חיל האוויר והחלל של ספרד
 | |
| סמל החיל | |
|
Per aspera ad astra דרך תלאות לכוכבים | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 ספרד |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 28 בפברואר 1913 – הווה (111 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת הריף מלחמת האזרחים הספרדית מלחמת איפני מלחמות יוגוסלביה מלחמת האזרחים בלוב |
| נתוני היחידה | |
| כוח אדם |
23,000 איש[1] 414 כלי טיס[2] |
| ציוד עיקרי | חיל אוויר |
| פיקוד | |
| דרגת המפקד |
.svg){kind=small} גנרל חיל האוויר |
| מפקד נוכחי | חבייר סלטו |
| מפקדים | ראש מטה כוח האוויר והחלל של ספרד |
חיל האוויר והחלל של ספרד (בספרדית: Ejército del Aire y del Espacio) הוא הזרוע האווירית של הכוחות המזוינים של ספרד.
היסטוריה
תחילת הדרך
כדורים פורחים שימשו למטרות צבאיות בספרד כבר בשנת 1896. בשנת 1905, בעזרתו של הגנרל אלפרדו קינדלאן, הוכנסו המטוסים הראשונים לשירות צבאי במדינה. באותה שנה נכנסה לשימוש צבאי ספינת אוויר בשם "אספניה". ב-1909 ביקר קינדלאן בערים שונות באירופה כדי להתרשם מחילות האוויר המתפתחים של שאר מדינות היבשת. שנה לאחר מכן, מכוח צו מלכותי מיוחד הוקם "בית הספר הלאומי לתעופה" ((Escuela Nacional de Aviación (civil)) בחטאפה ליד מדריד. בית הספר היה כפוף למשרד התחבורה והעבודות הציבוריות.
בתחילה, בית הספר הלאומי לתעופה היה מוסד אזרחי ולא צבאי, אולם בהמשך מונה הקולונל פרה ויווס ויק למנהל בית הספר, והפך אותו למוסד להכשרת טייסים קרביים. במקביל, מונה קינדלאן לתפקיד "ראש התעופה" (Jefe de Aviación). ב-17 בדצמבר 1913, במהלך מרידה במרוקו, הורכבה לראשונה טייסת קרבית מבוגרי בית הספר שצוידה במטוסי Lohner B.I. טייסי חיל האוויר הספרדי ביצעו את ההפצצה הצבאית הגדולה הראשונה בהיסטוריה בעמק בן קאריקס במרוקו.[3] בשנים שלאחר מכן ביצע חיל האוויר הספרדי עוד מספר פעולות במרוקו.
ב-1915 הוקם הבסיס הצבאי הראשון של חיל האוויר הספרדי בלוס אלקאסרס. בשנים הבאות הוקמו בסיסים אוויריים נוספים בספרד ובמרוקו. במקביל הוקמה זרוע אווירית בצי הספרדי ב-1919 הוחלף קינדלאן בתפקיד מפקד חיל האוויר הספרדי בידי פרנסיסקו אצ'גואה. ב-1920 נצבעו לראשונה שני מטוסי ניופורט 12 וקודרון G.3 אחד, עם מספרי זיהוי של טייסת ורונדל מיוחד של חיל האוויר הספרדי. מטוסי חיל האוויר מילאו תפקיד חשוב במלחמת הריף אשר במהלכה חזר קינדלאן לתפקיד מפקד חיל האוויר. בין הטייסים הבולטים של ספרד באותה תקופה נמנה רמון פרנקו, אחיו הצעיר של פרנסיסקו פרנקו.[4]
לאחר ההכרזה על הקמת הרפובליקה הספרדית השנייה ב-1931, סולק קינדלאן המלוכני מתפקיד חיל האוויר והחלף בלואיס לומברטה סרנו שכעבור זמן קצר הוחלף ברמון פרנקו. ב-1935 הועבר חיל האוויר באופן רשמי תחת פיקוד משרד המלחמה.
מלחמת האזרחים הספרדית
ערך מורחב – מלחמת האזרחים הספרדית
עם פרוץ מלחמת האזרחים הספרדית, התחלק חיל האוויר לשניים: חיל האוויר הרפובליקני וחיל האוויר הלאומני. כמעט כל מטוסי חיל האוויר נותרו בידי הרפובליקנים, אולם מרבית הטייסים הקרביים ערקו לשורות הלאומנים. כך נוצר מצב בו ללאומנים היה מחסור במטוסים ולרפובליקנים מחסור בטייסים.[5][6] בעיותיהם של שני הצדדים נפתרו במהרה תודות למעורבותם של כוחות זרים במלחמה. כבר בחודשים הראשונים של המלחמה החלו הממשלות הפשיסטיות של גרמניה, איטליה ופורטוגל לסייע לכוחות הלאומנים במלחמתם. גרמניה ואיטליה חפצו להשתמש בספרד כשדה ניסויים למטוסים חדשים ולטקטיקות לחימה אוויריות. הגרמנים שיגרו לספרד את לגיון הקונדור והאיטלקים את לגיון האוויר. הגרמנים סיפקו ללאומנים מטוסי יונקרס Ju 52 והאיטלקים סבויה מרקטי SM.81 ופיאט CR.32. באוגוסט 1936 הגיעו לזירה גם מטוסי מסרשמיט Bf 109 והיינקל He 51. במטרה לייעל את המאמצים האוויריים, הקים פרנקו משרד ממשלתי מיוחד "משרד האווירייה" שניהל את חיל האוויר. תודות לארגון ולתגבורת הזרה, עד מהרה שלטו הלאומנים בזירה האווירית ברוב ספרד.
מהצד השני, המחסור של הרפובליקנים בטייסים נפתר עד מהרה תודות להמוני מתנדבים שהגיעו מכל רחבי העולם במסגרת הבריגדות הבינלאומיות. במקביל, החלה ברית המועצות לשלוח כוחות גדולים לספרד, שכללו גם מאות מטוסים. הסובייטים החלו גם להכשיר טייסים עבור הרפובליקנים. לאורך המלחמה הם הכשירו 800 טייסים ספרדים,[7] ומאות מהם אף נשלחו ללימודי טיסה בברית המועצות. לצורך זה הקימו הסובייטים בית ספר לטיסה ייעודי בגנג'ה שבאזרבייג'ן, וכמאתיים חניכים ראשונים התחילו בו הכשרות ואימונים בפברואר 1937. לכל אורך שנות המלחמה הוכשרו במקום 413 טייסים ספרדים, ששבו לאחר לימודיהם למולדתם לקחת חלק בלחימה.[6] המעורבות הסובייטית הטתה מחדש את הלחימה לצד הרפובליקנים, אך במקביל, גרמניה ואיטליה הרחיבו גם הן את המעורבות שלהן בלחימה. כתוצאה מכך, במהלך 1937 איבדו הסובייטים את ההובלה באוויר תוך שהטייסים הסובייטים סובלים מאבדות רבות בקרבות עם הגרמנים והאיטלקים. בחודשים הבאים צמצמו הסובייטים את משלוחי הנשק לספרד, והצרו את המעורבות שלהם במערכה האווירית. עד סוף המלחמה הלאומנים בדרך כלל נהנו מעליונות אווירית.[6][7]
חילות האוויר משני הצדדים לקחו לכל אורך שנות המלחמה חלק משמעותי, באופן שלא היה כמוהו באף עימות צבאי עד אז. הם מילאו מגוון משימות לרבות סיוע אווירי קרוב לכוחות היבשה, הפצצת נכסים של האויב, תובלה אווירית, ומעל הכול ניהלו אינספור קרבות אוויר יומיומיים כנגד מטוסי האויב.[8] חידוש משמעותי בלוחמה האווירית בספרד היה בהפצצות אוכלוסייה אזרחית, מדיניות בה נקטו הלאומנים באופן נרחב בשלבים שונים של הלחימה. בשנות המלחמה הופצצו עשרות ערים שנשלטו על ידי הרפובליקנים, וכתוצאה מכך הרס רב נגרם ואלפי אזרחים נהרגו. ככלל נועדו ההפצצות לפגוע ברוח הלחימה של הרפובליקנים. דוגמה קיצונית לכך הייתה בהפצצת גרניקה שהפכה לאחד מסמלי המלחמה כולה.[9][10]
לאחר מלחמת האזרחים
לאחר סיום מלחמת האזרחים פרנקו ארגן מחדש את חיל האוויר הספרדי במסגרת שבה הוא פועל (בשינויים קטנים) עד ימינו. הסמלים הרפובליקניים הוחלפו בסמלים לאומניים שנמצאים בשימוש גם כיום. פרנקו חילק את ספרד עצמה לחמישה אזורים אוויריים נפרדים, לא כולל אזור אחד שהיה אחראי על האיים הבלאריים, אזור אחד האמון על מרוקו הספרדית ואזור אחד של האיים הקנריים.
במהלך מלחמת העולם השנייה, שיגר פרנקו יחידת מתנדבים בשם "הדיוויזיה הכחולה" שלחמה בחזית המזרחית לצד מדינות הציר. במקביל לפעילותם של כוחות הקרקע, פעלה גם "הטייסת הכחולה" (Escuadrilla Azul) שסייעה לחילות האוויר של הציר. מרבית המטוסים ששימשו את חיל האוויר הספרדי בשנות המלחמה היו מטוסים גרמניים ואיטלקיים מימי המלחמה, שחלקם קיבלו שמות ספרדיים מקומיים. כמו כן בנו הספרדים מטוס בשם היספנו אוויסיון HA-1112 שהיה למעשה מסרשמיט Bf 109 שיוצר בספרד באישור הגרמנים למעט המנוע, שהיה מתוצרת רולס רויס מרילין.
בשנים שלאחר המלחמה נאלצה ספרד להילחם כדי להגן על שרידי האימפריה הקולוניאלית שלה. לנוכח היחסים המתוחים בין המדינה הספרדית לארצות הברית ומדינות נאט"ו, וכן מכיוון שהאמריקנים התנגדו לכך שכלי נשק מתוצרתם ישמשו לפעילות קולוניאלית, נאלצה ספרד להמשיך ולהסתמך על מטוסים גרמניים ואיטלקיים ישנים.[11] במהלך מלחמת אינפי במרוקו, הקימו הספרדים את יחידת הצנחנים הראשונה של חיל האוויר.
במהלך שנות ה-50 התחממו בהדרגה היחסים בין ספרד לארצות הברית, וחיל האוויר הספרדי החל לרכוש מטוסים אמריקניים, כך נכנסו לשימוש לוקהיד T-33, F-86 סייבר, הרווארד טקסן T-6, דאגלס C-47 דקוטה ודאגלס C-54. בשנות ה-60 הם הוחלפו במטוסים חדשים יותר: F-104 סטארפייטר, מקדונל דאגלס F-4 פנטום ונורת'רופ F-5. לצד זאת, החלו הספרדים בייצור של מטוסים משלהם כדוגמת סדרת "איספנו אוויאסיון" (Hispano Aviación). עם זאת, המטוסים האמריקניים והמקומיים לא הצליחו להחליף כליל את המטוסים הגרמניים הישנים.
לאחר מותו של פרנקו ב-1975 ספרד חזרה להיות דמוקרטיה, ויחסיה עם שאר העולם המערבי התחממו בצורה ניכרת. החלו מגעים לכניסתה של ספרד לנאט"ו, ולשם כך חיל האוויר הספרדי החל לעבור מודרניזציה מואצת ורכש מצרפת מטוסי מיראז' 3 ומיראז' F1. מטוסים אלו הפכו לעמוד השדרה של חיל האוויר הספרדי מהמחצית השנייה של שנות ה-70 ועד סוף שנות ה-80, אז חזר להשתמש במטוסים אמריקניים. המטוס המרכזי ששימש את חיל האוויר הספרדי בשנות ה-90 הוא בואינג F/A 18 הורנט. מטוסים ספרדיים השתתפו במלחמות יוגוסלביה.
בשנות ה-2000 החלה ספרד להשתמש פרט למטוסים אמריקניים גם במטוסי יורופייטר טייפון ואיירבוס A400M, שניהם מיוצרים במעורבות ספרדית. ביוני 2022 הודיעה ממשלת ספרד כי שמו של חיל האוויר ישונה ל"כוח האוויר והחלל".[12]
ארגון
מבנה הפיקוד של בנוי בצורה זו:
- מטה חיל האוויר והחלל (CGEA) במדריד - בפיקודו של ראש מטה כוח האוויר והחלל (JEMA)
- הפיקוד האוויר הקרבי (MACOM) בבסיס האוויר טורחון
- הפיקוד האווירי הכללי (MAGEN) במדריד
- הפיקוד האווירי של האיים הקנריים (MACAN) בלאס פאלמאס דה גראן קנריה
- פיקוד תמיכה לוגיסטית (MALOG) במדריד
- פיקוד כוח האדם (MAPER) במדריד
- האגף לעניינים כלכליים (DAE) במדריד
מבנה
המערך המבצעי העיקרי של חיל האוויר והחלל הספרדי הוא כנף (ala), אשר שווה ערך בערך לבריגדה בכוחות היבשה. כנף מורכבת בדרך כלל משלוש קבוצות (grupos, מקבילות לרגימנט). הקבוצה הראשונה נקרא "קבוצת הכוח האווירי" (Grupo de Fuerzas Aéreas). הקבוצה הזו מורכבת בדרך כלל משתיים או שלוש טייסות, שכל אחת מהן מורכבת בדרך כלל מ-18 עד 24 מטוסים. קבוצה נוספת בתוך הכנף היא קבוצת התחזוקה (Grupo de Material), המספקת תחזוקה ותיקונים למטוסים, לנשק ולמערכות שלהם. קבוצת התמיכה (Grupo de Apoyo) משלימה את מבנה הכנף הטיפוסי והיא משמשת קבוצת בסיס האוויר, המספקת את תפקודו של בסיס האוויר כמתקן צבאי. ישנן כנפיים חריגות שבהן יש יותר מקבוצה מבצעית אחת.
יחידות מבצעיות קטנות יותר הן הקבוצות הנפרדות. הן גם מקבילות לרגימנט הצבאי, אך בניגוד לכנפיים הן יחידות מורכבות, שבהן המטוסים המבצעיים, התחזוקה ובסיסי האוויר מדווחים ישירות לקבוצה. דוגמה כזו היא קבוצת חיל האוויר ה-47 (47/o. Grupo Mixto de Fuerzas Aéreas) אשר היא יחידה מעורבת של מודיעין, לוחמה אלקטרונית ומערכות ניווט אווירי הממוקמת בבסיס חיל האוויר טורחון.
כעיקרון, לכל כנף צבאית ישנו בסיס אווירי משלה אשר היא אחראית לתחזוקתו. במקרים בהם בסיס אחד נאלץ לאכלס שתי כנפיים, האחריות לתחזוקת הבסיס מוטל על יחידה מיוחדת הנקראת "יחידת התיקונים של חיל האוויר והחלל".
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של חיל האוויר והחלל של ספרד (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Alerta por falta de personal en el Ejército del Aire: se necesitan 5.000 militares".
- ^ "Ejército del aire. Aeronaves"
- ^ "Aeroplano, n. 23, 2005"
- ^ "Ejército del aire. 1920"
- ^ The War Between the Wars, AIR & SPACE MAGAZINE The War Between the Wars, AIR & SPACE MAGAZINE, APRIL 30, 2009
- ^ 6.0 6.1 6.2 Daniel Kowalsky, Soviet Pilots in the Spanish Civil War, Stalin and the Spanish Civil War, December 2003
- ^ 7.0 7.1 אלחנדרו דה קסאדה, מלחמת האזרחים הספרדית 39–1936 (2): הכוחות הרפבוליקנים, Men-at-Arms גיליון 498, 20 בינואר 2015 (באנגלית) עמ' 33-35.
- ^ Aerial Warfare and the Spanish Civil War, Centennial of Flight: Born of Dreams - Inspired by Freedom
- ^ José Manuel Moreno-Aurioles Cabezón, Madrid bajo las bombas: Un análisis sectorial, UNIVERSIDAD COMPLUTENSE DE MADRID, 2015-2016
- ^ Carlos Patrick and Ricky, 80 YEARS AFTER. BARCELONA REMEMBERS BOMBING OF 1938, Be Local Tours, March 15, 2018
- ^ "Marcelino Sempere Doménech, El Ejército del Aire en la Guerra de Sidi Ifni, Universidad de Murcia"
- ^ El Ejército del Aire cambia de nombre tras 83 años y pasa a llamarse Ejército del Aire y del Espacio
34749551חיל האוויר והחלל של ספרד