חיים זליגמן
_Seeligmann.jpg) |
חיים זליגמן (16 בנובמבר 1912 תרע"ג - 25 בספטמבר 2009 תשס"ט) היה מחנך וחוקר יהודי ממוצא גרמני, שהתמקד במחקרו בשורשי התנועה הקיבוצית. במחקריו הראה כי שורשיה של התנועה הקיבוצית, על ערכיה ההתיישבותיים והשיתופיים, אינם מצויים רק בתורה המרקסיסטית, אלא גם ברעיונות האנרכיסטיים מבית מדרשם של הוגים כגון גוסטב לנדאואר, פרידריך ניטשה, אריך מיהזם וברנאר לזר.
חייו
נולד בשם היינץ אלפרד זליגמן בעיר קרלסרוהה שבמחוז באדן בגרמניה, בן לאוסקר זליגמן ותיאה (תרזה) לבית דוקס, שניהם צאצאים למשפחות שעסקו בבנקאות. חיים היה האח השני מתוך חמישה אחים ואחיות. הוא למד בגימנסיה ההומניסטית ע"ש ביסמרק בקרלסרוהה, ואביו ראה אותו כממשיך דרכו בעסקי הבנקאות המשפחתיים.
חיים הצעיר לקח חלק בפעילות התנועות הציונית קדימה והחלוץ, ולאחר תקופת הכשרה חקלאית בשווייץ, עלה לארץ ישראל על גבי ספינת המעפילים "גליל", ב-1935.
לאחר העלייה, הצטרף זליגמן לקיבוץ גבעת ברנר, והיה מחברי קבוצת חירות, וממייסדי הקיבוץ. בתקופה זו עסק הקיבוץ בעיקר בחקלאות.
ב-1939 נישא זליגמן לשפרה גורביץ', חברת הקיבוץ שעלתה מליטא. מנישואים אלו נולדו להם שלושה ילדים: משה, מימי ויגאל.
זליגמן התגייס לשורות הפלמ"ח בשנים 1941-1945.[1]
בתקופה מאוחרת יותר, נודע לחיים, כי במקביל, המשפחה שנשארה בגרמניה סבלה מן המשטר הנאצי. ב-22 באוקטובר 1940, גורשה המשפחה במשלוח שכלל כ-7,500 יהודים מן המדינות באדן, פפאלץ ווירטמברג. המשלוח שהיה במסגרת תוכנית מדגסקר של אייכמן, היה למחנה המעצר גירס בצרפת של וישי. אביו נספה ב-1941, ואימו תיאה נפטרה בבית החולים בקורזה שבצרפת, ב-1947, לאחר שחרור המחנה. אחיו, ורנר והרברט הובלו לאושוויץ ושם נרצחו.[2]
אחיו ארנסט ואחותו סופי, הצליחו להימלט ועלו לארץ בתום מלחמת העולם השנייה.
חיים שירת כשליח מטעם תנועת הנוער הבונים בצרפת, וסייע ליהודים צעירים, חלקם יוצאי מדינות צפון אפריקה לעלות לארץ ישראל. ב-1957 החל את לימודיו. תחילה באוניברסיטה העברית בירושלים ולאחר מכן באוניברסיטת תל אביב. בקיבוץ עבד כמחנך, מזכיר הקיבוץ ומנהל בית הספר היסודי.
שינוי דפוסי הקיבוץ מחברה אינטימית ושיתופית לחברה גדולה,[דרושה הבהרה] הביא אותו לנתח את השורשים שעמדו בבסיס החברה הקיבוצית, מחקרו כלל הן את הרעיונות והן את ההישגים של החברה הקיבוצית בארץ ישראל. הוא היה חוקר ושותף ביד טבנקין של התנועה הקיבוצית, ובשולחן הקומונות הבינלאומי[3]. את הדוקטורט שלו כתב באוניברסיטת בילפלד הגרמנית. והיה ממייסדי חוג אורפלד.[4]
זליגמן נפטר ב-25 בספטמבר 2009 כשהוא בן 96. הוא נטמן לצד אשתו, בבית העלמין בגבעת ברנר בערב יום הכיפורים התש"ע.
ספריו ומחקריו (רשימה חלקית)
- לבנות ולהיבנות ספר הבונים, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1990.
- חברות הנוער בגבעת ברנר 1935–1972, הוצאת ארכיון גבעת ברנר, 2003.
- גבעת ברנר, פרשיות ביטחון, 1928–1947 (עורך: חיים זליגמן), ארכיון גבעת ברנר. 2002.[5]
- חיים זליגמן ויעקב גורן, זרמים במחשבה האירופית בראשית המאה העשרים בהשפעתם על היהדות והתנועה הציונית, אפעל: יד טבנקין, 2007.
- חיים זליגמן ויעקב גורן, גוסטב לנדאואר - עליו ומשלו, אפעל: יד טבנקין וירושלים: מוסד ביאליק, 2009.
- אוטוביוגרפיה
- Chaim Seeligmann, Es war nicht nur ein Traum: Autobiographische und kibbuzgeschichtliche Skizzen (Übersetzung der Kapitel III-VII aus dem Hebräischen von Gabi Madar), Bad Tölz: Verlag Urfeld, 2002. (בגרמנית)
ראו גם
לקריאה נוספת
- דברי ההערכה מאת פרופ' תאודור שולצה עם הענקת תואר דוקטור לשם כבוד לחיים זליגמן, שורשים (קבצים לחקר הקיבוץ ותנועת העבודה בישראל) ז (תשנ"ב), 333–342.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של חיים זליגמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- רשימת המאמרים של חיים זליגמן באתר רמב"י
- ספרים על אודות ומפי חיים זליגמן, באתר הספרייה הגרמנית הלאומית
- דף החבר של חיים זליגמן באתר "סיפורי גבעת ברנר".
הערות שוליים
- ^ עדותו של חיים על השירות בפלמ"ח באתר עמותת דור הפלמ"ח
- ^ על אוסקר, הרברט וורנר זליגמן מתוך פרויקט ספרי החיים של עיריית קרלסרוהה.(גרמנית)
- ^ על חיים זליגמן באתר "שולחן הקומונות."
- ^ על חוג אורפלד באתר "שולחן הקומונות".
- ^ תיאור הספר באתר עמותת דור הפלמ"ח.
