וילפריד סלרס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
וילפריד סלרס
Wilfrid Sellars
מונחה לדוקטורט ג'רג' מרקוש
זרם פילוסופיה אנליטית
אסכולת פיסברג
פילוסופיה תהליכית
ריאליזם ביקורתי
אנטי-מסדתנות
תחומי עניין פילוסופיה של הנפש, אפיסטמולוגיה, פרגמטיזם, ביהביוריזם, היסטוריה של הפילוסופיה
הושפע מ רוי ווד סלרס, הגל, ויטגנשטיין, רייל, קרנפ, קאנט, קסירר, הוסרל, היידגר, לואיס
השפיע על רוברט ברנדום, ג'ון מקדואל, ריצ'רד רורטי, דניאל דנט, רות מיליקן, ריי בראסייה, רוברט פיפן, טרי פינקרד, ריצ'רד ג' ברנשטיין

וילפריד סטאלקר סלרס (באנגלית: Wilfrid Stalker Sellars‏; 20 במאי 1912 – 2 ביולי 1989) היה פילוסוף אמריקאי, שפעל ולימד בעיקר באוניברסיטת פיטסבורג. סלרס תרם תרומה לפילוסופיה של הנפש, לאפיסטמולוגיה ולמטאפיזיקה, שאב השראה ממסורות פילוסופיות שונות, וניסח מחדש נטורליזם פילוסופי במונחי "ריאליזם ביקורתי" ומתוך התנגדות לעמדות מסדתניות. סלרס נחשב לאחד הפילוסופים האמריקאים המשפעים במאה ה-20.[1]

ביוגרפיה

אביו היה הפילוסוף הקנדי-אמריקאי רוי ווד סלרס (אנ'), שנחשב לחוקר מוביל במחצית הראשונה של המאה העשרים.[2] ב-1933 וילפריד למד לתואר ראשון באוניברסיטת מישיגן, ובין השנים 1934–1937 באוניברסיטת באפלו ובאוריאל קולג', אוקספורד שם קיבל מלגת רודוס. וקיבל את התואר הגבוה ביותר שלו, תואר שני, ב-1940.

במהלך מלחמת העולם השנייה שירת במודיעין הצבאי. לאחר מכן לימד באוניברסיטת איווה (1938–1946), אוניברסיטת מינסוטה (1947–1958), אוניברסיטת ייל (1958–1963), ומ-1963 ועד מותו, באוניברסיטת פיטסבורג.[3] הוא כיהן כנשיא האגודה המטפיזית של אמריקה ב-1977. הוא היה מייסד כתב העת "Philosophical Studies".

סלרס ידוע כמבקר של גישות אפיסטימולוגיות של "מסדתנות", שנשענות על מה שכינה "המיתוס של הנתון" ("the Myth of the Given").[4] עם זאת, מרבית יצירותיו הפילוסופיות מכוונות למטרה הסופית של יישוב דרכים אינטואיטיביות לתיאור העולם (הן אלה של השכל הישר והן הפילוסופיה המסורתית) עם תיאור מדעי נטורליסטי ביוסודו של המציאות. הוא זוכה להערכה רבה הן בשל תחכום רב של הטיעונים והן בשל הטמעתו של נושאים רבים ומגוונים במרדף אחר חזון תקציר. סלרס היה אולי הפילוסוף הראשון שסינתז אלמנטים של פרגמטיזם אמריקאי עם אלמנטים של פילוסופיה אנליטית בריטית ואמריקאית ופוזיטיביזם לוגי אוסטרי וגרמני. עבודתו משקפת גם עיסוק מתמשך במסורת הגרמנית של אידיאליזם טרנסצנדנטלי, בעיקר בספרו "Science and Metaphysics: Kantian Variations" (מדע המטפיזיקה: וריאציות קאנטאניות).

סלרס מת ב-1989 כתוצאה מצריכה ארוכת שנים של באלכוהול.[5]

הגותו

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.

סלרס טבע את המונח הפילוסופי "מרחב הטעמים" (space of reasons). הביטוי מתייחס לשני תחומים:

  1. תיאור הרשת המושגית וההתנהגותית של השפה, שבה בני אדם משתמשים, בכדי לנוע בעולמם באופן איניטליגבילי.
  2. ציון העובדה שדיבורים על "טעמים", "הצדקות אפיסטמיות", ו"כוונות" אינם זהים, ולא בהכרח ניתן למפות דיבור על סיבותיות במובן המדעי הפיזיקלי.

"אמפיריציזם ופילוסופיה של הנפש"

יצירתו המפורסמת ביותר של סלרס היא, "אמפיריציזם ופילוסופיה של הנפש" (Empiricism and the Philosophy of Mind) משנת 1956.[6] בחיבור זה סלרס מבקר את ההשקפה שידע הכרתי יכול להיות בלתי תלוי בתהליכים המושגיים הכרוכים בתפיסתו. הוא כינה השקפה זו "המיתוס של הנתון", וייחס אותה לתיאוריות ידע שעורכות רדוקציה ל"נתון-חושי" (sense-data).

העבודה מתמקדת בכמה תיאוריות, ובייחוד בפרגמטיזם-הקאנטיאני של סי. איי לואיס (C. I. Lewis) ובפוזיטיביזם הלוגי של רודולף קרנפ. סלרס מציג את "המיתוס של ג'ונס", משל שנועד כדי להגן על האפשרות של תפיסת עולם ביהביוריסטית קפדנית. המשל מסביר כיצד ניתן לייחס מחשבות, פעולה נבונה ואפילו חוויה פנימית סובייקטיבית לאנשים בתוך מודל מדעי. סלרס השתמש בשבט בדיוני, ה"רייליאנים", מכיוון שהוא רצה להתייחס ל-"The Concept of Mind" של גילברט רייל.

רעיון ה"מיתוס" של סלרס, שהושפע גם מארנסט קסירר,[7] אינו בהכרח שלילי. הוא ראה בו משהו שיכול להיות שימושי באופן אחר, במקום לשפוט אותו רק כאמיתי או כשקרי. הוא התכוון לאחד את ההתנהגות המושגית של "מרחב הסיבות" עם המושג של חווית חושים סובייקטיבית. זו הייתה אחת המטרות המרכזיות ביותר שלו, ולפיכך עבודתו המאוחרת תוארה כקאנטיאנית.

"שפת התיאוריות"

במאמרו "שפת התיאוריות" (The Language of Theories) משנת 1961, מציג סלרס את מושג "האמפיריציזם הקנטיאני". האמפיריציזם הקנטיאני מבחין בין:

  1. טענות שבדיקתן מצריכה נטישה או שינוי של מערכת המושגים שעלפיהן מסוגרים אותן (כלומר, שינוי של מערכת העקרונות המכוננים הניתנים לפיליביליות העומדים בבסיס הידע)
  2. טענות שניתנות לבדיקה על בסיס תצפיות שנוסחו במונחים של מערכת מושגים שנשארה קבועה לאורך כל הדרך.

"פילוסופיה והתמונה המדעית של האדם"

ב"פילוסופיה והתמונה המדעית של האדם" (Philosophy and the Scientific Image of Man) משנת 1962 מבחין סלרס בין "התמונה הגלויה" (manifest image) לבין "התמונה המדעית" (scientific image) של העולם.

  • התמונה הגלויה – כולל כוונות, מחשבות ותדמיות. סלרס מאפשר לשפר את הדימוי הגלוי באמצעות 'אינדוקציה קורלציונית' (correlational induction), תוך שהוא הוא שולל את קיומן של ישויות בלתי ניתנות לתפיסה.
  • התמונה המדעית – מתארת את העולם במונחים של מדעי הפיזיקה התאורטית. הוא כולל מושגים כמו סיבתיות ותיאוריות לגבי חלקיקים וכוחות.

שתי התמונות לעיתים משלימות זו את זו, ולפעמים סותרות. כך, התמונה הגלויה כוללת טענות מעשיות או מוסריות, בעוד שהתמונה המדעית לא. אולם נוצר קונפליקט, כאשר המדע אומר לנו שאובייקטים מוצקים לכאורה, למעשה מורכבים בעיקר מחלל ריק. סלרס מכוון לחזון סינופטי, שבו הדימוי המדעי מקבל עדיפות אולטימטיבית במקרים של קונפליקט, לפחות ביחס לתיאורים והסברים אמפיריים.[8]

פעילות פוליטית

סלרס, שאביו היה סוציאליסט, היה מעורב בפוליטיקה השמאלנית. כסטודנט באוניברסיטת מישיגן, וילפריד סלרס היה אחד מהחברים המייסדים של הבית הקואופרטיבי הצפון-אמריקאי הראשון לסטודנטים באוניברסיטה, שנקרא אז "הבית הסוציאליסטי של מישיגן" (אנ').[9] הוא גם פעל למען המועמד הסוציאליסטי נורמן תומאס (אנ') חבר SPA – המפלגה הסוציאליסטית האמריקאית (אנ').[10]

מורשתו

רוברט ברנדום, עמיתו הצעיר בפיטסבורג, כינה את סלרס לצד וילארד ואן אורמן קווין כאחד מבין "שני הפילוסופים העמוקים והחשובים ביותר בדורותיהם". השאיפה של סלרס לפילוסופיה סינופטית המאחדת את ההשקפות היומיומיות והמדעיות של המציאות היא הבסיס והארכיטיפ של מה שנקרא לפעמים אסכולת פיטסבורג, שחבריו כוללים את ברנדום, ג'ון מקדואל וג'ון האוגלנד,[11] הנקראת לעיתים גם אסכולת ההגליאניזם האנליטי.[12][13]

פילוסופים אחרים שהושפעו מאוד מסלרס משתרעים על כל הספקטרום של פילוסופיה אנליטית בת זמננו, נאו-פרגמטיזם (ריצ'רד רורטי) מטריאליזם אלימינטיבי (פול צ'רצ'לנד) ורציונליזם (לורנס בונז'ור). בין ממשיכי דרכו ניתן לציין גם את רוברט ברנדום, רות מיליקן וריי בראסייה. עבודתו של סלרס השפיע בין היתר גם ההגות הפמיניסטית של קוויל קוקלה (אנ').[14]

אוסף של מאמרים המוקדש לסלרס תחת הכותרת Sellars and his Legacy פורסם על ידי הוצאת אוניברסיטת אוקספורד בשנת 2016.

ביבליוגרפיה

  • Pure Pragmatics and Possible Worlds-The Early Essays of Wilfrid Sellars, [PPPW], ed. by Jeffrey F. Sicha, (Ridgeview Publishing Co; Atascadero, CA; 1980). [Contains a long introductory essay by Sicha and an extensive bibliography of Sellars's work through 1979.]
  • Science, Perception and Reality, [SPR], (Routledge & Kegan Paul Ltd; London, and The Humanities Press: New York; 1963) [Reissued in 1991 by Ridgeview Publishing Co., Atascadero, CA. This edition contains a complete bibliography of Sellars's published work through 1989.]
  • Philosophical Perspectives, [PP], (Charles C. Thomas: Springfield, IL; 1967). Reprinted in two volumes, Philosophical Perspectives: History of Philosophy and Philosophical Perspective: Metaphysics and Epistemology, (Ridgeview Publishing Co.; Atascadero, CA; 1977).
  • Science and Metaphysics: Variations on Kantian Themes. [S&M], (Routledge & Kegan Paul Ltd; London, and The Humanities Press; New York; 1968). The 1966 John Locke Lectures. [Reissued in 1992 by Ridgeview Publishing Co., Atascadero, CA. This edition contains a complete bibliography of Sellars's published work through 1989, a register of Sellars's philosophical correspondence, and a listing of circulated but unpublished papers and lectures.]
  • Essays in Philosophy and Its History, [EPH], (D. Reidel Publishing Co.; Dordrecht, Holland; 1975).
  • Naturalism and Ontology, [N&O], (Ridgeview Publishing Co.; Atascadero, CA: 1979). [An expanded version of the 1974 John Dewey Lectures]
  • The Metaphysics of Epistemology: Lectures by Wilfrid Sellars, edited by Pedro Amaral, (Ridgeview Publishing Co.; Atascadero, CA; 1989). [Contains a complete bibliography of Sellars's published work through 1989.]
  • Empiricism and the Philosophy of Mind [EPM*], edited by Robert Brandom, (Harvard University Press.; Cambridge, Massachusetts; 1997). [The original, 1956, version of [EPM] (see below), lacking footnotes added in [SPR], with an Introduction by Richard Rorty and Study Guide by Brandom.]
  • Kant and Pre-Kantian Themes: Lectures by Wilfrid Sellars, edited by Pedro Amaral, (Ridgeview Publishing Co.; Atascadero, CA: 2002). [A transcription of Sellars's Kant lectures, plus essays on Descartes, Locke, Spinoza, and Leibniz.]
  • Kant's Transcendental Metaphysics: Cassirer Lecture Notes and Other Essays, edited by Jeffrey F. Sicha, (Ridgeview Publishing Co.; Atascadero, CA: 2002). [Contains a complete bibliography of Sellars's published work, philosophical correspondence, and circulated manuscripts through 2002.]

לקריאה נוספת

  • McDowell, John. Mind and World. Cambridge, Massachusetts: Harvard University Press, 1996.
  • Rorty, Richard. Philosophy and the Mirror of Nature. Princeton, New Jersey: Princeton University Press, 1979.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ "A Philosopher Who Shattered Our Complacency". The New York Times. 15 באוגוסט 1989. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ "Sellars, Roy Wood – Internet Encyclopedia of Philosophy". www.iep.utm.edu.
  3. ^ Archived at Ghostarchive and the Wayback Machine: "Introduction to Wilfrid Sellars lecture, Naturalism and Ontology". YouTube.
  4. ^ deVries, Willem (30 ביוני 2017). Zalta, Edward N. (ed.). Wilfrid Sellars – The Stanford Encyclopedia of Philosophy. Metaphysics Research Lab, Stanford University – via Stanford Encyclopedia of Philosophy. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ "Susanna Felder". www.ditext.com.
  6. ^ "EMPIRICISM AND THE PHILOSOPHY OF MIND". ditext.com.
  7. ^ Tobias Endres, "ERNST CASSIRER’S INFLUENCE ON THE PHILOSOPHY OF WILFRID SELLARS"
  8. ^ Brassier, Ray, Nihil Unbound (2007) p.3
  9. ^ Jones, Jim (2007–2008). "Remembering the Mich House founders" (PDF). The Alumni Cooperator. Ann Arbor, Michigan: Inter-Cooperative Council: 15.
  10. ^ "Wilfrid Sellars". The Stanford Encyclopedia of Philosophy. Metaphysics Research Lab, Stanford University. 2021.
  11. ^ Chauncey Maher, The Pittsburgh School of Philosophy.
  12. ^ Robert Brandom, A Spirit of Trust: A Reading of Hegel's Phenomenology, Harvard University Press, 2019.
  13. ^ deVries, Willem A. "Hegel's Revival in Analytic Philosophy".
  14. ^ Rebecca Kukla, "Objectivity and Perspective in Empirical Knowledge".
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

וילפריד סלרס37295705Q712462

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=וילפריד_סלרס&oldid=2814467"