אסף ענברי

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. אסף ענברי (נולד ב-1968) הוא סופר ופובליציסט ישראלי.

ביוגרפיה

ענברי נולד בקיבוץ אפיקים, הבכור מבין שלושה ילדים. ב-1988 פרסם בכתב העת "פרוזה" מסה ראשונה מפרי עטו שעסקה בעמוס עוז. שירת בגלי צה"ל, שם ערך את תוכנית הבוקר של אלכס אנסקי "שבע אפס שבע" ובמקביל החל לפרסם סיפורים ומאמרים בעיתונים רבים תחת שבעה שמות-עט שונים, ביניהם דוד בש, איתי לדרמן ויריב שכטר. בראיון ברדיו עם יעקב אגמון הוא החשיב תקופה זו כתקופת הכשרה אינטנסיבית ביותר בכתיבה שסייעה לו רבות בהמשך דרכו. לאחר שסיים את שירותו הצבאי המשיך לפרסם סיפורים ומסות בעיתונים שונים במסגרת עבודתו בהם.

ענברי למד ספרות כללית ופילוסופיה במסגרת התוכנית הבין-תחומית לתלמידים מצטיינים ע"ש עדי לאוטמן באוניברסיטת תל אביב. עבודת המוסמך שלו חקרה את "מבנה המציאות ביצירתו של נאבוקוב" והוגשה בשנת 2000. הוא המשיך ללימודי ספרות עברית באוניברסיטת בר-אילן, שבה כתב עבודת דוקטור בנושא: "הגותו הספרותית-תרבותית של ביאליק" (הוגשה בשנת 2008).

בשנת 2005 נישא לנעמי, ולהם בן ובת.

כיום הוא מתגורר בקיבוץ דגניה ב' (אך לא חבר בו) ומלמד במכללת כנרת, במכללת עלמא בתל אביב ובמרכז האקדמי שלם בירושלים. הוא פרסם מסות וסיפורים בכתבי עת ובעיתונים שונים.

ספריו

ב-2009 יצא לאור רומן פרי עטו, "הביתה", המתאר את תולדותיו של קיבוץ אפיקים לאורך שלושה דורות. סגנונו של הספר חסכני, משפטיו קצרים, והוא גדוש בפעולות ומקמץ בתיאורי רגשות ומחשבות. כתיבה זו נאמנה לתפיסה התאורטית של ענברי על טיבה של הספרות העברית: "במשפט אחד: הספרות העברית, בגרעין מהותה, היא סיפורת-פעולה היסטורית-לאומית. כלומר סיפורת הנשענת על תפיסת הזמן כהיסטוריה, על תפיסת האדם כחלק מלאום, ועל תפיסת המציאות כסדרה של פעולות, ולא כמכלול של עצמים במרחב".^[1] ספרו היה ברשימת המועמדים הסופיים לפרס ספיר לשנת 2011.

ב-2018 יצא לאור, בהוצאת "ידיעות ספרים", ספרו "הטנק". הספר מתאר את פרשת הטנק בדגניה, שבמסגרתה ניטש ויכוח בין מגיני דגניה, מי עצר את הטנק. הסיפור מסופר מנקודות המבט השונות של הטוענים שעצרו את הטנק.