חוק ירושת ראשות המדינה

פרנסיסקו פרנקו (למעלה) וחואן קרלוס

חוק ירושת ראשות המדינה (בספרדית: Ley de Sucesión en la Jefatura del Estado) היה חוק שנחקק במדינה הספרדית בשנת 1947 וקבע את סדרי הירושה העתידיים של ראשות המדינה. הוא חידש את המלוכה הספרדית - שבוטלה על ידי הרפובליקה הספרדית השנייה בשנת 1931), מינה את פרנסיסקו פרנקו לראש המדינה למשך כל חייו, וקבע כי יורשו של פרנקו כראש המדינה ייבחר על ידיו ויוכרז כמלך או כעוצר הממלכה, באישור הקורטס הספרדי (הפרלמנט הממונה של המדינה הספרדית).

החוק היה לאחד משמונה חוקי יסוד, שהגדירו את כוחותיו וסמכויותיו של המשטר הפרנקואיסטי בספרד. מכוחו של החוק מונה חואן קרלוס לנסיך ספרד ב-1969 והוכתר למלך ספרד לאחר מותו של פרנקו ב-1975. שנתיים לאחר מכן הפכה ספרד למונרכיה קונסטיטוציונית בעלת שלטון דמוקרטי.

החוק

טיוטת החוק נשלחה לקורטס הספרדי על ידי ממשלתו השלישית של פרנקו ב-28 במרץ 1947. הוא אושר שם ב-7 ביוני, אושר במשאל עם ב-6 ביולי ונכנס לתוקף ב-27 ביולי.

ההוראות העיקריות שקבע החוק היו:

1. היותה של ספרד ממלכה קתולית (אם כי בפועל הושאר כס המלך ריק)
2. מינויו של פרנקו למלא את משרת ראש המדינה לכל ימי חייו
3. הקמת מועצת הממלכה
4. מתן הפררוגטיבה לראש המדינה להציע לקורטס הספרדי, בכל עת שיבחר, את זהות האדם שיירש אותו, שתוארו יהיה מלך או עוצר
5. הגדרת קובץ חוקי היסוד של הממלכה, שיהוו תחליף לחוקה.

יישום החוק

חואן, רוזן ברצלונה, היה בנו של מלך ספרד האחרון אלפונסו השלושה עשר שהודח ב-1931 ויורש העצר המיועד שלו. ב-1945 הוא פרסם במקום מושבו בלוזאן שבשווייץ מניפסט שבו ביקר את שלטונו של פרנקו והציע את השבת המונרכיה הספרדית על כנה והקמת משטר חופשי בספרד.

לאחר הגשת טיוטת חוק ירושת ראשות המדינה במרץ 1947 נשלח לואיס קאררו בלאנקו על ידי פרנקו לעדכן את הרוזן חואן אודות החוק המיועד, שמשמעו היה שפרנקו הוא שיבחר בבוא היום את יורשו. נמסר לחואן כי הוא יוכל להיות מלך ספרד, ובלבד שהיא תשמור על אופיה הקתולי, האוטוריטרי והאנטי-קומוניסטי. בחודש שלאחר מכן פרסם חואן מניפסט שני, הפעם מאסטוריל שבפורטוגל. בהכרזה זו הגדיר חואן את החוק כבלתי תקף, משום שהוא עמד לשנות את אופי המלוכה בספרד ללא התייעצות עם יורש העצר המיועד.

בפגישה שנערכה בין חואן לבין פרנקו ב-25 באוגוסט 1948 מחוץ לתחומי ספרד הוסכם כי בנו של חואן, חואן קרלוס בן ה-10, ואחיו אלפונסו, שגרו ברומא שבאיטליה, יעברו לספרד להשלמת חוק לימודיהם.

במהלך שנות ה-60 החל פרנקו לעסוק בשאלת מינוי יורשו. ב-22 ביולי 1969 הכריז פרנקו על חואן קרלוס כיורשו. הוא מונה בו ביום על ידי הקורטס כיורש וכנסיך ספרד. פרנקו פסח בכך פסח על חואן, אביו של חואן קרלוס, שכן פרנקו חשש כי הוא ליברלי מדי בדעותיו וכי לא יקיים את מורשתו בספרד. דבר זה בא לחואן כהפתעה. פרנקו האמין שחואן קרלוס יקיים את המשטר שהוא הקים, אך לא כך היה לבסוף.

חואן קרלוס מילא זמנית את מקומו של פרנקו כראש המדינה מה-19 ביולי ועד 2 בספטמבר 1974, בשל מחלתו של פרנקו. פרנקו מת ב-20 בנובמבר 1975 ויומיים אחר כך הוכתר חואן קרלוס למלך בקורטס. בשנתיים הבאות התקיים בהסכמת המלך ובעידודו תהליך המעבר של ספרד למונרכיה קונסטיטוציונית בעלת משטר פרלמנטרי חופשי, שבה מעמדו של המלך הוא סמלי בלבד. ב-15 ביוני 1977 נערכו בספרד הבחירות הכלליות החופשיות הראשונות. באותה שנה ויתר חואן על טענתו למלוכה. בתמורה העניק לו בנו המלך רשמית את התואר רוזן ברצלונה.

חוק ירושת ראשות המדינה בוטל ב-29 בדצמבר 1978, עם כניסתה לתוקף של חוקת ספרד החדשה.

קישורים חיצוניים

• נוסח החוק, באתר המגזין הרשמי של ספרד (בספרדית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

34032165חוק ירושת ראשות המדינה