חיל רייכמן

חיל (הנריק) אנריקה מאיר רייכמן (בפולנית: Chil (Enrique) Meyer Rajchman;‏ 14 ביוני 1914 – 7 במאי 2004) היה ניצול שואה יהודי-פולני; אחד מ-70 השורדים היחידים ממחנה ההשמדה טרבלינקה. היה פעיל להנצחת זכר השואה.

ביוגרפיה

רייכמן נולד ב-14 ביוני 1914 בעיר לודז' שבפולין למשפחה יהודית ממעמד כלכלי נמוך. אמו נפטרה כשהיה ילד צעיר ואביו גידל אותו ואת חמשת אחיו הנוספים לבדו.

עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין בשנת 1939 עבר רייכמן, יחד עם אחותו הקטנה, להתגורר בסמוך ליתר משפחתו בעיירה פרושקוב, זאת עקב רצון לשהות יחד המשפחה בזמן המלחמה. עם כיבוש פרושקוב על ידי הגרמנים הוקם בעיירה גטו באוקטובר 1940, ורייכמן עבר להתגורר בתחומי הגטו כמו כלל היהודים. בפברואר 1940 הגטו בפרושקוב פורק ורוב היהודים גורשו ממנו אל גטו ורשה. רייכמן, בשונה מרוב יהודי גטו פרושקוב, גורש אל גטו אוסטרוב לובלסקי שם הועבד בעבודות כפייה.

ב-10 באוקטובר 1942 ריכזו הנאצים את יהודי גטו אוסטרוב לובלסקי ובכללם רייכמן ושילחו אותם אל מחנה ההשמדה טרבלינקה.

1943, עשן מיתמר במחנה טרבלינקה במהלך מרד האסירים

עם הגעתו למחנה צורף רייכמן על ידי הנאצים אל צוות הזונדר קומנדו של טרבלינקה, בדרך זו לא שולח להשמדה בגז, כמו רוב היהודים, ישירות עם הגעתו למחנה. במסגרת עבודתו כזונדר קומדו צווה על ידי הנאצים לספר את שיער הקורבנות טרם נשלחו לתאי הגזים, כמו כן עסק בפינוי הקורבנות מתאי הגזים לאחר רציחתם ובהעברתם לבורות קבורה בהן נקברו בקבר אחים ובהמשך נשרפו. ב-2 באוגוסט 1943 רייכמן לקח חלק במרד של כ-700 אנשיי זונדר קומנדו במחנה טרבלינקה. המורדים השתלטו על כליי נשק, הציתו את מחסן הדלק של המחנה ובכך ניצת המחנה כולו באש, האסירים היהודים החלו לרוץ ולפרוץ את גדרות המחנה. רייכמן היה בין אלה שהצליחו לחמוק מהאש שנורתה על ידי השומרים במחנה על המורדים וברח אל היערות הסמוכים.

לאחר הבריחה מטרבלינקה הגיע לוורשה. בתקופת שהותו בוורשה הצטרף למפלגה הסוציאליסטית הפולנית ולקח חלק בהתנגדות של המחתרת הפולנית לנאצים. עם סיום המלחמה, זכה רייכמן להיות בין 70 השורדים היחידים שהצליחו לשרוד את מחנה ההשמדה טרבלינקה, להינצל ולהישאר בחיים.

לאחר השואה

ב־17 בינואר 1945 שוחררה ורשה על ידי הצבא האדום. עם סיום המלחמה חזר להתגורר בעיר הולדתו לודז', בה הושמדה רובה המוחלט של הקהילה היהודית. בכלל זה, כל משפחתן של רייכמן הושמדה בשואה, מלבד אחות אחת בשם מוניק ששרדה. בשנת 1946 התחתן עם אשתו לילה.

יחד עם אשתו ואחותו היגר רייכמן מפולין לאורוגוואי. השלושה השתקעו בעיר מונטווידאו. לרייכמן ולאשתו נולדו 3 ילדים. לאורך כל שנותיו היה רייכמן פעיל בקהילה היהודית של העיר מונטווידאו, אף היה בין התורמים הבולטים להקמתו של מוזיאון השואה ואנדרטת השואה בעיר.

בשנת 1980 נקרא על ידי משרד המשפטים האמריקאי להעיד נגד ג'ון איוון דמיאניוק, אזרח אמריקאי שנחשד כאיוון האיום מטרבלינקה. רייכמן מסר את עדותו וטען כי דמיאניוק הוא אכן איוון האיום, שומר אוקראיני במחנה שהיה ידוע באכזריותו המפלצתית. דמיאניוק לבסוף הוסגר על ידי ארצות הברית לישראל נשפט בה בין השנים 1987–1988, הוא הורשע על ידי בית המשפט המחוזי בישראל, הרשעה שבוטלה לבסוף על ידי בית המשפט העליון, לאחר עתירה של דמיאניוק, עקב חוסר ראיות. לבסוף הורשע דמיאניוק בגרמניה על פשעים שביצע במחנה ההשמדה סוביבור לאחר חשיפת מידע חדש.

רייכמן נפטר בשנת 2004 במונטווידאו, אורוגוואי. הותיר אחריו שלושה ילדים וכן, נכדים.

הנצחה

"אני היהודי האחרון"

לאחר בריחתו מטרבלינקה לוורשה כתב בה רייכמן ביידיש ספר זיכרונות מהמחנה. בה הוא מגולל את חיו במלחמה ובעיקר את שגרת חייהם של הזונדרקומנדו בטרבלינקה. בשנת 1997 פורסם הספר לראשונה בספרדית בשם "בכי לחיים: זיכרונות". בשנת 2004, הספר יצא לאור גם בצרפתית ובגרמנית.

בשנת 2011 פורסם הספר לראשונה באנגלית בשם "היהודי האחרון מטרבלינקה", לספר בגרסתו האנגלית צורפה הקדמה מאת חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל.

בשנת 2011 פורסם הספר בתרגום לעברית תחת השם "אני היהודי האחרון".

"למרות טרבלינקה"

בשנת 2002 נעשה סרט דוקומנטרי על רייכמן ושני שורדים נוספים מטרבלינקה: שמואל וילנברג וקלמן טייגמן. הסרט נעשה במימון ממשלת אורוגוואי והוקרן בפסטיבל הסרטים של הוואנה כסרט הפותח את הפסטיבל.

לקריאה נוספת

• חיל רייכמן, אני היהודי האחרון, 2011, תרגום מאנגלית: רמה איילון, הוצאת דביר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא חיל רייכמן בוויקישיתוף

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31212445חיל רייכמן