חיל האוויר האוסטרו-הונגרי

חיל האוויר האוסטרו-הונגרי

רונדל חיל האוויר האוסטרו-הונגרי
רונדל חיל האוויר האוסטרו-הונגרי
פרטים
כינוי	חיל האוויר הקיסרי והמלכותי
מדינה
שיוך	משרד המלחמה
סוג	חיל אוויר
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1893–1918 (כ־25 שנים)
מלחמות	מלחמת העולם הראשונה
נתוני היחידה
ציוד עיקרי	מטוסים
פיקוד
יחידת אם	הצבא האוסטרו-הונגרי
מפקדים	מילאן אמיל אוזלאק

תרשים של מטוס עם סמלי חיל האוויר האוסטרו-הונגרי

מטוס מדגם אלבטרוס D.III של חיל האוויר

מפציץ אוסטרו-הונגרי מדגם האנזה-ברנדנבורג

תג של טייס אוסטרו-הונגרי

חיל האוויר האוסטרו-הונגרי או בשמו הרשמי חיל האוויר הקיסרי והמלכותי (בגרמנית: Kaiserliche und Königliche Luftfahrtruppen בהונגרית: Császári és Királyi Légierő) היה חיל האוויר של האימפריה האוסטרו-הונגרית. חיל האוויר הוקם ב-1893, וצויד במקור בכדורים פורחים. ב-1912 הוא עבר ארגון מחדש וצויד במטוסים. החיל השתתף במלחמת העולם הראשונה בחזית המזרחית ובחזית האיטלקית. החיל הצמיח מקרבו אלופי הפלות כגון גודווין פון ברומובסקי, יוליוס אריגי ועוד. טייס אוסטרו-הונגרי נוסף, קרל טייכמן, היה הראשון בהיסטוריה שהפיל חמישה מטוסים ביום אחד.

היסטוריה

ב-1893 הקים הצבא האוסטרו-הונגרי זרוע אווירית אשר נקראה במקור Militär-Aeronautische Anstalt, והורכבה מכדורים פורחים. ב-1912 עבר החיל ארגון מחדש בידי מיור מילאן אמיל אוזלאק - קצין הנדסה צבאי, הוכנסו לשירות מטוסים ושמו שונה בהתאם לחיל האוויר הקיסרי והמלכותי. הקצינים הראשונים של החיל היו טייסים פרטיים ללא הכשרה צבאית קודמת. אוזלאק המשיך לפקד על החיל עד פירוקו ב-1918.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 כלל החיל 10 בלוני תצפית, 85 טייסים ו-39 מטוסים בלבד. החיל עבר הגדלה, ועם סיום השנה כבר כלל 147 מטוסים אשר חולקו בין 14 יחידות. הצי האוסטרו-הונגרי כלל גם מטוסים ימיים, ובחוף הים האדריאטי הוצבו גם מפציצים. בתחילת המלחמה לחם החיל בחזית המזרחית. חילות האוויר העוינים באזור היו של סרביה מונטנגרו ורומניה, אולם הם לא היוו איום שקול לחיל האוויר האוסטרו-הונגרי. האיום היחיד היה חיל האוויר הרוסי הקיסרי, אשר עם פרוץ המלחמה כלל 263 מטוסים והיה חיל האוויר הגדול בעולם. האוסטרים ביקשו, וקיבלו, תגבורות משירות האוויר הגרמני. במאי 1915 הצטרפה ממלכת איטליה למלחמה, ופתחה חזית נוספת במלחמה. חיל האוויר האיטלקי לא היה מתקדם במיוחד, וצרפת הקימה טייסת מיוחדת כדי להגן על שמי ונציה מפני חיל האוויר האוסטרו-הונגרי.

חיל האוויר האוסטרו-הונגרי היה חיל האוויר הראשון שנגדו נעשה שימוש בתותח נ"מ. ב-30 בספטמבר 1915 תקפו שלושה מטוסים אוסטרו-הונגריים את קרגוייבץ והטילו 45 פצצות על מטרות אזרחיות בעיר. טוראי סרבי בשם ראדג'ה ליוטובאק, כיוון תותח אל אחד המטוסים ופגע בו. המטוס התרסק בעיר ושני הטייסים מתו. התותח של ליוטובאק היה למעשה תותח טורקי ישן שנלקח שלל בידי צבא סרביה במהלך מלחמת הבלקן הראשונה ב-1912.

ב-1916 הוכנה תוכנית להרחבת חיל האוויר האוסטרו-הונגרי, אשר במסגרתה היו אמורות להיות מוקמות 48 טייסות חדשות עד סוף השנה. בפועל הוקמו רק 37. ב-1917 הוכנסה תוכנית נוספת להגדלה, אשר במסגרתה הוגדל מספר בתי הספר הצבאיים לטיסה ל-14, והוקמו עוד 31 טייסות (על פי התוכנית המקורית היו אמורות לקום 68). בשיאו כלל החיל 550 מטוסים. באותה שנה פרשה רוסיה מהמלחמה - עובדה שאפשרה לאוסטרים לרכז את כל חיל האוויר שלהם בחזית האיטלקית. עם זאת, לאחר קרב קפורטו דאגו מדינות ההסכמה להגדיל את חיל האוויר האיטלקי, וייבאו עבורו מומחים ומטוסים רבים. ארבע טייסות שלמות של חיל האוויר המלכותי נשלחו לשמי איטליה. בעיה נוספת הייתה המחסור הכללי בפחם ברחבי האימפריה, ובשל כך, באוגוסט 1917 מצא עצמו חיל האוויר האוסטרו-הונגרי מול מעל 200 מטוסי אויב מדי יום. ב-1918 הוכנה תוכנית אשר קראה להגדיל את החיל ל-100 טייסות, אולם תוכנית זו הייתה בלתי מעשית. העברת מרבית יחידות חיל האוויר הגרמני לחזית המערבית החמירה את המצב. בקרב ויטוריו ונטו שלחו מדינות ההסכמה לקרב 400 מטוסים, ומולם יכלו האוסטרים להעמיד רק 29 מטוסים. החיל התפזר עם התפרקות האימפריה בנובמבר 1918.

כלי טיס

אף על פי שאף אחת ממעצמות אירופה לא הייתה מוכנה ללוחמה אווירית עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, חיל האוויר האוסטרו-הונגרי היה חלש אף יותר ממקביליו, וזאת בשל מצב הכלכלי הרעוע של האימפריה, הפיגור הטכנולוגי, והמחסור בעובדים מיומנים. במהלך המלחמה, במקום לייצר סוגי מטוסים בודדים מקווי הרכבה ייעודיים, הצבא האוסטרו-הונגרי חתם על חוזים עם מפעלים רבים אשר כל אחד מהם ייצר סוג שונה של מטוסים. בניית המטוסים נעשתה לא בקווי הרכבה אלא בעבודת יד. כמו כן האוסטרים נהגו לנסות כל מטוס ומטוס לפני שיצא אל החזית. עובדות אלו גרמו לכך שבמשך ארבע שנים של מלחמה ייצרו האוסטרים 5,180 מטוסים, בעוד האיטלקים ייצרו 18,000 בתוך שלוש שנים. האוסטרים רכשו וקיבלו מהגרמנים מטוסים רבים מתוצרת חברות פוקר ואלבטרוס, ואף שקלו לרכוש צפלין.

רשימת דגמי מטוסים עיקריים שבהם עשה החיל שימוש:

• אטריץ' טאוב
• אטריץ' לופט-לימוזין
• לונר AA
• לונר L
• לונר B.VII
• פוקר M.5
• פוקר E.III
• קנולר C.II
• הנזה-ברנדנבורג B.I
• הנזה-ברנרנבורג C.I
• הנזה-ברנדנבורג D.I
• הנזה-ברנדנבורג G.I
• אלבטרוס B.I
• אלבטרוס D.II
• אלבטרוס D.III
• פניקס D.I

אלופי הפלות בולטים

תמונה	שם	תקופת חיים	מידע
	גודווין פון ברומובסקי	1889–1936	אלוף ההפלות האוסטרו-הונגרי הטוב ביותר בכל המלחמה. לזכותו נרשמו 35 הפלות מאושרות, ועוד 8 הפלות שלא אומתו.
	יוליוס אריגי	1895–1981	אלוף ההפלות האוסטרו-הונגרי הטוב ביותר לאחר ברומובסקי, לזכותו נזקפו 32 הפלות.
	בנו פון פרנבורג	1890–1964	השלישי מבין אלופי ההפלות האוסטרו-הונגריים. לזכותו נזקפו 28 הפלות.
	יוזף קיז ("יוזי")	1896–1918	אלוף ההפלות הטוב ביותר ממוצא הונגרי. לזכותו נזקפו 19 הפלות. נהרג בחזית האיטלקית בשנה האחרונה של המלחמה.
	קרל טייכמן	1897–1927	היה הראשון שזכה בתואר "אלוף ביום אחד" לאחר שהפיל חמישה מטוסים במהלך לחימה של יום אחד בחזית האיטלקית.

קישורים חיצוניים

• כלי טיס של חיל האוויר האוסטרו-הונגרי
• חיל האוויר האוסטרו-הונגרי
• מידע על חלק מדגמי המטוסים של חיל האוויר האוסטרו-הונגרי
• מאמר מפורט על חיל האוויר האוסטרו-הונגרי

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

24344140חיל האוויר האוסטרו-הונגרי