וילה מדיצ'י

וילה מדיצ'י

הקמה ובנייה
אדריכל	Annibale Lippi
קואורדינטות	41°54′28.8″N 12°28′58.8″E

וילה מדיצ'י (באיטלקית: Villa Medici) היא וילה מנייריסטית ומתחם ארכיטקטוני עם גן הגובלים בוילה בורגזה, על גבעת פינצ'יאן ליד כנסיית השילוש ה"קדוש" של ההרים ברומא, איטליה. וילה מדיצ'י, שנוסדה על ידי פרדיננדו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה וכיום היא רכוש צרפת ^{[דרוש מקור]}, איכלסה את אקדמיית צרפת ברומא מאז 1803. הפואמה הסימפונית "מזרקות רומא" של אוטורינו רספיגי היא אזכור מוזיקלי של מזרקות הגן.

היסטוריה

בימי קדם היה אתר וילה מדיצ'י חלק מגני לוקולוס, שעבר לידיה של המשפחה הקיסרית עם מסלינה שנרצחה בווילה.

בשנת 1564, כאשר האחיינים של הקרדינל ג'ובאני ריצ'יממונטפולצ'יאנו רכשו את הנכס, הוא היה נטוש כבר זמן רב ושימש לגידול גפנים ליין. המגורים היחידים שם היו הביתן של הקרדינל מרצ'לו קרשצ'י ששמר על הכרם והחל בשיפורים בוילה בניהולו של האדריכל, איש פירנצה, נני ליפי, שנפטר עוד בטרם העבודות התקדמו מדי. הבעלים החדשים שכרו את שירותיו של האדריכל אניבלה ליפי, בנו של האדריכל המנוח, להמשיך בעבודה.

בשנת 1576 נרכש הנכס על ידי הקרדינל פרדיננדו דה מדיצ'י, שסיים את המבנה על פי העיצובים של ברטולומאו אמנאטי. וילה מדיצ'י הפכה מיד לראשונה בין נכסי מדיצ'י ברומא, שנועדה לתת ביטוי קונקרטי לעלייתם של בני המדיצ'י בקרב הנסיכים האיטלקיים ולהצביע על נוכחותם הקבועה ברומא. בשל התעקשות הקרדינל, שילב אמנאטי בעיצוב תבליטי בסיס ופסלים רומיים שנראו לעין כמעט מכל כיוון. כתוצאה מכך חזיתות וילה מדיצ'י הפכו למעין מוזיאון וירטואלי פתוח. סדרת גנים מפוארים הזכירה את הגנים הבוטניים שנוצרו בפיזה ובפירנצה על ידי אביו של הקרדינל קוזימו הראשון דה-מדיצ'י, המוגנים במטעי אורנים, ברושים ואלונים. לפרדיננדו דה מדיצ'י היה סטודיו, מקום מפגש לחקר ולהתבוננות, שנבנה בצפון מזרח הגן מעל חומת אורליאן. כעת משקיפים החדרים הללו אל הגנים של וילה בורגזה, אך אז נשקפו מהם נופים רומיים כפריים. שני החדרים הללו נחשפו רק בשנת 1985 על ידי ג'רלדין אלברס, ששיקם את המבנה: שטיפת הסיד הסתירה ושמרה על קישוטי הפרסקו הנפלאים שבוצעו על ידי יקופו צ'וקי בשנים 1576 ו־1577.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

מבנה האריות של הווילה Loggia) (dei leoni, כולל עותקים של אריות המדיצ'י המקוריים

בין המכלול המדהים של הפסלים הרומאים בוילה היו כמאה ושבעים יצירות שנרכשו משני אוספים רומיים שקובצו לאחד דרך נישואין: אוסף קפרניקה ואוסף דלה ואלה. תחריט המפרט את סידור הפסלים לפני 1562 תועד על ידי גלסי אלגיסי. שלוש עבודות שהגיעו לווילה מדיצ'י תחת קרדינל פרננדו, דורגו בין היצירות המפורסמות בעיר: "קבוצת ניובה (Niobe Group)" "פסל המתאבקים", ו"מחדדי התערים" ("Arrotino") ששלושתן התגלו בשנת 1583 ונרכשו מיד על ידי הקרדינל פרדיננדו. כאשר ירש הקרדינל את תוארו כדוכס מטוסקנה בשנת 1587, לאחר שאחיו הבכור נפטר, הוא הסתפק בעותקי גבס מאוסף ניובה שלו, מתוך הבנה מלאה של היוקרה שנצברה למדיצ'י בכך ששמרו אוסף כה מפואר בעיר האירופית, שמשמעותו עלתה מעל ומעבר להון שלהם. אריות מדיצ'י הושלמו בשנת 1598, ואגרטל מדיצ'י נכנס לאוסף בווילה, ואחריו וונוס דה-מדיצ'י בשנות ה־1630; פסלי מדיצ'י לא הועברו לפירנצה עד המאה ה־ 18. אז היוו עתיקות וילה מדיצ'י את גרעין אוסף העתיקות בגלריית אופיצי, ופירנצה החלה לככב במסלול הטיול הגדול באירופה.

המזרקה במאה ה -19

המזרקה בשנת 2002

המזרקה בחזית וילה מדיצ'י נוצרה מאגרטל גרניט אדום שמקורו ברומא העתיקה. היא תוכננה על ידי אניבלה ליפי בשנת 1589. הנוף הנשקף מהווילה הצופה אל המזרקה לכיוון סנט פיטר מרחוק, צויר פעמים רבות, אך העצים בקדמתו לא טשטשו את הנוף.

כמו וילה בורגזה הצמודה אליהם, גני וילה מדיצ'י היו נגישים בהרבה מהארמונות הפורמליים דוגמת ארמון פארנזה ששכן בלב העיר. במשך מאה וחצי הייתה וילה מדיצ'י אחת התפאורות האלגנטיות והנוכחות ביותר ברומא, מקום מושבה של שגרירות הדוכס הגדול לכס ה"קדוש". כאשר תם הרצף הגברי של שושלת מדיצ'י בשנת 1737, הווילה עברה לבית לורן, ועד מהרה בתקופת נפוליאון, לממלכת אטרוריה. כך השיג נפוליאון בונפרטה בעלות על וילה מדיצ'י, אותה העביר לאקדמיה הצרפתית ברומא. בהמשך, היא שיכנה את הזוכים בפרס רומא היוקרתי, כולל במאים מכובדים כולל ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר ובלטוס, עד שפסקה חלוקת הפרס בשנת 1968.

בשנת 1656 סופר כי כריסטינה, מלכת שוודיה, הפעילה את אחד התותחים על ראש טירת סנטאנג'לו מבלי לכוון אותו תחילה. הכדור התועה פגע בווילה, והשמיד את אחת מהחבצלות הפלורנטיניות שעיטרו את החזית.

האקדמיה הצרפתית ברומא

בשנת 1803 העביר נפוליאון בונפרטה את האקדמיה הצרפתית ברומא לווילה מדיצ'י מתוך כוונה לשמר מוסד שקיומו אוים בזמנו על ידי המהפכה הצרפתית. בתחילה, הווילה והגנים שלה היו במצב נוגה, והיה צורך לשפצם על מנת לאכלס את הזוכים בפרס רומא. בדרך זו קיווה נפוליאון לשמור לאמנים צרפתים צעירים את ההזדמנות לראות מקרוב ולהעתיק את יצירות המופת של העת העתיקה והרנסאנס. ^{[דרוש מקור]} האדריכל הצעיר אוגוסט-אנרי ויקטור גרנדז'אן דה מונטיני התחייב לבצע את השיפוץ.

התחרות נקטעה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובניטו מוסוליני החרים את הווילה בשנת 1941, ואילץ את אקדמיית צרפת ברומא לעזוב עד 1945. התחרות ופרס רומא בוטלו בשנת 1968 על ידי אנדרה מאלרו. האקדמיה לאומנויות היפות בפריז והמכון של צרפת איבדו אז את האפוטרופסות שלהם על וילה מדיצ'י למשרד התרבות הצרפתי.

מאותה עת והלאה, המתאכסנים בווילה כבר לא היו שייכים רק לתחומים המסורתיים (ציור, פיסול, ארכיטקטורה, חריטת מתכת, חריטה באבן יקרה, הרכב מוזיקלי וכו') אלא גם לתחומים אמנותיים חדשים או כאלו שהוזנחו בעבר (תולדות האמנות, ארכאולוגיה, ספרות, כלי בית, תמונות, סרטים, וידאו, שיקום אומנות, כתיבה ואפילו בישול). אמנים כבר לא גויסו על פי התחרות אלא לפי בקשה, והשהות שלהם בווילה בדרך כלל, נמשכה בין שישה לשמונה עשרה חודשים.

בין 1961 ל־1967 ביצע האמן בלטוס, שעמד אז בראש האקדמיה, מסע שיקום עצום של הארמון והגנים שלו, וצייד אותם בציוד מודרני. בלטוס השתתף בעצמו, באופן פעיל, בכל שלבי הבנייה. היכן שנעלם העיצוב ההיסטורי, הציע בלזטוס חלופות משלו. הוא המציא עיצוב שהיה מחווה לעבר ובו זמנית עכשווי באופן רדיקלי: התפאורה המלנכולית והמסתורית שיצר לווילה מדיצ'י הפכה, בתורה, להיסטורית ועברה קמפיין שיקום חשוב בשנת 2016. העבודה נמשכה בניצוחו של המנהל הקודם, ריצ'רד פדוצ'י, ווילה מדיצ'י שבה לארגן ולהציג תערוכות ומופעים שיצרו אמנים שהתארחו בה.

האקדמיה ממשיכה בתכנית הזמנת ואירוח אמנים צעירים, המקבלים מלגה לשהות שנים עשר חודשים ברומא, ומציגים בה את עבודותיהם. אמנים אלה "מכונים פנסיונרים (pensionnaires)." המלה הצרפתית 'פנסיה' מתייחסת לחדר ומחייה שמקבלים אמנים צעירים ומבטיחים בדרך כלל. ווילה מדיצ'י מכילה מספר חדרי אירוח, וכאשר לא משתמשים בהם פנסיונרים או אורחים רשמיים אחרים, הם פתוחים לקהל הרחב.

השפעה אדריכלית

עותק שיש מאת אוגוסטין פג'ו של אחד מאריות מדיצ'י בוילה

כמה מבנים הושפעו בסגנונם מהווילה, ובהם מלון קולורדו בגלוונד ספרינגס, קולורדו, שנבנה על ידי האדריכל אדוארד ליפינקוט טילטון, בשנת 1893, אחזותו של הפילנתרופ ג'יימס ה. דוליה נושאת את השם Swannanoa שנבנתה ברוקפיש גאפ, וירג'יניה, בשנת 1912. בדומה, עיצב משרד האדריכלים של ניו יורק, שולצה וויבר, את תכנית השיפוץ של מלון בריקר בפאלם ביץ', פלורידה, בין השנים 1925–1926 ברוח סגנון וילה מדיצ'י.

אריות השיש של מדיצ'י, שנמצאים ליד המדרגות אל חצר הווילה שימשו השראה לאריות הברונזה של ברנרד פוקה שהוצבו בבית מדרון האריה (Lejonbacken) בצד הצפוני של הארמון המלכותי בסטוקהולם משנת 1700–1704.

ראו גם

• וילה מדיצ'י בקפאג'ולו
• וילה מדיצ'י בקרג'י
• וילה מדיצ'י בפייזולה
• וילה די פראטולינו

לקריאה נוספת

• Haskell, Francis (1981). Taste and the Antique: The Lure of Classical Sculpture 1500-1900. New Haven: Yale University Press. ISBN 0-300-02913-6. Haskell, Francis (1981). Taste and the Antique: The Lure of Classical Sculpture 1500-1900. New Haven: Yale University Press. ISBN 0-300-02913-6. Haskell, Francis (1981). Taste and the Antique: The Lure of Classical Sculpture 1500-1900. New Haven: Yale University Press. ISBN 0-300-02913-6.
• Morel, Ph., Le Parnasse astrologique. "דקורטיבים להציץ לה קרדינל פרדיננד דה מדיקיס. Étude iconologique" (פריז, דה בוקארד, 1991) (La villa Médicis, 3).
• הוכמן, מישל, "וילה מדיצ'י, il sogno di un Cardinale - Collezioni e artisti di פרדיננדו דה מדיצ'י" (Roma, De Luca, 1999).
• Buckley, Veronica (2004). Christina, Queen of Sweden: The Restless Life of a European Eccentric. New York: Fourth Estate. ISBN 0-06-073617-8. Buckley, Veronica (2004). Christina, Queen of Sweden: The Restless Life of a European Eccentric. New York: Fourth Estate. ISBN 0-06-073617-8. Buckley, Veronica (2004). Christina, Queen of Sweden: The Restless Life of a European Eccentric. New York: Fourth Estate. ISBN 0-06-073617-8.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וילה מדיצ'י בוויקישיתוף

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

28916032וילה מדיצ'י