חיל הרפואה במלחמת יום הכיפורים
כמו כל צה"ל נקלע חיל הרפואה למלחמת יום הכיפורים ללא התרעה שנדרשה להיערכות מספקת. רוב החיל מורכב מחיילי מילואים ולכן ב-24 השעות הראשונות של המלחמה נפל העול על החיילים הסדירים ועל אנשי המילואים שהיו בשטח.
בעקבות מלחמת ששת הימים נוצרו אוגדות קבועות שבהם אגד תחזוקה שהיה מורכב מגדוד רפואה (גר"פ), גדוד חימוש וגדוד תחזוקה. הגר"פ היה אמור להחליף את הפח"ח (פלוגה חטיבתית חר"פ). בשנתיים לפני המלחמה הוקמו גרפי"ם בשלושת הפיקודים, חלקם עבר אימוני הקמה ותרגול. הגר"פ היה מורכב משלוש פלוגות רפואה קדמיות (פלרקי"ם) ופלוגה כירורגית (פלכ"ר). לפי תורת הלחימה היה הגר"פ אמור לשרת את האוגדה שלו אבל בלחימה הופעלו הגרפי"ם בראייה מרחבית באופן מודולרי וטיפלו בכל הנפגעים בשטח ללא קשר לשיוכם.
במלחמה זו הופעל פינוי בהיטס בהיקף גדול. כבר ב-1970 החל צה"ל להתארגן לכך באחריות חיל האוויר, הוכשרו צוותים רפואיים מוטסים והוקמה יחידה רפואית אווירית (ירפ"א) 386 שבסיסה במחנה תל נוף. היא קדמה ליחידה 669.
במלחמה היו נפגעים רבים לחיל הרפואה: 91 הרוגים, 337 פצועים, עשרה נעדרים ו-19 שבויים.
הקרפ"ר היה ד"ר משה קורדובה וסגנו ד"ר לחיים נגן. מפקדי הרפואה הפיקודיים (מרפי"ם) היו:
- ד"ר גבריאל דינרי מר"פ צפון - 541.
- ד"ר שאלתיאל קבילי מר"פ מרכז - 542.
- ד"ר ערן דולב מר"פ דרום - 543.
זירת מצרים
בעקבות כוננות כחול לבן בקיץ 1973 החליט מר"פ דרום להעביר את הימ"ח של בית החולים ברפידים מצריפין לרפידים וב-5 באוקטובר 1973 עוד לפני שהתקבלה החלטת הגיוס הכללי, הורה להעביר לרפידים 41 חובשים ורופאים.
תפעול המערך הרפואי הפיקודי נעשה מחפ"ק הפיקוד באום חשיבה (דבלה) על ידי צוות מצומצם של המר"פ ערן דולב, הסמר"פ הקדמי ד"ר משה שיין, שני קצינים ושני משקי"ם. הקשר עם מוצב השליטה של חיל האוויר ובית החולים הזירתי ברפידים אפשר תפעול נכון בפינוי הנפגעים. במפקדת הפיקוד בבאר שבע היה סמר"פ עורפי שפעל בתאום עם בתי החולים למניעת עומס. בשטח היו בונקרים לטיפול רפואי בבלוזה, טסה ובמיתלה.
חטיבה 14 החזיקה בקו וספגה אבידות כבדות כבר בפתיחת המלחמה. לפי תוכנית "שובך יונים" היה על הטנקים המוצבים בתעוזים הנמצאים כ-10 ק"מ מהתעלה לנוע במהירות לעבר התעלה ולהגיע לרמפות מוכנות כדי להדוף את ההתקפה. הטנקים יצאו באיחור ובינתיים הזרימו המצרים מאות חיילים מצוידים בטילי סאגר וRPG-7 שפגעו בהם. גדוד 9 נמחק כמעט כולו. הרופא הגדודי ד"ר דוד עזרא טפל בתאג"ד שלו במשך שלוש יממות ביותר מ-300 נפגעים[1]. על כך עוטר בעיטור המופת. תוך 24 שעות הגיעו אוגדה 162 עם גר"פ 283 ואוגדה 143 עם גר"פ 504. בעת הצליחה כלל גר"פ 504 בפיקודו של ד"ר יחזקאל קישון 14 פלוגות רפואיות.
בחלק מהמעוזים היו רופאים, ברובם סטאז'רים שטפלו בנפגעים באמצעים הדלים שהיו בידם. בהיותם מנותקים לא יכלו לקבל עזרה מחיל הרפואה. 5 מהם נפלו בשבי. מספר החללים בחזית המצרית היה 1488.
בגלל מרחק החזית מישראל נשען מערך הטיפול והפינוי בחזית זו ברובו על שני בתי חולים שדה: ברפידים[2] ובשדה התעופה פאיד.
בית החולים הזירתי ברפידים (בי"ח 249)
בית החולים הזירתי ברפידים בפיקודו של ד"ר עזרה זהר היה מוכן לקליטת נפגעים כבר בתחילת המלחמה. תוך 24-48 שעות הגיע כל הצוות שכלל את טובי הכירורגים בישראל ואנשי צוות אחרים שהפעילו את המתקן במשמרות, 24 שעות ביממה. 4 חדרי הניתוח היו מצוידים היטב לעריכת ניתוחי חירום ובמקום היה גם בנק דם. מיד עם פרוץ המלחמה הפציצו מטוסים מצריים את רפידים. טיל פגע במחסן התרופות והרג את הרוקח חיים פרחי. תוך זמן קצר הוקם מחסן תרופות גדול יותר על ידי מפקדת הרפואה העורפית של פיקוד דרום.
במשך המלחמה טופלו בו כ-4000 נפגעים. בימי השיא טופלו בו 400 נפגעים. מתוך 3000 הנפגעים שפונו מרפידים לא נפטר איש תוך הפינוי. הפנוי נעשה במסוקים ומטוסים מבסיס חיל האוויר הסמוך (בח"א 3). במקום הייתה גם יחידת פסיכיאטרים שטפלה בנפגעי הלם קרב.
בית החולים בפאיד
עם צליחת התעלה על ידי צה"ל במבצע אבירי לב התרחקה החזית מרפידים וגם קשה היה לבצע פנוי דרך הגשרים הצרים מעל התעלה. ב-18 באוקטובר 1973 הנחית מטוס הרקולס בשדה התעופה פאיד ממערב לתעלה את בית החולים המוטס/מוצנח 309 שהתמקם בשני האנגרים בשדה התעופה של פאיד ותוך 3 שעות החל לקלוט ולטפל בפצועים. ההחלטה להקים את בית החולים בפאיד הייתה מוצדקת בעיקר לאחר קרב העיר סואץ בו היו עשרות הרוגים ופצועים.
ב-24 באוקטובר 1973 נשלח מפאיד צוות רפואי בפיקודו של ד"ר אורי פרנד כדי לחלץ ולטפל בפצועים ליד העיר סואץ. הפצועים הועמסו על מסוק יסעור. המסוק הופל וכולם נהרגו. בית החולים בפאיד נקרא עד לפינויו כעבור ארבעה חודשים, על שם ד"ר אורי פרנד.
לאחר ה-24 באוקטובר 1973 פונה בית החולים המוטס לראס סודר ובמקומו הוצב בפאיד בית חולים שדה 249 ויחידות חר"פ נוספות שנתנו שירות ליחידות הרבות של צה"ל במערב התעלה עד לפינוי.
זירת סוריה
על רמת הגולן הגנה בעת פרוץ המלחמה אוגדה 36 בפיקודו של רפאל איתן. קצין הרפואה האוגדתי (קרפ"א) של האוגדה היה ד"ר דן מיכאלי. ב-24 השעות הראשונות נשען הטיפול הרפואי על התאגדי"ם של היחידות. בגלל קשיי פינוי נפטרו חלק מהפצועים. בונקר הטיפול המרכזי היה במחנה נפח שבו היו מספר רופאים. המצב השתפר עם הגעת אוגדות נוספות והגרפי"ם שלהם.
אחת ההחלטות הנועזות והאמיצות של דוד אלעזר היה להעלות לרמת הגולן את אוגדה 146 בפיקודו של מוסה פלד ולחשוף בכך את חזית המרכז. ביחד עם האוגדה עלה לגולן גר"פ 281 של האוגדה בפיקודו של ד"ר אשר פורת. פלר"ק אחד נשאר בכוננות בפיקוד המרכז. ב-10 באוקטובר 1973 הופגזה הפלוגה הכירורגית של הגר"פ ועשרה מאנשיה נהרגו. לזכרם הוקמה אנדרטת גדוד רפואה 281 במושב אליעד.
בניגוד לזירה המצרית כאן היה המרחק בין החזית לעורף קצר ולא היה צורך להפעיל בתי חולים שדה. הפינוי נעשה ברובו על ידי מסוקים לבית החולים רבקה זיו בצפת שהחל לפעול בבנינו החדש זמן קצר לפני המלחמה. מנהל בית החולים, ד"ר מוטי רביד, הפעיל במקום חדר מיון גדול והמקרים הקשים הוטסו לבתי חולים גדולים, בעיקר לבית החולים רמב"ם. מספר הפצועים בחזית הצפון (מעבר לפציעות קלות שטופלו במקום) היה 2500 ומספר החללים עד להפסקת האש היה 783.
בחזית זו נוהלה מלחמת התשה גם לאחר הפסקת האש שגבתה חללים גם מאנשי הרפואה. ב-27 באפריל 1974 בעת חילוץ נפגעים על החרמון התרסק מסוק עם צוות רפואי בפיקודו של ד"ר אחיקם אבני פינשטיין וכל יושביו נהרגו. מלחמת ההתשה בחזית זו הסתיימה ב-21 במאי 1974 ונרשמו בה 54 חיילים ו-6 אזרחים הרוגים. בנוסף נפצעו 176 חיילים ו-3 אזרחים[3].
פיקוד המרכז
פיקוד המרכז לא השתתף בלחימה אבל המפקדה הרפואית הפיקודית שלו מלאה תפקיד חשוב בארגון הפינויים לעורף, ולאשפוזם, פינוי בתי חולים גדולים במרכז מחולים קלים, שינוי ייעוד של מחלקות שונות, ארגון קליטת הנפגעים בשדות התעופה תוך וויסות הכוונתם לבתי חולים, ארגון ופריסת מתקני החלמה.
לקריאה נוספת
- דניאל נדב: ימים של דם והקרבה - חיל הרפואה במלחמת יום הכיפורים, משרד הביטחון - ההוצאה לאור, 2014
- ספר זיכרון לזכרם של הרופאים שמצאו את מותם במערכות ישראל ובמדי צה"ל; הוצאת ההסתדרות הרפואית בישראל סניף תל אביב, 2000.
קישורים חיצוניים
- ערן דולב: ארבעים שנה למלחמת יום הכיפורים, הרפואה, דצמבר, 2013
- פרופ' איתמר קוט: הקמת בית החולים המוטס/מוצנח 309 בפאיד
- Itzhak Brook: In the Sands of Sinai, a physician's Account of the Yom Kippur War. CraeteSpace Publising., 2011. מסת"ב 1-4663-8544-8
- Brook I. The experience of a battalion physician in the Yom Kippur War. Journal of the Royal Army Medical Corps. 161: 304-7: 2015 [1]
הערות שוליים
- ^ סרן ד"ר דוד עזרא - עיטור המופת, באתר הגבורה
- ^ עדית זרטל, הנשק הסודי - חיל הרפואה, דבר, 21 באוקטובר 1973
- ^ ג. מאיר:תעודה גלויה לידיעת הרבים, דבר, 31 במאי 1974
