וילהלם פון טגטהוף

וילהלם פון טגטהוף
Wilhelm von Tegetthoff

וילהלם פון טגטהוף
לידה	23 בדצמבר 1827 מרבורג, האימפריה האוסטרית
פטירה	7 באפריל 1871 (בגיל 43) וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית
השתייכות	הצי האוסטרו-הונגרי
תקופת הפעילות	1840–1871 (כ־31 שנים)
דרגה	ויצה-אדמירל
תפקידים בשירות
מפקד הצי האוסטרי
פעולות ומבצעים
מלחמת אוסטריה-סרדיניה מלחמת שלזוויג השנייה מלחמת אוסטריה-פרוסיה מלחמת העצמאות האיטלקית השלישית

אדמירל טגטהוף (במרכז) על ספינת הדגל שלו "ארכידוכס פרדיננד מקס" (Erzherzog Ferdinand Max) במהלך קרב ליסה, ציור מאת אנטון רומקו

וילהלם פון טגטהוף (בגרמנית: Wilhelm von Tegetthoff;‏ נולד ב-23 בדצמבר 1827 במרבורג, האימפריה האוסטרית - מת ב-7 באפריל 1871 בווינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית) היה אדמירל אוסטרי. טגטהוף פיקד על הצי האוסטרי במהלך מלחמת שלזוויג השנייה ומלחמת אוסטריה-פרוסיה, ונחשב למפקד מוכשר בעל התמצאות טקטית ומנהיגות מעוררת השראה.

ביוגרפיה

תחילת דרכו

טגטהוף נולד ב-23 בדצמבר 1827 בעיר מרבורג, שבמחוז שטיריה באימפריה האוסטרית. כיום שם העיר מריבור, והיא נמצאת בתחומי סלובניה המודרנית. אביו, קרל פון טגטהוף, היה אוברסטלויטננט בצבא האוסטרי. בשנת 1840 הוא התגייס לצי האוסטרי, ולמד באקדמיה הצבאית הימית בוונציה. ב-23 ביולי 1845 הועלה לדרגת סקדאט, והשתתף בדיכוי ההתקוממות הוונציאנית כנג השלטון האוסטרי בין 1848-1849. הוא סיים את לימודיו ב-16 באפריל 1849, ובין מאי ואוגוסט של אותה שנה השתתף במצור על ונציה. ב-16 ביוני 1851 הועלה לדרגת פרגטנלוטננט, וב-16 בנובמבר 1852 הועלה לדרגת קפטן-לוטננט.

בשנת 1854 הוא קיבל את הפיקוד הראשון שלו, על המפרשית "אליזבת" (Elisabeth). הוא תמך בתהליך ההמרה של הצי האוסטרי מספינות מפרש לספינות קיטור. בשנת 1855 קיבל פיקוד על אניית הקיטור "טאורוס" (Taurus), שהייתה חלק מכוח הסיור בדנובה במהלך מלחמת קרים. בשנת 1857 קודם לדרגת קורבטנקפטן, ופיקד על מסע מדעי רשמי למחצה אל הים האדום. במהלך שירותו, הוא התבלט ביכולותיו הדיפלומטיות והארגוניות, ועל כן בדצמבר 1857 הועבר להיות קצין מטה. בשנת 1858 הועבר לפקד על הקורבטה "ארכידוכס פרידריך" (Erzherzog Friedrich) שעגנה בחופי מרוקו.

בשנת 1859, טגטהוף פיקד על הקורבטה שלו במהלך מלחמת אוסטריה-סרדיניה, אשר במהלכה הוכיח הצי האוסטרי כי הוא מסוגל לגבור על הצי הצרפתי בכל הקשור לשליטה בים האדריאטי. לאחר המלחמה ליווה את הארכידוכס פרדיננד מקסימיליאן (שהיה ידידו מאז 1850) במהלך ביקורו אצל פדרו השני, קיסר ברזיל בחורף 1859-1860. ב-27 באפריל 1860 הוא קודם לדרגת פרגנטקפטן, ובשנת 1862 קיבל פיקוד על שייטת שתפקידה היה לעקוב אחרי המתרחש בים התיכון, ובפרט אחרי המהפכה ביוון שהדיחה את אותון, מלך יוון, ואחר הרגשות האנטי-מערביים בסוריה.

מלחמת שלזוויג השנייה

ערך מורחב – מלחמת שלזוויג השנייה

בפברואר 1864, במהלך מלחמת שלזוויג השנייה, קיבל טגטהוף פיקוד על שייטת אוסטרית קטנה אשר הפליגה בים הצפוני במטרה לסייע לכוחות החלשים של הצי הפרוסי כנגד הצי המלכותי הדני המעולה, אשר חסם את הגישות של פרוסיה אל הים. ב-9 במאי התנגשו כוחותיו עם כוחותיו של האדמירל הדני אדוארד סואסון בקרב הלגולנד. הקרב היה שקול פחות או יותר, אולם אוניית הדגל של טגטהוף "שוורצנברג" (Schwarzenberg), עלתה באש ונפגעה קשה במהלך קרב תותחים מטווח קרוב כנגד האוניות הדניות "נילס" (Niels), "ז'ואל" (Juell) ו"יוטלנד" (Jylland). טגטהוף החליט להסיג את כוחותיו, וסואסון נאלץ לוותר על מרדף רק עקב אניות של הצי הבריטי ששמרו בקפדנות על הנייטרליות בהלגולנד (שהיה אז תחת שליטה בריטית). למרות שבפועל הקרב היה ניצחון דני, הרי שהוא התקבל כניצחון באוסטריה בשל העובדה שהוא השיג את מטרתו והצי הדני נצטוה לחזור לקופנהגן. היה זה הקרב האחרון בהיסטוריה שבו עשו שני הצדדים שימוש בספינות עץ, כמו גם הקרב הימי האחרון שבו הייתה מעורבת דנמרק. ב-12 במאי טילגרף פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה אל טגטהוף, והעלה אותו לדרגת קונטראדמירל (מקביל לאדמירל ברוב הצבאות). כמו כן העניק לו הקיסר את אות מסדר כתר הברזל.

מלחמת שבעת השבועות

ערך מורחב – מלחמת שבעת השבועות

ב-9 במאי 1866, מונה טגטהוף למפקד הצי האוסטרי. ב-14 ביוני של אותה שנה, פתחו פרוסיה ואיטליה במלחמה כנגד אוסטריה. החזית הגרמנית במלחמה זו, כונתה "מלחמת שבעת השבועות", בעוד החזית האיטלקית כונתה "מלחמת העצמאות האיטלקית השלישית". טגטהוף לא ראה בצי הפרוסי איום, אולם חשש מהצי האיטלקי, אשר היה בעליונות מספרית ניכרת, ויצר איום על הצי האוסטרי בים האדריאטי, בעיקר באזור החוף הדלמטי. עם הכרזת המלחמה של איטליה, הצי האוסטרי לא היה מוכן לה כלל. שיתוף הפעולה הזמני עם פרוסיה שנתיים קודם לכן יצר באימפריה האוסטרית אווירה של רגיעה ו'סיום כל המלחמות', והתחושה הייתה שגם אם יש היגיון בטיפוח מוגבל של צבא קרקעי, ההוצאות הכספיות העצומות הכרוכות בבניית צי צבאי הן בבחינת בזבוז כספים משווע. אשר על כן, רוב הספינות האוסטריות היו במצב מוכנות חלקי, ובאמצעם של תהליכי שיפוץ וחימוש שונים שנעצרו. בנוסף, מספר תותחים ימיים כבדים שהוזמנו ממפעלי קרופ הפרוסיים נעצרו ולא סופקו לאוסטרים, כתוצאה מאמברגו צבאי של פרוסיה.

קרב ליסה, ציור מאת אדוארד נזדאד

האיטלקים ביקשו לכבוש את האי ליסה, אשר שליטה בו הייתה מפתח חשוב לשליטה צבאית ומסחרית בים האדריאטי. השייטת האיטלקית שהוכנה לצורך כך, הייתה תחת פיקודו של הרוזן פרסאנו, והיא מנתה 12 אוניות משוריינות ו-17 אוניות לא משוריינות, בעוד השייטת של טגטהוף כללה 7 אוניות משוריינות ו-11 לא-משוריינות. האוסטרים נפלו מיריביהם גם במספר תותחי אוניותיהם (276 לעומת 121). האיטלקים יצאו מנמל אנקונה לכיוון ליסה. טגטהוף עגן אותה עת בפסאנה, אולם כשקיבל מידע על התקדמות הצי האיטלקי מיהר להפליג לכיוון ליסה. ב-20 ביולי התנגש הצי של טגטהוף בצי של פרסאנו בקרב ליסה. היה זה הקרב הימי הגדול הראשון בו השתתפו אוניות עשויות ברזל ומונעות בקיטור, ואחד האחרונים בו נעשה שימוש מכוון בניגוח אוניות היריב. חרף הנחיתות המספרית זכה טגטהוף בניצחון מוחץ, שהקנה תהילת עולם לו ולצי האוסטרי. הוא הועלה מיידית לדרגת ויצה-אדמירל, ועוטר בצלב הצבאי של מריה תרזה (Military Order of Maria Theresa).

אחריתו

חרף הניצחון בליסה, הניצחון הפרוסי בקרב קניגרץ הכריח את הקיסר לחתום על הסכם שלום, שבמסגרתו ויתרה אוסטריה לאיטליה על ונציה. בעקבות כך, דחק טגטהוף בקיסר לפעול לסיפוח אוסטרי של עורף החוף הדלמטי, כדי להגן על בסיסיה הנותרים של אוסטריה מפני האיטלקים. צעד זה הושלם רק בשנת 1908 עם הסיפוח של בוסניה והרצגובינה, זמן רב לאחר מותו של טגטהוף. לאחר שבשנת 1867 הוצא להורג מקסימיליאן הראשון, קיסר מקסיקו (שהיה אחיו של קיסר אוסטריה), נשלח טגטהוף עם הפריגטה "נוברה" (Novara), כדי להביא את גופתו לווינה.

במרץ 1868, לאחר ייסודה של המונרכיה הכפולה שנודעה בשם "האימפריה האוסטרו-הונגרית", מונה טגטהוף למפקד של הצי החדש שהוקם, "הצי האוסטרו-הונגרי". במקביל מונה לראש מחלקת הצי במיניסטריון המלחמה, והחזיק בשני התפקידים עד מותו. חרף התנגדות של מפקדים אחרים בצי, טגטהוף יזם רפורמה מקיפה שנועדה להסב את כל האניות בצי האוסטרו-הונגרי לאניות משוריינות. הוא נפטר בווינה מדלקת ראות ב-7 באפריל 1871.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא וילהלם פון טגטהוף בוויקישיתוף

• פסל לזכרו של טגטהוף בווינה

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23056581וילהלם פון טגטהוף