זאב הים (רב חובל)
 |
זאב הים (1901 - 29 באוגוסט 1977) היה ימאי, מחלוצי הימאות העברית בעת החדשה. פיתח את התודעה הימית אצל בני הנוער ביישוב היהודי בארץ ישראל, ונחשב כרב החובל העברי הראשון.
ביוגרפיה
נולד בשם וולודיה איצקוביץ, באודסה שבאוקראינה (אז חלק מן האימפריה הרוסית), עיר נמל חשובה לשפת הים השחור. מנעוריו נמשך אל הים והימאות. את הכשרתו כימאי קיבל כנער יהודי יחיד בבית הספר לקדטים באודסה, וקיבל תעודת סיום באוגוסט 1924. הוא הצטרף לתנועת השומר הצעיר הרוסית (לימים נצ"ח), ושימש ציר מטעמה לקונגרס הציוני ה-14. עלה לארץ ישראל בשנת 1924, עיברת את שמו הפרטי לזאב ואימץ את מושא אהבתו, הים, כשם משפחה.
בארץ ישראל היה בין מייסדי "קיבוץ השומר הצעיר ס.ס.ס.ר." (לימים אפיקים), ובמסגרתו הקים את "פלוגת הים", קבוצת דיג על גדת נחל הירקון. ב-1928, כשהחליט הקיבוץ לרכז את כל פלוגותיו ולהתיישב בחצר כנרת, עזב אותו זאב הים והחל לסייע בהקמת אגודת יורדי ים זבולון, שהחלה אז את פעילותה.
זאב הים עבד על אניות סחר חופים בין חופי ארץ ישראל, ומהם לביירות, טריפולי ואלכסנדריה, עד שמשפחת פולק מחיפה, בעלי מפעל המלט נשר, רכשה אוניית מטען, שינתה שמה ל"גוזל" והעסיקה את זאב הים כקצין סיפון. בשנת 1928 מונה הים כרב החובל בפועל של "גוזל". האונייה העבירה מטעני מלט ממפעל נשר עד שנת 1932 עת נמכרה, משלא הייתה כדאיות בייצור מלט ובשיווקו. אז יצא הים לאנגליה להשלים את לימודיו לתואר רב חובל, אולם על אף שהשלים את חובותיו, לא קיבל הים אסמכתא רשמית, מכיוון שהיה נתין פלשתינה.
לאחר שובו שימש בחיפה כמנהל המחלקה הימית הממשלתית בעת בניית נמל חיפה, עד שנת 1933. בשנת 1934 מונה כמנהל טכני בחברה לספנות והספקה, תפקיד שמילא עד למינויו ב-1936 כרב חובל נמל תל אביב. לאורך כל השנים עסק בפעילות נוער, והיה קשור באגודת זבולון ובתנועות אחרות. זאב הים היה גם ממקימי החבל הימי לישראל ב-1936 וממייסדי בית הספר הימי בחיפה ב-1938 (שעבר ב-1954 לעכו ונקרא מאז בית הספר לקציני ים עכו).
בפרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1939, רב החובל הבריטי שמונה זה מכבר כמנהל מחלקת השיט, לפטננט מילר, גויס לצי המלכותי הבריטי. מנהל בית הספר הימי ד"ר שלמה ברדין שהה בחו"ל ללא אפשרות לחזור, ובית הספר נותר ללא הנהלה. ועד הנאמנים של בית הספר הימי הצעיר החליט לבחור קצין-ים יהודי, שישמש כממלא מקום של מילר כראש מחלקת השיט. לאחר משא ומתן עם קצינים אחדים נבחר זאב הים לתפקיד, לאחר שהצליח להרשים את חברי הוועד ואת מנהל נמל חיפה, פ' רוג'רס, שהסכים להעניק לו תואר רשמי של "רב חובל לספנות חופית", שנדרש לצורך מילוי התפקיד[1]. כך, בגיל 38, זכה זאב הים להיקרא רשמית בתואר רב חובל.
במהלך מלחמת העולם השנייה התגייס הים לשירות צי הבריטי, כקצין קישור למתנדבי היישוב לצי המלכותי הבריטי, תפקיד בו החזיק עד 1946. הוא היה ממקימי "דולפין", הזרוע הימית של ארגון "ההגנה". לאחר שחרורו מהצי הבריטי, שלח דוד בן-גוריון את הים לאיטליה לרכוש כלי שיט, בהם סירות נפץ שהטביעו במלחמת העצמאות את האונייה האמיר פארוק, ספינת הדגל המצרית.
בערוב ימיו פרסם ספרות מקצועית בנושא הימי ותולדות הספנות העברית בארץ ישראל. הוא נפטר בשנת 1977, בגיל 76.
ביתו, ברחוב שמשון בחיפה,אשר תוכנן על ידי האדריכל החיפאי משה חת, עוצב בהשראת הים וכלל שער ובו הגה ספינה, פנסי איתות ימי בשביל הגישה ועמוד המזכיר מגדלור בכניסה.
בספרו "הביתה" מתאר אסף ענברי את תולדות חייו של זאב הים (וולודיה) כחלק מסיפורו של קיבוץ אפיקים.
הערות שוליים
- ^ "...התייחס בחיוב למועמדותו של א' הים, שיבח את תכונותיו הטובות ומעלותיו; השכלתו מספיקה, ואחרי בדקו את תעודות ה' זאב הים ומסמכיו, אמר שהוא מוכן לתת לה' הים את התואר רב-חובל לספנות חופית. רוג'רס ציין את ההגבלות הגאוגרפיות של תעודה כזו, אבל אין ספק שהתעודה תספק את צורכי בית הספר. מנהל הנמל כמו כן מסר, שהוא מעריך את ניסיונו של ה' הים בנמל חיפה ובנמל תל אביב ואת כשרונו להדרכת נוער..."
