש המפעל על ידי דר' קורט מוסברג (1983-1903), תעשיין ממוצא גרמני, שהיה גם הבעלים של חברת ציוד המתכת והמעליות "נחושתן".[1] בשנת 1949 נרכשו למפעל, שהוקם ביפו, ציוד חדיש מארצות הברית.[2] עיקר התוצרת של המפעל בראשיתו הייתה קרמיקה סניטארית כגון אסלות, כיורים וכדומה. כבר בשנת 1952 הציג המפעל את תוצרתו בתערוכה של חברות הקרמיקה הישראליות.[3] בשנת 1953 נחנך במפעל אגף חדש ובו תנור באורך של כ-150 מ', שהגיע לטמפרטורה של 1300 מעלות צלזיוס.[4]

בשנים 1958-1957 נרכשה הבעלות על "לפיד" על ידי חברת "כור", בעלת השליטה ב"סולל בונה" ו"חרסה". הדבר יצר מונופול בתחום הייצור הקרמי בארץ.[5] בהדרגה אוחדו קווי היצור של "לפיד" עם אלו של "חרסה".[6] במקביל החלה "כור" גם בייבוא של כלי סניטציה, במטרה לענות על הביקוש לתוצרת חוץ שיובאה על ידי מתחרים שונים.[7] בתחילת שנות השבעים נעשה ניסיון להעביר את המפעל מיפו לראשון לציון.[8]

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 היה "לפיד" שרוי במצב כלכלי קשה, שהוביל למחשבות על סגירתו.[9] באוקטובר 1988 הודיע "כור", שהייתה שרויה במשבר כלכלי קשה, על סגירת המפעל במסגרת תוכנית הבראה. המכשור וקווי הייצור שבו הועתקו אל מפעלי הקרמיקה האחרים של "כור". למרות זאת, המשיכה "כור" לעשות שימוש במותג "לפיד-נעמן" עוד זמן מה.[10]

קדרות לפיד

בשנת 1952 הצטרפה למפעל כמעצבת אלסבת כהן, אמנית קרמיקה שהוכשרה אצל הדוויג גרוסמן ופיתחה את המחלקה ה"אמנותית" במפעל לצד דר' ברטה רוזנטל, שניהלה מפעל קרמי בצ'כוסלובקיה קודם לעלייתה לישראל. מחלקה זו מנתה בשנת 1959 20 עובדים.[11] כלי הבית הראשונים שייצרה היו יצוקים החומר ליציקת אסלות, אולם בהדרגה השתכללו שיטות העיצוב והעבודה של החברה.

הכלים שעיצבו במפעל היו עשויים אבנית ועוצבו סגנון מודרניסטי, על פי רוב. רבים מהם התאפיינו בצורות גאומטריות מעוגלות ובעיטור מופשט. עיצובים אלו, כגון סדרת "ערבה", הושפעו מדגמים שיוצרו באירופה באותה עת. לצד כלי הקרמיקה הרגילים, עיצב בית החרושת גם מערכות בעיצוב מורכב יותר שיוצרו בהיקף קטן יותר.[12] בנוסף, ייצר בית החרושת אריחי קיר עבור אמנים ומעצבים כגון ציונה שמשי, מוד פרידלנד ואחרים, שיצרו תבליטי קיר ועיטורי קיר קרמיים במקומות שונים.[13]

בשנת 1955 זכה המפעל ב"פרס חיפה לתעשיית קרמיקה" במסגרת תערוכה במוזיאון חיפה לאמנות.[14] בפברואר 1969 הוצגו עבודות מתוצרת המפעל בתערוכה במוזיאון הקרמיקה של מוזיאון הארץ.[15]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מוסברג, שעלה לארץ ישראל בשנת 1933 שימש לימים כראש אגף הקרמיקה של התאחדות בעלי התעשייה וגם ראש אגודת הידידות ישראל-יפן.
  2. ^ ראו: "נחושתן" - דוגמה להישגיה של יוזמה פרטית, חרות, 22 בנובמבר 1949
  3. ^ ראו: 12 בתי חרושת לקרמיקה מציגים את מוצריהם, הצופה, 15 באפריל 1952
  4. ^ ראו: הזמנות לייצוא מוצרי קרמיקה, חרות, 4 ביוני 1953
  5. ^ ראו: "כור" רכשה חמישים אחוז בביהח"ר לקראמיקה "לפיד", למרחב, 28 בינואר 1957; וגם: שותפות בין "חרסה" לבין "לפיד", דבר, 28 בינואר 1957
  6. ^ ראו: הרחבת ייצור קרמיקה סניטרית, הבוקר, 23 בנובמבר 1949; פועלי ביהח"ר "לפיד קרמיקה" חוששים לפיטורי 40% מהעובדים, הצופה, 1 בפברואר 1961; ל. טרנופולר, רווח של 18 מליון ל"י צפוי במפעלי "כור" ב-1969, דבר, 5 באוגוסט 1969
  7. ^ ראו: "סולכור" תייבא גופים סניטריים מאנגליה, דבר, 28 בדצמבר 1971
  8. ^ ראו: ב. ברק, "לפיד" בחולות ראשון לציון, דבר, 29 באוקטובר 1970
  9. ^ ראו: סכנת סגירה למפעל לפיד קרמיקה שבבעלות כור, מעריב, 9 בנובמבר 1988
  10. ^ ראו: מיכל הולצמן, הלפיד מאיר, מעריב, 15 בינואר 1991
  11. ^ ראו: בית"ר "לפיד" מייצר כלים סניטריים חדשים, דבר, 28 במרץ 1956
  12. ^ ראו: הצלחת משולשת הקצוות, דבר, 24 במרץ 1966
  13. ^ ראו: קיר דקורטיבי אשר עוצב ויוצר במפעל "לפיד", ממפעלי "כור" מוצג עתה ב"שבוע ישראל" במיניאפוליס וזוכה להצלחה רבה, דבר, 27 בספטמבר 1970
  14. ^ ראו: הוענק פרס חיפה לתעשיית קרמיקה, דבר, 29 בדצמבר 1955
  15. ^ ראו: מוזיאון הארץ - תערוכות זמניות, דבר, 18 בפברואר 1969
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0