ויליאם דמפייר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ויליאם דמפייר (באנגלית: William Dampier) (הוטבל ב -5 בספטמבר 1651[1] נפטר במרץ 1715) היה חוקר אנגלי, פיראט לשעבר[2] ונווט שהפך לאנגלי הראשון שחקר חלקים מיבשת אוסטרליה, והאדם הראשון שהקיף את העולם שלוש פעמים. הוא גם מתואר כחוקר הטבע הראשון של אוסטרליה,[3] וכן כאחד ממגלי העולם הבריטיים החשובים ביותר בתקופה שבין סר וולטר ראלי וג'יימס קוק .[4]

לאחר שהרשים את האדמירליות בספרו "מסע חדש ברחבי העולם", קיבל דמפייר פיקוד על ספינת חיל הים המלכותי וגילה תגליות חשובות במערב אוסטרליה, לפני שנשפט על אכזריות בבית המשפט. במסע מאוחר יותר הוא חילץ את אלכסנדר סלקירק, חבר צוות לשעבר שאולי שימש השראה לרובינסון קרוזו של דניאל דפו. חוקרים אחרים שהושפעו מדמפייר כוללים את ג'יימס קוק, הוריישו נלסון, צ'ארלס דרווין, ואלפרד ראסל וואלאס .

ראשית חייו

דיוקן של ויליאם דמפייר, 1697

ויליאם דמפייר נולד בהיימרפורד, סאמרסט, ב-1651. הוא הוטבל ב -5 בספטמבר, אך תאריך הלידה המדויק שלו אינו מתועד. הוא התחנך בבית הספר של קינג, בברוטון .[5] דמפייר הפליג שתי הפלגות סוחר לניופאונדלנד וג'אווה לפני שהצטרף לצי המלכותי ב 1673. הוא לקח חלק בשני קרבות ביוני של אותה שנה.

שירותו של דמפייר נפסק בגלל מחלה קשה, והוא שב לאנגליה למספר חודשים לצורכי הבראה. במשך השנים הבאות ניסה את דרכו במקצועות שונים, כולל ניהול מטעים בג'מייקה וכריתת עצים במקסיקו, עד שבסופו של דבר הצטרף למסע שייט נוסף.[6] כשחזר לאנגליה, התחתן עם ג'ודית בסביבות שנת 1679, רק כדי לצאת לים מספר חודשים אחר כך.[7]

הקפה ראשונה

בשנת 1679 הצטרף דמפייר לצוות של הפיראט ברתולומיאו שארפ ששט למרכז אמריקה, וביקר פעמיים במפרץ קמפצ'ה, או ב"קמפצ'י "כפי שהיה ידוע אז, בחוף הצפוני של מקסיקו.[8] המסע הזה הוביל אותו לביצוע הפעולות הראשונות שלו, במהלכן ליווה פשיטה על חצי אי בפנמה, והשתתף בלכידת ספינות ספרדיות בחוף האוקיינוס השקט של אותו חצי אי. לאחר מכן פשטו הפיראטים על יישובים ספרדים בפרו לפני שחזרו לקריביים.

דמפייר עשה את דרכו לווירג'יניה, שם בשנת 1683 התחבר לפיראט ג'ון קוק. קוק נכנס לחוף האוקיינוס השקט דרך כף הורן ובילה שנה בפשיטה על רכוש ספרדי בפרו, איי גלאפגוס ומקסיקו. משלחת זו ריכזה שודדי ים וספינות במהלך המסע, ופעם הצי שלה כלל עשרה כלי שיט. קוק נפטר במקסיקו, ומנהיג חדש, אדוארד דייוויס, נבחר להיות המנהיג על ידי הצוות, כשהוא לוקח את הספינה עם הקפטן העתידי ג'ורג' ריינור בצוותה.[9]

דמפייר הועבר אל האוניה ״סיגנט״ שמפקדה היה צ'ארלס סוואן וביום 31 במרס 1686 הם יצאו לרחבי האוקיינוס השקט כדי לפשוט על הודו המזרחית, היינו על גואה ומינדנאו בפיליפינים. הספרדים ראו בצוות האנגלי לא רק פיראטים וכופרים אלא גם קניבלים. הם השאירו את הספינה של צ'ארלס סוואן ועוד ספינות במינדאו, והמשיכו עם צוות נוסף והפליגו אל מנילה. וייטנאם, אינדונזיה, איי התבלינים וכן להולנד החדשה - אוסטרליה..[10] בניגוד לטענתו המאוחרת של דמפייר כי הוא לא השתתף באופן פעיל בהתקפות פיראטיות במהלך הפלגה זו, הוא למעשה נבחר בשנת 1687 לפקד על אחת הספינות הספרדיות שנלכדו על ידי צוותה של ״סיגנט״ ממנילה.[11]

ב־5 בינואר 1688, ״סיגנט" עגנה שני קילומטרים מהחוף הצפון-מערבי של אוסטרליה, בסמוך לקינג סאונד .[12] דמפייר וספינתו נותרו שם עד 12 במרץ, ובזמן שטיפלו בספינה, דמפייר רשם הערות על החי והצומח ועל העמים הילידים שהוא מצא שם.[13][14]

דמפייר חזר לאנגליה בשנת 1691 דרך כף התקווה הטובה, חסר פרוטה אך ברשותו יומניו הרבים. הוא הביא איתו עבד מהפיליפנים שגם הוא היה מקור הכנסה עבורו מאחר שהעבד, התפרסם בזכות הקעקועים שלו דמפייר הציג את העבד ברחבי לונדון ובכך גם הפיק פרסום לספר המבוסס על יומניו.[15][16]

משלחת רובוק

קטע ממפות שפרסם דמפייר בספרו ״מסע חדש סביב העולם״,משנת 1697. החוף המתואר ״חוף מוסקיטו״.

פרסום הספר של דמפייר - "מסע חדש ברחבי העולם" בשנת 1697 היה סנסציה גדולה, ויצר עניין באדמירליות .[17] בשנת 1699 קיבל דמפייר פיקוד על ספינת מלחמה בעלת 26 תותחים בשם HMS ״רובוק״, מטעם המלך ויליאם השלישי . [19] משימתו הייתה לחקור את החוף המזרחי של הולנד החדשה, השם שנתנו ההולנדים למה שהיא כעת אוסטרליה, והכוונה של דמפייר הייתה לנסוע לשם דרך קייפ הורן .

המסע יצא לדרך ב־14 בינואר 1699, מאוחר מדי בעונה לנסות לעבור את כף הורן, ולכן הוא פנה להולנד החדשה דרך כף התקווה הטובה. בעקבות המסלול ההולנדי להודו עבר דמפייר בין האי דירק הרטוג ליבשת המערב האוסטרלית אל מה שכינה כמפרץ הכריש ב־6 באוגוסט 1699. הוא נחת בחוף והחל בתיעוד המפורט הראשון הידוע של החי והצומח האוסטרלים. הרישומים הבוטניים נעשו על ידי המזכיר שלו ג'יימס ברנד. דמפייר המשיך לעלות בחוף לכיוון הצפון-מזרחי, הגיע לארכיפלג דמפייר, מדרום מה שנקרא עכשיו רובק ביי . כל הדרך עסק בתיעוד ואיסוף דגימות, כולל צדפים רבות.[18] משם נסע צפונה לעבר טימור. אחר כך הפליג מזרחה, וב -3 בדצמבר 1699 עקף את גינאה החדשה. הוא איתר את החוף הדרום מזרחי של ניו האנובר, ניו אירלנד ו״בריטניה החדשה״, והכין תרשימים של מיצר דמפייר בין האיים הללו (כעת נקראים ארכיפלג ביסמרק ) וניו גינאה.[19]

בשלב זה הייתה הספינה רובוק במצב גרוע, ודמפייר נאלץ לנטוש את תוכניתו לתעד את החוף המזרחי של ניו הולנד, במרחק של פחות ממאה מיילים ממנו. בסכנה של טביעה הוא ניסה להחזיר את הספינה חזרה לאנגליה, אך הספינה טבעה באי אסוסיניון ב־21 בפברואר 1701. בזמן שעגנה לחוף הים, הספינה החלה לשקוע ממים שחדרו אליה. כתוצאה מכך היה צריך להעלות את הספינה על השרטון. צוותו של דמפייר נותר על החוף במשך חמישה שבועות, ונאסף ב-3 באפריל על ידי ספינה אירופאית ששטה באזור, והוא חזר לביתו באוגוסט 1701.

אף על פי שיומנים רבים אבדו עם טביעת רובוק, דמפייר הצליח לשמור קצת רישומים חדשים של החופים, וכן רישומים של רוחות הסחר והזרמים בים סביב אוסטרליה וניו גינאה. הוא גם שמר כמה מדגימותיו. דגימות צמחים רבות נתרמו לאוניברסיטת אוקספורד, ובספטמבר 1999 הם הושאלו למערב אוסטרליה לחגיגת 300 השנה.[20] בשנת 2001, גילו את שרידי האוניה הטבועה ״רובק״ בקלרנס ביי, באיי אסונסיון, על ידי צוות מהמוזיאון הימי במערב אוסטרליה .[21] בגלל השפעתו הרחבה של דמפייר קיים ויכוח על הבעלות של שרידים אלה.[22] את סיפורו על המשלחת לאוסטרליה הוא פרסם בתור מסע לניו הולנד בשנת 1703.

משפט צבאי

בשובו מפיקוד על הרובק דמפייר הועמד למשפט צבאי על אכזריות .[23] בראשית מסעו לאוסטרליה, הוציא דמפייר את סגנו ג'ורג' פישר מהספינה והוא נכלא בברזיל. פישר חזר לאנגליה והתלונן באדמירליות על יחסו של דמפייר אליו. דמפייר הגן באגרסיביות על התנהלותו, אך הוא נמצא אשם. שכרו עבור ההפלגה קוצץ והוא פוטר מהצי המלכותי .

על פי הרשומים שנמצאים בארכיון הלאומי של בריטניה,[24] בישיבת בית המשפט המלכותית שנערכה ב־8 ביוני 1702 נכללו שלושת האישומים הבאים:

1. ויליאם דמפייר, קפטן, HMS רובוק . פשע: מותו של ג'ון נורווד, שייט בסירות. פסק דין: זכאי

2. ויליאם דמפייר, קפטן, HMS רובוק . פשע: התאכזרות בסגנו. פסק דין: אשם. גזר דין: יש לקצץ את כל התשלומים המגיעים לו. דמפייר הוכרז כלא כשיר לפיקוד על אחת מספינות הוד מלכותו.

3. ג'ורג' פישר, סגן, HMS רובוק פשע: סכסוך בין הקברניט לסגן. פסק דין: זכאי.

הקפה שנייה

ציור צמחייה של ניו-הולנד, שביצע דמפייר באוסטרליה

מלחמת הירושה הספרדית פרצה ב-1701, ושכירי חרב ימיים אנגליים החלו לפעול נגד צרפת ואינטרסים ספרדיים. דמפייר מונה למפקד ספינת 26 התותחים ״סנט ג'ורג'״, עם צוות של 120 איש. אליהם הצטרפה ספינה נוספת עם 16 תותחים ו- 63 אנשי צוות. הם הפליגו ב־11 בספטמבר 1703 מכינסל, אירלנד.[25] שתי הספינות עברו סופה קשה סביב קייפ הורן, והגיעו לאיי חואן פרננדס מול חופי צ'ילה בפברואר 1704.[26]

דמפייר הצליח ללכוד מספר ספינות ספרדיות קטנות לאורך חופי פרו, אך לקח מהן רק חלק קטן מהמטען, מכיוון שהאמין כי הדבר "יהוו מכשול לכיבושים גדולים יותר שלו".[27] הפשיטה הגדולה יותר שתכנן הייתה על סנטה מריה, עיירה במפרץ פנמה. השמועה טענה כי שם מוחזק מלאי זהב ממכרות סמוכים. אולם כאשר תקף את העיירה לא הצליח לגבור עליה, נתקל בהתנגדות חזקה בלתי צפויה, והוא נסוג.[28] באותה העת, ויכוח על אחת האוניות הביאה להשארתו של סגן מפקד האוניה אלכסנדר סלקירק על החוף באחד האיים. ממנו חולץ לאחר שנים. סיפורו שסופר על ידי דמפייר, שימש רקע לספר רובינזון קרוזו. במאי 1704 נפרדו שתי הספינות, והספינה הקטנה שקעה מול חוף קולומביה. חלק מאנשי הצוות שרד אבל נאסר על ידי הספרדים.[29]

כעת נשאר לסנט ג'ורג' אפשרות לנסות ללכוד ספינה ספרדית גדולה, ששטה בין מנילה למקסיקו. האנייה הספרדית נראתה בתאריך 6 בדצמבר 1704, דמפייר נתפס לא מוכן ולא הכין את תותחיו. בעוד הוא וקציניו התווכחו על הדרך הטובה ביותר לפגוע בספרדים, האוניה הספרדית הטעינה את תותחיה והצטרפה לקרב. דמפייר מצא את עצמו עד מהרה מול תותחים כבדים וגדולים יותר משלו, ואונייתו נזוקה קשה - הוא ניתק מגע וברח מהקרב.[30]

הכישלון בלכידת האוניה הספרדית השלים את התפרקות המשלחת. דמפייר, עם כשלושים איש, נשאר על ה״סנט ג׳ורג׳״ בעוד שאר הצוות תפס ספינה והפליג לכיוון אוסטרליה. דמפייר נאלץ לנטוש את ספינתו, מול חופי פרו, הועלה עם אנשיו על ספינה הולנדית שלקחה אותו לפילפינים שם הם נכלאו כפירטים ושוחררו מאוחר יותר.[31] דמפייר עשה את דרכו חזרה לאנגליה בסוף 1707.

הקפה שלישית ומוות

בשנת 1708, דמפייר עלה על האוניה ״דיוק״ (״דוכס״) לא כקברניט אלא כנווט . [19] ״הדיוק״ עשתה את דרכה אל האוקיינוס השקט דרך קייפ הורן .[32] המסע הזה היה בפיקודו של וודס רוג'רס, והיה מוצלח יותר.[33] המשלחת צברה 147,975 ליש"ט[34] (שווה ערך ל -21.6 מיליון ליש"ט נוכחיים)[35] בשווי סחורות. הרווחים היו בעיקר מלכידת הספינה הספרדית ששטה בין מקסיקו לפילפינים, בדצמבר 1709.[36]

קובץ:William Dampier Ecuador2006.jpg
בול הנצחה של דרמפייר כשודד ים, הונפק על ידי אקוודור 2006

בינואר 1710 חצה דמפייר שוב את האוקיינוס השקט. הם עצרו בגואם לפני שהגיעו לבטביה (ג׳אקרטה) . לאחר השיפוץ באי הורן (ליד בטביה) ומכירת אחת מספינות השלל שלהם, הם הפליגו לכף התקווה הטובה שם נשארו יותר משלושה חודשים בציפייה לשיירה. הם עזבו את הכף בחברת 25 ספינות הולנדיות ואנגליות, כשדמפייר משמש כנווט של הספינה ״אנקרנסיון״.[37] לאחר עיכוב נוסף בהולנד, הם הטילו עוגן בתמזה בלונדון ב־14 באוקטובר 1711.[38]

ייתכן שדמפייר לא חי כדי לקבל את כל חלקו ברווחי המשלחת.[39] הוא נפטר בלונדון.[40] המועד המדויק ונסיבות מותו ומקום מנוחתו הסופי אינם ידועים. צוואתו הוקראה ב־23 במרץ 1715, ומשערים שהוא נפטר מוקדם יותר באותו החודש, אולם לא ידוע על כך בוודאות.[41] עיזבונו היה כמעט 2,000 ליש"ט.[42]

מורשת

דמפייר השפיע על מספר דמויות הידועות יותר ממנו:

• הוא תרם רבות לניווט, ואסף נתונים ראשונים על זרמים, רוחות וגאות בכל האוקיינוסים בעולם. נתונים ששימשו את ג'יימס קוק והוריישו נלסון.[43]

• דניאל דפו, מחבר רובינזון קרוזו, קיבל השראה ככל הנראה על ידי הזכרונות האמיתיים של פרשת המלח אלכסנדר סלקירק, חבר צוות במסעותיו של דמפייר, שניצל לאחר שנים רבות.[44]

• ג'ונתן סוויפט מזכיר במפורש את דמפייר במסעותיו של גוליבר .[45]

• רשימותיו על החי והצומח בצפון מערב אוסטרליה נחקרו על ידי איש הטבע והמדען ג'וזף בנקס ,,[46] שערך מחקרים נוספים במהלך המסע הראשון עם ג'יימס קוק. הדבר עזר להתיישבות והקמתה של אוסטרליה המודרנית.

• הדיווחים שלו על תפוצת פירות אקזוטים הובילו למסעו הכושל של ויליאם בליי בספינה הבאונטי .[47]

• התצפיות והניתוח שלו עזרו לאלכסנדר פון הומבולדט וצ'ארלס דרווין לפתח את התאוריות המדעיות שלהם.[48]

• תצפיותיו (ואלה של מר ויליאם פוננל) במהלך משלחותיו מוזכרות מספר פעמים על ידי אלפרד ראסל וולאס בספרו הארכיפלג המלאי, והשוואה לתצפיות שערך במסעותיו מהמאה ה -19.[49]

• הוא מצוטט למעלה מ־80 פעמים במילון אוקספורד באנגלית, בעיקר על מילים כמו "ברביקיו", " אבוקדו", "מקלות אכילה" ו"תת-מינים".[50] זה לא אומר שהוא טבע את המילים, אך השימוש שלו בהן בכתביו הוא הדוגמה הראשונה הידועה באנגלית.

• הוא תיעד לראשונה את המתכונים עבור גואקמולי ו צ'אטני מנגו[51][52]

מקורות

  • Wilkinson, Clennell. William Dampier. London: John Lane The Bodley Head, 1929. Full text available at Archive.org
  • Gill, Anton. The Devil's Mariner: A Life of William Dampier, Pirate and Explorer, 1651-1715 . London: Michael Joseph, 1997. ISBN 0718141148.
  • Preston, Diana and Michael Preston. A Pirate of Exquisite Mind: The Life of William Dampier: Explorer, Naturalist and Buccaneer. New York: Walker & Company, 2004. ISBN 0802714250.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויליאם דמפייר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ "Out of the Library". The Sunday Times. Perth, W.A.: National Library of Australia. 3 September 1933. p. 17, Sect. A. Retrieved 7 February 2012.
  2. ^ Mundle, Rob. Great South Land: How Dutch Sailors found Australia and an English Pirate almost beat Captain Cook. Harper Collins.
  3. ^ George, Alexander S. (1999). William Dampier in New Holland: Australia's First Natural Historian. Hawthorn, Vic.: Bloomings Books.
  4. ^ Preston, Diana & Preston, Michael (2005). A Pirate of Exquisite Mind: The Life of William Dampier. New York: Walker & Company. p. 5
  5. ^ Somerset Archives. Records of King's School, Bruton.
  6. ^ Cordingly, David (2006). Under the Black Flag. New York: Random House. p. 83
  7. ^ Preston & Preston, ch. III
  8. ^ "William Dampier". NNDB. Retrieved 5 September 2009
  9. ^ Vallar, Cindy. "Pirates & Privateers: the History of Maritime Piracy - A Buccaneer More Interested in Nature than Gold". www.cindyvallar.com. Retrieved 30 June 2017.
  10. ^ Baer, Joel (2005). Pirates of the British Isles. Gloucestershire: Tempus. pp. 66–68
  11. ^ López-Lázaro, Fabio (2011). The Misfortunes of Alonso Ramírez: The True Adventures of a Spanish American with 17th-Century Pirates. Austin, Texas: University of Texas Press. pp. 29–30.
  12. ^ Abbott, J. H. M., William Dampier, Sydney, 1911, p.55-6.
  13. ^ Abbott, 1911, pp. 56-62.
  14. ^ "Ocean Paths". The Central Queensland Herald. Rockhampton, Qld.: National Library of Australia. 20 February 1936. p. 60. Retrieved 7 February 2012.
  15. ^ Barnes, Geraldine (2006). "Curiosity, Wonder, and William Dampier's Painted Prince". Journal for Early Modern Cultural Studies. 6 (1): 31–50
  16. ^ Savage, John (c. 1692). "Etching of Prince Giolo". State Library of New South Wales
  17. ^ "The New World Voyages of William Dampier". Athena Review. 1 (2). Archived from the original on 6 March 2000. Retrieved 8 October 2010.
  18. ^ Marchant, Leslie R. (1988). An Island Unto Itself: William Dampier and New Holland. Victoria Park, W.A.: Hesperian Press
  19. ^ Burney, James (1803). "Voyage of Captain William Dampier in the Roebuck to New Holland". A Chronological History of the Discoveries in the South Sea or Pacific Ocean. 4. London: G. & W. Nicol. p. 395.
  20. ^ Hugh Edwards The Buccaneer's Bell, p. 86, at Google Books
  21. ^ McCarthy, Michael (2002). Report No. 159: His Majesty’s Ship Roebuck (1690–1701). Fremantle, W.A.: Western Australian Maritime Museum.
  22. ^ McCarthy, Michael (2004). "HM Ship Roebuck (1690–1701): Global Maritime Heritage?". The International Journal of Nautical Archaeology. 33 (2): 330–337.
  23. ^ Bach, J. (1966). "Dampier, William (1651–1715)". Australian Dictionary of Biography. Retrieved 5 September 2009.
  24. ^ The National Archives. Records of the Navy Board and the Board of Admiralty. Item reference ADM 1/5262/287.
  25. ^ Funnell, William (1707). A Voyage Round the World, Containing an Account of Captain Dampier's Expedition into the South Seas in the Ship St George in the Years 1703 and 1704. London: W. Botham. pp. 1–3.
  26. ^ Funnell (1707), pp. 16–17.
  27. ^ Funnell (1707), pp. 31–32, 36.
  28. ^ Funnell (1707), pp. 39, 45–46.
  29. ^ Rogers, Woodes (1712). A Cruising Voyage Round the World: First to the South-Sea, Thence to the East-Indies, and Homewards by the Cape of Good Hope. London: B. Lintot. pp. 145, 333.
  30. ^ Funnell (1707), pp. 83–84.
  31. ^ Kerr, Robert (1824). A General History and Collection of Voyages and Travels. 10. Edinburgh: William Blackwood. p. 336.
  32. ^ Funnell (1707), pp. 12–13.
  33. ^ Rogers (1712), pp. 124–125.
  34. ^ Leslie, Edward E. (1988). Desperate Journeys, Abandoned Souls: True Stories of Castaways and Other Survivors. New York: Mariner Books. p. 83
  35. ^ UK Retail Price Index inflation figures are based on data from Clark, Gregory (2017). "The Annual RPI and Average Earnings for Britain, 1209 to Present (New Series)". MeasuringWorth. Retrieved 27 January 2019.
  36. ^ Rogers (1712), pp. 293–294.
  37. ^ Cooke, Edward (1712). A Voyage to the South Sea and Round the World, Performed in the Years 1708, 1709, 1710 and 1711. 2. London: B. Lintot. p. 61.
  38. ^ Rogers (1712), p. 428.
  39. ^ Leslie, Edward E. (1988). Desperate Journeys, Abandoned Souls: True Stories of Castaways and Other Survivors. New York: Mariner Books. p
  40. ^ Smyth, William Henry (July 1837). "A Biographical Sketch of Captain Dampier". United Service Journal: 70.
  41. ^ Preston & Preston (2005), p. 447.
  42. ^ Souhami, Diana (2001). Selkirk's Island: The True and Strange Adventures of the Real Robinson Crusoe. New York: Harcourt Books. p. 184
  43. ^ "William Dampier, Pirate and Travel Writer". Western Australian Museum. Retrieved 29 September 2013
  44. ^ Severin, Tim (2002). In Search of Robinson Crusoe. New York: Basic Books. pp. 17–19
  45. ^ "The Pirate Who Collected Plants: Famous People Dampier Influenced". Smithsonian National Museum of Natural History. Retrieved 29 September 2013.
  46. ^ "William Dampier, Pirate and Travel Writer". Western Australian Museum. Retrieved 29 September 2013
  47. ^ "Captain Bligh Introduced Breadfruit to the West Indies". Look and Learn. Retrieved 29 September 2013.
  48. ^ "The Pirate Who Collected Plants: Famous People Dampier Influenced". Smithsonian National Museum of Natural History. Retrieved 29 September 2013.
  49. ^ Wallace, Alfred R. (1869). The Malay Archipelago: The Land of the Orangutan, and the Bird of Paradise—A Narrative of Travel, with Sketches of Man and Nature. London: Macmillan. pp. 196, 205, 300.
  50. ^ Mitchell, Adrian (2010). Dampier's Monkey: the South Seas Voyages of William Dampier. Kent Town, S.A.: Wakefield Press. p. 173.
  51. ^ https://www.atlasobscura.com/articles/first-food-writer
  52. ^ https://www.nationalgeographic.com/people-and-culture/food/the-plate/2014/08/19/eat-like-a-pirate/
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0


שגיאות פרמטריות בתבנית:מיון ויקיפדיה
שימוש בפרמטרים מיושנים [ דרגה ] ויליאם דמפייר26883212

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=ויליאם_דמפייר&oldid=2792576"