ולטר שטייניץ
 | |
| ולטר שטייניץ, במעבדתו בישראל | |
| לידה | 12 בפברואר 1882 |
|---|---|
| פטירה | 14 בדצמבר 1963 (בגיל 81) |
| ענף מדעי | זואולוגיה, ביולוגיה ימית |
| מקום מגורים | גרמניה, ישראל |
| פרסים והוקרה | כלנית הים Cribrina steinitzi קרויה על שמו |
| תרומות עיקריות | |
| חקר דגים בארץ ישראל | |
וַלטר שטייניץ (בגרמנית: Walter Steinitz; 12 בפברואר 1882 - 14 בדצמבר 1963) היה רופא, זואולוג, ביולוג ימי וחלוץ חקר הדגים בארץ ישראל, וממייסדי הכפר החקלאי רמות השבים.
קורות חיים
ולטר שטייניץ נולד בברסלאו שבגרמניה (כיום ורוצלב שבפולין). הוא בנם של סוחר הפחמים זיגיסמונד (בגרמנית: Sigismund) ואוגוסטה (בגרמנית: Auguste) (לבית כהן) שטייניץ, ואחיו של המתמטיקאי ארנסט שטייניץ (בגרמנית: Ernst Steinitz, 1871–1928). ולטר שטייניץ למד רפואה וקיבל ב-1905 תואר דוקטור לרפואה מאוניברסיטת רוסטוק שבגרמניה, והתמחה בקרדיולוגיה.[1] בצד עבודתו כרופא בעיר הולדתו, למד זואולוגיה, וקיבל בשנת 1918 תואר דוקטור לפילוסופיה באוניברסיטת ברסלאו.[2] לאחר מכן התמנה למרצה לזואולוגיה באותה אוניברסיטה. תחום העניין העיקרי שלו היה ביולוגיה ימית.[3]
רעייתו הראשונה של ולטר שטייניץ, מרטה לבית שינדלר (בגרמנית: Marta Schindler, 1877–1924), הייתה אם שלושת בניו. לאחר שהתאלמן נישא שנית לאלמה לבית פרידלנדר (בגרמנית: Alma Friedländer, 1887–1977). עליית הנאצים לשלטון בגרמניה בשנת 1933 גדעה את הקריירה המקצועית והמדעית שלו. באותה שנה עלה עם אשתו לארץ ישראל והצטרף לקבוצת המייסדים של רמות השבים. בשנים 1933–1938 היה חבר ועד הכפר. ב-1939 נבחר ליו"ר הוועד, אך עזב את התפקיד לאחר תקופה קצרה עקב ניסיונו להקים באותה שנה מעבדה ימית בנהריה. משנסיון קצר זה כשל, שב ב-1940 לרמות השבים.[4] כאיש אשכולות ומנוסה במתן הרצאות באוניברסיטה, היה מעורב בחיי התרבות בכפר, העביר קורסים בתחומים שונים במדעי הטבע והרצה בנושאים רלוונטיים לתושבים שמתפרנסים מחקלאות.[5] שטייניץ חי והתקיים ברמות השבים עד מותו, מלול תרנגולות מטילות ביצים ומחנות קטנה לכלי מטבח שאשתו אלמה ניהלה בביתם.
נפטר ב-14 בדצמבר 1963 בבאד נאוהיים (בגרמנית: Bad Nauheim) שבגרמניה ונקבר ברמות השבים.
שלושת בניו של ולטר שטייניץ, שעלו ב-1933 לארץ ישראל, פנו למדעים. ד"ר ארנסט שטייניץ (1907–1980) למד רפואה בגרמניה והיה בישראל רופא עצמאי בתחום הרפואה הפנימית[6]; היינץ שטייניץ (1909–1971) למד רפואה בגרמניה והיה למרצה ופרופסור לזואולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים[7]; גדעון שטייניץ (1911–1975) למד מתמטיקה בגרמניה, עבר בישראל לתחום המטאורולוגיה ולימים היה מנהל השירות המטאורולוגי הישראלי.[8]
שילוב מדע וציונות
ולטר שטייניץ היה ציוני ששילב בין פעילות מדעית ועשייה ציונית. הוא השתתף בקונגרסים הציוניים בבזל ובלונדון. בעשור השני והשלישי של המאה ה-20, עוד בהיותו באוניברסיטת ברסלאו, ערך כמה מסעות לארץ ישראל. הוא הגיע ב-1925 לטקס הפתיחה של האוניברסיטה העברית בירושלים. בביקורים אחרים ערך מחקרים מדעיים על הפאונה הימית במזרח אגן הים התיכון, והיה חלוץ הזואולוגים הימיים בתחום חקר הדגה בארץ ישראל. הוא מצא ותעד מינים חדשים של דגים בארץ ישראל, וגילה שבאזור המזרחי של אגן הים התיכון חיים, לצד מיני דגים ים-תיכוניים, מיני דגים לא-מקומיים שהאוקיינוס ההודי הוא בית גידולם הטבעי. שטייניץ סבר שמיני הדגים הזרים הגיעו לים התיכון בנדידה מהים האדום (שהוא שלוחה צפונית של האוקיינוס ההודי) אל תוך מזרח הים התיכון דרך תעלת סואץ. היות שתעלת סואץ נפתחה ב-1869, עשורים בודדים לפני ששטייניץ ביצע את מחקריו, הוא הבין שהנדידה של בעלי חיים מהאוקיינוס ההודי אל תוך הים התיכון היא תופעה אקולוגית חדשה יחסית, והיה מראשוני הביולוגים שקרא לבצע מעקב שיטתי אחר נדידה של בעלי חיים בין שני הימים.[9] מאז, מחקר נדידת חי ימי דרך תעלת סואץ הסתעף, העמיק, ונמשך גם במאה ה-21. תופעת הנדידה הביולוגית דרך תעלת סואץ מכונה כיום הגירה לספסית.
כביולוג ימי, שטייניץ הכיר בחשיבותן המדעית והכלכלית של תחנות למחקר ביולוגי-ימי ואוקיינוגרפי. בשנת 1919 הגה ונסח את חזונו להקמת תחנת מחקר כזאת בארץ ישראל,[10][11] ובמשך שני העשורים העוקבים השקיע מאמצים רבים להגשמת התוכנית. הוא הציג את תוכניתו וקבל תמיכה מאישים שונים בתחומי המדע, בתנועה הציונית, ובתחומי העשייה בשטח: פרופסור אלברט איינשטיין, איתו ולטר שטייניץ היה בקשר התכתבות לאורך שנים, צידד ברעיון[12]; המנהיג הציוני והמדען ד"ר חיים ויצמן הכיר בערך והתרומה שתחנה כזאת יכלה להביא ליישוב; ישראל רוקח, ראש עיריית תל אביב, ראה חשיבות בהקמת אקווריום ותחנת מחקר ימי בהקשר לפיתוח העיר בכלל ונמל תל אביב בפרט; עיריית תל אביב הקצתה שטח בחוף העיר למען הקמת התחנה. במקביל, שטייניץ זכה לשיתף פעולה מאנשי מעשה כגון המהנדס ד"ר מאיר גורביץ, איש רב-פעלים שהקים בין היתר את ועדת המים והיה יו"ר שלה, ופעל לפיתוח הדיג והימאות בארץ ישראל.[13] בשנת 1937 נוסדה "חברת אקווריום ותחנת הים תל אביב בע"מ",[14] שפרופ. איינשטיין היה נשיא הכבוד שלה, ולטר שטייניץ מנהלה המדעי, וד"ר מאיר גורביץ נמנה, לצד אנשים ומלומדים נוספים כגון ד"ר פליקס דנציגר, יהושע מרגולין וד"ר אלפרד קלופשטוק,[15] על קבוצת המייסדים. תחילה פעלה החברה מה"חדר הכחול" בבית הספר הימי זבולון על גדת נחל הירקון.[16]
בתוכנית החברה היה לבנות בנין שיכיל חדרי עבודה, ספרייה, חדר הרצאות ואקווריום. התחנה אמורה הייתה לשרת חוקרים מקומיים וחוקרים מחוץ לארץ, והמחקר הביולוגי-ימי היה מיועד ליצור ידע מדעי חדש וידע לתועלת הדייג המקומי. אקווריום בן עשרות המיכלים, חלק מרכזי במתקן, תוכנן לשמש צורכי מחקר ותצוגה לקהל הרחב של בעלי חיים ימיים. המאמצים של שטייניץ לגייס כסף לפרויקט, שנמשכו עד 1940,[17] נגדעו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ובניית התחנה עם האקווריום לא יצאה אל הפועל. ניסיון אחרון, קצר ימים, של שטייניץ ב-1939 להקים ולהפעיל מעבדה לביולוגיה ימית בנהריה לא צלח, אבל הוא המשיך להעניק מניסיונו לעמיתים בתחום הזואולוגיה והדיג בישראל. בשנת 1938 ערך שטייניץ שתי חוברות של הירחון "ידיעות האגודות המדעיות בארץ ישראל",[18] ובינואר 1958 הוא תרם מכשירי מחקר וספריה של מאות כרכים למחלקה לזואולוגיה של האוניברסיטה העברית.[19]
חזון הקמת תחנת מחקר לביולוגיה ימית של ולטר שטייניץ התממש לאחר מותו כאשר בנו, פרופ' היינץ שטייניץ, זואולוג וביולוג ימי במחלקה לזואולוגיה של האוניברסיטה העברית, יזם הקמת תחנת מחקר לביולוגיה ימית באילת, על חוף הים האדום.[20] התחנה נחנכה ב-1968, והמעבדה לביולוגיה ימית נקראה על שמו של היינץ שטייניץ לאחר שנפטר בעת היותו מנהלה הראשון. הפעילות המחקרית במעבדה התפשטה עם הזמן אל תחומים נוספים של אוקיינוגרפיה ואקולוגיה ימית. תחנת המחקר המשגשגת ובתוכה המעבדה לביולוגיה ימית הורחבה, גדלה והפכה להיות המכון הבין אוניברסיטאי למדעי הים באילת.
כלנית הים Cribrina steinitzi קרויה על שמו של ולטר שטייניץ, והדג Tylognathus steinitziorum שנקרא גם Hemigrammoncapoeta nana, ניתן בשעתו על שמם של ולטר שטייניץ ובנו היינץ שטייניץ[21]
ראו גם
- פרופ' ארנסט שטייניץ, מתמטיקאי (באנגלית)
- המכון הבין אוניברסיטאי למדעי הים באילת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ כותרת דיסרטציה ברפואה: Beiträge zur Kenntnis der Nervenendigungen in den quergestrieften Muskeln der Säugetiere
- ^ כותרת דיסרטציה בזואולוגיה: (Untersuchungen uber die Entwicklung des Auges von Buckelwal (Megaptera nadosa
- ^ Bytinski-Salz, H. (1964) Dr. Med. Dr. Phil. Walter Steinitz 1882–1963. Israel Journal of Zoology 13: 143-144
- ^ פרוטוקולים של ישיבות ועד הכפר רמות השבים בשנים 1933–1940. ארכיון רמות השבים
- ^ פטר וו. לירס (1974) רמות השבים 1933–1973, עמ' 79, ו-98
- ^ ד"ר ארנסט שטייניץ. ילקוט הפרסומים 993, 4 בפברואר 1963, עמ' 753
- ^ Por, F. D. (1973) Heinz Steinitz in memoriam. Marine Biology 19: 271-272
- ^ גדעון שטייניץ. ביטאון האיגוד המטאורולוגי הישראלי, אפריל 2010, עמ' 11–19
- ^ Steinitz, W. (1929) Die wanderung indopazifischer Arten ins Mittelmeer seit beginn der Quartärperiode. Internationale Revue der gesamten Hydrobiologie und Hydrographie 22: 1-90
- ^ Steinitz, W. (1919) Denkschrift zur Begründung einer zoologischen Meeresstation an der Küste Palästinas. Broschürenbibliothek des K.J.V. Nr. 7, 24pp
- ^ Steinitz, W. (1921) Memorial on the founding of a sea-station on the coast of Palestine for zoological investigations, 20 pp. הספרייה הלאומית בירושלים, מספר מערכת 002585524
- ^ התכתבות בין ולטר שטייניץ ואלברט איינשטיין. ארכיון אלברט איינשטיין, מספרים ארכיוניים 86–240, 45-55, 46-55, 51-860, 54-515, 54-516
- ^ פנינים בחופי ארץ ישראל, דבר, 14 בנובמבר 1934
- ^ חברת אקווריום ותחנת הים תל אביב בע"מ : [פרוספקטוס]. הספרייה הלאומית, מספר מערכת 002585524
- ^ דוד תידהר (1962) אלפרד קלופשטוק. אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך 12 עמ' 3961
- ^ ד"ר מ. גורביץ, היקיצה הימית, דבר, 19 במאי 1937.
- ^ בקשת שטייניץ למענק עבור מעבדת מחקר ביולוגית ימית, מאי 1940, גנזך המדינה.
- ^ ספרות ואמנות, דבר, 22 ביולי 1938
- ^ מתנה למחלקה לזואולוגיה באוניברסיטה, דבר, 13 בינואר 1958
- ^ Clark, E. and Aron, W. (1972) Heinz Steinitz: to realize a dream. Israel Journal of Zoology 21: 131-134
- ^ Biographical Etymology of Marine Organism Names. S
27428107ולטר שטייניץ