פוזיטיביזם לוגי
פוזיטיביזם לוגי הוא זרם בפילוסופיה של המדע ובפילוסופיה של הלשון. זרם זה נוצר באוסטריה בתחילת המאה ה-20, על ידי החוג הווינאי שבראשו עמד מוריץ שליק. אנשי החוג טענו שמרבית הפילוסופיות שנכתבו עד אז היו שגויות מיסודן ואף חסרות משמעות במובן החמור ביותר, כי לא הסתמכו על מידע המגיע מהחושים. האסכולה ביקשה לנסח משפטי פרוטוקול הנובעים ישירות מהתנסות חושית וידע אמפירי, ועליהם לבנות פילוסופיה חדשה.
העמדה הפוזיטיביסטית
הפוזיטיביזם הלוגי הגדיר קריטריונים ברורים ליצירת משפטי פרוטוקול, וקבע שכל משפט שאינו עומד בקריטריונים אלה הוא חסר משמעות. רק קביעות המבוססות על תצפית אמפירית הן בעלות משמעות, ובמשתמע כל קביעה המבוססת על אופן אחר של היקש או היסק, ובמיוחד קביעות מטאפיזיות הוא חסר משמעות - משפט סרק, תוצר לוואי של השפה, ולא אובייקט בעל ממשות שניתן להתייחס אליו.
בבסיס העמדה הלוגית פוזיטיביסטית הבחנה חדה בין שתי צורות יצירה אנושית:
- מדע - מייצג את העולם.
- אמנות – מביעה ומעוררת רגש.
ככלל, המדע מבטא עובדות ואילו האמנות רגש. ביקורת המטאפיזיקה היא בהתיימרותה לטענות עובדתיות על אף המגבלות המהותיות שבה (ביסוס על היקש ולא על ידע אמפירי); ומאידך, אינה אמנות, כלומר, מטאפיזיקאים הם כמו מוזיקאים נטולי יכולת מוזיקלית.
למהלך הפוזיטיביסטי (העוסק ביצירה הקוגניטיבית בלבד) שני היבטים:
- חיובי - הבהרת מושגים ומשפטים בעלי משמעות, ובכך הנחת יסודות לוגיים הן למדע העובדתי והן למתמטיקה.
- שלילי - ביקורת הפילוסופיה כולה וכן כל מתודה אחרת המתיימרת לידע על אמפירי.
סוגי טענות
היסטורית, נעשתה חלוקה לשלושה סוגי טענות, אך ניתן גם לבטאה בדיכוטומיה הבאה:
משפטים בעלי מובן
משפטים אלה נחלקים לשני סוגים:
- כלל המשפטים במדעי הטבע.
- משפטים אנליטיים.
כלל המשפטים במדעי הטבע
משפטים אלה יכולים להיות:
- נכונים, מייצגים דבר-מה בעולם.
- שגויים, אך היו יכולים, במצבים מסוימים, לייצג דבר מה בעולם. כך, למשל, משפטים על אודות מכשפות או קנטאורים, ייחשבו נכונים אם יתגלו עדויות התומכות בקיום היצורים שבהם הם עוסקים.
משפטים אנליטים
המשפטים האנליטיים - מכונים גם משפטי ה-senseless ונחלקים ל:
- משפטי הלוגיקה, אשר נחלקים לטאוטולוגיות או לסתירות.
- משפטי המתמטיקה, אשר אף הם נחלקים לטאוטולגיות או לסתירות.
הגם שהן אלה והן אלה נחשבים לבעלי מובן, המשפטים שונים מהותית. בעוד שכלל משפטי מדעי הטבע מבטאים (או נכשלים בביטוי) מצב דברים בעולם, הרי המשפטים האנליטיים אמיתיים (או שקריים) רק בגלל מבנם ואינם אומרים דבר על המציאות (לדוגמה: במשולש יש שלוש צלעות). ככלל, נוסחאות המתמטיקה והלוגיקה אינן טענות עובדתיות, אלא רק משמשות לטרנספורמציה של טענות כאלו.
משפטים חסרי מובן
הטענות חסרות המשמעות נחלקות ל:
- טענות המכילות מילים חסרות משמעות.
- טענות בעלות מבנה דקדוקי תקין אך מבנה לוגי שגוי.
טענות המכילות מילים חסרות משמעות
מילה היא בעלת משמעות כאשר:
- היא מתייחסת לדבר מה בעולם.
- היא מוגדרת על ידי מילים המתארות דבר מה בעולם.
מכאן שמשפטים יהיו חסרי משמעות כאשר:
- הם מכילים מילה שאינה מתייחסת לעולם. או:
- הם מכילים מילה המוגדרת על ידי מילים שאינן מתייחסות לעולם.
דוגמה לאפשרות הראשונה היא "איון" אותה הציג היידגר במשפטו "האין מאיין". מילה זו הוצגה ללא שום הגדרה וגם מן ההקשר לא ניתן, לדעת הפוזיטיביסטים, להבין את משמעותה. דוגמה למקרה השני היא הגדרת "הבורא" כ"מניע ראשוני", הגדרת "מניע ראשוני" כ-"מוחלט", "מוחלט" כ"אוסף כל השלמויות" וכן הלאה.
גם הגדרה מעגלית אינה קבילה, בסופו של דבר ההגדרה חייבת להיעצר בעולם – האספקט האמפירי (צבע, צורה, טמפרטורה וכולי) הוא שקובע את המשמעות.
טענות בעלות מבנה דקדוקי תקין אך מבנה לוגי שגוי
בין המשפטים חסרי המשמעות (פסאודו משפטים) ניתן לזהות שני סוגים, למשל:
- המשפט: "קיסר הוא וגם".
- המשפט: "קיסר הוא מספר ראשוני".
רצף המילים "קיסר הוא וגם" נוצר באופן הנוגד את כללי התחביר, הדורשים שאת העמדה השלישית לא תתפוס קוניונקציה ("וגם"), אלא נשוא, כלומר שם עצם (של חפץ) או שם תואר. רצף המילים "קיסר הוא גנרל", למשל, נוצר בהתאם לחוקי התחביר. זוהי דוגמה לביטוי תקין לחלוטין. לעומתו, המשפט: "קיסר הוא מספר ראשוני" כבעל אותו מבנה דקדוקי, נכון תחבירי. עם זאת, זהו משפט חסר משמעות.
מהתיאור לעיל נובע:
- משפטים (טענות) הם חסרי משמעות כיוון שאינם מצייתים לחוקי הדקדוק, בפרט
- הם פסאודו משפטים שאינם מצייתים לתחביר הלוגי.
האחרונים מהווים את מרבית המטאפיזיקה הקלאסית, למשל מערכות המושגים של פיכטה, שלינג, הגל, היידגר ועוד.
ביקורת
הפוזיטיביזם בעל מטאפיזיקה משל עצמו, אך רואה אותה כהרחבת הלוגיקה, "פילוסופיה מדעית" המסנתזת, מבססת ומכלילה את תוצאות המדעים השונים, וכן של הלוגיקה והמתמטיקה. מכאן, לא מדויק לומר שהוא תוקף את כלל המטאפיזיקה, אלא את חלקה המתיימר לידע הנוגע לדברים הנמצאים מעל או מעבר לכול ניסיון. כגון: מהויות הדברים, הדברים כשלעצמם, המוחלט וכיוצא באלה. הדבר המאפיין טענות אלו הוא שהן אינן ניתנות לאימות – הן אינן עומדות למבחן אמפירי, ובנוסף אינן לוגיות. על כן הן חסרות משמעות. הדבר נכון גם לגבי רוב הטענות המיסטיות והתאולוגיות. ייתכן אמנם, כי יש ביניהן טענות המועמדות למבחן אמפירי, למשל, "למי ששובר מראה יהיו 7 שנים רעות". במקרה זה הן יחשבו לבעלות משמעות, אבל, שגויות.
ברור כי גם הטענות המאומתות אינן משיגות ודאות מוחלטת, ומסיבה זו הן מכונות השערות. אם כן, הרי שהמדען שואף להשגת ודאות מספקת מבחינה מעשית, אך ברור לו כי לעולם לא יושג אימות מושלם. עקב כך, בהקשר המדעי, "ההכרחי", "הוודאי" (אין חלוקה לוודאי ומקרי) ו"האפריורי" הן מילים חסרות משמעות. המדע נסמך על הניסיון וכול דבר החורג ממנו, או קודם לו, כלל אינו יכול לבוא לידי אימות ומשום כך מזוהה כחסר משמעות.
ביקורת נוספת מציינת כי התאוריה הפוזיטיביסטית, מביאה לסתירה כאשר היא מופעלת על עצמה.
ביקורתו של קארל פופר על הפוזיטיביזם הלוגי היא שהקריטריונים שלו ליצירת משפטי בסיס לפילוסופיה הם בו-בזמן רחבים מדי וצרים מדי. רחבים מדי, כי יש משפטים שנובעים מהתנסות חושית, אך אינם נכונים. צרים מדי, כי יש אמיתות שאינן נתפסות בחושים. למשל, פופר טען ששלילת המיתולוגיה על ידי הפוזיטיביזם הלוגי הייתה שגויה. אמנם המיתולוגיה אינה מבוססת אמפירית, אך היא היוותה בסיס לפיתוחים מדעיים רבים. פופר אמר שעל ידי שלילת ידע לא-אמפירי, אנו מאבדים את היכולת להתייחס לידע הזה, לבקר אותו, ולייצר מתוכו ידע מוצק יותר.
פופר הציע, כתחליף לדרישה של הפוזיטיביזם הלוגי, את עקרון הניתנוּת להפרכה. עקרון זה עורר ביקורת מאנשים כמו תומאס קון, שטען כי ניתנות להפרכה לא שיחקה תפקיד סיבתי משמעותי במעבר בין תאוריות מדעיות, ומתומכי פופר כמו אימרה לָקָטוֹש, שהציע קריטריון נוסף שמבחין בין תוכניות חקר פרוגרסיביות ודגנרטיביות.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ג'יימס א' אורמסון (עורך), בן עמי שרפשטיין (עורך המהדורה העברית), פוזיטיביזם לוגי, בספר "פילוסופיה" באתר מט"ח
- רודולף קרנפ, סילוק המטאפיזיקה על ידי ניתוח לוגי של השפה
- האנס האן, אוטו נוירת ורודולף קרנפ, תפיסת העולם המדעית: החוג הווינאי
הערות שוליים
- ^ משפט תקף לוגית לא חייב להיות אמיתי; יש להבחין בין תקפות, שמבטאת מבנה לוגי תקין, לבין אמיתיות, שמבטאת אמת או שקר. למשל: המשפט "השמש זורחת במערב" הוא תקף, אבל שקרי.
